ניו-אייג'

ליידי גלובס עושה מדיטציה

גיליון יוני של 'ליידי גלובס' מוקדש ל"נוכחות: לחיות כאן ועכשיו", שזה בעצם מיינדפולנס, כלומר קשיבות או תשומת לב. ואכן, הגיליון מביא כתבות וראיונות בעניין. הנה למשל קטעון מתוך ראיון של תחיה ברק עם פרופ' אלן לנגר שהצליחה ללמד כל מני טייקונים ו"בכירי משק" איך לעשות מדיטציה. כפי שאפשר לראות ברשימה שבקטעון, העניין תופס לא רע. אז מצד אחד, מיינדפולנס זה אכן חשוב וטוב ומועיל ומבורך. וזה גם יפה שהדהרמה הבודהיסטית רלוונטית ונוכחת 2500 שנה ו-13,000 ק"מ מלידתה. מצד שני, זה לא ממש הדהרמה הבודהיסטית, אלא איבר קטן ממנה, שלא רק שמנותק מהקשרו, אלא גם ממטרתו המקורית: הבודהה לימד מדיטציה כדרך להתעוררות ושחרור מאשלייה, תאווה ושנאה. פרופ' לנגר מלמדת מיינדפולנס כי לטענתה "זו הדרך היחידה להגיע לפסגה". יאק.

2014-06-02_214555

הרצאה: קרישנמורטי והמסורת של אין מסורת

חי נפשי, אני ממש עכשיו מנסה להפוך את ההרצאה הזאת למאמר אקדמי, והנה היא עלתה לרשת – מדובר בהרצאה מהחורף האחרון (בדיוק מזמן הסופה הגדולה בירושלים) שבה אני מנסה להסביר את דרכו של ג'ידו קרישנמורטי, מההוגים והמורים הרוחניים המעניינים של המאה העשרים, או יותר נכון את ה"מסורת של אין מסורת" שלו. אני טוען שלא מדובר בחידוש של קרישנמורטי, אלא בביטוי נוסף ומובהק לדפוס רוחני שאפשר למצוא בהיסטוריה הנוצרית דווקא, ושקרישנמורטי לא נטש את האגודה התיאוסופית ואת תפקיד המשיח שהיא ייעדה לו בגלל משבר כלשהו, אמוני או חברתי, אלא מפני שהעדיף מסיבות של טעם אישי את המסורת של אין מסורת על המסורת התיאוסופית.

תחילתם של "קורסי" המדיטציה

בשבועות האחרונים דנתי עם הסטודנטים שלי באונ' תל אביב על צמיחתו של הבודהיזם במערב. מדובר, אפשר לומר, בזרם חדש של בודהיזם, שונה בכמה בחינות עקרוניות מהדת העממית שניתן לפגוש במזרח הרחוק. בלשון בודהיסטית, יש כאן "רכב" חדש לדהרמה. בעיקר הקדשנו זמן להתפתחותו של "קורס המדיטציה", שקל להבין שהוא המצאה מודרנית, אולם שמעטים יודעים שהוא הומצא לא על ידי מערביים, אלא על ידי בודהיסטים "ילידיים", או ליתר דיוק, בורמזים.

מי שעומד מאחורי חלק גדול מהתפתחותו של הבודהיזם המערבי הוא אפוא נזיר בורמזי שנקרא לדי סיידו (Ledi Sayadaw 1846-1923). הוא שהגה לראשונה את האפשרות להנגיש את התרגול המדיטטיבי לבעלי בתים (כלומר, לא-נזירים), וזאת על ידי עריכת מפגשי תרגול בני כמה ימים. הוא עשה זאת כתגובה לכיבוש הבריטי של בורמה ולפחד שלו ושל אחרים שהמסורת הבודהיסטית בסכנה. כדי לשמר את המסורת הוא חידש בה (אירוניה שגרתית שאנחנו מוצאים בכל ניסיון שכזה), וממנו יצאה השושלת שהביאה למרכזי ויפאסנה של גואנקה בכל העולם מחד, ותנועת ה-insight המערבית שגם לה נציגות רחבה מאידך גיסא.

והנה, בדיוק החודש עלו לרשת שתי שיחות של אחד מהחוקרים של הנושא, אריק ברון, שפרסם לפני שנה את הספר (שכריכתו מוצגת להלן) על "הולדת התובנה" והנזיר לדי סיידו. בשיחות הוא מתאר איך הכל התחיל, וקצת גם על ההמשך במערב. הכל בפודקסטים של אתר החמוד Buddhist Geeks:

שיחה 1: http://www.buddhistgeeks.com/2014/04/bg-318-birth-insight-meditation/
שיחה 2: http://www.buddhistgeeks.com/2014/04/bg-319-making-mass-meditation-movement/

2014-05-14_130945

פולמוס גרין, סיבוב נוסף

הגליון הנוכחי של מגזין 'שמע' מוקדש לסיבוב נוסף בפולמוס הנאו-חסידות של ארתור גרין (הנה הסיבוב הקודם). כבסיבובים הקודמים, גרין, מהמנהיגים הבולטים של ה-Jewish Renewal בארה"ב, מציג את משנתו בדבר הצורך בהתפתחותה של יהדות (ואולי, היהדות, לכדי) רוחניות פנתאיסטית הנשענת על מקורות חסידיים בעיקר כדי להציע ליהודי של זמננו דרך קוהרנטית מבחינה רציונלית וחיה מבחינה חוויתית של עבודת ה'. כתשובה לגרין מביא הגיליון שלל של דוברים, ממומחה אקדמי לקבלה דרך ראש ישיבה מודרן-אורתודוקסי ועד אמנית. לא תמצאו כאן אף אחד שמתעקש על האמת ההיסטורית ופשט המקרא של מעמד הר סיני, ודווקא משום כך מדובר בפולמוס מעניין ומאתגר. בעיקר לדעתי מעניינת תגובתו של צמח יורה, שומר מצוות שמצהיר שהוא אגנוסטי באשר לקיומו של אלוהים, אבל שהוא חושב שיש ערך רב בדבקות במסורת ובהלכה, אשר מתוכן עולה מסגרת משמעותית לחיים. אני לא אגנוסטי ואני גם לא חושב, כמו שיורה כותב, ש"מה זה משנה" אם חלק מהאמונות שלנו נמצאות בסתירה לממצאי המחקר, אבל אני כן חושב שהוא מזהה משהו שגרין מפספס, והוא שיש רבדים בנפש שמסוגלים לחיות עם דיסוננס לוגי ואף להיות מופרים ממנו. עד כמה שאני אוהב ואף מתרגל את דרכו של גרין נדמה לי שהוא מתעקש יותר מדי על קוהרנטיות רציונלית, ונותן מעט מדי משמעות לכוחות אחרים, לפעמים עמוקים יותר, שגם הם מניעים אותנו.

כאן כעיתון, כאן באתר.

2014-04-02_085558

האם תנועת הקבלה הפופולרית 'בני ברוך' נכנסת לפוליטיקה הארצית?

בידיעה מרתקת של זאב קם במעריב מסופר על דאגה בקרב פעילי ליכוד מהתפקדות המונית של אנשי תנועת ה(נאו-)קבלה למרכז הליכוד, אגן הניקוז הכללי של כל מי שמעוניין לקבל דריסת רגל במוקדי ההשפעה בישראל.

2014-01-21_083018

בבחירות המונציפליות האחרונות רצו בני ברוך (הידועים גם כ'תנועת הערבות' וכ'מתחברים') בפתח תקווה וגרפו כמפלגת 'ביחד' 4 חברי מועצה, מה שהפך אותם למפלגה הגדולה במועצה, גדולים ממפלגתו של ראש העיר. המטרה: תיק החינוך. על פי הכתבה

הם אומרים שבבחירות הבאות הם יקחו את ראשות העיר פתח תקווה. הם גם רוצים לשנות את שיטת החינוך הארצית. יש הרבה מהפכות שנמצאות על סדר יומה של התנועה. הם הגיעו למסקנה שכדי להשפיע הם צריכים להיכנס למפלגת השלטון.

והנה הסיפור שמאחורי הסיפור: בתחילת 2011 הבינו בב"ב שהתנועה הגיעה לסוג של תקרת זכוכית מבחינת היכולת לגייס חברים. הם מונים עשרות אלפי חברים, אבל כבר לא גדלים בקצב שבעבר גדלו. מצד שני, הצורך להפיץ את חכמת הקבלה הוא מבחינתם אקוטי, שכן קץ הימים בדרך, ואם לא נלמד את סודות הבריאה על פי תורתם צפויים לנו אסונות גדולים. הפתרון שהוצע הוא פנייה אל הציבור הרחב ללא שימוש בשפה קבלית. ביולי פרצה המחאה החברתית, ואנשי התנועה השתמשו בה כשדה ניסוי ראשון לתוכניתם, תוך הקמת תנועת הערבות. כתבתי על זה אז כאן. השלב הבא היה הקמת 'מתחברים' ועריכת מעגלי דיון ברשויות מוניציפליות שונות, תוך ניסיון להכניס את התכנים של התנועה לבתי הספר. ראו כאן מלפני שנה. השלב השלישי היה כאמור כניסה לפוליטיקה המוניציפלית בפתח תקווה, תוך הצהרה ברורה ברצון לקבל את תיק החינוך.

וכך הגענו עד הלום. כמו שנאמר (רק הפוך), אם זה הצליח במוניציפלי, אין סיבה שזה לא יצליח בארצי.

רק שאין לאנשי הליכוד הרבה ממה לחשוש, לפחות מבחינה מדינית. ב"ב מחזיקים בהשקפות ימניות נוסח "אף שעל", הם נגד חלוקת הארץ ובעד בנייתו של בית המקדש. כפי שאמר הרב מיכאל לייטמן, מנהיג התנועה, בראיון בשנת 2000:

אנחנו זקוקים לא רק לעוצמה צבאית, אלא גם לתחיית הכוח הרוחני, שהושמד לחלוטין על ידי "תהליך השלום". האלטרנטיבה לזה היא הכחדה של ישראל ומוות נוראי. אנחנו צריכים להבהיר לכל העולם שאנחנו נשארים על האדמה הזאת ובונים כאן את בית המקדש השלישי עבור כל האנושות.

עדכון 22.1.14: דיברתי על זה באותו ערב בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום':

מדברים על נאו-קבלה בלימוד

בתמונה למטה אפשר לראות את העמוד הראשון ב-Jewish Chronical של מחר, העיתון היהודי הותיק והנפוץ ביותר בבריטניה. הידיעה התחתונה מצטטת את הרב ברי מרכוס שמתנגד להשתתפותם של נציגים מ'המרכז לקבלה' (תנועת הנאו-קבלה של פיליפ ברג ז"ל) ב-Limmud, פסטיבל הלימוד היהודי השנתי בבריטניה, שאם אני לא טועה הוא גם הכינוס היהודי הבין-זרמי הגדול ביותר בעולם, שמקבץ עשרות מרצים ואמנים ורבנים ואלפי משתתפים.

הרב מרכוס טוען שהוראה מצד נציגי המרכז לקבלה תפתח את הדרך לעוד "כתות". רבנים אחרים טוענים שלמרכז לקבלה אין בכלל קשר ליהדות ושגם אם כן לא צריך לתת להם לגיטמיציה על ידי השתתפותם ב'לימוד'.

בסופו של דבר אנשי 'לימוד' אכן נסוגו בהם מהכוונה לשתף את מרכוס וסטון, ראש המרכז לקבלה בלונדון (מה שקרה אחרי שגיליון הכרוניקל כבר ירד לדפוס), וזה לדעתי חבל. לפחות בשלב זה המרכז לקבלה לדעתי בהחלט מספיק יהודי כדי להשתתף ב'לימוד', והרי אחד המאפיינים המרכזיים של התוכנית שם הוא הפלורליזם והסובלנות לכל הזרמים היהודיים כולם.

בכ"א, בהזדמנות זו אומר שאני עצמי אשתתף השנה בלימוד, ואעביר ארבע הרצאות. אחת מהן תעסוק בנאו-קבלה, ובכלל זה במרכז לקבלה כמובן. אם מישהו בסביבת אוניברסיטת Warwick בסוף החודש, שיקפוץ. אמור להיות ממש מגניב.

הנה הידיעה שבעיתון, באתר.
הנה תוכנית 'לימוד' השנה, והנה ההרצאות שאני אתן – גללו לשם שלי כאן.

The JC front page 121313

הרה קרישנה ברע ובטוב

בסופ"ש האחרון התפרסמה ב-'7 ימים' כתבה של יאנה פבזנר בשן על קבוצת הרה-קרישנה שחיה בחריש. נכון, אין כאן משהו יוצא דופן. המדיה אוהבת להתעסק ב"כתות" ומדי פעם כל מני קבוצות שכאלה גם אוהבות שמתעסקים בהן, אם כי לרוב התקשורת מציירת תמונה חד מימדית ושלילית בהחלט של אותם אנשים, ומשתתפת עם הקוראים במשחק הישן של הבה נראה כמה הם פסיכים, ונוכיח לעצמנו כמה אנחנו נורמלים.

הכתבה של פבזנר בשן אמנם מציירת את אנשי הקבוצה בצורה שלילית, אולם לטעמי לא בצורה סנסציונית, ומכל מני מקורות שהגיעו אלי, בצורה מדוייקת. הסיפור שם מתמקד בדורית לובן, שיחד עם בן זוגה גד עומדים בראש הקבוצה. לובן היא כנראה אישה מניפולטיבית למדי, והיא מנצלת את כוחה לרעה, בכך שהיא מעוררת בחברי הקהילה זכרונות כוזבים של ניצול מיני על ידי הוריהם (ובכך מנתקת ביניהם), וכן מפחידה אותם בסיפורים על "דתיים" שמגיעים (לפעמים כשדים) להטריד אותם.

אבל הדבר המעניין באמת בכל הסיפור הזה הוא מבחינתי התערבותה של תנועת הרה-קרישנה העולמית, כלומר ISKCON. תנועה זו, שצמחה בארה"ב במחצית השנייה של שנות השישים ומונה סביב מאה אלף איש, כבר עברה בעבר משברים קשים, כאשר אחרי מות מייסדה התגלה שהסגנים שהשאיר ניצלו מינית חסידים ואף שבבתי הספר שלה התרחשו מקרים של ניצול מיני. המשבר היה עצום, אמונית וכספית, אבל התנועה הצליחה לשקם את עצמה בתהליך ארוך וכואב. (כתבתי על הקבוצה ותלאותיה כאן)

בכתבה מסופר על שני בכירים בתנועה העולמית שהגיעו לחריש ובדקו את העניינים. גם הם הגיעו למסקנה שמשהו מאוד לא בריא מתרחש שם, וניסו ומנסים בכל מני דרכים לשפר את המצב (כמובן שאין להם שום יכולת לפרק את הקבוצה). זו לדעתי דוגמא יפה ומעוררת תקווה לתנועה דתית חדשה שמגלה בתוך עצמה את הכוחות לביקורת פנימית ולתיקון.

הכתבה כולה כאן.

(ורק הערה: לא מובן לי דיוקנו של האל שיווה בעמוד האחרון. הוא בכלל ממשפחה אחרת מתוך הפנתאון. אישית אני יותר מתחבר אליו מאשר אל קרישנה, אבל למה לערבב?)

'בני ברוך' נכנסים לפוליטיקה

הנרי דוד רוצה להיות חבר מועצה בפתח תקווה, וזה יופי. קורין אלבז כותבת על זה במיינט, וגם זה יופי. מה שלא יופי הוא שהיא לא מציינת שרשימתו של דוד, 'ביחד', היא לא יותר מאשר אוסף של אנשי תנועת הקבלה הניו-אייג'ית 'בני ברוך'.

'בני ברוך' מנסים כבר כמה שנים לחדור למערכת החינוך בדרכים שונות. הם, למשל, מארגנים מעגלי שיחה ודיון על חשבונם ומנסים לשכנע ראשי ערים ומועצות מקומיות לתת להם להיכנס לבתי ספר וללמד על "ערבות הדדית". הם, למשל, מקימים גני ילדים שבהם מחנכים על עקרונות הקבלה לדידם. זה לגיטימי ואין שום בעיה חוקית בדברים האלה, אבל יש טעם לפגם בכך שלרוב הם לא מזדהים בשמם, ולא מציינים את המילה "קבלה". הכל לכאורה רק עניין של "אחדות" ו"אחווה". אם ראיתם פעילות של "תנועת הערבות" או של "מתחברים" – שני אלה ארגונים שלהם. אם שמעתם על רם שמואלי – הוא איש הפרונט שלה. דרכו הם מגיעים אל ראשי רשויות מקומיות, ומשם אל האזרחים – ואל הילדים של האזרחים.

'בני ברוך' מאוד רוצים לחנך ילדים. אין שום רע ברצון לחנך ילדים. יש רק רע בניסיון להסתיר את הרקע הדתי והאידיאולוגי. אנשים חשדניים עוד יכולים לומר שניסיון ההסתרה הזה יכול ללמד שאולי יש מה להסתיר.

והנה כתבה מ'ידיעות אחרונות' שהתפרסמה בקשר לזה אתמול:

 

 

 

 

1235119_10151846798058815_1480437755_n2

 

1235119_10151846798058815_1480437755_n3

 

דת אחת משחיתה, דת אחרת מתקנת

אזהרה – תוכן מיני פלסטי

הכתבה להלן מהגרדיאן מדווחת על שיתוף פעולה בין דתי מעניין: נשים ממדינות אפריקאיות (בעיקר), שעברו השחתה של אברי מינן (מה שנקרא "מילת נשים") על ידי הגברים והנשים המבוגרות בקהילתן, כהמשך למסורת תרבותית-דתית שרואה בהסרת הדגדגן ובכיבויו של החשק המיני הנשי סגולה להתנהגות נשית טובה ולחיי משפחה תקינים, מקבלות טיפול כירורגי שאמור לשחזר להם את מבנה איבר המין ואיתו את ההנאה המינית על ידי מנתחים ומנתחות שעובדים בהתנדבות ונעזרים בארגון חברתי הנקרא Clitoraid, שמנוהל על ידי אנשי התנועה הדתית החדשה הנקראת "הראלים", שמאמינה שבני האדם הונדסו גנטית על ידי חייזרים, ושמטרתם על פני האדמה היא לעשות טוב אחד לשני, ובתוך כך להינות מינית כמה שיותר.

כלומר מצד אחד יש לנו מערכת דתית-מסורתית הרואה בהנאה מינית (נשית) דבר מגונה, ועל כך חותכת בבשר החי. מצד שני תנועה דתית חדשה הרואה בהנאה מינית את מטרת החיים ועל כן עוזרת לנשים זרות, שאינן שייכות לתנועה(!), להגיע לראשונה בחייהן לסיפוק מיני על ידי מימון כירורגיה עדינה, ארגון סדנאות הכנה וסיפוק ספרות ועזרים טקסטואליים ואביזרים טכנולוגיים ללימוד על אוננות ואורגזמה.

יש כאן משהו מרתק לדעתי, משום שתהליך החילון כלל בתוכו את הכשרת ההנאה הגופנית בכלל וההנאה המינית בפרט (הרי פעם כל העניין נחשב בזוי, שלא לומר טמא), והנה דווקא *דת* חדשה אימצה את האתוס הזה, מתרצת אותו על ידי מיתוס מודרני ו"מדעי", ופועלת בנחישות כדי להפיצו. בכתבה מצוטטת אחת המנתחות (שהיתה פעם גבר, דהיינו יש לה ידע מגוף ראשון על ניתוחים שכאלה) שטוענת שניתוח שחזור דגדגן הוא למעשה פשוט למדי, ואינו נעשה במספרים גדולים בעיקר בגלל שהזקוקים לו הן נשים, מוסלמיות ושחורות. כלומר, מסיבות של שובניזם וגזענות.

ובפינת הסמול הקיצוני: ארגון Clitoraid מתכוון להקים קליניקות לשחזור דגדגן באפריקה, ויש מי שכבר קורא למהלך הזה נאו-קולוניאליזם. לפחות סיימנו בשיא.

על כלכלה, תקשור ואסטרולוגיה

ב-20.6.09 התראיינה שרי אריסון בחדשות ערוץ 2 וסיפרה שהיא "מקבלת מסרים ישר מלמעלה", וש"כבר הרבה שנים אני רואה דברים לפני שהם קורים". בהתאם לכך באותו ראיון קבעה אריסון שהיא קיבלה מסר שיהיה משבר כלכלי ב-2008 (שאכן היה, שנה לפני הראיון), וש"הרבה אנשים ישתגעו ושיהיו הרבה מחלות ואפילו תאונות של מטוסים, אבל גם קיבלתי מסר שאנחנו לקראת הגאולה." ואכן, מאז פה ושם אנשים השתגעו וחלו, ואפילו היו כמה תאונות של מטוסים. בקשר לגאולה, סביר שמינוי הפרזנטור של הבנק שבבעלותה כשר האוצר סוגר את הפינה.

אז אריסון היא מתקשרת (ודוק: לא הולכת אל מתקשרת. מתקשרת.), אילן בן דב היה תלמידו של ניסים אמון ("זן מאסטר") ואחר כך של הרב פינטו, נוחי דנקנר חסידו של הרנטגן, ועכשיו אנחנו למדים (ממתן חודורוב, ערוץ 10) שהנגיד הבא נועץ בכוכבים. כדאי קודם כל לשים לב שהילולות הניו-אייג' האלה אינן נחלתם של יוצאי צפון-אפריקה אלא של אליטה אשכנזית מפונפנת. המשותף לחבריה: עושר אדיר – וגם פחד אדיר לאבדו. הפנייה לחוכמות הנסתר ולכוחות העל-טבעי נועדה להרגיע מעט דאגות מובנות שעולות מעיסוק בתחום שאף אחד, אבל אף אחד לא באמת יודע לצפות מה יקרה בו. תנודות השווקים הן מיסתורין שתקוע בחור הגרוש של אניגמה – תשאלו את פרנקל. ידוע שככל שתחום מסויים פחות צפוי (למשל, ספורט), מתרבה סביבו השימוש בקמעות, לחשים ומעוננים.

אבל יש לתופעה הזאת הסבר נוסף. כפי שאבחן מקס ובר כבר בתחילת המאה העשרים, אחד הדברים שהעשירים תמיד הזדקקו לו מהמסורות הדתוית השונות היה הצדקה לעושרם ולחוסר השוויון בינם לבין שאר האנשים. והדתות תמיד סיפקו הצדקה כזאת (וגם דאגו להבהיר זאת לעניים – ובזה מרקס צדק). אריסון, בן דב, דנקנר וליידרמן אינם "דתיים", אבל הצורך להצדיק לעצמם את עושרם לא נעלם. מכאן הפנייה לאפיקים רוחניים אלטרנטיבים. האסטרולוגיה הניו-אייג'ית באופן ספציפי מקדמת השקפה כלכלית שמרנית וקפיטליסטית, וכתבתי על זה ממש לא מזמן כאן.

הצדקה אולי הם נתנו, אבל בכל הנוגע לייעוץ כלכלי פינטו ואיפרגן לא ממש עזרו לבן דב ודנקנר – שניהם כיום בעיצומו של תהליך פשיטת רגל. מצד שני אריסון שמרה על הונה, ומי יודע, אולי הכוכבים יאירו פניהם לליידרמן ויכוונו אותו לאופק אקווריוס. בכל מקרה, אותם "כלכלנים" שאמרו לערוץ 10 שעל ליידרמן "לקבל החלטות על בסיס מדעי" אמורים לדעת שכלכלה היא "מדע" בערך באותה מידה כמו אסטרולוגיה.