משיחיות

מילה על יוסי בן דוד (עוד משיח)

בצוק העתים ובדכאון המאורעות עבר בשקט דבר הבאתו לפני שופט של יוסי בן דוד, מנהיג הקבוצה שחטפה, רצחה ושרפה את מוחמד אבו ח'דיר. הלה ניצל את ההזדמנות להכריז שהוא המשיח, והייתי רוצה לומר על זה כמה מילים. כידוע, חשודים בביצוע פשע נוטים לעטות על ראשיהם כיפה. כאן יש לנו שדרוג מתוחכם של הנטייה הזאת: אדם שכבר מזוהה כשומר מצוות הולך צעד נוסף וטוען שהוא המשיח. לכאורה המשך הגיוני, יש שיאמרו אף לגיטימי. אבל רגע – יש כאן גם היפוך מתוחכם: כיפה חובשים כדי לסמן לשופט את תכונותיו התרומיות של החשוד, את ערכו הסגולי, לאמור "היי אני אדם ירא שמיים ומלא ערכים וגם יהודי טוב – בדיוק כמוך השופט, נכון? אז רחמים אחי, רחמים על סחבק." אבל "המשיחיות" באה כאן כדי לעשות דווקא את ההפך, על מנת לומר לשופט "היי אני אדם מחורפן לחלוטין ונטול כל יכולת להבדיל בין טוב ורע. טוטל סייקו, כן? אני כל כך שונה ממך עד שאתה לא יכול למעשה לשפוט אותי. אנא העבר אותי לשירותי הרווחה." כלומר השדרוג מכיפה למשיח הוא מניה וביה גם שינמוך ממענטש לפסיכי. וכאן כמו כאן, יש לקוות שהשופט יהיה חכם מספיק לא לקנות את הבלוף.

לפעמים כדאי לקחת מניעים דתיים ברצינות

בין ה-28 לפברואר ל-19 לאפריל 1993 צרו כוחות אמריקאים על חווה גדולה בווקו, טקסס. בחווה התבצרו מעל מאה מתנועת ה-Branch Davidians, תנועה נוצרית מלניאריסטית שמנהיגה, שכונה דיויד כורש, נחשב על ידי חבריה למפרש נבואי של כתבי הקודש. כורש ראה עצמו כ"שה" שספר התגלות יוחנן חוזה שיגיע לקראת קץ הימים. כשה הרשמי של הגאולה כורש לקח לעצמו "נשים ברוח", כלומר התחתן עם נשים רבות, חלקן למעשה ילדות שגילן לא היה יותר מ-12. בטקסס אז היה מותר להתחתן רק מגיל 14, ורק עם אישה אחת. המנהג הזה שלו זיכה אותו בהאשמות של פוליגמיה ואינוס קטינות, ומכאן המצור.

אחרי ניסיון פריצה לא מוצלח בה נהרגו ארבעה סוכני FBI ושישה מחברי התנועה, תגברו כוחות הממשל את כוחותיהם, והביאו למקום 668 סוכנים, 15 אנשי צבא, 156 שוטרים מגופי שיטור שונים בטקסס, 6 מפקחי מס, 4 רכבים משוריינים ו-12 טנקים. המצור נגמר בכניסה אלימה של הכוחות לחווה תוך שימוש בגז מדמיע, שכפי הנראה נדלק כשנפגש עם הנרות שדלקו שם, והביא לשירפה שבה נהרגו 83 מחברי התנועה, ביניהם 28 ילדים וכן כורש עצמו.

מה שעניין במיוחד בכתבה הבאה מהניו-יורקר, היא שהיא מסבירה מה הכשיל את כוחות הממשל במשא ומתן שלהם עם כורש. מעדויות שונות עולה שהממשל התייחס למצב כאילו כורש מחזיק את השאר כבני ערובה, וכאילו הוא עצמו שרלטן וחרמן שכל מה שמעניין אותו הוא כוח ומין. המו"מ התנהל בהתאם, כ"אירוע חטיפה", כאשר נציגי הממשל מנסים להגיע איתו להסדר שיענה על צרכיו לכאורה, ויאפשר לאחרים לצאת בשלום. בינתיים כורש וחסידיו התייחסו אל המצור כאילו הוא מסמן את עקבתא דמשיחא, תחילתם של קץ הימים, וחיפשו כל הזמן רמזים להגשמתן של הנבואות, שכורש עצמו פירש להם בעבר.

בקצרה: חוסר הנכונות של הצוות העצום שמחוץ לחווה, שכמובן כלל פסיכולוגים ומומחים למו"מ במצבים כאלה, להפנים שכורש אינו פסיכופט ואינו שרלטן אלא פועל מתוך היגיון פנימי קונסיסטנטי משלו, ושחסידיו אינם מוחזקים בניגוד לרצונם אלא חיים בהתאם לאמונותיהם, הביא לאחד האסונות והמחדלים הגדולים של הממשל האמריקאי בטיפול במצב שכזה.

ערב השקה לספר 'קוקיזם'

אתמול התקיים עקב השקה לספר 'קוקיזם: שורשי גוש אמונים, תרבות המתנחלים, תיאולוגיה ציונית, משיחיות בזמננו' מאת פרופ' גדעון ארן. האולם היה לא מלא אלא מתפקע, והקלטתי את הדוברים, ביניהם אני, כדי שלא רק שמי שהגיע יוכל לשמוע. ו"ר הערב היתה פרופ' תמר אלאור.

בקצרה, אני דיברתי (דקה 5:35 והלאה) על שני הכשלונות של הקוקיזם, על הסיבה לכשלונות ועל שתי תולדות שנולדות מתוך אותם כשלונות. הכשלונות הן חוסר היכולת של גוש אמונים לקרב יהודים למורשתם ובעצם להחזיר אותם בתשובה, והתרסקות חלום ארץ ישראל השלמה. התולדות שציינתי הן ההתחרדות של ישיבות הקו והעניין הגובר בהר הבית, בהתאמה.

יהודה עציון (דקה 21:10 והלאה) דיבר על כך שהציונות הדתית מעולם לא אימצה במלואה את תורתו של הרב קוק, ושאף הוא לא אימץ את תורתו במלואה, שהיא הקמת תנועה עצמאית שתהיה תחילה עזר כנגד לציונות החילונית, ולבסוף תתפוס את הנהגת המדינה. במקום זה עסקו בפרשנות מטאפיזית לאירועים החילוניים. עציון סיכם שזו המשימה שלפנינו.

פרופ' עמנואל אטקס (דקה 38:28 והלאה) דיבר על המשקל המשיחי בתורתו של הרב צבי יהודה, על ההתעוררות שלו אחרי מלחמת יום כיפור דווקא, ועל האלימות שהוא נושא בתוכו.

ד"ר מיכאל פייגה (דקה 52:50 והלאה) דיבר על הספר מבחינה מתודולוגית ועל מה שלמד מגדעון ארן מבחינה זו.

דברי סיכום נישאו על ידי פרופ' ארן (דקה 1:09:25 והלאה). הוא התייחס בהם לשמונה נקודות שונות שמסכמות את מפעלו של גוש אמונים ומצבו כיום, מתוך השוואה לשאיפות דאז ולשאיפות שעדיין קיימות כיום.

הנה הקישור להאזנה.

הריבונות על הר הבית והמשיחיות הקוקיסטית המתפתחת

ב'מגזין' עם אושרת קוטלר אתמול הובאה כתבה מאת רועי שרון על הר הבית והמתיחות סביבו. הכתבות האלה בסופו של דבר מחזוריות למדי, אולם שרון מצליח להביא שתי אמירות מעניינות: אלוף במיל. גדי שמני מודה שהר הבית למעשה לא בידינו (אלא בידי הווקף, הפלסטינים והירדנים), ויהודה עציון חוזה שכיפת הסלע ומסגד אל-אקצה יהרסו בידי ישראל.

באשר לאמירתו של שמני, אין ספק שיש מחדל של פיקוח על מה שמתרחש על ההר, ומה שמתרחש הוא הרס מתמשך של התוואי העתיק של המקום. אף שלא חוקי להכניס כלי עבודה כבדים למתחם (בולדוזרים וכו') הם נכנסים ועובדים במקום (ראיתי במו עיני לפני כשלושה חודשים). הנרפות של ממשלת ישראל כאן היא לדעתי תולדה של העדפת ההתנחלויות, קצת בדומה לעניין שחרור האסירים. מתוך שלא רוצים לעורר מהומה שתפגע בסופו של דבר במפעל ההתנחלויות, מעדיפים לשתוק ולא להתעקש על ריבונות ישראל במקום. עבור מנהיגי המדינה לא שווה לעורר מהומה רק בגלל עתיקות (או תפילת יהודים) – עדיף לשמור את האנרגיה לדברים חשובים יותר, כמו ההתיישבות בשטחים.

באשר לעציון, יש לשים לב שדרכו היום שונה מזו שבעבר. בעוד שבזמן המחתרת הוא יצא לפעול לבד, כחלוץ לפני המחנה, וניסה לפוצץ את כיפת הסלע בעצמו, כיום הוא מחכה להתעוררות כללית של העם, ומקווה (אני מעריך) שהמדינה, או לכל הפחות גל גדול של אקטיביזם עממי, יעשה את המעשה. על סוגים השונים האלה של משיחיות כתבתי בעבר כאן.

ובהזדמנות זו אזכיר שביום רביעי זה ידבר עציון בפאנל שבו גם אני אשתתף, לרגל צאת ספרו של גדעון ארן, 'קוקיזם'. הפלייר אחרי התמונה להלן.

2014-01-05_063024

 

2014-01-01_115418

סקר המקדש השנתי

במה שכנראה הופך למסורת, תנועות שוחרי המקדש ערכו סקר על עמדות הציבור ביחס להר הבית. על פי הסקר 30% מהיהודים בארץ בעד "הקמת בית המקדש", 45% נגד. כפי שאמרתי לכתב, ניר חסון, זו תוצאה לא ממש מרשימה, מפני שלהיות באופן כללי "בעד" בית מקדש לא אומר הרבה. כמו לומר שאתה "מאמין באלוהים" – מה זה אומר? אתה עושה משהו בקשר לזה? זה משפיע איכשהו על החיים שלך? בקיצור, זו הצהרה ריקה.

ואכן, בסקר דומה מהשנה שעברה, כאשר שאלו את היהודים בארץ "האם צריך להתחיל *עכשיו* בבניית בית המקדש?", ענו 61% מכלל הציבור בשלילה, כולל 91% מהחילונים ו-57% מהציונים-דתיים. למה? כי כאן יש התחלה של פעולה ממשית, של מחוייבות למשהו שאינו הצהרתי בלבד. (ראו על הסקר הקודם כאן)

יש לשים לב שבסקר הנוכחי רק 20% מהחרדים בעד הבנייה (מתישהו!) של בית המקדש, ו-62%(!) מהם נגד. לעומת 31% מהחילונים ו-45% נגד. כלומר החרדים עוד פחות רוצים זאת מהחילונים, וזו שוב עדות לאמורפיות של הרצון הזה: למי שהדת היא לא חלק מהותי מחייהם אין בעיה לזרוק הצהרות על רצונם במקדש.

מה שכן, עלתה התמיכה היהודית באפשרות להתפלל על הר הבית: 59% לעומת 52% בסקר הקודם. כפי שאמרתי לחסון, אין ספק שתנועות המקדש מצליחות להכניס את הנושא לסדר היום.

רוסיה, סוף העולם

ברוסיה כבר מתחילים להתכונן ל-21.12.12, סוף המחזור בלוח השנה של המאיה. ההיסטריה מורגשת, אזרחים אוגרים מזון ונרות (בעיר Omutninsk הם כבר נגמרו), ושר "מצבי החירום" הוציא הודעה שעל פי מיטב הבדיקות שלהם, סוף העולם  אינו הולך להגיע. מצד שני, הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית באוקריינה הבטיח למאמיניו שסוף העולם אכן יגיע, אבל בגלל שחיתותה המוסרית של האנושות, ולא לוח שנה פגאני כלשהו. מי שמרוויח הם יזמים עסקיים, שמוכרים ערכות חירום הכוללות חיטה, נרות, גפרורים, חוט, סבון, וכמובן וודקה – הכל ב-29$. קצת יקר, אם כי תלוי איזו וודקה.

רומני על ביאתו השנייה של ישו והיהודים

וידאו שהפך ויראלי בימים האחרונים מראה את רומני מדבר על אמונות כנסייתו. בין השאר הוא מדבר על כך שביאתו השנייה והסופית של ישו תתרחש בהר הזיתים, אז "יחצה" ישו את ההר, ויעצור מלחמה שמטרתה "להרוג את כל היהודים" (אני מקווה ששמעתי נכון – ראו בסביבות 1:30). לאחר מכן ישלוט ישו אלף שנה, ה"מילניום" המפורסם, משני מקומות: ירושלים ומיזורי. יש למה לצפות.

עוד על כך כאן.

לא חורבן, פנאן

צאצאי המאיה מעוצבנים על סיורים תיירותיים בשטחיהם שמדגישים את "נבואת החורבן" שלכאורה ניבאו אבותיהם לגבי ה-21.12.12. נציגם טוען שהחורבן הוא המצאה ניו-אייג'ית, ואילו בעצם בכלל יתחיל "עידן חדש של שינויים איישים, משפחתיים וקהילתיים כך שתיווצר הרמוניה בין האדם לטבע". איזה כיף! אבל אם זה הרגיע אתכם דעו שעל פי סקר של רויטרס שמובא בידיעה 10% (מהאמריקאים, אני משער) מאמינים שלוח המאיה אכן מנבא את סוף העולם בדצמבר הזה. אולי אפשר אם כך לקנות מהם את הבית שלהם בזול.

משיחיות אפוקליפטית באיראן

בועז ביסמוט מביא היום בישראל היום סיכום קצר של חוברת מעניינת בשם Apocalyptic Politics: On the Rationality of Iranian Policy, שנכתבה על ידי איראני גולה בשם  Mehdi Khalaji. ביסמוט מדגיש במאמרו את אופיה המשיחי של ההנהגה האיראנית, אולם מכיוון שאותה חוברת נכתבה ב-2008, היא לא מביאה בצורה מודגשת מספיק את מימדי המתח וחילוקי הדעות בין אחמדינג'ד לח'אמנאי, שכבר מזמן אינם פועלים בתיאום, בטח שלא בהרמוניה. הדגשת המתח חשובה, מכיוון שהוא עצמו נגזר מהעמדות השונות של האישים בנוגע לביאת המהדי והדרכים לזירוז ביאתו. אחמדינג'אד רדיקלי הרבה יותר מהשליט העליון, ולכן כמובן הרבה יותר מסוכן. מצד שני, מאז נכתבה החוברת כנפיו קוצצו, כוחו פוחת, ומעמדו היום בשפל.

יחד עם זאת, ביסמוט מאיר נקודה שלרוב אינה מקבלת תשומת לב בתקשורת המיינסטרים, והיא המשיחיות האקוטית של אחמדינג'אד. הנה למשל פסקה חביבה:

אחמדינג'אד מאמין כי דרך נוספת לזרז את ביאת המשיח – מעבר לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות כגון הגרעין – היא לפתוח בג'יהאד עולמי ולהשמיד את השטן הגדול (ארה"ב) ואת השטן הקטן (ישראל). הוא אף משוכנע כי פגש את המהדי אישית, כך לפחות אמר בהזדמנויות שונות לקהל מעריציו, וכי הוא מקבל ממנו הנחיות שיכינו את איראן למלחמה אפוקליפטית כדי להשמיד את הציוויליזציה הנוצרית והיהודית.

גוד נואוז, האיראנים אינם היחידים במזרח התיכון שמערבבים משיחיות ופוליטיקה, אבל בהחלט לא רצוי להתעלם מהמימד המאוד משמעותי הזה בהתנהלותם.

למעוניינים בחומר קריאה לשישבת, כל החוברת שביסמוט מדווח עליה נמצאת על הרשת, כאן ב-pdf. ולמי שרוצה עדכון מסויים על המצב, לפני כשנה, עת המתח בין שני האישים הבכירים בהנהגה האיראנית היה בשיאו, כתבתי על הנושא כאן, והבאתי גם מסמך שדלף אז לוויקיליקס בדבר שמועה טהראנית על כך שידידו של אחמדינג'אד לא פחות מאשר מתקשר את המהדי.

קורס שלי על משיחיות יהודית מודרנית

בשנת הלימודים הקרובה אעביר קורס בבית המדרש של בינה ברמת אפעל על משיחיות יהודית מודרנית. הנה הפרטים:

2012-08-05_082952

אוי, כמה שזה מעניין! הקורס יערך בכל יום שני בשבוע. אפשר ליצור קשר עם בינה בטלפון 03-5301214, או דרך המייל  beit.midrash@bina.org.il . הנה גם דף הפייסבוק של הקורס. אשמח להשיב על שאלות בנוגע לקורס בשדה התגובות להלן.