השנה חוגג העולם הפרוטסטנטי 500 בדיוק לתחילת המהפכה שהנהיג מרטין לותר, כשתלה את 95 התזות שלו על שערי הכנסייה בוויטנברג ב-1517. מעטים יודעים ששורשי שאותה מהפכה נעוצים בין השאר בחצי פסוק מספר חבקוק: "צדיק באמונתו יחיה". לותר הצעיר (כנראה ב-1515) חווה פריצת דרך אמונית כשבחן את המילים הללו, פריצת דרך שמתוכה פיתח את דרכו. על מה ואיך, ברשימה הקצרה להלן, שכתבתי עבור פרוייקט 929.
אין לך תיאור מלומד של תהליך החילון שלא מתחיל ברפורמציה, במהפכה הפרוטסטנטית במסגרתה שבר מרטין לותר את ההגמוניה של האפיפיור ולימד את האירופאים לקרוא לבד בברית החדשה. לא רק העברת הסמכות לפרט חשובה כאן, למרות שהיא חשובה מאוד כמובן. עוד לפניה ומשמעותי לא פחות היה ריסוק הרעיון שיש סמכות אחת. את זה לותר לא טען – אל תבלבלו בינו לבין נוצרים בני ימינו. הוא חשב שהפרשנות שלו של הברית החדשה היא היחידה הנכונה. גם האפיפיור דאז המשיך לחשוב שהכנסייה הקתולית נושאת את האמת האלוהית הנצחית. אלא שכל מי שהתבונן מהצד היה יכול לראות שבמקום נצרות אחת יש שתיים. ואז יותר. העובדה הפשוטה ששני מנהיגים נוצריים סוחפים אחריהם מאות אלפים אבל לא מסכימים ביניהם ערערה את תמונת העולם ההיררכית המסורתית על פיה יש אלוהים אחד, ישו אחד, אפיפיור אחד, ואמת אחת. פתאום היו כמה.
והנה זה קורה בעולם החרדי. יאיר אטינגר כותב על ההיסטוריה שנעשית מול עינינו: פיצול לשני קולות, שטיינמן ואוירבך, וזעקות שבר על עולם שקורס מול העיניים: "האם יש בתוכנו כביכול איזשהו סוג של אביב ערבי שכולל בתוכו פירוק מסגרות הקבועות לנו מדור דור?" התשובה: כן, משהו כזה.
לא שהחרדים הופכים להפוך לחילונים. ממש לא. מדובר יותר בתהליך של דמוקרטיזציה, שבו מתרבה הגיוון, מתמעטת הוודאות, ופוחת הכוח הפוליטי. מבחינה דתית, הפרדיגמה, כמו שאומרים, נשברת. ספק מכרסם באמונת חכמים, פקפוק בהנהגה ללא חת, תמונת העולם הסטרילית נסדקת. מבחינה פוליטית, כוחם של החרדים היה תמיד באחדותם (אפילו באחידותם). תארו לעצמכם מערכת פוליטית עם שתי מפלגות חרדיות אשכנזיות. מרחב התמרון גדל בצורה משמעותית. היו בטוחים שבעלי האינטרס בכך במערכת הפוליטית, והם כולם חוץ מהחרדים, שמים לב לזה ויעשו הכל כדי להרחיב את השסע.
מה שכן, הפלג האוירבכי מתאפיין בקנאות וקיצוניות. כלומר החלוקה כאן היא לא בין מתונים לקיצונים, אלא בין קיצונים לקיצונים מאוד. מה שחסר עכשיו הוא שמתוך השבר הזה – האמוני והחברתי – תעלה עוד מפלגה חרדית, והפעם של מתונים, הפתוחים יותר לחברה הכללית. אמן כי"ר.
מינים 