עמנואל

גיליון 'תרבות דמוקרטית' על פרשת עמנואל – ניסים ליאון והקולוניאליזם התורני

כתב העת "תרבות דמוקרטית" יוצא לאור ע"י הפקולטה למשפטים והוצאת אוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה. עורכיו הראשיים הם פרופ' ידידיה שטרן ופרופ' אבי שגיא והגליון האחרון שלו, מספר 15, מוקדש לפרשת עמנואל.

מטבע הדברים המאמרים (הבאמת מעניינים) עוסקים ביחסי דת ומדינה והחברה החרדית, ואחד מהם, של ניסים ליאון, מוקדש ל"סיטואציה המזרחית בחברה החרדית בישראל". ליאון כותב על האפלייה הקשה כנגד יוצאי מדינות ערב בחברה החרדית. לשם דוגמא, הוא מצטט צעירים חרדים מזרחיים שמגלים לו ש"המדד לישיבה ליטאית אשכנזית טובה אינו בהכרח לפי איכות הלימוד בה [… אלא] כמות המכסות לתלמידים ממוצא מזרחי […] ישיבה ליטאית טובה היא ישיבה בה אחוז התלמידים ממוצא מזרחי אינו עולה על עשרים אחוזים, וגם זה נחשב למספר גבוה יחסית."

אבל עוד יותר מעניינת הסקירה שלו על מקורותיה ההסטוריים של החרדיות המזרחית. הוא מונה שלושה: 1. ישיבת 'פורת יוסף' בירושלים, שקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת, הוציאה מתוכה אליטה רבנית מזרחית, אבל לא הצליחה למקם את עצמה כהנהגה בעולם המזרחי או לזכות להכרה מצד הציבור המזרחי; 2. חוזרים בתשובה; 3. ההשפעה על חינוכם של יהודי מרוקו על ידי חרדים ליטאים וחסידי חב"ד. החלק האחרון הוא המעניין ביותר, ולימים המשמעותי ביותר.

מסתבר שבין 1948-1958 נלקחו ממרוקו למעלה מ-4000 תלמידים לישיבות ליטאיות בארה"ב ובישראל. המגוייסים היו רק התלמידים המבריקים ביותר, והם שימשו למילוי הישיבות המרוקנות אחרי השואה. ליאון מצטט את יעקב לופו, היסטוריון החוקר את החברה החרדית, המקביל בין המצוקה של החוגים הליטאיים אחרי השואה לזו של החוגים הציוניים: שניהם היו צריכים הון אנושי חדש לשם שיקום והמשכיות.

בתחילה המטרה היתה ליצור כור היתוך תורני המטשטש את ההבדלים בין הקבוצות ומאפשר חישולה של חברת לומדים אחידה וחזקה. בהמשך התגלה שעד כמה שתלמיד יהיה חכם, המוצא האתני ימשיך להוות קריטריון לאפלייה, ודאי בכל הנוגע לקבלה למוסדות לימוד ושידוכים. הטרגי הוא שדווקא מתוך מעגלים אלה נבנתה התדמית של החרדי הספרדי, כלומר כהעתק של זה הליטאי והנושא בקרבו רגשי נחיתות מובנים. החרדים האשכנזים מצידם פיתחו תודעת רועה ומושיע, וממשיכים לראות באחיהם המזרחיים תלמידים הזקוקים להכוונה והנהגה אשכנזית.

יעקב לופו כינה את המצב הזה "קולוניאליזם תורני", כלומר מצב בו קבוצה הגמונית שולטת בחברה זרה ו"מחזיקה במונופול מלא על הכוח והמשאבים שלה, תוך שהיא מבססת מבנה שליטה ובידול פיזי, ריבודי וכלכלי, המעוגן בחוק ובדינמיקה החברתית." כמו במצבים רבים כאלה, קשה לנכבשים למרוד בכובשים, משום שהם הפנימו את ההגיון שעל פיו מובנה חוסר השוויון. 

לכן על אף תרומתם של המזרחים לשיקום עולם הישיבות הליטאי ותרומתם כיום, דרך ש"ס, לביצור כוחו הפוליטי, הם עדיין נחשבים על ידי הליטאים כחרדים "כלא אותנטים, כתלושים וכחקיניים". לכן, כמובן, מוצא עדתי ורמת הקפדה במצוות קשורים זה בזה בעיני החרדים, וממילא הדרה על רקע "רמה תורנית" היא אפלייה עדתית.

ועם זאת, ליאון מעז להתנבא כי "הדבר זמני. ניסיון המחקר ההיסטורי בתופעות של המרת דת וקולוניאליזם מלמדות כי לאורך זמן, כוחות הפריפריה לשעבר הופכים בשלב כלשהו למגן האמונה ולמרכז הפוליטי והאידיאולוגי החדש." אשרי המאמין.