נטורליזם

"עיין ערך יהדות" מאת חגי לונדין

yahadutttttt"עיין ערך יהדות" הוא ספר חדש מאת הרב חגי לונדין, ולמרות שהכותרת שלו רומזת, בצורה מבאסת למדי, על עוד ספר מסדרת "מאה מושגים ביהדות" של הרב לאו, הפעם זה לא המקרה, וראוי לא לתת לחזות התמימה של הספר לבלבל אותנו.

מפני שבפנים מצפה לקוראים משנה תיאולוגית סדורה ומרתקת של תלמיד רציני של הרב קוק. בעצם לונדין מגיש את פרשנותו שלו לתורת הרב קוק, ומציג בפני הקורא פרשנות תיאולוגית נטורליסטית וכמעט-פנתאיסטית של היהדות.

ניקח למשל את המושג הבסיסי "אלוהים". על פי הרב לונדין מדובר ב"שורש נקודת החיים של המציאות האינסופית כולה". בהמשך לכך, משמעות הביטוי "אני מאמין באלוהים" היא "אני חי טיפה של חיים ממרחב הקיום האינסופי". הבנתם? מדובר בתרגום (ועדכון) של התפיסה הפנאנתאיסטית-הגליאנית של הרב קוק לשפה עכשווית, ואף בניסיון, יומרני למדי, להכריז שזו בעצם היהדות.

הנה עוד דוגמא: מה פירוש עיקר האמונה "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח"? ובכן: "ישנו אידיאל עתידי (משיחי) המקדם את המציאות כל העת לעבר השלמות האינסופית. כל יום מגיע "קצת" משיח. כל יום העולם הולך והופך מעט יותר שלם."

בניגוד לרושם העולה מהכותרת שלו, אם כן, אין מדובר בספר למי שאין לו מושג ביהדות ומעוניין לקבל הסבר ראשוני. תחת זאת מדובר בספר תיאולוגיה עבור הקורא המשכיל, ואף כזו שאמורה להתחבב על אזנו של בעל הגישה הנטורליסטית-"מדעית". בהחלט מעניין.

בודהיזם ללא אמונות – ספר

לקח זמן, אבל הנה יצא לו בעברית הספר הקלאסי של סטיבן בצ'לור, בודהיזם ללא אמונות. הספר, שיצא במקור ב-1998, מציג בקצרה את משנתו של אחד מגדולי מורי הדהרמה במערב כיום. בצ'לור, בעברו נזיר בודהיזם טיבטי ואחר כך נזיר זן קוריאני, מלמד כיום בעיקר ויפאסנה, ודוגל בגישה "אתאיסטית" לחלוטין למסורת הבודהיסטית.

buddddddהוא מתנגד לכל שיח מטאפיזי, לא מאמין בגלגול נשמות ולא בחוק הקארמה, מתנגד לדיבורים על "ריקות" או "הבלתי-מותנה" כתכונות של המציאות המוחלטת (ומתנגד בכלל לכל מציאות "מוחלטת"), ודאי שלא רוצה לשמוע על כוחות על-טבעיים של הבודהה או אחרים, וברור שאין בכלל מה לדבר על ליטורגיה וטקסים, חגים ומועדים, תשמישי קדושה ומשרות של סמכות דתית.

במילים אחרות, בצ'לור מציג בודהיזם שהוא בעיקר תורת שחרור פסיכולוגית. מעין בודהיזם שעבר דרך המנסרה של הנאורות, המהפכה הפרוטסטנטית והמהפכה המדעית.

באופן לא מפתיע, רבים בעולם הבודהיסטי, המזרחי והמערבי, מתנגדים נחרצות לגישתו. יש הטוענים שהוא מעדיף העדפה מוטעית את ההיגיון על פני תופעות על טבעיות שהינן חלק מעקרונות הבודהיזם. האם כל פעם שיש קונפליקט בין עקרונות הבודהיזם למודרנה יש לזנוח את הקודמים? אחרים סבורים שרק הליכה על פי הוראותיו של הבודהה (והוא בהחלט גרס שיש גלגול נשמות ושחוק הקארמה קיים) תאפשר הגעה אל האידיאלים הרוחניים שהבטיח. קיימת גם ביקורת על ראיית תורת הבודהה כעניין פסיכולוגי גרידא, ואולי אפילו נוירולוגי – האם אין כאן ויתור על מימדים לא רק חשובים, אלא פשוט אמיתיים, שהבודהה דיבר עליהם ושבאמת קיימים?

אני נוטה להסכים עם כמה מקווי הביקורת על בצ'לור, ועם זאת כמי שפגש אותו כמה פעמים ולמד ממנו רבות, אני לא יכול שלא להעריך מאוד את האיש והגותו. הוא באמת מורה גדול, והספר חשוב וטוב.

ראיון שלי עם בצ'לור מ-2006
ביקורת שלי על גישתו של ב'צלור
סקירה שלי על האוטוביוגרפיה של בצ'לור
על הספר באתרו של ערן הרפז, מתרגמו (יחד עם כרמל שלו)
הספר באתר צומת ספרים