פוליטיקה

אוונגליסטים ציונים והימין הישראלי

אתמול 'אולפן שישי' של ערוץ 2 הציג כתבה חשובה של שי גל, על הכסף האוונגליסטי שבוחש במערכת הפוליטית הישראלית. מדובר באוונגליסטים ציונים שתומכים בימין הישראלי ותורמים סכומים עצמים למטרותיו, ומאמינים שכאשר עם ישראל יבנה את בית המקדש על הר הבית (ויטמא אותו) תתחולל מלחמת גוג ומגוג במסגרתה שני שליש מהיהודים ימותו והשליש האחרון יתנצר. שיתוף פעולה שכזה. גם אני מופיע בכתבה למשך כמה שניות.

ג'ון הייגי מבהיר את אמונתו

ג'ון הייגי מבהיר את אמונתו

וידאו: דברים שאמרתי על ההתחדשות היהודית

‫כמה דברים שאמרתי בכנס תנועת קומו – להתחדשות יהודית במרחב הפוליטי שהתקיים ב-3 בדצמבר, על הממשק בין ההתעוררות היהודית הפלורליסטית לבין הפוליטיקה. קצת על הסיבות החברתיות לחיפוש הזהות הנוכחי, התפוררות המסגרת הציונית המפא"יניקית ועלייתם של קולות חדשים, למה לא מדובר בחזרה בתשובה פשוטה לחיק האורתודוקסיה, ואיך כדאי לפעול כדי שהגל הנוכחי לא ייסחף לכיוון האתנוצנטרי.

הכנס אורגן על ידי דויד ברק גורודצקי ועופר זלצברג, וסביב השולחן ישבו יחד איתי ח"כ סתיו שפיר, ראש מועצת ירוחם מיכאל ביטון, מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל יזהר הס, ראש בית מדרש 'קולות' ליאור טל ויו"ר 'קומו' עופר זלצברג, ולכן אני מאוד ממליץ להיכנס ליוטיוב ולצפות בסרטונים שלצד הסרטון להלן.

פייגלין בחוץ: סופו של ניסוי פוליטי מרתק

תבוסתו הקשה של משה פייגלין בבחירות הפנימיות בליכוד מביאה לסופו את אחד הניסויים הפוליטיים המעניינים שנערכו בישראל: אדם שחודר למפלגה ותיקה וגדולה במטרה לשנות את ערכיה והנהגתה מבפנים.

הניסוי הצליח בחלקו: פייגלין אכן הצליח לשנות את ערכיה של מפלגת הליכוד. הוא המציא את שיטת המתפקדים הזרים, אותם רבבות שאינם בשר מבשרה של התנועה ולעיתים גם לא יצביעו לה, ושהצביעו לחברי הכנסת רק על פי יחסם של לשאלת השטחים (ומעט הר הבית). בעקבות פייגלין הגיעו קבלני קולות רבים לליכוד ששינו את ההרכב שלו ללא היכר: האמונים על זכויות אדם ומנהל תקין הועפו החוצה, היהודיסטים הלאומנים והצעקנים פנימה ולמעלה. בישירות ובעקיפין פייגלין חתום על צמרת הליכוד הרגבית-דנונית הססגונית-ועם-זאת-חדגונית.

אבל את ההנהגה הוא לא תפס, וגם לא היה קרוב לתפוס. לא רק זאת, אלא שהתנהלותו כסוכן עצמאי (כפי שכתבה היום טל שניידר במאקו) ניתקה אותו מהמפלגה, תחילה ביוזמתו, היום ביוזמתה, וסופית כנראה. מנגד בינתיים צמחה ועלתה הבית היהודי, שמגשימה בדרכים רבות את חלומו של פייגלין, והולכת להיות השותפה הבכירה של הליכוד אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה (ולדעתי סיכוייה טובים לקבל יותר מנדטים מהליכוד).

אבל הבית היהודי לא מגשימה ולא יכולה להגשים את כלל חלומו של פייגלין, מפני שזה כולל משנה סדורה, דבר שלבנט אין קמצוץ ממנו. בכך פייגלין הוא בין הפוליטיקאים הבודדים שהם גם אידיאולוגים שמציגים תפיסה הגותית דתית-מדינית כוללת (כתבתי עליה מעט כאן). גם זה היה בעוכריו, הן משום שנאמנותו המוחלטת לתפיסתו לא איפשרה לו גמישות הכרחית מפוליטיקאי, והן משום שפוליטיקאים אחרים בליכוד, אני מנחש, לא אהבו את, ואולי קצת קנאו ב, עצמאות ומורכבות מחשבתו.

לפני הבחירות האחרונות, כשהסתמן שפייגלין הולך להיות חבר כנסת, פגשתי אותו לשיחה פומבית. התרשמתי מדבקותו בחירויות הפרט, מה שלא תמיד הסתדר עם דבקותו בחזון המדינה היהודית שהוא מציג. סביב פייגלין התקבצו כבר אז לא מעט נאמנים וחברים לדרך – במפגש נכח, למשל, הרב אורי שרקי – שההתפתחות האחרונה ודאי מכה בהלם. ההדים של מה שקרה היום ימשיכו לזעזע את האגף הימני-אמוני עוד זמן רב, ויש להניח שאף ישפיעו כבר בקרוב על הפריימריז בבית היהודי.

989899

(וחוטובלי… לא מגיע לה, ומדובר בפגיעה אלקטורלית בליכוד)

מתן פלג כותב על הריסת כיפת הסלע

לתנועת 'אם תרצו' יש מנכ"ל חדש, בעל תפיסה תיאולוגית חדשנית- ראו להלן מתוך ראיון שמתפרסם איתו בגליון 'עולם קטן' שיחולק היום בבתי הכנסת (הוסיפו את המילה "אני" בהתחלה). שמו מתן פלג, והוא גם כתב ספר חדש, רומן חצי-אוטוביוגרפי, "בין רישיקש להר הבית". בקטע מהספר, שמתפרסם יחד עם הראיון, נידונה בין הגיבור לחברו האפשרות לירות מרגמה על כיפת הסלע. קשה להאמין, אבל יש מצב שעוד נתגעגע לרונן שובל.

2014-12-04_2013552014-12-04_202518

 

מנהלת הזהות היהודית, פרק 297

אור קשתי מפרסם היום ב'הארץ' שמנהלת הזהות היהודית מתרחבת: חינוך לזוגיות יהודית, הורות יהודית, אמנות יהודית, ציונות יהודית ומנהיגות יהודית. הכל טוב ויפה, חוץ מזה שהגופים השותפים למהלך נבחרים ללא מכרז, ואף אחד מהם אינו כולל נציגים של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית. זהות יהודית, מסתבר, היא מונופול של הזרם האורתודוקסי, וכמובן שללא מכרז אפשר פשוט לבחור את מי שמוצא חן בעינינו או את החברים שלנו.

לפני קצת יותר משנה ישבתי עם ח"כ איילת שקד לדיון על מנהלת הזהות היהודית בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום', וכשאלתי האם יתנו גם לתנועות הלא-אורתודוקסיות להשתתף במנהלת השיבה שקד: "בפירוש כן" (להלן, לקראת סוף הדקה החמישית). האם אמרה זאת ללא מחשבה או האם שיקרה ביודעין – רק אלוהים ונפתלי בנט יודעים. אבל יום הכיפורים עוד כמה שעות, ועדיין לא מאוחר לבקש סליחה.

אתמול היה יום היסטורי בתולדות ציונות הדתית

ערן וולקובסקי "לוכד את הרגע" היום ב'הארץ': בנט כופה את חילונה של המפלגה הדתית-לאומית. אתמול היה יום היסטורי בדברי ימי הציונות הדתית: המפד"ל הפכה ז"ל רשמית, ונפתלי בנט הפך לשליט יחיד על רשימה שבבחירות הקרובות תתמרכז ותקרוץ ללאומנים החילונים כמו גם למסורתיים, תיקח קולות מהליכוד ומש"ס, וכל זאת תוך ניסיון לשמור על הבייס, כלומר על קולות הציונות הדתית. כנראה שזה יצליח לו.

היו בטוחים שכבר עכשיו יושבים עסקנים ור"מים במעגלי סיעת תקומה ו(להבדיל)ישיבת הר המור ומטכסים עצה כיצד לבצר את כוחם הפוליטי, להגן על השפעתם, להבטיח את תקציביהם, וכמובן, "לשמור על עם ישראל". ייתכן שיגיעו למסקנה שהאופציה היחידה שלהם היא איחוד כוחות עם אנשי 'עוצמה לישראל' ולווייניהם הקיצונים מחד, והחלק מש"ס שדרעי דוחף החוצה מאידך (והרב טאו כבר הצביע ש"ס בעבר). אפשר להעריך שנראה גישושים לאיחוד שכזה, שאם יצלח יהיה מעניין לראות אותו מתמודד עם אחוז החסימה החדש. קשה להאמין שלא תתייצב מפלגה דתית-לאומנית מימין לבנט, ולאיחוד כזה של כלל הנדחים יש אפילו סיכוי להיכנס לכנסת.

2014-09-12_084702

בנט ושינוי הזהות של הציונות הדתית

היום תערך במרכז מפלגת 'הבית היהודי' הצבעה על החוקה החדשה של המפלגה, חוקה שתעניק לנפתלי בנט סמכויות סמכותניות בהחלט ותדלדל את הקשר של המפלגה למפד"ל הקלאסית ולציונות הדתית בכלל. בנט מבין שכדי לעבור מעמדת משגיח הכשרות של הממשלה למשרד ראש הממשלה צריכים, מה לעשות, להפסיק להיות משגיח כשרות, הוא מוכן לכך. חבריו במפלגת 'תקומה' (שהיא חלק מ'הבית היהודי') סבורים שאסור לוותר על העקרונות תמורת מנדטים (וגם דואגים שעם סמכויותיו החדשות בנט יהנה לרדות בהם).

גם ללא החוקה החדשה, המהפך שבנט הביא לציונות הדתית הוא עצום. דמויותיהם של קודמיו היו כל כך דהויות שקל לשכוח אותם, אבל צריך לנסות ולהעלות אותם מול עינינו: אורלב, יהלום, הרשקוביץ, לוי, הנדל. עסקנים מבוגרים וחביבים. בנט מביא משהו אחר לא רק ברעננותו, לא רק במגניבותו, אלא גם בגישה שלו. במילים פשוטות: הוא דתי לייט. חשבו על מאות אלפי צעירי הציונות הדתית שנושאים עיניהם אל דתי לייט כמנהיג ותבינו את גודל המהפך.

אפי איתם היה הניסיון הקודם לאתחול מחדש של המפד"ל, והוא הציג מודל שונה לחלוטין: מצביא, חרד"ל, משיח בן דוד. חשבו על מאות אלפי צעירי הציונות הדתית שנושאים עיניהם אל איש הייטק כמנהיג ותבינו את גודל המהפך.

בנט אינו בן תורה. אין לו יראת רבנים, הוא לא אמון על כתבי הרב קוק, הוא שומע שירת נשים. תרבותו היא התרבות המערבית, הלכותיו באהלי יפת. נסיקתו מעלה מסמנת ומעודדת את התהליך הגדול של ההתגוונות הדתית בחברה הישראלית.

מול עינינו בנט שובר את עמוד השדרה הזהותי-אידיאולוגי של הציונות הדתית, והופך אותה מממוקדת תורה לממוקדת ארץ ולאום. האתנוס מחליף את ההלכה במרכז הכיפה הסרוגה, והפטריוטיזם את ההקפדה על המצוות כציווי העליון, כסימן ליראת שמיים. מדובר במהפך אמיתי, שיש לו צדדים חיוביים וצדדים שליליים.

ורק הערה לסיום: על כל שבועות האהבה שלו לציונות הדתית, נדמה לי שאין לבנט סנטימנטים מיוחדים. לא אליה, לא לאף אחד. יש בו משהו אופרטוניסטי, אהוד-ברקי. כשהסוס הזקן של המפד"ל יקרוס תחתיו הוא לא יחשוב שניה לפני שיקפוץ על סוס אחר, כל סוס שיוכל לקחת אותו למשרד ראש הממשלה.

מאמר דעה שלי על מבצע 'צוק איתן'

בנט וליברמן מתלהמים לחינם: כיבוש הרצועה מנוגד לאינטרסים של הימין. על מבצע שמנוהל ללא חשיבה אסטרטגית ועל ההכרח להגיע להכרה שללא פתרון מדיני אנחנו נידונים לשוב ולהפציץ, לשוב ולהיות מופגזים שוב ושוב. מאמר דעה שלי ב-nrg.

האם יש סיכוי להסדר מדיני? סקר חדש

מכון Pew העלה תוצאות של סקר חדש שנערך מאמצע אפריל עד אמצע מאי בין 7001 איש בשבע מדינות. השאלה: האם ניתן למצוא דרך שישראלים ופלסטינים יחיו יחד בשלום? כפי שאתם רואים, רוב הנשאלים פסימים למדי, וביניהם – אזרחי ישראל הם האופטימים ביותר.

כאשר שואלים אזרחים ישראלים יהודים בלבד, יורד שיעור האופטימים ל-37%, אם כי זה עדיין יותר מכל מדינה אחרת באזור. אשריכם ישראל. ובחלוקות פנימיות, שיעור ה"אורתודוקסים" שטוען שאין שום סיכוי להסדר הוא 76%, שיעור "המסורתיים" הפסימיים הוא 53%, ואילו רק 38% מה"חילונים" חושבים שאין סיכוי, ואילו 48% מהם חושבים שדו-קיום אפשרי.

2014-06-25_214303