פוליטיקה

האם יש סיכוי להסדר מדיני? סקר חדש

מכון Pew העלה תוצאות של סקר חדש שנערך מאמצע אפריל עד אמצע מאי בין 7001 איש בשבע מדינות. השאלה: האם ניתן למצוא דרך שישראלים ופלסטינים יחיו יחד בשלום? כפי שאתם רואים, רוב הנשאלים פסימים למדי, וביניהם – אזרחי ישראל הם האופטימים ביותר.

כאשר שואלים אזרחים ישראלים יהודים בלבד, יורד שיעור האופטימים ל-37%, אם כי זה עדיין יותר מכל מדינה אחרת באזור. אשריכם ישראל. ובחלוקות פנימיות, שיעור ה"אורתודוקסים" שטוען שאין שום סיכוי להסדר הוא 76%, שיעור "המסורתיים" הפסימיים הוא 53%, ואילו רק 38% מה"חילונים" חושבים שאין סיכוי, ואילו 48% מהם חושבים שדו-קיום אפשרי.

2014-06-25_214303

בנט וקץ הציונות – מאמר דעה

קיצו של המשא ומתן המדיני השאיר באוויר חשמל סטטי שמאיים להתפרק מכל גירוי. מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי זרק לתוכו מילה רגישה ("אפרטהייד"!) ומיד נענה בברקים ורעמים. מנגד יש המשתדלים לשמור על שתיקה, או לפחות לדבר בקול חלש: השרה הממונה על המגעים עם הפלסטינים ושר האוצר, שהבטיחו בעבר שלא ישבו בממשלה שלא מקיימת משא ומתן, מדברים בלחש ומקווים שאיש לא ישים לב לגופת השיחות שבאמצע הסלון.

מי שקופץ על ההזדמנות להשתמש בחשמל הנאגר כדי לסמר את שערותינו הוא שר הכלכלה. בשיחה שהתקיימה ביום שלישי במועדון העסקי-אקדמי באוניברסיטת תל אביב הספיד נפתלי בנט את תהליך השלום והציע לקהל ללמוד לחיות עם זה: "התמונה הגדולה היא שעידן אוסלו תם, ואנחנו נכנסים לעידן ריאלי יותר. אין פתרון מושלם […]  צריך ללמוד לחיות עם זה, אבל לא להיכנס לאיזה דיכאון בגלל הדבר הזה, וואלה, הקמנו פה מדינה ב-120 שנות ציונות, עשינו כמה דברים יפים. בואו נמשיך לעשות".

בהחלט עשינו כמה דברים יפים במאה ועשרים שנות ציונות, אך אם נזכור שבתוכן מסתתרות ארבעים ושבע שנות שליטה צבאית על מיליוני בני אדם יתברר שעשינו גם כמה דברים מכוערים למדי. אולם לא מדובר בעניין אסתטי. שר הכלכלה מקדם בדבריו שתי תפיסות החותרות תחת עצמן. ראשית, קיימת סתירה בין אמירתו שאוסלו תם לכך שהוא מבסס את כל "תוכנית ההרגעה" שלו, שבמסגרתה תינתן אוטונומיה לפלסטינים, על הסדרים שחווים את קיומם להסכם אוסלו (למשל, הרשות הפלסטינית, או החלוקה לשטחי A, B ו-C).

אולם פגם גדול הרבה יותר נוגע להתייחסותו לציונות עצמה. מתחילתה שאפה התנועה הציונית לבנות בישראל חברת מופת. הדעות על אופיה וקשריה עם המסורת היהודית היו חלוקות, אבל הרצל, כמו ז'בוטינסקי, כמו הרב קוק וכמו רבים אחרים הציגו חזון שבו העם היהודי חוזר לארץ אבותיו לא רק על מנת לשרוד אלא כדי לממש בפועל אידיאלים שעד כה היה יכול רק לחלום עליהם.

כפי שכתב דוד בן גוריון ביומנו האישי עוד בשנת 1928: "ציונות היא לא רק בניין ארץ ישראל. אפשר לבנות את ארץ ישראל ותקוות ישראל תכזב. אפשר להקים חברה שתהא לקלון. אין קסם בארץ ישראל. גם שם אפשר להתנוון. יש גם שם סוחרי נשים. אפשר ליצור קיני עבדות ערבית שיהיו לזוועה לעם היהודי ולאנושיות. לבנות עם יהודי ולחדשו נחוץ כסף, אך לא רק כסף. נחוצה אידאה מוסרית גדולה."

הצעתו של בנט היא קיצה של הציונות. לא רק מפני שסופה מדינה דו-לאומית בה כל שלושת מיליוני הפלסטינים מאוזרחים. כבר עכשיו מדובר בעיוות מכוער של הרעיון הציוני, בסילוף חזונו האנושי ובריקון כל תוכן מוסרי, דתי ואנושי שהיו בו. על פי דבריו של בנט היהודים לא יכוננו בישראל חברת מופת, אלא בקושי רב בית לאומי רעוע ופגום, ניצב על כידוני צבא. הם הגיעו לכאן, מסתבר, כדי להיות קלגסים, כדי ליצור "קיני עבדות ערבית שיהיו לזוועה לעם היהודי ולאנושיות." כך אפוא ייגמר החלום הציוני: לא בפיצוץ, אף לא ביבבה, אלא בגדר תיל.

 

פורסם במדור הדעות ב'הארץ'

הרב אליהו מול הרב שטרן – החרד"ל מכה שנית

בגיליון 'מקור ראשון' של שישי האחרון כותבת יעל פרידסון על בקשתו של סגן שר הדתות, הרב בן דהן, מבג"ץ לדחות שוב את מועד בחירת הרבנים הראשיים לירושלים. ידיעה לכאורה קטנה אבל משמעותית.

העניין עם הרב הראשי לירושלים הוא שבגלל אינטריגות למיניהן בין הציונות הדתית לש"ס לחרדים התפקיד אינו מאוייש כבר עשור. לפני ארבע שנים עתרו תנועת 'ירושלמים' וח"כ אורי אורבך לבג"ץ בדרישה לחייב את העירייה להניע את התהליך.

עכשיו שימו לב למשחק כסאות הבא: בירושלים אמורים להיבחר רב ספרדי ורב אשכנזי, וראש העיר ברקת הבטיח לנסות לבחור רב "ציוני". העניין הוא שצריך לסגור דילים, כרגיל, ושאם ייבחר ספרדי ציוני הרב האשכנזי יהיה חרדי – ולהפך.

במקצה האשכנזי עומד על קו הזינוק הרב אריה שטרן, אדם טוב לכל הדעות ונתמך על ידי מגוון רחב של רבני הציונות הדתית: מהרב שרלו ועד הרב ליאור, מהרב סדן ועד הרב ריינר, מהרב לבנון ועד הרב סתיו. במקצה הספרדי עומד הרב שמואל אליהו, איש ריב ומדון וגזען לא קטן. זה או שטרן, או אליהו – שניהם יחד לא יבחרו.

בשבוע שעבר נשלח מכתב תמיכה של כל הרבנים שהזכרתי לעיל ועוד לטובת הרב שטרן. והשבוע הגיש בן דהן את בקשתו לדחות את הדיון. למה זה משמעותי? מפני שהרב שטרן עוד כמה חודשים בן 70, ובהגיעו לגיל זה הוא יהיה פסול מלהתמודד בבחירות לרבנות הראשית.

מה קורה פה? בן דהן, שהבין שהרוח נושבת לכיוונו של שטרן, ושרוצה בעצמו באליהו (מכל מני סיבות: חרד"לותו, ספרדיותו, אולי גם גזענותו) מנסה למשך את הזמן כדי ששטרן יפסל טכנית, והאופציה היחידה לרב מטעם הציונות הדתית יהיה אליהו.

שני דברים על זה:
1. כבר זמן לא קצר מתנהל קמפיין נגד בחירתו של הרב אליהו על ידי מספר ארגונים אזרחיים, וכן על ידי סיעת 'מרצ' בירושלים וסיעת 'ירושלמים'. ברור לכל אלה שלתת לרב אליהו להיות הרב הראשי של עיר כמו ירושלים זה כמו ללתת לאסד לשחק עם טיל כימי. לא נראה שלראש העיר ברקת אכפת.
2. אם אכן יצליח בן דהן לסכל את בחירתו של שטרן תהיה זו הפעם השנייה שהחלק החרד"לי של 'הבית היהודי' מסכל עבור רובה של הציונות הדתית את בחירתו של רב ראשי שהיא חפצה בו. ובנט – השר הממונה על המשרד לשירותי דת, בו בן דהן הוא רק הסגן – שותק. כמאמר המשורר, מי שנדפק פעם אחת, וגו'.

עריקאת בונה קהילה מדומיינת

בהמשך לרשימה מהבוקר, ראו מה סאיב עריקאת אמר אתמול:

כשאת מבקשת ממני לקבל את ישראל כמדינה יהודית זה אומר שאת מבקשת ממני לשנות את הנראטיב שלי. אני בנה של יריחו, הבן הגאה של הנטופים והכנענים. הייתי שם 5500 שנים לפני שהגיע יהושע [בן נון] ושרף את עיר מולדתי יריחו.

מישהו כאן קרא את בנדיקט אנדרסון וחשב שהוא לא מנתח תופעה אלא נותן הוראות. שימו לב שהמטרה של עריקאת היא ערעור כל לגיטימציה להתיישבות יהודית באיזשהו חלק של ארץ ישראל. מאז ומעולם, לכאורה, היו היהודים פולשים וכובשים בארץ לא להם. אפשר ללעוג, ובמידה רבה של צדק, להעלאת ההבטחה האלוהית לאברהם אבינו כנימוק לבעלותם של יהודים על הארץ, אבל למסורת הזאת (כמסורת) יש לפחות שורשים בני אלפי שנים. ה"נראטיב" (ושוב, קראנו את אנדרסון ללא ריחוק אקדמי) של עריקאת, אם אני לא טועה, הוא בן כחמישים שנה, מאז שאש"ף החל לבנות את הלאומיות הפלסטינית. לעריקאת יש זכות מלאה להמציא לעצמו איזו היסטוריה שירצה, אבל ראוי שנבין את המניעים שמאחורי הבדיונות האלה.

2014-02-02_075358

ברית מילה, אנוכי מול דרור אידר

בימים האחרונים התנהל פולמוס זוטא ביני ובין דרור אידר לגבי המימד הפוליטי של ההתנגדות לביצוע ברית מילה. זה התחיל עם מאמרו של אידר בישראל היום, המשיך עם סטטוס שלי בפייס שהפך לרשימה ב'כיפה', תשובתו של אידר כנ"ל, עוד תגובה שלי ועוד אחת של אידר. והיום בבוקר השתתפתי בדיון רדיופוני בתוכנית של אראל סג"ל 'לא סותם ת'פה'. מעולם לא פגשתי או דיברתי עם אידר לפני כן, אולם בעוונותיי ציפיתי לדיון ענייני. אתם יודעים, על הסוגייה עצמה. נו, אז ציפיתי. אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם.

הדבולוציה של הרפובליקאים

מכון Pew פרסם סקר הבודק את הדעות של הציבור האמריקאי על התפתחות האדם. מסתבר ש-60% סבורים שהאדם הוא תוצר של התפתחות לאורך זמן, ו-33% סבורים שהוא קיים מאז ומעולם as is. מתוך הדוגלים בהתפתחות, 32% סבורים שההתפתחות היא תוצאה של תהליכים טבעיים ("אבולוציה" בלע"ז) ואילו 24% מאמינים שהיא תוצאה של יד אלוהית מנחה ("אינטעליג'נט דיזיין").

הסקר גם מחלק את הנשאלים על פי זרמים נוצריים (האוונגליסטים בראש המאמינים בבריאה וכו'), אבל אולי הכי מעניינות ההתפתחויות בשדה הפוליטי: מאז 2009 חלה התדרדרות רצינית במצב הבטחון בשכל האנושי בקרב הרפובליקאים. ב-2009 54% מהם היו בדעה שהאדם הוא תוצר של התפתחות הדרגתית. כיום סבורים כך רק 43%, ואילו 48% מאמינים שהאדם קיים מבראשית כפי שהוא כיום.

איך אפשר להסביר שינוי חד שכזה? דאנה מיליבנק מהוושינגטון פוסט כותב שלא מדובר כנראה ברפובליקאים ששינו את השקפת עולמם, אלא במספר האנשים שמוכנים כיום להזדהות כרפובליקאים כשסוקרים מתקשרים אליהם – אלה נותרו היותר אדוקים, שלא לומר פונדמנטליסטים (או אנשים שעבורם שאלת האבולוציה היא יותר פוליטית מאשר דתית). "המפלגה הרפובליקאית עושה את הבלתי יאמן והופכת להיות תיאולוגית אפילו יותר", כותב מיליבנק, ומוסיף שמבחינה של דרוויניזם פוליטי קר, ההומוגניות הלבנה-אוונגליסטית של הרפובליקאים היא מתכון בטוח להכחדה.

2014-01-01_102523

המערכת הפוליטית בישראל – הספר

ספר חדש, עב כרס במיוחד (שני כרכים, מעל 1300 עמודים) מאת פרופ' יצחק גל-נור, חוקר מדעי המדינה, וד"ר דנה בלאנדר, פסיכולוגית וחוקרת פילוסופיה פוליטית, יצא ממש עכשיו על "המערכת הפוליטית בישראל" (עם עובד, המכון הישראלי לדמוקרטיה). דפדפתי מיד לפרק 18, "דת ומדינה בין המצרים: הסדרים חברתיים והסדרים פוליטיים".

המחברים סוקרים את ההתפתחויות התחום כמובן, ומסקירתם מתגלה כרוניקה של חילון מתגבר והולך במרחב הציבורי. לשם דוגמא, בשנות השמונים התנהל בפתח-תקווה מאבק סוער לאחר שראש העיר ניסה להעביר חוק עזר עירוני שיאשר את המשך פתיחתו של בית קולנוע בעיר בשבת. בשנות ה-90 החלו מרכזי קניות רבים לפעול בשבת, לקול מחאות המפלגות הדתיות. כיום העניינים האלה מובנים מאליהם כמובן. אפשר לומר שבשנים האחרונות המגמה הזאת ממשיכה, בד בבד עם עניין גובר של רבים מהציבור היהודי ביסודות מהמסורת. כלומר יש כאן התגברות ההשלה של מאפיינים דתיים מהמרחב הציבורי בו זמנית עם אימוצם הגובר במישור הפרטי.

עוד תהליך שהספר מתאר הוא התערבותה של המדינה, על ידי מערכת המשפט והחקיקה בכנסת, ברשויות הדת. מחד העניין מובן, משום שרשויות הדת (כלומר הרבנות הראשית וסביבותיה) הן חלק מהמנגנון הבירוקרטי של המדינה. מצד שני יש כאן מעין כפייה לאומית ו/או ליברלית על הדת. כך למשל, אנחנו רואים סדרה של פסיקות בג"צ שהשווה את זכויות ה'ידועים בציבור' כמעט לאלו של נשואים. בפסיקות לגבי השאלה "מיהו יהודי" ידוע הפסק בנוגע ל"אח דניאל" בו שלל בית המשפט העליון את יהדותו (מפני שהתנצר), אף על פי שעל פי ההלכה הוא יהודי (תיק רופאייזן, 1962). בג"ץ גם אישר את יהדותם של צאצאים לאב יהודי ואם לא יהודיה (תיק שליט, 1987). בשני המקרים התפיסה הלאומית היהודית מועדפת על הדתית.

ואפרופו העדפה של לאומיות, הידעתם שהדת המוסלמית מופלית לרעה בצורה חריפה במדינת ישראל? המשרד לשירותי דת אמור לכאורה לדאוג לשירותי דת, אך למעשה דואג לשירותי יהדות (אורתודוקסית), ומנהל 132 מועצות דתיות ו-600 חברות קדישא. לאוכלוסיה המוסלמית אין מועצות דתיות או בתי ספר מוסלמיים המקבלים תקציבים מהמדינה. האחריות ל-436 מסגדים ולכשלוש מאות אימאמים ומואזינים נתונה בכלל בידי משרד הפנים. דווקא בחלק מהקהילות הנוצריות המדינה כן תומכת תקציבית. ככה זה.

Politiacal_System

אחרי מות הרב יוסף

הרב עובדיה יוסף ז"ל נקבר. את ההספד הקצר שלי עליו כבר כתבתי, ואני רוצה לומר כמה מילים על משמעות מותו לחברה בישראל.

מבחינה פוליטית: ש"ס תאבד מכוחה. אם בפילוג (ישי מול דרעי) או בצמיחתן של רשימות מתחרות (כבר בבחירות האחרונות ראינו את הרב אמנון יצחק והרב חיים אמסלם עושים זאת), ימיה של ש"ס ככוח פוליטי דומיננטי, אף ממליכת מלכים בפוליטיקה הישראלית, תמו. אריה דרעי זעק אתמול בהלוויה "מי יאחד אותנו??" התשובה: אף אחד. עבור מעריציה וחסידיה של ש"ס, אלה חדשות רעות. עבור מי שמעוניין בפחות דת ותקציבי דת בפוליטיקה, אלה חדשות טובות.

מבחינה הלכתית: מפעלו הגדול של הרב עובדיה היה איחוד ההלכה. תחת הכותרת "להחזיר עטרה ליושנה" הוא ביקש לכונן מסגרת אחידה שתחייב לפחות את יוצאי מדינות ערב (בלי להתחשב בהבדלים ביניהם) ואם אפשר אז את כל היהודים כולם. הרב בני לאו אמר אתמול ליאיר אטנגר ש"הוא בנה כור היתוך הלכתי שהתיימר לחייב את כולם". גם הסיפור הזה נגמר. "גדול" כמוהו אין, ולא רואים עוד כזה באופק. עבור מי שאחידות ההלכה היא חלומו, אלה חדשות רעות. אישית, יש מעט רעיונות דוחים ומסוכנים יותר בעיני מהרעיון של אחדות שהיא אחידות, ולכן אני מאוד שמח שהוא הפך להיסטוריה. כעת יוכלו להרים ראשן מסורות הלכתיות (בעיקר מזרחיות) אחרות, מסורות חדשות תתפתחנה, והעושר יגדל והגיוון יפרח.

מבחינה חברתית: בכל פעם שמנהיג דתי מת, יש הזדמנות פז לשינוי, ויש שינוי. אם נדמה את החברה הדתית למכונה מרובת גלגלי שיניים הקשורים לקפיץ, מותו של מנהיג פירושו נפילתו של גלגל ראשי. הגלגלים האחרים מתחילים מיד להסתחרר, ולוקח מעט זמן עד שהמערכת מתייצבת. בינתיים המרחב משתחרר. דברים קורים. גם אחר כך, בעיקר במקרה כמו זה שבו אין מחליף בקנה מידה שאפילו קרוב לזה שמת, הדברים לא יחזרו להיות כפי שהיו. אבל לאן הם ילכו? אני לא יודע. זה תלוי לדעתי הרבה במערך הפוליטי החדש שיתהווה, ובמספר גורמים נוספים כמובן. הנה שאלה מעניינת לדוגמה: האם בגלל שאין מנהיג ספרדי בסדר גודל של הרב עובדיה יאמצו רבים מחסידיו החרדים דפוסים חברתיים של חרדים ליטאים, כלומר עוד יותר ממה שכבר אימצו, מפני שלליטאים יש עוד כמה "גדויילים" (שגם הולכים ואוזלים) ושלכאורה מבטאים יהדות אמיתית או כשרה יותר? או אולי דווקא יחזרו לדפוסים של "מסורתיות" רגועה יותר? נחיה ונראה. יהיה מעניין.

'בני ברוך' נכנסים לפוליטיקה

הנרי דוד רוצה להיות חבר מועצה בפתח תקווה, וזה יופי. קורין אלבז כותבת על זה במיינט, וגם זה יופי. מה שלא יופי הוא שהיא לא מציינת שרשימתו של דוד, 'ביחד', היא לא יותר מאשר אוסף של אנשי תנועת הקבלה הניו-אייג'ית 'בני ברוך'.

'בני ברוך' מנסים כבר כמה שנים לחדור למערכת החינוך בדרכים שונות. הם, למשל, מארגנים מעגלי שיחה ודיון על חשבונם ומנסים לשכנע ראשי ערים ומועצות מקומיות לתת להם להיכנס לבתי ספר וללמד על "ערבות הדדית". הם, למשל, מקימים גני ילדים שבהם מחנכים על עקרונות הקבלה לדידם. זה לגיטימי ואין שום בעיה חוקית בדברים האלה, אבל יש טעם לפגם בכך שלרוב הם לא מזדהים בשמם, ולא מציינים את המילה "קבלה". הכל לכאורה רק עניין של "אחדות" ו"אחווה". אם ראיתם פעילות של "תנועת הערבות" או של "מתחברים" – שני אלה ארגונים שלהם. אם שמעתם על רם שמואלי – הוא איש הפרונט שלה. דרכו הם מגיעים אל ראשי רשויות מקומיות, ומשם אל האזרחים – ואל הילדים של האזרחים.

'בני ברוך' מאוד רוצים לחנך ילדים. אין שום רע ברצון לחנך ילדים. יש רק רע בניסיון להסתיר את הרקע הדתי והאידיאולוגי. אנשים חשדניים עוד יכולים לומר שניסיון ההסתרה הזה יכול ללמד שאולי יש מה להסתיר.

והנה כתבה מ'ידיעות אחרונות' שהתפרסמה בקשר לזה אתמול:

 

 

 

 

1235119_10151846798058815_1480437755_n2

 

1235119_10151846798058815_1480437755_n3

 

הרב אליהו לא מתאים ולא ראוי

בסוף 2010 פרסם הרב שמואל אליהו פסק הלכתי האוסר השכרת דירות לערבים, על בסיס "לא תחנם". בפסק נקבע גם כי "ומן המפורסמות הוא שבעקבות מכירה או השכרת דירה אחת יורד מחיר כל דירות השכנים אפילו כשהקונים והשוכרים נחמדים בתחילה. וזה המוכר והמשכיר הראשון גורם לשכניו הפסד גדול ועוונו גדול מנשוא. ומי התיר לו?" אחרי דבריו של אליהו, באותו שבוע, תקפו צעירים חרדים סטודנטים ערבים במכללת צפת.

בראיון לשרי מקובר קבע הרב אליהו כי "ברגע שיש יותר משלושה ערבים בשכונה המשמעות ההלכתית היא שהיהודים מפנים להם את המרכז. יהודי לא צריך לברוח מהערבים. יהודי צריך להבריח את הערבים."

באותו ראיון הוא הביע דאגה מה"התבוללות" בצפת וטען כי לנשים היהודיות שבני זוגן ערבים "מתנהגים אליה כמו שהערבים מתנהגים אל הנשים שלהם, על פי נורמות חברתיות שמגובות בקוראן ולפיהן מותר להרביץ לאישה. ושם זה לא מכות עדינות. זה מכות עם כיסאות, התעללות שבסופה הבחורה מגיעה לבית חולים אחרי שעברה את סיוט חייה. אצל הערבים מדובר בקודים אחרים, בנורמות אלימות שהפכו לאידאולוגיה. כמו שהגניבות החקלאיות אצל ערבים הן אידאולוגיה. […] זו התרבות של הערבים."

בחנוכה תשס"ח כתב הרב אליהו כי "צריך לעשות מהפכה כך אמר מתתיהו כשראה כיצד שכבה דקיקה של שלטון מושחת עושה מה שפופולארי. הולכת אחרי המעצמה הגדולה יון. מושכת את העם לתרבות של התייוונות ופועלת על פי החוק. על פי החוקים של אותם ימים כנגד כל מי שלא הלך בדרכם. עד שקם מתתיהו…"

במאי 2007 דיבר הרב אליהו על המצב בדרום. על פי הרב הוא הולך אחרי פסיקת אביו שקבע ש"אם הם [חמאס] לא עוצרים [את ירי הקסאמים] אחרי שנהרוג מאה, אז צריך להרוג אלף. ואם הם לא עוצרים אחרי שנהרוג אלף, צריך להרוג עשרת אלפים. ואם הם לא עוצרים צריך להרוג מאה אלף, אפילו מיליון. מה שצריך כדי שיעצרו."

עוד יש זמן לשקול שנית האם הרב אליהו אכן מתאים להיות מועמד 'הבית היהודי' לרב ראשי ספרדי. התנצלות לא תעזור כאן, וממילא קשה להאמין שתהיה ראויה לשמה, או כנה. הרב אליהו פסל עצמו מלכהן בתפקיד ציבורי כלשהו. לא עכשיו, ולא עוד עשרים שנה.

19883_10151547084709065_2069778310_n