סקר

נתונים משמעותיים לגבי חלוקת היהודים בישראל ל"זרמים" דתיים

שמואל רוזנר מביא נתונים מרתקים מהסקר האחרון שהראה ש-12% מהציבור היהודי הישראלי מזדהים כרפורמים או קונסרבטיבים. הוא בדק עם עורך הסקר, מנחם לזר, מה ענו המזדהים כך על שאלות אחרות.

כך למשל, בעוד 64% מהמזדהים כאורתודוקסים ענו שזהותם הדתית היא בעלת מימד קהילתי מודגש, עבור 73% מהרפורמים ו-65% מהקונסרבטיבים הזהות הדתית שלהם היא עניין פרטי בראש ובראשונה. כלומר הם אינם חלק מקהילה, הם כמובן לא נולדו למשפחה רפורמית או קונסרבטיבית, אלא מדובר בזהות דתית שהם אימצו באופן פרטי.

בהתאם לכך, 91% מהרפורמים ענו שהם לא משתתפים, או לעיתים נדירות משתתפים, בטקסים בבית הכנסת הרפורמי. 70% מהקונסרבטיבים ענו בצורה דומה. כאמור, אלו אנשים שבית הכנסת שהם לא הולכים אליו הוא רפורמי או קונסרבטיבי.

עוד נתונים: רק 6% מהחילונים הישראלים מזדהים כאורתודוקסים. 7% מזדהים כקונסרבטיבים, ו-10% כרפורמים. אלו נתונים משמעותיים ביותר. בקרב ה"מסורתיים", 26% מזדהים כאורתודוקסים, 10% כקונסרבטיבים ו-7% כרפורמים. (בקרב "דתיים" ו"חרדים" אחוז הלא-אורתודוקסים הוא אפס.)

מה כל זה אומר? רוזנר מסמן נכונה לדעתי את המונופול האורתודוקסי במדינה כתורם לעליית כוחן של התנועות הלא-אורתודוקסיות. הוא גם מדגיש שאותן תנועות עוד לא הצליחו להפוך את ההזדהות הרעיוניות להשתתפות בקהילה או למניע מספק לפעולה פוליטית ממשית.

הייתי מוסיף שמדובר בהמשך המגמה הכללית במערב היום שבמסגרתה הפרט תופר לעצמו "חבילה דתית" על פי רצונו. מדובר בחלק מהאתוס המופרט שמגיע עם הליברליזם (החברתי והכלכלי), שעומד על הגשמה עצמית ופירוק מבנים (חברתיים ואידיאולוגיים) קולקטיביסטיים. אלא שאותו אתוס שמאפשר לציבור הגדול הזה להיפרד מהמובן מאליו האורתודוקסי בישראל גם מקשה עליו להיכנס תחת הגדרה קולקטיבית חדשה, בקהילה או בתנועה אחרת. הא בהא תליא. האתגר שעומד בפני התנועות הלא-אורתודוקסיות, אם ברצונן לגייס את אותם פרטים ולהפוך אותם לכוח חברתי, הוא גדול.

שיעור הרפורמים והקונסרבטיבים עומד על 12% מהאוכלוסייה?

2015-07-12_165859הסקר הראשון ששאל ישראלים לאיזה זרם דתי הם שייכים (ולא אם הם "חילונים" או "דתיים") נערך ב-2009 (גוטמן-אבי חי), ועורר תדהמה: 7.6% מהישראלים הגדירו עצמם כרפורמים או קונסרבטיבים. אחריו הגיע הסקר של המרכז הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2013, שהראה שאכן, זה בערך המספר – אצלו 7.1% הגדירו עצמם כרפורמים או כקונסרבטיבים (3.9% רפורמים ו3.1% קונסרבטיבים). מדובר במספרים עצומים: מאות אלפי ישראלים שמגדירים עצמם כשייכים לזרמים היהודיים הפלורליסטים.

והנה, ביום חמישי האחרון פירסם ערוץ הכנסת סקר נוסף עם השאלה ל"איזה זרם יהודי אתה מרגיש שייך?". 45% ענו שאינם שייכים לאף זרם, 35% ענו שלזרם האורתודוכסי ו-12% ענו שלזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי (6% לכל אחד). המספרים האלה מדהימים. מדובר בציבור השווה פחות או יותר בגודלו לציונות הדתית הקלאסית או לציבור החרדי כולו.

ללא ספק, לא מדובר בחברים בקהילות רפורמיות או קונסרבטיביות. כאלה יש מעל מאה, אבל ברור שכאן מדובר באנשים שלפחות חלקם הגדול לא רפורמי או קונסרבטיבי לבד מהזדהותו הטלפונית. אחרים יעלו את בנם וביתם לתורה בבר/בת מצווה, ואולי יתחתנו במוסדות התנועות הללו. אבל גם כך, יש כאן תופעה עצומה. בפרפרזה על המשפט הידוע (של שלמה אבינרי?), אפשר לומר שעבור חלק גדול מהציבור הישראלי בית הכנסת שהוא לא הולך אליו הוא רפורמי או קונסרבטיבי.

לציבור הזה מגיעה הזכות להתחתן כפי שהוא רוצה ולהיקבר כפי שהוא רוצה. מגיעים לו תקציבים שווים, הכרה וייצוג. מגיע לו חופש דת. אי אפשר יהיה לחמוק מזה לאורך זמן.

ומה עם העלייה החדה, תוך שנתיים, מ-7% ל-12%? ברור שאין כאן שינוי דמוגרפי עמוק. אפשר להעריך שמה שיש כאן הוא המשכה והתגברותה של הסלידה מהממסד האורתודוקסי, מהרבנות הראשית לישראל. אורתודוקסים, הנה לכם מניע לאפשר חופש דת בישראל: ככל שהממסד הדכאני והמושחת הזה ממשיך להיות פניה הרשמיים של היהדות, עוד ועוד יהודים יעדיפו יהדות אחרת.

בעד חופש דת – חלוקה על פי מפלגות

בהמשך לסטטוס הקודם, שימו לב לממצאים המעניינים מאוד להלן. מדובר באותו סקר, והטבלה לקוחה מההודאה לתקשורת של עמותת חדו"ש. אפשר לראות כאן חלוקה של המשיבים לשאלה בדבר השוואת התנאים של הזרמים הלא-אורתודוקסים לזרם האורתודוקסי במדינת ישראל. בעומק הדברים לדעתי זו שאלה שנוגעת לא רק לגישה כלפי חופש דת, אלא גם באופי הזהות היהודית של המשיב: האם מרכז הכובד של זהותו היהודית הוא לאומי-ציוני-חילוני, או הלכתי-מסורתי-אתני. שימו לב: אני מדבר על מרכז כובד, לא על חלוקה חדה. ברור שבקרב רבים יש תמהיל מורכב.

image

כשמבינים את זה כך רואים שהחלוקה למען שוויון וחופש דת חופפת פחות או יותר את החלוקה של ימין מול מרכז ושמאל, ואת החלוקה של דתיים + חרדים + חלק גדול של המסורתיים (שאפשר לאפיין אותם כימנים יותר) מול חלק אחר של המסורתיים (שמאלנים יותר) וחילונים. גם החלוקות האלה גסות מאוד, וכדאי לפלח את הנתונים באופן מדוייק יותר, אבל גם מתוך הראייה ברזולוציה המאוד ענייה הזאת אפשר להעלות מסקנות מעניינות.

אחת מהן היא שקו השבר בין ה"שבטים" בישראל עובר לא רק ביחס לשאלות כלכלה וביטחון, אלא גם ביחס לשאלות דת ומדינה. זה לא חדש, וכבר היו שהרוויחו מהמתח שסביב השאלות האלה: מרצ, רפול, שינוי, ליברמן. שימו לב שמי שהרוויח בעיקר היה המרכז, לא השמאל. הסיבות לכך רבות, אבל גם, לדעתי, מפני שרבים מהמבקשים חופש דת מבקשים בד בבד גם יהדות לאומית חזקה, או זיקה אחרת לזהות היהודית (למשל, חיבה למסורת או היות המנהיג ניצול שואה). הם לא וויתרו על הזהות היהודית שלהם, אלא המירו אותה ללאומיות (בעיקר). היהדות חשובה להם, אבל לא האורתודוקסיה. (גם) לכן התאים להם יותר להצביע שינוי ולא מרצ.

מי ירוויח מקו המתח הזה בעתיד? במצב בו הממשלה נכנעה לכל דרישות המפלגות החרדיות, ולא צפויה להציג התקדמות כלשהי בענייני הסטטוס קוו של דת מדינה, וזאת בניגוד גמור, כפי שניתן לראות מסקר זה (ומסקרים אחרים), לעמדת רוב האזרחים היהודיים, צפויה להרוויח מזה מפלגה שתהיה לאומית, מרכזית, בעלת זהות יהודית ברורה, אבל שתחרוט על דגלה רפורמות בתחום דת ומדינה ויתר חופש לפרט. כלומר יש עתיד.

רוב הציבור היהודי בעד השוואת תנאי הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים

סקר מעניין מאוד פורסם היום (מכון סמית):

71% מאזרחי ישראל היהודים סבורים שהחלטת הנשיא ריבלין לא לאפשר לרב קונסרבטיבי להתפלל בבית הנשיא היא שגויה (93% מהחילונים, 33% מהדתיים, 8% מהחרדים).

59% סבורים שיש להשוות את תנאי הזרמים הלא אורתודוקסים במדינה לתנאי הזרם האורתודוקסי (95% מהחילונים, 10% מדתיים, 0% מהחרדים).

מי שעוקב אחרי סקרים שכאלה לא מופתע: ישנו רוב מובהק ועקבי למען חופש דת במדינה: למשל, נישואים אזרחיים זוכים למעל 60% תמיכה באופן קבוע, סקר אחרי סקר. מה שמעניין כאן הוא הפער העצום בין הציבור החילוני (+מסורתי בחלקו, וחבל שלא הקדישו רובריקה מיוחדת לציבור הזה) לבין הציבור הציוני-דתי והחרדי. אותם ציבורים שנאבקים בחירוף נפש (ובצדק!) כדי שיניחו להם לנהוג כאמונתם (בדחיית לימודי ליבה, בהתחשבות באיסורי השבת, בכשרות בצה"ל, בענייני גיור, בתפילה בהר הבית) אינם מצליחים לראות את הדברים מתוך עיני הזולת, שגם הוא, כמוהם, מבקש לנהוג כאמונתו (או כחוסר-אמונתו).

חופש דת וחופש מדת הן זכויות יסוד של כל אדם וכל אזרח. אין אפשרות שרק קבוצה אחת תהנה מהן.

"ישראל במקום השמיני ברשימת המדינות הכי פחות דתיות בעולם"

הכתבה הזאת בגלובס מביאה דוגמא טובה להטייה תרבותית בשאלות של מחקר, שמובילה למסקנה שאין לה הרבה קשר למציאות:

"בסקר, שנערך ב-65 מדינות, במדגם מצרפי של 63,898 בני אדם, התבקשו הנשאלים להשיב על השאלה הבאה: בין אם אתה מבקר בבית-תפילה כלשהו ובין אם לאו, האם היית מגדיר את עצמך "דתי", "לא דתי" או "אתאיסט"? בישראל, השיבו 57% מהנסקרים שהם רואים עצמם "לא דתיים"; 8% אמרו שהם "אתאיסטים"; 30% הגדירו עצמם "דתים" ו-5% לא השיבו או אמרו שאינם יודעים. נתונים אלה – 65% לא דתיים ואתאיסטים – מציבים את ישראל במקום השמיני ברשימת המדינות הכי פחות דתיות בעולם."

65% לא דתיים ואתאיסטים! מקום שמיני בחילון בעולם!!

אבל זה כמובן לא נכון. בסקרים שנערכים כאן, על ידי אנשים שיש להם הבנה מינימלית בחברה הישראלית היהודית, עולה שיש פחות מ-20% מהיהודים שלא נוהגים על פי שום מנהג דתי, כ-30% שאינם דתיים אבל "שומרים במקצת" על המנהגים, והיתר מסורתיים ודתיים שכמובן שומרים במידות שונות על המנהגים.

כמובן, הגבול בין מנהג דתי ולמנהג תרבותי הוא דק אצלנו, אבל זה הרי חלק ממה שמיוחד בישראל (אם כי לא ייחודי) ושהסקר הזה לא מצליח להביא בחשבון.

הרי שאלו ישראלים אם הם "דתיים" או "לא דתיים", ומובן שהרוב אמרו שלא, אבל זה רק מפני שדתיות אצלנו משמעותה קיום מצוות. כשנשאלים באירופה ניצבים מול אותה ברירה הרבה יותר קשה להם לומר שהם "לא דתיים", משום שדתיות אצלם פירושה אמונה, ורבים מאמינים ב"משהו", אם לא ממש באלוהים. במילים אחרות, אצלנו פשוט קשה יותר להיות "דתיים". לכן יצא שלכאורה בישראל יש הרבה יותר "לא דתיים".

מה שכן, מאותן סיבות שיעור האתאיסטים אצלנו הוא אכן גבוה במיוחד. כששואלים את הנסקרים על אתאיזם הם מבינים בכל מקום אותו דבר: חוסר אמונה וחוסר כל קשר לדת (שלא כתרבות). וכאלה יש אצלנו באמת הרבה יחסית. אפשר להתנחם בהישג הזה.

וכאן הסקר המקורי.

91% מהחילונים לא נותנים אמון ברבנות הראשית

ובשולי החדשות: נמאס לכולכם מהרבנות הראשית לישראל. על פי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה רק ל-9% מהחילונים יש אמון במוסד הזה. כלומר 91% מאזרחי ישראל החילונים לא נותנים אמון ברבנות הראשית לישראל. זאת הדרך. עד שתיפסק הכפייה, מחרימים את הרבנות.

יחסי אמריקאים והדת המוסלמית

מכון Pew משחרר נתונים בקשר ליחס אזרחי ארה"ב לאסלאם. כפי שניתן לקראות, המצב כעת הוא ש-62% מאזרחי ארה"ב "חוששים מאוד" מעלייתו של האסלאם הקיצוני העולם, ו-53% מעלייתו בארה"ב פנימה. בנוסף, 50% מהאמריקאים סבורים שהדת המוסלמית מועדת לעודד אלימות יותר מדתות אחרות. כל הנתונים האלה מהווים שיא של השנים האחרונות. ככל שיותר מבוגרים, לבנים, לא-משכילים ורפובליקנים, כך הנטיות המוזכרות כאן מתגברות – צעירים, שחורים והיספנים, משכילים יותר ודמוקרטים סבורים כך פחות.

2014-09-11_121246

מחרימים את הרבנות

אתמול שודר הפרק החשוב ביותר לדעתי בסדרת הכתבות של ברוך קרא על המונופול על הנישואים של הרבנות, מפני שבו הוא נגע בתופעה שאני חושב שהיא המעניינת ביותר, והיא מרד אזרחי הולך ומתגבר של יהודים, חלקם שומרי מצוות, שיכולים להתחתן ברבנות אבל מעדיפים שלא. פגשתי כמה זוגות כאלה (וחיתנתי אפילו זוג כזה), וגם אני ואשתי התחתנו בטקס הלכתי אבל ללא רישום ברבנות (או במשרד הפנים).

ולמה לא להתחתן ברבנות? ודאי שנעים וטוב לא להיות בקשר עם המוסד המושחת הזה, אבל זה לא כל הסיפור. יש כאן גם עקרון של סולידריות ושוויון לפני החוק. אותם זוגות, וגם אנחנו, לא מוכנים לנצל את האפשרות שיש לנו להתחתן במדינה שבה אזרחים אחרים לא יכולים על פי חוק לממש זכות אלמנטרית שכזו.

ולמטה סקר שנערך ומראה בצורה מאוד ברורה שרוב החילונים סבורים שהרבנות מרחיקה אותם מהיהדות. בקרב דתיים וחרדים, שממילא אינם הציבור שאמור להתקרב או להתרחק מהמסורת, יש יותר שנהנים מהאשלייה שהרבנות מקרבת חילונים למורשתם.

2014-08-20_143439

סקר על עמדות האמריקאים לגבי המבצע

סקר שבוצע לפני כמה ימים בארה"ב מגלה שרוב האמריקנים רואים בחמאס את האחראי לפריצת סבב האלימות האחרון (40% מול 19% לישראל). רפובליקנים מאשימים את החמאס יותר (60%), ודמוקרטים פחות (29%), ולמעשה לא הרבה פחות מהדמוקרטים חושבים שישראל אשמה (26%). דמוקרטים גם סבורים יותר מרפובליקאים שישראל "הלכה רחוק מדי" בתגובתה לחמאס (35% מול 16%).

נתונים, אחרים שלא מובאים בטבלה להלן אבל הסקר בדק אותם, נתונים מטרידים מבחינתה של ישראל, מגלים שצעירים מאשימים את ישראל יותר ממבוגרים, ולמעשה מעתיקים פחות או יותר את החלוקה של דמוקרטים-רפובליקאים לחלוקה של מבוגרים (50+) לצעירים יותר. ונתון משמעותי ביותר: מתחת לגיל 29 חושבים הרוב (29%) שישראל אחראית לסבב האלימות האחרון (29%) מול החמאס (21%).

2014-07-30_180525

תמיכה לישראל בקרב האמריקאים מאז 1978

עוד נתונים של מכון Pew מגלים העדפה ברורה לישראל בסכסוך האזורי בקרב אמריקאים. אפשר גם לראות תנועה לאורך זמן: מ-1978 עד תחילת תהליך אוסלו התמיכה בישראל ירדה בעקביות, ומאז עלתה חזרה, עד שהיום היא גבוהה משהיתה אז. אצל הפלסטינים מאז 1994 התמיכה יורדת. כמו כן, כפי שהיה אפשר לצפות, רפובליקנים מזדהים עם ישראל יותר מדמוקרטים או עצמאיים.

2014-07-17_211139