הרב עובדיה יוסף ז"ל נקבר. את ההספד הקצר שלי עליו כבר כתבתי, ואני רוצה לומר כמה מילים על משמעות מותו לחברה בישראל.
מבחינה פוליטית: ש"ס תאבד מכוחה. אם בפילוג (ישי מול דרעי) או בצמיחתן של רשימות מתחרות (כבר בבחירות האחרונות ראינו את הרב אמנון יצחק והרב חיים אמסלם עושים זאת), ימיה של ש"ס ככוח פוליטי דומיננטי, אף ממליכת מלכים בפוליטיקה הישראלית, תמו. אריה דרעי זעק אתמול בהלוויה "מי יאחד אותנו??" התשובה: אף אחד. עבור מעריציה וחסידיה של ש"ס, אלה חדשות רעות. עבור מי שמעוניין בפחות דת ותקציבי דת בפוליטיקה, אלה חדשות טובות.
מבחינה הלכתית: מפעלו הגדול של הרב עובדיה היה איחוד ההלכה. תחת הכותרת "להחזיר עטרה ליושנה" הוא ביקש לכונן מסגרת אחידה שתחייב לפחות את יוצאי מדינות ערב (בלי להתחשב בהבדלים ביניהם) ואם אפשר אז את כל היהודים כולם. הרב בני לאו אמר אתמול ליאיר אטנגר ש"הוא בנה כור היתוך הלכתי שהתיימר לחייב את כולם". גם הסיפור הזה נגמר. "גדול" כמוהו אין, ולא רואים עוד כזה באופק. עבור מי שאחידות ההלכה היא חלומו, אלה חדשות רעות. אישית, יש מעט רעיונות דוחים ומסוכנים יותר בעיני מהרעיון של אחדות שהיא אחידות, ולכן אני מאוד שמח שהוא הפך להיסטוריה. כעת יוכלו להרים ראשן מסורות הלכתיות (בעיקר מזרחיות) אחרות, מסורות חדשות תתפתחנה, והעושר יגדל והגיוון יפרח.
מבחינה חברתית: בכל פעם שמנהיג דתי מת, יש הזדמנות פז לשינוי, ויש שינוי. אם נדמה את החברה הדתית למכונה מרובת גלגלי שיניים הקשורים לקפיץ, מותו של מנהיג פירושו נפילתו של גלגל ראשי. הגלגלים האחרים מתחילים מיד להסתחרר, ולוקח מעט זמן עד שהמערכת מתייצבת. בינתיים המרחב משתחרר. דברים קורים. גם אחר כך, בעיקר במקרה כמו זה שבו אין מחליף בקנה מידה שאפילו קרוב לזה שמת, הדברים לא יחזרו להיות כפי שהיו. אבל לאן הם ילכו? אני לא יודע. זה תלוי לדעתי הרבה במערך הפוליטי החדש שיתהווה, ובמספר גורמים נוספים כמובן. הנה שאלה מעניינת לדוגמה: האם בגלל שאין מנהיג ספרדי בסדר גודל של הרב עובדיה יאמצו רבים מחסידיו החרדים דפוסים חברתיים של חרדים ליטאים, כלומר עוד יותר ממה שכבר אימצו, מפני שלליטאים יש עוד כמה "גדויילים" (שגם הולכים ואוזלים) ושלכאורה מבטאים יהדות אמיתית או כשרה יותר? או אולי דווקא יחזרו לדפוסים של "מסורתיות" רגועה יותר? נחיה ונראה. יהיה מעניין.
מינים 