ביוגרפיה חדשה של הרב קרליבך, כמה פכים מלבבים

ביוגרפיה חדשה של שלמה קרליבך (הוצאת ידיעות ספרים) שכתב הרב ד"ר נתן אופיר מנסה לסכם ולחדש על חייו של אחד הרבנים שהשפיעו השפעה ניכרת על היהדות במאה העשרים. לא קראתי את רובה עדיין, אבל היא מלאה פרטים מעניינים. הנה כמה פכים מלבבים מהספר:

 

באוגוסט 1989 הזדמן ר' שלמה להיפגש עם כשלושים 'נשות הכותל'. הוא שמע על ההתקפות והעלבונות שספגו בניסיונותיהן להתפלל בכותל וביקש לעודד אותן. בקלטת מאותו אירוע ניתן לשמוע אותו מצדד בזכויותיהן: 'לו הייתי הרב הראשי לישראל, הייתי מכנס את כל הרבנים יחדיו ומתייצב עם פרחים כדי לקדם את פניהן של הנשים הקדושות הבאות להתפלל בכותל. (עמ' 233)

 

מחר, אגב, יש תפילה של נשות הכותל בכותל. חשבו כמה פעמים שמעתם שכל מה שהן רוצות זו פרובוקציה, כאשר הנשים האלה באות כל חודש כבר עוד מעט 30 שנה – וסופגות עלבונות.

ועוד: 1969, פסטיבל וודסטוק. מגיע גורו הודי מפורסם דאז (היום כבר לא ממש מוכר), סוואמי סאטצ'יטאננדה ונושא דרשה + מנחה מדיטציית מנטרה מול הקהל הקדוש. קרליבך זועק:

מדוע הגיע סוואמי סאטצ'יטאננדה ולא הרבי מליובאוויטש? היה זה געוואלד לו היה מגיע הרבי. הוא היה משפיע על דור שלם. אבל הרבי בחר להיות הרבי של החסידים שלו בלבד. (עמ' 89).

 

והנה חידוש שמביא המחבר: מקובל במחקר שניסיונות מאורגנים להחזיר בתשובה יהודים התחילו בסוף שנות הארבעים. זה אולי נשמע מוזר, אבל יהודים שומרי מצוות לא תיארו לעצמם לפני הזמן הזה שיש סיכוי לשכנע חילונים להתחיל לקיים מצוות. חלוצי ההחזרה בתשובה היו – אולי זה לא מפתיע – חב"ד, ובאופן ספציפי אדמו"ר חב"ד השישי, הריי"ץ, שיזם את פעולות ה"קירוב" הראשונות. על פי פרופ' יעקב אריאל, שכתב על הנושא כמה מאמרים, היו אלה קרליבך וחברו הרב זלמן שחטר-שלומי שהיו הראשונים שנשלחו על ידי אדמו"ר חב"ד השישי, הריי"ץ, לקמפוסים באוניברסיטאות על מנת להכניס יהודים שאינם שומרי מצוות תחת כנפי השכינה. ניתן לומר שהם בעצם היו ה"שלוחים" הראשונים של חב"ד.

 

והנה, אופיר קובע שהיו שלוחים עוד לפני קרליבך ושחטר-שלומי. על פי אופיר השלוחים הראשונים יצאו כבר ב-1943 "לעשר ערים במדינת ניו-יורק ובקיץ 1944 גם לקליפורניה. בקיץ 1948 כבר פעלו עשרים שלוחים בכמאה ערים בארה"ב." (עמ' 43). אמנם, קרליבך ושחטר-שלומי היו הראשונים שנשלחו אל קמפוסים, כדי להשפיע על סטודנטים יהודיים. קודמיהם נשלחו אל מרכזי ערים כדי לעודד שמירת שבת וכשרות בקהילות. לכן אי אפשר לומר שהזוג, שעתיד להשפיע באופן משמעותי על יהדות ארה"ב, לא היה חלוצי בכלל, ואריאל צודק שהם עמדו בתחילת מפעל ההחזרה בתשובה ממש. אבל מסתבר שהיו שלוחים לפניהם.

נשים, יהדות, מדינת ישראל

שני אירועים יהודיים-פמיניסטים התרחשו אתמול. האחד משמח מאוד, השני מכעיס.

 

הראשון הוא טקס ההסמכה של רבנים ורבות אורתודוקסיים/יות, שבו השתתפו שתי נשים שאני מכיר ומעריך, הרבה שושנה כהן. את שושנה אני מכיר מאז לימודי ההוראה שלנו במכון הרטמן. היא מוכשרת ומבריקה, ומאחוריה שנים רבות של לימוד תלמוד והלכה. אני כל כך גאה להכיר אותה. אתמול בערב היא עמדה יחד עם עוד נשים וגברים וקיבלה הסמכה לרבנות, בטקס גדול ומרשים ו…נורמלי. כבר היו טקסי הסמכת נשים (הרב דניאל שפרבר, מדרשת לינדנבאום, בית מורשה), והנה אנחנו נכנסים למציאות הפשוטה, אבל המרגשת מאוד, של רבות אורתודוקסיות. (בתמונה שושנה כהן על הבמה)

 

באירוע השני עצרה משטרת ישראל את לזלי סאקס, מנשות הכותל, בעוון קריאה בספר תורה בעזרת הנשים בכותל. אין עוד מדינה בעולם, בטח שלא דמוקרטיה, שעוצרת נשים יהודיות על קריאה בתורה. אבל אנחנו הרי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

 

הנה לכם הפער ההולך וגובר בין הממסד הדתי בישראל – מאובן, מנוון, כוחני, בלתי-רלוונטי – לבין העם היהודי – תוסס, יצירתי, משתנה, משתפר. מכיוון שהממסד הדתי מפחד משינוי, הוא מנסה לעצור אותו בכוח. לחוקק חוק שהמתחתנים מחוץ לרבנות יושלכו לכלא. לשלוח את המשטרה לעצור נשים שקוראות בתורה. זה בעיקר פתטי, ומעיד יותר מכל על יאוש.

 

בעתיד התמונה של סאקס נעצרת תיראה לנו כמו איוולת שאי אפשר להאמין שהתרחשה, והתמונה של שושנה כהן מוסמכת לרבנות הדבר הכי טבעי ומובן מאליו בעולם. אני מקווה ומאמין שהיום הזה יגיע במהרה.

דו"ח על מאבקן של נשות הכותל

מכון ירושלים לחקר ישראל הוציא דו"ח מחקרי הסוקר את מאבקן של נשות הכותל תחת הכותרת "פמיניזם בהיכל: נשות הכותל ומאבקן בסטטוס-קוו", מאת ד"ר יצחק רייטר (קישור לכל הדו"ח ב-pdf). טרם קראתי את הדו"ח אולם מרפרוף על פניו נראה שהוא סוקר את הצלחת מאבקן של נשות הכותל ומנסה להסביר כיצד הגיעו להישגיהן. ומה שמחתי למצוא אותי עצמי באחת התמונות שבדו"ח, מתוך אחת הפעמים שהצטרפתי כתומך מבחוץ בתפילת הנשים, בתקופה שהיו הפגנות אלימות נגדן מצד חרדים. בתמונה אני נושא את בני בכורי, עברי.

הסיפור העצוב על רב הכותל וההסדר עם הלא-אורתודוקסים

תשמעו סיפור עצוב.

 

שלשום שלח רב הכותל שמואל רבינוביץ מכתב לשרים ליצמן, דרעי ולחה"כ גפני, בו הוא מוחה תקיפות על הסדר הכותל הפלורליסטי ומבקש מהם לטפל בעניין. הוא קורא להם לפעול "לעצירת חילול הקודש בכותל המערבי, שאין לשער את נזקיו הרוחניים". טאטע, רחמים.

 

עכשיו ראו את התמונה בצמודה למכתב. בתמונה להלן מצולמים השר דרעי, חה"כ גפני, היועץ המשפטי מנדלבליט, ורב הכותל רבינוביץ'. השר ליצמן גם שם, רק קצת מחוץ לפריים. התמונה עצמה באדיבות מנכ"ל התנועה הקונסרבטיבית בישראל, יזהר הס Yizhar Hess. כן, גם הוא היה שם, מפני שזו הישיבה בה סוכמו הפרטים האחרונים לגבי מתווה הכותל. כולם היו שם, כולם ידעו, והכי חשוב: כולם אישרו.

 

מה קרה מאז? מה שקרה הוא שכל מני עיתונאים חרדים שמחפשים אקשן ורבנים המכונים גדולים שאינם חברים טובים של האישים האלה התחילו זועקים על "חילול הקודש הנוראי" ושאר מליצות של חרדים, וקמה מהומת עולם. מנגד, ליצמן, דרעי וגפני ממלאים פיהם קיגל ומסרבים לקחת אחריות על ההסדר. מה שיוצא הוא שרב הכותל רבינוביץ חוטף את כל האש ומואשם יחידי באחריות לאותו חילול קודש וכו'.

 

זה הסיפור העצוב. בצר לו הוא מנסה לגלג את האחריות חזרה לפתחם. נוגע ללב.

 

ודבר אחרון: מי שבאמת לא היו בסוד העניינים ולא ידעו על ההסדר המתגבש הם הרבנים הראשיים. כן, אותם שני יהודים מבוגרים שעומדים בראש המנגנון הפקידותי שנקרא הרבנות הראשית לישראל. היודעים אתם למה לא טרחו ליצמן, גפני, דרעי ומנדלבליט לעדכן וליידע אותם? אגלה לכם את התשובה: זה מפני שהם לא סופרים אותם.

הושג הסכם היסטורי בכותל המערבי

הממשלה אישרה את המתווה על פיו יוקם אזור חדש לתפילה בכותל עבור כל מי שרוצה להתפלל ללא מחיצה או בצורה שאינה מקובלת על האורתודוקסיה החרדית. חשיבותו של ההסכם הוא בהכרה הרשמית, הממלכתית, בזרמים הלא-אורתודקוסים, הכרה שכוללת תקצוב, נציגים רשמיים במועצה המנהלת, ונדל"ן במקום בעל חשיבות דתית עליונה. לא מן הנמנע שהפשרה כאן תשמש תקדים לפשרות הבאות, הן בתקציבים והם בחקיקה (נישואין?), משום שהעיקרון על פיו יש יותר מדרך אחת להיות יהודי – ואף לעבוד את ה' כיהודי! – קיבלה גושפנקא רשמית במדינת ישראל.

 

הבאים אל הכותל יעברו מעתה בכניסה אחת מרכזית. בה הם יוכלו להיכנס בערוצי הגברים, הנשים או הערוץ המעורב. לאחר הכניסה הם יוכלו לבחור אם ללכת ימינה אל הכותל החדש, הפלורליסטי, או שמאלה אל הכותל הותיק והאורתודוקסי.

 

ברחבת הכותל החדשה תונהג תפילה ללא מחיצה. זאת לבד מראשי חודש, בהן נשות הכותל תתפללנה כקבוצת נשים בלבד, עם מחיצה (חלק מהן הרי אורתודוקסיות). ניהול הרחבה יופקד בידי ועדה שבראשה עומד יו"ר הסוכנות ובה שישה נציגים לתנועות הפלורליסטיות (הקונסרבטיבית, הרפורמית ולנשות הכותל) ושישה נציגים ממשרד רוה"מ, משרד התפוצות, ורשות העתיקות. זוהי המועצה הממלכתית הראשונה בה מתמנים רשמית נציגי הזרמים הלא-אורתודוקסים. הרחבה תתוקצב ב-5 מיליוני שקלים בשנה ממשרד רה"מ.

 

רחבת הכותל הישנה תישאר תחת סמכותו של רב הכותל, שמואל רבינוביץ' והגופים שניהלו אותה עד כה.

 

—

 

מה הדינמיקה הצפויה אם הפרוייקט יושלם? ראשית, צריך לראות שזה אכן מתבצע. כידוע, ישראל מתקשה לערוך שינויים סביב הר הבית. נראה. אבל אם זה אכן יקרה, אפשר לצפות לצערי שהכותל הישן יעבור הקצנה ואופיו החרדי והמסתגר יתגבר. הפשרה הרי תיתן לכאורה לגיטימציה להיות לא-ידידותי למשתמש החילוני או למעשה לכל מי שרוצה לחרוג ממנהגי החרדים בעת הזאת ("יש לכם את הכותל ההוא, לכו לשם!"). המחיר ייגבה בעיקר מהאגפים היותר ליברלים של האורתודוקסיה, למשל מפמיניסטיות אורתודוקסיות, שכנראה תשלמנה את המחיר הכבד ביותר על ההסכם הזה.

 

מאידך, לראשונה יהיה מקום שמאפשר תפילה משותפת לגברים ונשים. לאיפה תלך משפחה שתרצה לחגוג בת/בר מצווה יחד? לאיפה יילך זוג צעיר שרוצה לבקר בכותל יחדיו? לאיפה תגענה קבוצות של תיירים? ומה יהיה עשרים שנה אחרי חניכת המתחם? שמואל שטח שאל במאמר לפני כמה ימים: "באיזו רחבה יתפלל המועמד לראשות העיר? הרמטכ"ל הבא? האפיפיור? מדונה? דיויד בלאט?" שאלות טובות מאוד.

 

זהו גם מבחן פומבי מאוד לכוחן של התנועות הלא-אורתודוקסיות וליהדות הפלורליסטית. אם הרחבה החדשה תישאר ריקה יהיה ברור שהציבור המתפלל ומבקר-הכתלים, לכל הפחות, מעוניין אך ורק ב-old time religion המסורתית שלו.

 

ייתכן גם, כפי שקורה בדרך כלל כשנשברות היררכיות פטריארכליות, שכל העסק יהיה פחות אטרקטיבי. יחול פיחות במעמדו של הכותל. אלה חדשות רעות לכל מי שביקש לצנן את ההתלהבות סביב הר הבית. פיחות במרכז קדוש אחד יביא לעליה בשני.

 

לבסוף צריך לזכור שכל המהפכה הזאת מתרחשת בגלל דבר אחד פשוט: החרדים השולטים על הכותל לא היו מסוגלים להסכים לתפילת נשים בטליתות פעם אחת בחודש. אין כמו הממסד האורתודוקסי כדי לחתור תחת עצמו. שכוייח, חברים. ולנשות הכותל שנאבקות כבר יותר מ-25 שנה, לתנועה המסורתית בישראל ולתנועה הרפורמית – כל הכבוד. הוכחתם שיש לכם (לנו) כוח פוליטי. מי ייתן הישגים רבים נוספים.

קמפיין חדש של נשות הכותל

נשות הכותל יוצאות בקמפיין חדש שמעודד בנות-מצווה לקרוא את התורה בכותל, שמציג מודעות על אוטובוסי בירת ישראל.

אבל צריך להבין את ההקשר כי לעמוד על משמעותו: כזכור, נשות הכותל נאבקות על זכות התפילה שלהן בכותל כבר 25 שנה. לפני כשנתיים המאבק הגיע לתודעה הבינלאומית לאחר שמנהיגות הקבוצה נעצרו כמה פעמים בעוון תפילה בטלית. הפגנות חרדים המוניות התארגנו נגדן, והמשטרה נאלצה להפריד בין הצדדים ברחבת הכותל בשל אלימות מצד המפגינים החרדים, ותוך המשך מעצרים של הנשים. המדינה ביקשה להגיע עם הארגון להסדר שבמסגרתו חברותיו תסכמנה להתפלל באזור אחר של הכותל, אבל באפריל 2013 פסק השופט משה סובל שליט"א זי"ע שאין בתפילת נשים בטלית משום הפרעה שאינה "מנהג המקום", ומאז אין עוצרים יותר את הנשים. הנחישות הוכיחה את העצמה והפגנות החרדים דעכו (זכרו את זה: ברוב המוחלט של המקרים קבוצות חרדיות נכנעות כשהן נתקלות במאבק נחוש). מצד שני, המשא ומתן עם המדינה מתמשך ויש פער שקשה לגשר עליו, שכן המדינה כפי הנראה מהססת לאשר את כל בקשותיהם של הארגון והתנעות הלא-אורתודוקסיות לרחבה שאינה נופלת במעמדה ובהידורה מרחבת הכותל הנוכחית.

ועל רקע כל זה, הקמפיין הנוכחי מגיע – שבוע אחרי שבית המשפט פסק שמותר(!) להציג(!) נשים(!) על מודעות(!) בירושלים(!) – ויכול להוות נקודת לחץ נוספת על המדינה להגיע להסדר עם הארגון, ולא בנות מצווה(!) תקראנה(!) בתורה(!) ברחבת הכותל(!)!

אורתודוקסיות פורשות מהסכם נשות הכותל

התפתחות מעניינת מאוד בגזרת הנשים שמעוניינות להתפלל כדרכן בכותל. כזכור, ארגון 'נשות הכותל' הסכים להצעת הפשרה שכוללת מעבר ל'עזרת ישראל' חדשה שתקום ברחבה ליד הכותל של היום, ושתיבנה עבורה כניסה משותפת עם רחבת הכותל הנוכחית (תוכנית שאולי תזכרו שפקפקתי קשות שאי פעם תתממש בשטח).

הפשרה הולידה פיצול מידי בארגון, וקבוצת נשים מתוכו אמרה שלא תסכים לעבור בשום מקרה. מה שחדש הוא שעל פי הכתבה להלן קבוצת נשים השייכות ל'קולך' מצטרפת כעת לפורשות, וקובעות שגם הן לא תעבורנה לעזרה החדשה. הן דורשות שיתאפשר להן להמשיך להתפלל כדרכן ברחבת הכותל.

"הניסיון להעביר אותנו ל'עזרת ישראל' היא פגיעה בזהות הדתית שלנו, שכן אנחנו שומרות הלכה בקפדנות ושייכות לזרם האורתודוקסי. אנחנו לא מוכנות לוותר על זכותנו להתפלל כפי שאנחנו רואות לנכון בעזרת הנשים של הכותל המערבי", לשון ההודעה של 'קולך'.

מה אפשר לומר? רוקנרול. וחוץ מזה שעולה כאן תופעה מעניינת: מצד אחד ניכר שהדיבור על זרמים ביהדות מאבד במהירות מתוקפו. מי כאן אורתודוקסי ומי רפורמי? תלוי את מי שואלים. גם בארה"ב וגם בארץ קיימת תופעה של טשטוש גבולות וריבוי תופעות ביניים. מצד שני, אפשר לראות שבעוד שסוציולוגית הגבולות בין הזרמים מטשטשים, באופן פרטי זהות "זרמית" עדיין חשובה: לנשות 'קולך' ההן חשוב לעמוד על זהותן האורתודוקסית! מה שברור הוא שבמציאות של גיוון הולך וגובר הניסיון לקבוע קוד תפילה אחיד וחרדי נידון לכישלון.

והשאלה היא האם עכשיו ההסכם כולו יתפוצץ.

האם בנט יבטל את החלטת בית המשפט בעניין תפילת הנשים בכותל?

בימים הבאים יימצא נפתלי בנט, שר הדת שלכם, תחת לחץ משני כיוונים. אם לא מספיק הסכסוך הפנים-נגמשי במגזרו בעניין הרב הראשי הבא, יספוג בנט לחץ בעניין התקנות החדשות שהוא לכאורה מתכוון לתקן בכותל, תקנות שיבטלו את פסיקת בית המשפט הקובעת שאין שום חריגה מ"מנהג המקום" בתפילתן של נשים בטלית ותפילין.

מצד גורמים חרדיים מפגן הכוח ההמוני של יום שישי ישמש כיסודות לבניין של דרישות ואיומים המכוונים ליצור את הרושם שאין ברירה אלא להחזיר את המצב לקדמותו (כאן, כנהוג, הבקשה "לא לפגוע ברגשות הדתיים" הופכת לאיום של הנפגעים על הסדר הציבורי). מצד הזרמים הלא-אורתודוקסים בארה"ב גם כן, ניתן לשער, יופעלו לחצים על השר למען לא יעז להיות האדם שבגללו נראה שוב נשים בטלית מובלות למעצר.

ייטב לבנט אם יזכור דבר פשוט: כל תקנות חדשות שייתקן יהיו חייבות, במוקדם או במאוחר, לעמוד במבחן בג"ץ. חמושים בפסיקתו של משה סובל ובדעת הקהל האוהדת יפנו התנועות הלא-אורתודוקסיות לבית משפט הגבוה, ויזכו. סביר להניח שתקנות חדשות המגבילות את תפילת הנשים תבוטלנה על ידי בית המשפט. זה יהיה ניצחון חשוב, שישמש כנקודת ייחוס עתידית בכל קרב במאבק למען חופש דת במדינה, ובנט עצמו ייזכר כשר הדתות שניסה להיות רס"ר דת ונהדף על ידי בג"ץ.

מנגד, המשך המצב הקיים יעורר את זעם החרדים, שיוציאו עוד פעם או פעמיים את גייסותיהם ל"תפילת מחאה" (אנחנו חייבים להם תודה על המושג הנהדר הזה), ואחר כך ישלימו עם המצב החדש. ההיסטוריה הוכיחה שמאבק שמתחיל בפשקווילים שמכריזים על "זעקה גדולה" או "זעזוע ותדהמה" נגמרים בקול ענות חלושה של קבלת הדין (ראו עבודת מפעל אינטל בשבת, מצעד הגאווה בירושלים, הניסיון להדיר נשים משלטי חוצות בירושלים, המאבק על שירת נשים בטקסים ממלכתיים, ועוד ועוד).

לבנט, אם כן, אין באמת מה לפחד מהחרדים. מכיוון שאני מניח שהוא יודע את זה, וגם מכיוון שאני מניח שאין לו באופן אישי שום התנגדות למעשיהן של נשות הכותל (ואף רצון לעמוד על זכותן להתפלל כדרכן), אני מעריך שהוא לא יתקן תקנות חדשות שמגבילות את נשות הכותל בשום צורה שתוכל להביא למעצרן.

בית המשפט: החוק לא אוסר על תפילת נשים בטליתות בכותל

צעד משמעותי לקראת חופש דת בישראל: בית המשפט קבע שמעולם לא נאסר בחוק על נשים להתפלל בטלית בכותל, שמתחם קשת רובינזון לא הותאם לתפילה ולכן אין לחייב את נשות הכותל להתפלל שם, והכי חשוב:

בהתייחס לטענה נוספת של המשטרה לעילת מעצר, בגין עבירה על תקנות המקומות הקדושים ב'עריכת טקס דתי שלא על פי מנהג המקום, הפוגע ברגשות ציבור המתפללים' – כתב השופט כי אין הכרח לפרש כי דווקא המנהג האורתודוכסי הוא השולט באתר.

האזינו שמיים, תשמע הארץ: יום יבוא ולא יהיה הכרח לפרש כי דווקא המנהג האורתודוקסי הוא השולט במוסדות מדינת ישראל.

שלא יהיה ספק: זהו כוחו של מאבק ציבורי. זו כוחה של התמדתן של נשות הכותל, כבר מעל עשרים שנה, במאבק אזרחי בלתי-אלים. זה כוחו של הציבור (והתקשורת) שהתגייס איתן והשמיע זעקה. ובעיקר: זו כוחה של התודעה הישראלית החדשה, שלא מוכנה להתרפס בפני המתיימרים לדבר בשם אלוהים. זה הכוח של הציבור הישראלי בזמן הזה, שלא מוכן עוד להפקיר את הבעלות על היהדות בידי אף זרם אחד ויחיד שמרגיש שיש לו מונופול על אלוהים. זה הכוח של הקריאה הצודקת לחופש דת (ולמי שרוצה בכך, לחופש מדת).

זה הכוח שלנו. ואנחנו רק מתחילים.

ניסיון טיפשי לפשרה בנוגע לתפילת נשים בכותל

פשרה בכותל? (ynet, הארץ)

האתר החלופי יורחב משמעותית כך שיוכשר לתפילות, אירועים וטקסים המוניים. בנוסף, הוא יהיה פתוח בכל עת, יחובר לרחבת הכותל עצמה על ידי יצירת רצף, והכניסה לכל חלקי המתחם החדש תהיה אחת.

קשה לי להחליט איפה להתחיל, אז נתחיל בתמונה מהעבר: זוכרים את רעיון ניסור הבתים בגבעת האולפנה? מה היה לנו שם: ניסיון ללכת עם ולהרגיש בלי, חוסר החלטיות פחדנית וחנופה לקיצונים, מבצע הנדסי שמראש היה ברור שלעולם לא יצלח, ועלבון לאינטליגנציה של כל הצדדים. זהו בדיוק הפתרון שמציע נתן שרנסקי למשבר התפילות בכותל.

נתחיל מזה ש*זה לעולם לא יקרה*. כלומר, לפחות לא עד להסכם כולל על הפלסטינים. עד אז *לא תהיה שום בניה ליד הר הבית*, כי הווקף והפלסטינים והירדנים לא יסכימו. ע"ע גשר המוגרבים שהעירייה תכננה לשפצו כבר מ-2006 ופרסמה תוכנית לשפצו כבר ב-2010. מאז לא זזה אבן אחת.

נמשיך בזה שמדובר בשיפור מינורי של המצב הנוכחי, שבו על פי החוק חייבות נשים יהודיות להתפלל בטליתות רק בקשת רובינזון. כלומר גם במתווה החדש *הכותל נשאר בית כנסת חרדי-אורתודוקסי*, האתר הלאומי הזה נשאר בידיים של זרם יהודי אחד (קטן), ואת בעיית הכפייה הדתית וחוסר בחופש דת לא פתרנו.

משתי סיבות אלה התוכנית המוצעת אינה אלא משה כחלון במינהל מקרקעי ישראל. מדובר בזריית חול בעיני הציבור הישראלי ויהודי ארה"ב. אני מתפלא על שרנסקי שלא מתבייש לנסות למכור את הבובע מייסעס האלה ליהודי ארה"ב.

מה שכן, אני מציע לנשות הכותל לקבל אותו, בתנאי אחד: שעד שייושם תותר להן תפילה כרצונן ברחבת הכותל.