נישואין

מחרימים את הרבנות

אתמול שודר הפרק החשוב ביותר לדעתי בסדרת הכתבות של ברוך קרא על המונופול על הנישואים של הרבנות, מפני שבו הוא נגע בתופעה שאני חושב שהיא המעניינת ביותר, והיא מרד אזרחי הולך ומתגבר של יהודים, חלקם שומרי מצוות, שיכולים להתחתן ברבנות אבל מעדיפים שלא. פגשתי כמה זוגות כאלה (וחיתנתי אפילו זוג כזה), וגם אני ואשתי התחתנו בטקס הלכתי אבל ללא רישום ברבנות (או במשרד הפנים).

ולמה לא להתחתן ברבנות? ודאי שנעים וטוב לא להיות בקשר עם המוסד המושחת הזה, אבל זה לא כל הסיפור. יש כאן גם עקרון של סולידריות ושוויון לפני החוק. אותם זוגות, וגם אנחנו, לא מוכנים לנצל את האפשרות שיש לנו להתחתן במדינה שבה אזרחים אחרים לא יכולים על פי חוק לממש זכות אלמנטרית שכזו.

ולמטה סקר שנערך ומראה בצורה מאוד ברורה שרוב החילונים סבורים שהרבנות מרחיקה אותם מהיהדות. בקרב דתיים וחרדים, שממילא אינם הציבור שאמור להתקרב או להתרחק מהמסורת, יש יותר שנהנים מהאשלייה שהרבנות מקרבת חילונים למורשתם.

2014-08-20_143439

התרת עגונה בפסק דין תקדימי, ובכל זאת

אולי שמעתם על פסק הדין פורץ הדרך של הרב אוריאל לביא, שהתיר לאחרונה עגונה מנישואיה לאדם שבעקבות תאונה הינו כבר שבע שנים צמח. במוסף 'צדק' של מקור ראשון מובאים פרטי פסק הדין, שמכונה "חדשני", "מהפכני" ו"מכונן". בקיצור נמרץ, על ידי הגדרת הבעל כ"שוטה" התאפשר לתת בשמו גט לאשתו, מתוך נימוק שנתינת הגט היא זכות עבורו, כלומר זה לטובתו, ועל בסיס הכלל "זכין לאדם שלא בפניו" (כלומר מותר לעשות טוב לאדם בלא ידיעתו).

אני רחוק ת"ק פרסה מלהבין מספיק בהלכה כדי לעמוד על איכותו של פסק הדין, ולכן רק אומר שכמובן שכל התרת עגונה היא חיובית. עם זאת, יהודה יפרח, עורך המוסף, מגזים לדעתי במסקנותיו מהפסק. אחרי ששיבח והילל אותו, הוא קובע ש"מתברר שההלכה 'השמרנית והחשוכה' אכן יכולה לשחרר גם נשים עגונות שבעליהן במצב צמח", ושלכן פסק הדין הזה מאתגר עמדות שקובעות שאין למנות דיינים שמתנגדים עקרונית להסכמי קדם נישואין.

עכשיו, ראשית יש להחליט האם הפסק הוא "מהפכני" ו"מכונן" או פשוט עוד יום במשרד לדיינינו העשוים ללא חת. אי אפשר את שניהם, מפני שהסופרלטיבים לעיל מלמדים על מעשה נדיר ותקדימי, ומסקנתו של יפתח על ענין ששונה וחוזר. כמובן, נדיר מאוד שדיינים מגלים אומץ פסיקתי שכזה, ולכן ההתפעלות של יפתח במקום, ומסקנותיו האופרטיביות אינן.

כל זה חשוב מפני שממש השבוע תתכנס הועדה למינוי דיינים, וחשוב מאוד בהחלט כן לבחור דיינים שמוכנים להכיר בהסכמי קדם נישואים, שהם דרך פשוטה וקלה הרבה יותר למנועה סרבנות גט ועגינות, עם או בלי ההכרה שהגבר הסרבן/צמח הוא שוטה.

וכמובן, חשוב עוד יותר פשוט לתת לאזרחי ישראל חופש לבחור האם להתחתן בטקס שהלכה למעשה כובל את האישה לבעלה (כן, לא לגבר שלה. לבעלה) בצורה שהיא תלויה ברצונו הטוב, אם היא תרצה אי פעם להתגרש ממנו. דרושה לנו אפשרות לנישואים אזרחיים.

8-338822

תוצאות משמעותיות בסקר דת ומדינה

ישנן שלוש תוצאות משמעותיות מאוד לדעתי בסקר שהתפרסם עכשיו בוואינט:

ראשית, היחס לנישואין: 62% מהאזרחים היהודיים במדינה תומכים בחופש גמור בסוגיית הנישואין, כלומר בהכרה רשמית של המדינה בנישואים דתיים של כל הזרמים וכן נישואים אזרחיים. זה די מובן – ישראל היא בכל זאת הדמוקרטיה היחידה בעולם שזה לא המצב בה.

שנית, 61% היו עדיין מעוניינים להינשא בנישואים אורתודוקסים, 21% היו מעוניינים להינשא בנישואים אזרחיים, ו-13% היו מעוניינים להינשא בנישואים רפורמיים או קונסרבטיבים. הנתון האחרון הזה הוא המשמעותי, משום שהוא מאשר שיש אחוז ניכר של אזרחי ישראל המזהים עצמם עם הזרמים היהודיים הללו. כזכור, בסקר אבי חי משנת 2009 נמצאו 7.6% שמגדירים עצמם ר' או ק', ובסקר המרכז הישראלי לדמוקרטיה מיוני השנה התגלה ש-7.1% מאשרים הגדרה כזאת. אני מניח שהסקר הנוכחי מבטא את סלידתם של ישראלים רבים מהרבנות הראשית, עד כדי כך שגם אם הם לא מגדירים עצמם כר' או ק', הם לא מוכנים להתחתן ברבנות, שהיא מבחינתם האורתודוקסיה (כמה חבל). כך או כך, יש כאן עדות נוספת לשיעור הגדול למדי של יהודים ישראלים שהם רפורמים או קונסרבטיבים. תארו לעצמכם מה היה שיעורם אם המדינה היתה גם מממנת את התנועות האלה ומכירה בנישואיהן.

שלישית: היחס לגיור. לדעתי מדובר בתוצאות דרמטיות. 39% בעד גיור אורתודוקסי בלבד, 36% מוכנים לכל גיור(!), כולל לא דתי(!), ו-25% בעד כל טקס דתי בארץ ובעולם. למה אלו נתונים מדהימים למדי לדעתי? משום שהגיור נוגע לא רק ליחס שלנו לדת, ולא רק ליחס שלנו לרבנות. ישראלים רבים לא ממש מתחברים לדת וממש ממש מתעבים את הרבנות. זה ידוע ומובן. אלא שגיור נוגע גם בהגדרת הלאום שלנו. בישראליות שלנו. היה נדמה לי שישראלים רבים יותר מתעקשים שהצורה האורתודוקסית לגיור היא הדרך היחידה להפוך ליהודי. מסתבר שלא. 61% מוכנים לגיור שונה, ולמעשה לגיורים שונים, לצורות שונות ומגוונות להפוך ליהודים. האמירה כאן היא בעצם זאת: מי שמרגיש עצמו יהודי, אהלן וסהלן, זה לגמרי מספיק. פירושו של דבר: היהדות שלנו, ואיתה הישראליות שלנו, נפרדות לשלום מההגדרה השושלתית-שבטית-גנטית, ואלה חדשות טובות לדעתי.

ורק אסייג: הסקר נערך על ידי מכון סמית, אולם יזמה אותו עמותת חדו"ש. עם כל הכבוד למקצועיות המכון, הייתי שמח אם במקרה כזה השאלות שהופנו לנסקרים היו מתפרסמות, כדי למנוע חשד להטייה.

הרב יעקב יוסף חושב שנשים חילוניות מועדות לשכב עם גברים רבים

הרב עובדיה  יעקב יוסף פוסק שיש להשתמש בעדים שאינם כשרים בחתונות של חילונים, מכיוון שחזקה על נשים חילוניות לשכב עם מי שאינם בני-זוגן ולהוליד ממזרים. כדי להימנע ממזרים כדאי שמראש בני הזוג לא יהיו נשואים. יש מבין? צריך לא לחתן חילונים, אלא לעשות כאילו, כדי שהם לא באמת יהיו נשואים, כדי שכשהם ישכבו עם כל העולם זה לא יצור ממזרים.

מה אין כאן רבותי המושבעים? דעה קדומה, זלזול, דיבה, יוהרה, הונאה, צביעות, התנשאות, רמייה, שחצנות, כחש, שקר, כזב, הטעיה, חמדנות, סילוף, זיוף, אונאה, גרגרנות, גאותנות, גסות רוח, זחיחות, קבלת כסף במרמה, ועוד היד נטויה, ועוד ספרי ההלכה פתוחים, פתוחים לרווחה.

ושימו לב לעוד משהו מרנין: הרב עובדיה יעקב יוסף מעדיף לשמור על המונופול של הרבנות, כלומר שלא יהיו נישואים אזרחיים בישראל, אבל שגם הרבנות עצמה לא תחתן חילונים! כלומר גם תתחתנו רק דרכנו – וגם לא באמת נחתן אתכם!

ועוד משהו: הרי מה שמדהים כאן הוא איך שההלכה השתלטה על המציאות. עד כדי כך לא רוצים ממזרים (קטגוריה הלכתית בלבד כמובן) שמוכנים לשפוט את כל הנשים החילוניות כאילו הן תבגודנה בני-זוגן, ולכן למעשה לא לחתן אותן ואותם כלל! כלומר כדי לא להסתבך הלכתית מוכנים (לא רק להלעיז על רוב העם היהודי אלא גם) לא לקיים טקס הלכתי. כדי להמנע מסיבוך הלכתי מוותרים על לא רק על ההלכה, אלא על מוסד חברתי מרכזי. לא רק שמרמים אנשים, אלא נותנים להם לחיות כבני זוג ללא נישואין. אם אי פעם היתה דוגמא ברורה לחוסר הקשר של ההלכה עם החיים הרי היא זו. אם אי פעם היתה דוגמא ברורה לזלזול של הרבנות האורתודוקסית בציבור החילוני הרי היא זו.

את שארית הכבוד שהיה לי לרב עובדיה, והיה לי, איבדתי היום.

אסור, פשוט ממש ממש אסור, להתחתן ברבנות.

עדכון 5:35: לבושתי הרבה טעיתי ובלבלתי בין הרב עובדיה לבין בנו. אני מתנצל על הבלבול הנוראי הזה. זה כמובן משנה את התמונה בצורה דרמטית, וכמובן מחקתי את מה שכבר לא ממש רלוונטי. אתכם הסליחה.

האם לבן זוגו הלא-יהודי של עולה יהודי מתוקף חוק השבות תוענק אזרחות?

כלומר, לא לבת זוגו הלא-יהודיה, שזה מקובל מימים ימימה. ולא לבן זוגה הלא-יהודי של עולה יהודיה. אלא לבן זוגו הלא-יהודי של יהודי? מקרה כזה הגיע לאחרונה למשרד הפנים, והולך כנראה לנחות על שולחנו של בג"צ.

המדובר, על פי ידיעה ב-Forward, ביהושע גולדברג, שנשא את ביארדו אלוורז בקנדה לפני ארבע שנים. כבר אז הוא הודיע למשרד הפנים על כוונתו לעלות ארצה, דבר שאכן עשה בעשירי לחודש הזה. אולם ממשרד הפנים אין קול ואין עונה. יהושע החליט שאם עד ה-31 לחודש הוא לא יקבל תשובה, הוא יפנה לבג"צ.

על פי חוק השבות תינתן אזרחות לכל "בן זוג" של עולה, גם אם הוא או היא לא יהודיים, אולם לא מצויינת דרישה שבן הזוג יהיה ממין שונה מהאדם שעולה. זאת, בתוספת ההיסטוריה של הפסיקה בבג"צ בעניין הומוסקסואלים ובעניין חוקיות נישואין שבוצעו מחוץ למדינה, מובילים את פרופ' אייל גרוס מאונ' תל-אביב להעריך שבג"צ יתקשה מאוד שלא לדרוש מהמדינה להתייחס אל אלוורז ככל בן זוג אחר של עולה מתוקף חוק השבות.

כל הפרטים כאן.