סופים

שני תרגומים של קלאסיקות רוחניות

הראשון הוא הבשורה על פי תומא. מדובר בהוצאה מחודשת, של הוצאת כרמל, לתרגום משנות התשעים של המשורר אמיר אור. זהו טקסט יפיפה, שהיה פופולרי מאוד גם בזמנו, כלומר במאות הראשונות לספירה. הוא נמצא באותו אוצר נפלא בנאג-חמאדי, יחד עם טקסטים גנוסטיים רבים. הוא עצמו גם בעל נטייה גנוסטית קלה (למשל, בנטייה להתבדל מהחברה ובחיפוש אחר ידע גואל), אבל ללא הדואליזם הממאיר שמאפיין את הכתות האלה. הנה קטע לדוגמא:

ויאמר ישוע: והיה אם יאמרו אליכם הנוהגים אֶתכם: "ראו, המלכות בשמים היא", כי אז קָדַם לכם עוף השמים. ואם יֹאמרו אליכם: "בים היא", כי אז קדמו לכם הדגים. אבל המלכות היא בתוככם; ומחוץ לכם היא. דעו את עצמכם ותיוודעו. והבינותם כי בני האב החי אתם. אך אם את עצמכם לא ידעתם, בִָּעֹני אתם, ואתם העֹני. (קטע ג')

הטקסט חסר את הנראטיב המלווה את חייו של ישו, כמותו ניתן למצוא ב"בשורות" שבברית החדשה, ומביא רק מעין אמרות שפר שמיוחסות לבן האדם. חלקן מקבילות לאמרות של ישו שניתן למצוא בברית החדשה, וחלקן מקבילות לספרות חכמה כגון משלי או בן סירא. בהקדמתו מייחס אמיר אור את הטסקט לסוף המאה הראשונה לספירה, אולי לראשית השנייה, וטוען שהוא כנראה נאמן יותר למקור המשותף של הטקסט הזה ושל הטקסט המשוער Q, שממנו נלקחו האימרות של הברית החדשה – כלומר ייתכן שהבשורה על פי תומא מביאה אמרות שמצוטטות ביתר דיוק מפיו של ישו.

לתרגום ההוא (שלמעשה, ניתן למצוא את כולו כאן כ-pdf) הוסיף אמיר תרגום לטקסט נוסף, המנון הפנינה, שמתאר את מסעה של הנשמה אל על, אל האלוהות האחת המושלמת.

הספר השני הוא תרגום של סיפורי מעשיות שונים שסיפר המיסטיקן הפרסי ג'לאל א-דיו רומי. רומי, שחי במאה ה-13, הוא כנראה המשורר המפורסם והאהוב בעולם, ושיריו תורגמו לעשרות שפות, כולל עברית כמובן. המיוחד בספר הזה הוא שהוא מציג סיפורים של רומי כאמור, אם כי לדאבון הלב לא מתורגמים מהמקור הפרסי.

הספר יוצא בהוצאת חד קרן. מעיון באתר ההוצאה נראה שהם מתמקדים בספרות רוחנית, ושמא רוחניקית. הספר הזה עצמו יצא בסדרה שמכונה "נתיבים מיסטיים", והוא אמור להיות מלווה בקלסיקות של המיסטיקה העולמית כגון הטירה הפנימית של תרזה מאווילה, חייו של מילארפה של הרוקה, וענן אי-הידיעה של אותו מיסטיקן נוצרי אנונימי מהמאה ה-14. אם הם יצאו לאור, ואפילו לא בתרגום מהמקור, זאת תהיה תרומה יפה לקהל שוחר הרוח בארץ.

שני ספרים מעניינים של זאב בן אריה

אני לא מכיר את זאב בן אריה. על פי הכתוב באחורי אחד מספריו החדשים הוא "מורה דרך ומחברם של ספרים ומאמרים, החוקר את דתות העולם ותרבויותיו בדרך ייחודים, המתחקה אחר משמעותם המיסטית" – ואכן, ספריו החדשים עושים זאת בדיוק.

בן אריה כבר כתב שני ספרים על המיסטיקה הסופית, וכעת הוא מגיש ספר נוסף בנושא זה, והפעם על מסדר סופי שמיקומו בישראל: "זאוויה": סיפורו של מסדר סופי שאזליה יאשרוטיה בישראל מספר את סיפורו של מסדר השאזליה יאשרוטיה שפועל בעכו, ואשר נוסד באמצע המאה ה-19. הספר מביא את סיפור צמיחתו של המסדר, כמו גם חומר מחקרי ואישי על ישיבתו בעכו, ואף תמונות מהמתחם המפואר ששייך למסדר בתחומי העיר.

הספר השני שמוציא תחת ידיו בן אריה מדבר על זרם מיסטי שונה, במקום שונה: אור מיסטי בבלקן: מסע בעקבות נצרות אחרת מגיש לקורא מעין מדריך טיולים/מסעות רוחניים בבלקן, תוך התייחסות לזרמי הנצרות המיוחדים שצמחו באזור. בן אריה מספר על ההשפעות הגנוסטיות שחלחלו לנצרות הבלקנית, ולאחר מכן מגיש סקירה מהירה על הנצרות בבולגריה, מקדוניה, קוסובו, מונטנגרו, אלבניה וביתר פירוט על זרם חדש, בעל מאפיינים גנוסטיים, הנקרא "האחווה הלבנה". חלק זה עניין אותי במיוחד משום שאת התנועה הזו הקים פטר דונוב, שהשפיע על אחד מהמורים הרוחניים הותיקים בארץ, שלמה קאלו. דונוב מציג למעשה נצרות ניו-אייג'ית, המנבאת את הגעתו של "עידן הרוח", בו הנצרות הממוסדת תיעלם למעשה, והכל יקיימו קשר ישיר עם האל.

הספרים, שיצאו בהוצאת אריאל, אינם כתובים "אקדמית", לטוב ולרע. הם אישיים, וניכרת בהם חותמת ידו של בן אריה, האוהדת רוחניות ובני אדם באופן כללי. הם כתובים בצורה יפה, מעניינים, ומציעים בסופם גם פרטים לטיולים אפשריים העוקבים אחרי הכתוב בהם.