ענת רוט

מושב על הציונות הדתית בכנס 'עשור להתנתקות'

הייתי היום בכנס "עשור להתנתקות" שאורגן על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה​ ועיתון 'מקור ראשון', במושב שהוקדש להשפעת הפינוי מעזה על הציונות הדתית. משתתפים: יאיר שלג​, ענת רוט, דניאל הרטמן, פניה עוז-זלצברגר ו‎יעקב מדן‎​. מנחה רועי שרון​.

sssssssssssssssssss

אז מה היה לנו שם? רועי שרון, יאיר שלג וענט רוט דיברו כולם על ההשפעות של ההתנתקות על הציבור הציוני דתי. בעוד ששרון אמר שלעומת הציבור הכתום, הציבור הציוני דתי בכללותו לא הושפע בצורה עמוקה מהמהלך ונשאר נאמן למדינה, שלג ורוט מנו כמה תהליכים שהתרחשו.

שלג: הציונות הדתית מאמינה היום פחות, או לפחות פחות בתמימות, בקדושת במדינה; הקצינה בנכונות להתנגד באלימות לפינוי עתידי; והקצינה בביטויים אלימים כלפי שמאלנים וערבים.

רוט: הציונות הדתית היום מבינה שכל פרוייקט ההנחלויות הפיך, שום דבר לא מובן מאליו; מאוכזבת מהדמוקרטיה שכשלה לדעתה בתהליך הפינוי; איבדה אמון בהשפעתן של הפגנות וממקדת מאמץ בפוליטיקה, מרחיבה את תחומי העניין שלה מעבר להתנחלויות; וכועסת על "השמאל" שלדעתה ניסה לשבור את המגזר הדתי-לאומי דרך הריסת גוש קטיף.

הרב ד"ר דניאל הרטמן (נשיא מכון שלום הרטמן​) דיבר על תהליך של "צמצום הקדושה" שעובר על הציבור הציוני דתי. הוא מצמצם את תחולת הקדושה על אזורים שונים בחיים, ולכן מוכן לפשרות שונות עם המציאות. במילים אחרות, היחס שלו לגבי תחומי חיים שונים הוא פחות דתי ויותר פרגמטי, יותר "ישראלי" כללי ואף אוניברסלי. אבל, שואל הרטמן, מה עם היחס שלו לדת? כאן אין פרגמטיות ואין יציאה לציבור, אין ישראליות. השאלה על כן היא האם הציונות הדתית מסוגלת להפוך גם את הדת שלה לפתוחה.

אחריהם הרב מדן יצא במסע שוצף ומתלהם כנגד "החילונים". על פיו "בציבור החילוני יש אבדן דרך ואבדן זהות", וזאת בעקבות תהליך אוסלו וההתנתקות. הוא טען שהחילונים התחילו לשנוא את עצמם, או משהו בסגנון. לא הצלחתי לעקוב מפני שהוא פשוט צרח אל תוך המיקרופון.הוא גם האשים את החילונים שהם לא באמת דמוקרטים ולא באמת ליברלים, אלא מזוייפים.

אחרונה דיברה פניה עוז-זלצברגר, ודיברה יפה מאוד. בהשקט ובבטחה (ובעברית צחה) הורידה את האשמותיו של מדן לקרקע המציאות. בקצרה, היא העמידה בפניו את מה שהיא הציגה כמחלקות העיקרית בין הציבור החילוני-הומניסטי לבין הציונות הדתית: "אנושיותו של כל אדם": האם בציונות הדתית מכירים בכך שיהודים אינם עליונים על בני אדם שאינם יהודים. לא קיבלנו תשובה מהרב מדן.

'לא בכל מחיר' – מבט מבפנים על התנועה נגד הפינוי מעזה

חלק לא קטן מהשבת עבר עלי בקריאת ספר חדש מאת ענת רוט, 'לא בכל מחיר: מגוש קטיף ועד אמונה, הסיפור מאחורי המאבק על ארץ ישראל' (ידיעות ספרים). הספר מבוסס על דוקטורט שהיא כתבה בהנחייתו של פרופ' אשר כהן, והוא מרתק.

קראתי חלק קטן מהספר (הוא מונה כ-600 עמוד) אבל ממה שהבנתי רוט מנסה להראות שמשום הממלכתיות (במלעיל) של רוב המתנחלים סיכוי אמיתי להתנגדות אלימה רחבת היקף לפינוי מגוש קטיף מעולם לא היה. היא משתמשת במקרה המבחן הזה כדי לחדד את ההגדרות של המתנחלים הציונים-דתיים כ"פונדמנטליסטים" – כלומר, אם הכוונה היא לקנאים עיוורים אז הם לא ממש, או לפחות מציגים סוג מיוחד של פונדמנטליזם. בכך הספר הזה מצטרף לספרו של אבינועם רוזנק, 'סדקים', שיצא לאחרונה בהוצאת רסלינג וגם הוא מותח ביקורת על המחקר האקדמי שמקטלג את גוש אמונים וממשיכיה בימינו בצורה שבלונית ומוטעית.

מה שמעניין במיוחד בספר, לבד מתיאור הכרוניקה של מסע הבולדוזר הפוליטי שהנהיג ראש הממשלה שרון, הוא הראיונות שקיימה רוט עם אישים שונים במעגלי ההתנגדות להתנתקות בזמן אמת, ושחלקים מהם מתפרסמים בספר. הנה למשל שני ציטוטים מאת זאב "זמביש" חבר:

1. מיד לאחר פרסום תוכנית ההתנתקות על ידי יואל מרקוס ב'הארץ' (פברואר 2004) הבינו במועצת יש"ע ששרון רציני לחלוטין. זמביש: "אמרנו להם [=למפד"ל] 'אתם צריכים עכשיו לעזוב את הממשלה. עכשיו! עוד אין תוכנית, היא לא גמורה, אין לה פרטים, זה רק רעיון, עכשיו מגבשים אותה. אם עכשיו תעשו את המשבר, יש סיכוי […] אם לא תעשו את זה עכשיו – יהיה מאוחר. עכשיו תצאו! […] הלך צבי הנדל, דיבר אם אביגדור ליברמן […] וליברמן אמר לו, עם כל הכבוד לחברינו, אני אומר לך, אנחנו נתגבר על זה בלי זה. נשארים בפנים. הוא חזר אלינו ואמר: אני סומך על איווט."

2. ביוני אותה שנה ההתנתקות מאושרת בממשלה (באופן עקרוני, ללא פרטים). על אף הלחץ הכבד עליו לפנות נגדה ולעמוד בראש מחנה המתנגדים, שר האוצר בנימין נתניהו מצביע בעד. זמביש מספר על התסכול שלו מפגישותיו עם ביבי: "הסתכלתי על כל צורת הפעילות שלו. הוא לא התנהג כאחד שרוצה באמת לעצור [את ההתנתקות]. כל פעם שהייתי יוצא מישיבה איתו, הייתי מסתכל על החברים ושואל את עצמי: מה הוא רוצה? בלב כבד הבנתי שהוא רוצה להיות ראש הממשלה הבא. […] לכן הוא אומר לעצמו: ששרון יוציא את הערמונים מהאש. שהוא ישבור את הראש על עזה, שעל הראש שלו זה ייפול. אחר כך, כשאני אבוא, הבעיה הזאת כבר תהיה פתורה, לא על הראש שלי."