נאציזם

25 שנה לטבח גולדשטיין: על חשיבות הנקמה על פי הרב כהנא

היום מלאו 25 שנה לבוקר שבו ברוך גולדשטיין רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע יותר מ–120. לפני חמש שנים, במלאת 20 שנה לטבח, כתבתי מאמר למוסף הארץ בו ניסיתי לבאר את חשיבות הנקמה בתיאולוגיה של הרב יצחק גינזבורג, שכתב מיד אחרי הטבח מאמר המשבח את גולדשטיין ('ברוך הגבר'). לא ידעתי אז שחמש שנים אחרי כן אזדקק לעמוד על חשיבות מוטיב הנקמה בתיאולוגיה של הרב מאיר כהנא.

כפי שניתן לראות בתמונת גולדשטיין שתלויה בביתו של איתמר בן גביר מעל לדיוקן הרוצח נמצא הפסוק "תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", המסיים את דברי השבח של האל לגבי פנחס, שהוא כידוע הקנאי הארכיטיפי מספר במדבר. כלומר הפסוק מהלל מעשה קנאות, במקרה זה את מעשהו של גולדשטיין (כדאי לזכור זאת כשבן גביר אומר שהתמונה שם רק כי גולדשטיין היה רופא נחמד).

פעולתו של גולדשטיין והפסוק מתאימים שניהם לתורתו של הרב כהנא, ששמה את הנקמה כעיקר אמונה מרכזי. כפי שביארו אדם אפטרמן וגדליה אפטרמן במאמר מ-2015, כהנא האמין שהנקמה בגויים (בעיקר על השואה) הכרחית לצורך תיקונו של העם היהודי ואף תיקונו של הקב"ה. שניהם פגומים, נפולים, וזקוקים לנקמה על מנת לחזור לגדלותם.

"אין מדה יותר מעולה וצודקת ממדת הנקמה" כתב כהנא בספרו 'אור הרעיון'. ולמה? פשוט: "גדולה נקמה כי היא מחייה את ה'" – והרי מי לא רוצה להחיות את אלוהים? לכן "מי שמרפה מנקמה באויבי ישראל, למעשה מוותר על נקמת הקב"ה […] ויתור האדם על נקמה, פסול ותועבה הוא!" – לא מסובך. במקום אחר הוא כותב כי "רק הנקמה מוכיחה כי יש אלוהים בעולם".

בקיצור, הנקמה מצווה גדולה. כפי שמבארים האחים אפטרמן במאמרם, כהנא האמין שמדינת ישראל קמה מתוך חטאי הגויים, על מנת שיתאפשר לעם היהודי לבצע בהם נקמה ולרפא את אלוהים (כלומר ההפך מתורת הרב קוק, על פיה מדינת ישראל קמה כאתחלתא דגאולה מתוך עוצמת האל).

על פי כהנא תפקיד המדינה הוא לנקום, ובראש ובראשונה לטהר את ארץ ישראל מלא-יהודים. "היום, שאכן החזיר אותנו הקב"ה בחסדו לארצנו ולשלטוננו, שוב עלינו להשתתף אתו במחיית עמלק", ועמלק הוא כל מי שנלחם ביהודים. ועל פי כהנא ממילא כל לא-יהודי בארץ צריך לגרש או להרוג על פי מצוות "לא תחנם".

אז הנה בתמצית תורתו של הרב כהנא, ואם בן ארי, בן גביר, גופשטיין ומרזל, שמגדירים עצמם תלמידיו של הרב כהנא, הם תלמידים נאמנים, זה מה שהם ירצו לעשות אם רק יהיה להם הכוח. יחד עם תורת הגזע שכהנא הציע, מדובר בשני מרכיבי היסוד של האנטישמיות הנאצית: גזענות, והשמדה. במילה: ג'נוסייד. נדמה לי שיואב קיש וניר ברקת כבר אמרו שאם לא תהיה ברירה גם הכהניסטים יכנסו לממשלת הליכוד. עד לכאן הגענו.

Capture

על לחשים והשבעות – קבליים ונאו-פגאנים – נגד היטלר

לפני כשנה יצא בכתב העת 'ציון' מאמר מעניין במיוחד מאת פרופ' יובל הררי, מומחה למאגיה יהודית מאונ' בן גוריון. שם המאמר: "שלוש סגולות להרוג את אדולף היטלר, פרק בתולדות הקבלה המעשית במאה העשרים". במאמר כותב הררי על ניסיונותיהם של מקובלי ארץ ישראל להילחם בצורר הנאצי בעזרת "מאגיה אגרסיבית", כלשונו.

הררי מספר על מאמצים רבים, גלויים וסמויים, מצד רבנים, אדמו"רים חסידיים ומקובלים, שכללו תקיעה בשופרות, השתטחות על קברי צדיקים, בקשות רחמים משמיים וכן קללות וחרמות. אפילו חקרו ומצאו ששם אמו של היטלר הוא קלרה, למען השלמת הנוסחאות הנכונות. הררי מונה בין המשתדלים להרוג את היטלר מרחוק את חכם אליהו אברהם מזרחי דהוכי, המקובל ר' יהודה פתיא, האדמו"ר מללוב, ר' יצחק אלפייה, ועוד.

קבר רחל, אפרופו יום השנה למותה שחל היום, היה אתר מועדף, והמקובל ר' סלמאן מוצאפי היה מייחד ייחודים שם (אבל הפסיק אחרי שנחש גדול התגלה אליו ואיים עליו). הררי גם מביא מרשם משמו של ר' יהודה פתיא (אבי סבה, אגב, של החוקרת והמשוררת פרופ' חביבה פדיה) על פיו יש לשלב את שמו של היטלר ושם אמו עם המילים 'התקם כצאן לטבחה' בתוך שלושת הפסוקים הראושנים של ירמיהו יב, המדברים על דרך רשעים שצלחה. במאמר עוד כמה וכמה נוסחות מעניינות שמספרות סיפור נדיר של התגייסות קבלים של הישוב בארץ ישראל כנגד הצורר הנאצי.

והנה, לאחרונה דיברתי עם ידידי שי פררו, חוקר נאו-פגאניזם, והוא סיפר לי על ניסיון מקביל, מצד נאו-פגאנים בריטים, לחסל את הפיהרר על ידי טקס פגאני. שאלתי אותו מה היה.

שי: הימים הם ימי הבליץ על בריטניה, וחיל האויר הגרמני מפיץ מדי לילה את לונדון ואת שאר ערי הממלכה. רבים חששו שהפלישה הקרקעית של הוורמאכט תחל בקרוב. אחד מהם היה ג'רלד גרדנר (1884-1964), עובד ציבור בריטי בגמלאות שהתעניין בפולקלור מקומי ובתורת הנסתר. שנים לאחר מכן, אחרי שבריטניה ביטלה את החוק נגד כישוף, גרדנר יצא קבל עם ועדה בעיתונות הבריטית וסיפר שהוא נחתנך לדת פגאנית עתיקה, דתן של המכשפות שהועלו על המוקד בימי הביניים, ושמה וויקה (Wicca) דת הכישוף, שבמרכזה הסגידה לאלה הגדולה ולבן זוגה, האל המקורנן.

Capture

גרדנר

תומר: גרדנר בעצם היה זה שהתחיל את הענף הניו-אייג'י הזה, הלא כן?

שי: גרדנר נחשב למייסד הדת הזו, כן. הוא כמובן טען שמדובר בדת פרהיסטורית קדומה, אבל ניתוח של הליטורגיה, הטקסים והמיתולוגיה של וויקה מראה שהוא שאב השראה ממקורות מודרניים, כגון התנועה הרומנטית, תיאוריות אנתרופולוגיות רווחות בזמנו בדבר מיתוס הפרהיסטוריה המטריארכאלית, ומאגיה טקסית שפותחה על ידי ארגונים כגון 'המסדר ההרמטי של השחר הזהוב' ואחד מחניכיו הידועים יותר – אליסטר קראולי. עם זאת, כדאי לזכור שהמסדר ההרמטי של השחר הזהוב ביצע ביצע התאמה לעידן המודרני לחומרים קודמים מתקופת הרנסאנס – המסורת ההרמטית. תפיסה מאגית זו פותחה לאחר גילויים המחודש במערב של טקסטים מאגים יווניים-מצריים מן העת העתיקה ששרדו בספריות של מנזרים באימפריה הביזמנטית, שאחר שזו האחרונה נכבשה על ידי הטורקים העותמניים במאה ה-15. כך, שבמידה מסוימת ניתן לומר שגרדנר אמנם פיתח בעצמו את וויקה, אבל עשה זאת בהסתמכות על מקורות שלעיתים היו עתיקים מאוד.

תומר: תודה. אז איך יכול אותו עיבוד יצירתי מודרני למקורות קדומים לעזור נגד היטלר?

שי: באחד מן הספרים שפרסם גרדנר במרוצת שנות החמישים הוא סיפר שבימי הבליץ התאספו הוא וחבריו לקבוצת הכישוף בקרחת יער מבודדת, ושם ביצעו טקס מאגי שמטרתו הייתה למנוע מהיטלר לפלוש קרקעית לבריטניה. חברי הקבוצה הטילו מעגל, שהינו מרחב מקודש המפריד בין עולם היומיום לעולם האלים והמאגיה. הם הכינו מבעוד מועד לחש, Chant, שאותו הם זימרו בקול כשהם משלבים ידיים ורוקדים מסביב למדורה שבמרכז המעגל: "אתה לא יכול לבוא, אתה לא יכול להגיע". קצב הריקוד ומילמול הלחש הלכו והתגברו, ובא בעת חברי הקבוצה דמינו בעיני רוחם, בעזרת כוח הרצון שלהם (כלי הנשק מספר אחד של המאגיקון), כיצד הם מונעים מהיטלר להשתלט על בריטניה.

תומר: מאיפה הם ידעו מה לעשות? מה הלחש או הריקוד הנכון?

שי: אם אנחנו לוקחים את גרדנר ברצינות, אז מדובר בקבוצה שעבדה לפי טקסים שעברו מדור לדור כחלק מדת מכשפות פגאנית קדומה, שהאינקוויזיציה חשבה שהצליחה לחסל סופית בתקופת משפטי המכשפות של המאות ה- 15-17. כשמסתכלים על כך בעין ביקורתית, יש שתי אפשרויות מרכזיות: או שגרדנר המציא את הסיפור שלא התרחש כלל וכלל. אופציה שנייה, שיכולה להתבסס על מעט הראיות ההיסטוריות שיש בידינו כיום, היא שגרדנר היה חבר בקבוצה שעסקה בחקר פולקלור בריטי מקורי ובתורת הנסתר, ושחבריה הושפעו עמוקות מספריה של הארכיאולוגית והפולקלוריסטית מרגרט מארי (1863-1963). מארי פרסמה בשנות העשרים והשלושים ספרים ומאמרים בהם טענה שנשים שהוצאו להורג באשמת כישוף במאות ה-15-17 היו חברות בדת מכשפות פגאנית אשר סגדה לאל בעל קרניים (היוונים הקדומים קראו לו פאן, והקלטים הכירו אותו כקרנונוס), שמאפייניו עוותו על ידי הכנסייה הנוצרית לכדי יצירת דמות השטן כפי שהיא מוכרת לנו כיום. הטקסים שהם פיתחו במהלך שנות הארבעים התבססו כנראה על פולקלור מקומי ועל הידע שלהם בתורת הנסתר ובקבלה – משם הם לקחו לדוגמא את השימוש במעגל, אם כי בצורה שונה מאשר השימוש בהטלת מעגל בתפיסה הקבלית.

תומר: שמח שהשלמנו מעגל לקבלה.

שי: בכל אופן, רגע לפני שהגיעו לאפיסת כוחות, הפסיקו באחת את הריקוד והפנו את האנרגיה המאגית שגייסו במהלך הריקוד אל מרכז המעגל, וכך (אם מאמינים לסיפורו של גרדנר) נוצר סוג של חרוט כוח, עמוד אנרגיה מאגית, אותו הפנו אחר כבוד לכיוון הכללי של היטלר – אל גרמניה. לפי גרנדר, העבודה המאגית הזו הייתה כה תובענית שחלק מהמשתתפים מתו כמה ימים לאחר מכן. מנקודת המבט שלנו כיום הסיפור נשמע מגוחך, אבל היטלר לא הגיע לבריטניה, ואנחנו יודעים על קבוצות מאגיות אחרות באזור שביצעו גם הן טקסים למניעת הפלישה הגרמנית. כך, מסתבר, קרה גם בארץ ישראל המנדטורית.

תומר: אכן, מה שלא כתבתי קודם הוא שהיו גם לחשים וחרמות שנועדו למנוע מרומל לפלוש קרקעית לישראל, מה שכידוע אכן לא קרה (אם כי גם לגנרל מונטגמרי היתה תרומה בנידון). אמור לי, האם היו מאז טקסים נאו-פגאניים דומים?

שי: הרוב המוחלט של הטקסים שעורכים מאמיני הוויקה ושאר דתות הניאו-פגאניזם מכוונים למטרות פשוטות יותר: לשלוח אנרגיות ריפוי לאדם חולה, לעזור למישהו להשיג עבודה, וכו'. כמובן שבמסגרת אירועים מדיניים ופוליטיים גדולים יהיו קבוצות שיערכו גם טקסים דומים לאלו שערכו חכמי הקבלה וג'רלד גרדנר במהלך מלחמת העולם השנייה. לקראת סופו של מבצע צוק איתן, לדוגמא, התאספו כמה ניאו-פגאנים ישראלים באחד מהפארקים העירוניים של תל אביב וביצעו טקס שבו קראו לענת – אל המלחמה, הציד והפריון הכנענית – להביא לסיום הלחימה, בהתבססות על מזמורים וטקסטים קדומים ששרדו מתקופת הכנענית, כגון 'עלילות בעל וענת' שנמצאו בכתבי העיר אוגרית.

תומר: שכוייח להם. ומכיוון ששי ירצה בקרוב בירושלים, להלן לינק לפרסום להרצאתו המומלצת.

הרוצח מקנזס – נאו-פגאניזם בשירות הגזענות

מסתבר שהרוצח במרכז היהודי בקנזס ביום ראשון זה הוא נאו-פגאני, חסיד של האל אודין (הדמות בתרשים להלן), אחד האלים המרכזיים בפנתאונים של העמים הנורדים. מבחינתו של גלן מילר, הרוצח, פולחן אודין היא הדת הראויה ללבנים גאים, שהרי הנצרות היא המצאה יהודית, וממילא דת אוניברסלית המקבלת לתוכה גם שחורים. בביוגרפיה שהוא פרסם ב-1999 כותב מילר:

הייתי רוצה לראות את מאה מיליון הנוצרים הארים של צפון אמריקה ממירים את דתם לדת שהומצאה על ידי הגזע שלהם ושעבדו בה אלף דורות לפני שהיהודים חשבו על הנצרות. […] אין כניסה לשחורים לוולהאלה. יש שלט מעל לשערים הלבנים בו כתוב: 'לבנים בלבד'.

אבל מילר לא המציא כלום. כפי שכתבתי ברשימה על מקורותיו האזוטריים של הנאציזם, כבר בסוף המאה ה-19 הבינו לאומנים גזענים גרמנים שיש להם בעיה עם הנצרות, פשוט מפני שישו היה, מה לעשות, יהודי. אחד הראשונים שפנו לפגאניזם הנורדי הקדום היה גידו פון-ליסט. על פי פון-ליסט דתם של השבטים הגרמאנים הקדומים היתה פולחן ווטן (שמקביל לאודין), דת שבמאה העשרים, לדעתו, תביא את הגזע הארי לתפוס מנהיגות, לנער מעצמו את הנצרות הבזויה, לשעבד תחתיו את כל הגזעים האחרים הנחותים ממנו, לבטל את הדמוקרטיה, להכחיד את הפמיניזם, לתקן את עולם האומנות המעוות, ולשלוט בעולם כפי שמגיע לו מימים ימימה.

בקיצור, יש מצב, אומר איזה מומחה ל-CNN בכתבה בלינק לעיל, שמילר ראה עצמו כלוחם אודיני אמיץ כשיצא לרצוח חפים מפשע. בינתיים כמה ארגונים נאו-פגאנים אמריקאים גינו את הרצח ודחו בצורה מוחלטת את האידיאולוגיה הגזענית של מילר. יש לציין שרוב הנאו-פגאנים הם אוהבי שלום ושלווה מהזן היותר צמחוני.

ורק אומר שבכנס הקרוב לחקר דת ורוחניות עכשווית, 23 לאפריל, יום רביעי הבא באונ' תל אביב, יוקדש מושב לנאו-פגאניזם, בו ירצו ממיטב המומחים בעולם. הכניסה חופשית. כאן התוכניה.

אודין

אודין

ילדי הנאצים והיחס השלילי של הנאציזם לנצרות

ספר חדש מבית 'עם עובד', 'הרי אתה נושא את שמי', מביא את סיפוריהם של הילדים של הגברדיה הבכירה במשטר הנאצי – מה היה גורלם מיד אחרי התבוסה, ואיפה הם שישים שנה אחרי. ספרי שואה זה לא הקטע שלי ולא התכוונתי בכלל לקרוא בספר, אבל עיינתי בחטף בהקדמה והנה הלכו שעתיים מהשבת.

קראתי על בנו של מרטין בורמן (ששמו מרטין אדולף בורמן), על בתו של הימלר ועל בתו של גרינג. מרתק. התלאות שהם עברו בגרמניה ההרוסה של 1945, ההתמודדות עם השם בשנים הבאות (אף אחד מהם לא שינה את שמו), וההתמודדות האישית עם אבא שהוא פושע מלחמה מהגרועים ביותר (כל אחד מהם זוכר את אביהם כאדם אכפתי ואוהב). ממה שקראתי בנו של בורמן הוא התקיף ביותר כלפי מורשת אביו – הוא הפך לכומר קתולי ומסתובב ומרצה על לקחי הנאציזם. בתו של הימלר, לעומת זאת, לא חושבת שאביה עשה משהו יותר מדי שלילי ואף משתתפת בפעילויות נאו-נאציות.

ביום השואה האחרון העלתי רשימה על הצד האוקולטי של הנאציזם, ובה התייחסתי לשנאה הנאצית כלפי הנצרות הספר הזה מביא עוד כמה דוגמאות לכך.

בורמן, למשל, בתור ילד מאומץ אחרי המלחמה, צריך כדי להשתלב ללמוד כיצד מצטלבים ואת תפילת "אבינו שבשמיים". הוא גם צריך לזכור לא לומר את ה"ברכה" שלפני האוכל שלימדו אותו בבית הספר שבו למד: "תנו לחלשלוש בפחד להסס, מי שלוקח סיכון – חייב להעז! לחיים ולמוות, זה זמן הסעודה!"

גודרון הימלר, לעומתו, לא מסכימה לקבל על עצמה את הנצרות, עת שהתה כנערה אחרי המלחמה בבית הבראה פרוטסטנטי. היא סירבה ללכת לכנסייה במקום ולא הצטרפה לתפילות לפני הארוחה. "אני רוצה להישאר כמו שהיה אבא שלי", אמרה.

כשבתו של גרינג, אדה, רצתה להתקבל לבית ספר העמידו אותה לא רק במבחנים עיוניים, אלא ביקשו ממנה שתאמר את תפילת "אבינו שבשמיים" ותדקלם בעל פה את עשרת הדיברות. מעין מבחן אחרון כדי לראות עד כמה היא נשארה נאצית. אמה, אמי גרינג, לימדה אותה את אלו מבעוד מועד, והיא התקבלה לבית הספר.

צלב קרס ביתד נאמן

מכיוון שאני מנוי על רשימת התפוצה של עמותת חדו"ש, קיבלתי היום את המייל הבא, שחשבתי להביא לתשומת לבכם:

"יתד נאמן", ביטאונה של דגל התורה פרסם קריקטורה נגד המאהלים בה שילב את סמל המדינה, המנורה, בצלב הקרס הנאצי. מנכ"ל חדו"ש, הרב רגב: "אין גבול לציניות. מצד אחד גפני חולב את כספי השלטון הציוני. מצד שני: "יתד נאמן" ממקם עצמו בשורה אחת עם גדולי השונאים והמסיתים נגד ישראל".

ביטאונה של דגל התורה, "יתד נאמן" פרסם קריקטורה בה שילב את סמל המדינה, המנורה, בצלב הקרס. את הקריקטורה אייר הקריקטוריסט יוני גרשטיין בתגובה למה שהגדיר כ"שנאת חינם" שגילו תומכי מחאת האוהלים כלפי הזרמת כספים לחרדים. המילה "ישראל" בסמל הוחלפה על ידי גרשטיין במילים "שנאת חינם". היא פורסמה ביום שישי שעבר.

יתד נאמן והקריקטוריסט שלו יוני גרשטיין ידועים בעמדותיהם הקיצוניות כלפי המדינה. בשבועות קודמים פרסם גרשטיין קריקטורות בהן הוצגה הדמוקרטיה כקלגס אכזר שבידו אלה עם קוצים והמפקחים המבצעים ביקורות בישיבות, הוצגו כחיילים קדומים (רומאים) הצרים על הישיבות ומנגחים באיל ברזל את קירותיהן. יצוין שכל החומר ב"יתד נאמן" עובר צנזורה קפדנית בידי ועדה רוחנית שתפקידה לוודא שהוא עומד בהשקפה של גדולי התורה הליטאים.

בתגובה לפרסום הקריקטורה ב"יתד נאמן", דורש מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון הרב עו"ד אורי רגב מראשי דגל התורה וסיעת יהדות התורה, "לגנות את הקריקטורה המתועבת ולפרסם את הגינוי בהבלטה". אם לא יפורסמו הגינוי וההתנצלות, דורש רגב מראש הממשלה בנימין נתניהו לסלק את דגל התורה מהקואליציה. "אין גבול לציניות של דגל התורה", אמר רגב. "מצד אחד יושב יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני על ברז ועדת הכספים וחולב את כספי המדינה, מצד שני ביטאונו מציב את צלב הקרס בבסיס הסמל הלאומי וממקם את עצמו בשורה אחת עם גדולי השונאים והמסיתים נגד מדינת ישראל". לדברי רגב, "אם סבר מישהו שקריאות ה'נאצים' נגד השוטרים בהפגנות נטורי קרתא הן קולות של גורם חריג וקיצוני, הרי ה"קריקטורה" הנוכחית, אם לא תגונה מיידית, משקפת כנראה הלך רוח רחב הרבה יותר ביהדות החרדית האשכנזית, אשר עבר את אישור ה"ועדה הרוחנית" המפקחת על התכנים המודפסים בעיתון".

חלק מהקריקטורה שפורסמה

וכמה אירוני שכל הסיפור הזה הוא סביב שנאת חינם.

ריכוז העמלקים במחנות השמדה

יש רבנים שמתעקשים להידמות עד כמה שאפשר לנאצים. הנה למשל קטע מגליון תע"ט (479), פרשת שמות י"ח בטבת (כלומר לפני שבועיים), של "מעייני הישועה", עלון השייך לתנועה באותו שם, "בנשיאות הרבנים שליט"א: הרב יעקב אריאל, הרב שמואל אליהו והרב שלמה אבינר". מכיוון שהקטע הבא הוא ממאמר המערכת, ברור ייתכן כי לפחות אחד מהם, אם לא שלושתם, כתבו או אישרו אותו:

מסתבר שהרבנים שהתנגדו לפרסום פסק ההלכה הקורא לא להשכיר דירות ל"נוכרים" הם "פקידים". הם לא משתתפים במאבקי התרבות שלנו, ולכן גם ישאירו את ריכוז העמלקים במחנות השמדה לאחרים. זה כנראה פירושו של "מאבק תרבות" לדעת שלושת הרבנים הגדולים שמוציאים את העלון. ומיהם העמלקים? הערבים? השמאלנים? ארגוני זכויות האדם? הרפורמים? ההומואים? "ימים יגידו".

טרנד חדש, אם כן, בקרב עלוני בית כנסת: את החומר הקשה שומרים למאמר המערכת, ללא חתימה (גם כאן). גם חשכה, גם פחדנות.

(תודה לדוד אסף)

הנאצים לא היו חילונים. ממש לא.

כל כמה זמן, תוך כדי ויכוח בין מאמינים לאתאיסטים, מביאים אלה הראשונים ראיות לכך שהחילוניות היא סכנה על ידי הזכרת הקומוניזם והנאציזם, ללא ספק התנועות שהביאו את הרצח ההמוני לדרגה חסרת תקדים ומפלצתית. דא עקא, בעוד שהקומוניזם אכן התנגד חד-משמעית לדת, הנאציזם לא היה חילוני כלל וכלל. כך למשל, כל חייל גרמני רכס את חגורתו באבזם שהוטבעו עליו המילים Gott Mit Uns, כלומר "אלוהים איתנו".  וכך למשל, אלפרד רוזנברג שימש כתיאולוג הבית של היטלר וניסה לייצר דת-נאצית שבמרכזה הפירר.

בהמשך לכך, האפיפיור בביקורו זה עתה בבריטניה התנצל על מעשי הגרמנים, בני מולדתו, אבל טען שהנצרות לא אחראית לכך, שכן הנאצים היו חילונים ופגאנים. במאמר הבא מתקנת אותו שושנה השל (כן, בתו של אברהם יהושע), ומספרת על ההקשר הנוצרי של הנאציזם. השל כתבה על העניין ספרThe Aryan Jesus: Christian Theologians and the Bible in Nazi Germany, ויודעת לספר על הבעייתיות של הנאציזם לאמץ באופן פשוט את הנצרות, שכן מבחינת גזעו ישו היה, בסופו של דבר, יהודי. היא מתארת איך הצליחו האידיולוגים הגרמנים, גם לפני הנאציזם, להפוך את היוצרות כך שישו יתפס כארי טהור:

Redefining Jesus as an Aryan began during the nineteenth century and intensified in the decades before and during the Third Reich. Jesus, theologians argued, was born in Galilee, an area populated, they claimed, by racial non-Jews, including Aryans from Iran; his message was welcomed by Galileans, in contrast to the Judean Jews who put him to death. Grundmann, together with theologians, pastors, bishops, students—both Protestant and Catholic—established the “Institute for the Study and Eradication of Jewish Influence on German Church Life, financed by the Protestant church. They published a new version of the New Testament, purged of positive references to Jews and Judaism, redefined Jesus as an Aryan Galilean, and downplayed the role of the Jewish apostle Paul. In addition to their New Testament they distributed a dejudaized hymnal and catechism to churches throughout the Nazi Reich. Grundmann argued that Jesus’s intimacy with God established a morality that was utterly opposed to the law-based morality of Judaism—laws that forbid murder, for example—presumably in case Christians had qualms about Nazi orders to do just that.

בקיצור, אני לא חושב שאפשר ברצינות להאשים את הנצרות בפשעי הנאצים, אבל הם ודאי לא היו חילונים, והמאמר כולו מעניין ושווה קריאה.