פולחן

בית משפט בהודו אסר על שחיטת בעלי חיים

בית המשפט במדינת הימצ'ל פרדש אשר בהודו פסק שאין לשחוט בעלי חיים כצורה של פולחן. במדינה הצפון-הודית נשחטות בכל שנה אלפי עזים במסגרת פולחן הינדואיסטי לאלים (כן, קורבנות בעלי חיים עדיין נהוגים במקומות מעטים בהודו), ותנועות למען בעלי חיים עתרו לבית המשפט בדרישה להפסיק את המנהג. בית המשפט, כאמור, פסק שיש להפסיקו. על פי פסק הדין צורת פולחן כזאת היא מיושנת ו"יש לשנותה בעידן המודרני".

זו דוגמא לגישה החילונית הכוחנית שמאפיינת חלק מהממשל בהודו. יש כמובן גבול למה שמותר לעשות בשם הדת בכל מדינה, אבל לדעתי קורבן בעלי חיים לא חוצה את הגבול הזה, אלא אם כן אסור במדינה גם לשחוט בע"ח לצורך מזון. מי שטוען שבשביל לאכול מותר אבל למען האלים אסור בעצם מבליע את ההנחה שדת היא קשקוש, שהשחיטה עבור פולחן דתי היא משחק חסר משמעות, מפני שרק כך אפשר להסביר למה מוטב לאסור אותה אבל יש להתיר הרג סיטונאי של חיות עבור מזון.

אלא שגם אם אנחנו חושבים שדת היא קשקוש עלינו להבין שעבור אחרים היא לב ולוז החיים, מקור המשמעות והזהות שלהם, ולהתחשב בעמדתם (שוב, עד גבול מסויים). נדמה לי שבית המשפט בהימצ'ל פרדש לקח לעצמו חירות שהוא לא היה אמור לקחת (ועוד הרשה לעצמו לחוות דעה על אילו פולחנים מתאימים לעת המודרנית ואילו לא).

כנסיית הקנביס הראשונה?

בעוד כשבוע יתמודד בית המשפט בהוואי עם טענתו של רוג'ר כריסטי כי יש לאפשר לו שימוש חופשי בקנביס כחלק מהכנסייה שהקים, כלומר כחלק מחופש הפולחן שהוא זכאי לו על פי החוקה האמריקאית.

"כנסיית ה-THC היא ארגון דתי בינלאומי שמשתמש בקנביס כדי להלל את התודעה, לקדם הרמוניה ולקרב בינינו לבין אלוהים, הטבע ועצמנו.", הכריז כריסטי על הגוף שייסד.

בעבר אישר בית המשפט בארה"ב שימוש בקקטוס הפיוטה ובמשקה האיואסקה כחלק מהפולחן בזרמים דתיים, אולם בקשתו של כריסטי שונה: ראשית, הוא לא מייצג מסורת ארוכת שנים, אלא כנסייה שהקים בעצמו (פיוטה והאיואסקה משמשים כבר מאות, אם לא אלפי שנים, כחלק מפולחן דתי). שנית, לפיוטה והאיואסקה, ככתוב בכתבה להלן, יש שוק קטן מאוד, בעוד שלמריחואנה יש שוק גדול מאוד. החשש הוא שכנסייתו של כריסטי תזכה למומרים רבים ברגע שיאושר לה השימוש החופשי במריחואנה. (מצד שלישי, כיום כבר ממילא השימוש במריחואנה הולך והופך חוקי, או לפחות לא-פלילי, כך שאולי בית המשפט יתחשב בזה).

האם חופש הדת מקנה לנו אפשרות לעשות מה שבא לנו? ודאי שלא. להקריב בתולות בירח מלא, מסורת בהחלט ותיקה וחוצת-תרבויות, אסור. ומה עם להסתובב ערומים ברחוב, אם אתה במקרה נזיר ג'יין? כנראה שתלוי במדינה. יש כאלה שחושבים שגם ברית מילה היא משהו שיש לאסור. מדובר תמיד בשאלה של איזון ומידתיות.

שאלה נוספת כאן היא: מהי דת? בימינו דת יכולה להיות עניין אישי מאוד, זמני מאוד, ושטחי מאוד. אז האם כל ארגון שמישהו מקים ראוי להינות מחופש פולחן? בית המשפט כמובן לא ממש שש להחליט עבור הציבור מהי דת ומה לא, אבל ייתכן שהשאלה הזאת תוצב לפניו.