מנת משכל

אלוהים כבעיה נוירולוגית

מוסף כלכליסט הביא בסופ"ש שעבר כתבה מעניינת על המימד הנוירולוגי של האמונה, שדה מחקר שפורח בשנים האחרונות (כתבתי עליו לפני כחמש שנים כאן). מה שמנסים להראות כאן היא קורלצה מסויימת בין אמונה לבין תנאים נוירולוגים מסויימים, כך שיהיה ניתן לקשור בין דתיות לבין מצב מוחי, זמני או קבוע, הנוכח אצל מעטים או משותף לכל. הכתבה מעניינת (יש שם בכלכליסט, כבר מתחילת דרכו, דגש מרנין על כתבות יפות בנושאי מדע פופולרי) ואני ממליץ לקרוא אותה. היא מעלה כמה שאלות חשובות. כאן אני רוצה להביא שתי פסקאות מתחילתה, קצת פרובוקטיביות:

מחקר שערך ב־2008 בקרב אמריקאים לבנים בארצות הברית העלה שככל שאדם דתי פחות, כך הוא אינטליגנטי יותר. לפי נתוניו של נייבורג, לאנשים שמגדירים עצמם אתאיסטים מוחלטים יש מנת משכל שגבוהה ב־1.95 נקודות אייקיו בממוצע מזו של אגנוסטיקנים – אנשים שאינם דתיים אך גם אינם שוללים את אפשרות קיומו של אל כל־יכול, ב־3.82 נקודות אייקיו בממוצע מזו של מאמינים ליברליים – נוצרים, יהודים ומוסלמים שטוענים כי הם מאמינים בדתם אך לא מקבלים על עצמם את עולה, ו־5.89 נקודות אייקיו יותר ממנת המשכל של דתיים אדוקים. אתאיסטים, בהפשטה, חכמים בכמעט 6 נקודות אייקיו מדתיים מאמינים. זהו פער יחסית קטן, אך עצם קיומו מעיד על הבדלים מורגשים בביצועי שתי האוכלוסיות.

"זה לא אומר שאמונה באלוהים הופכת אותך לטיפש יותר", אומר נייבורג [פרופ' הלמוט נייבורג (74) מאוניברסיטת ארהוס בדנמרק, שגם מביא מחקרים שמנסים להראות שמנת המשכל של גברים גבוהה משל נשים, ושל לבנים משל שחורים – ת.פ.] בשיחת טלפון עם "מוסף כלכליסט" מביתו בעיר ארהוס. "ההשערה שלי היא שבעלי מנת משכל נמוכה ייטו להימשך ביתר קלות למי שמציע להם תשובות בטוחות לשאלת הקיום, בעוד שבעלי מנת משכל גבוהה נוטים יותר לספקנות"

האמת? נראה לי שיש בזה משהו. אם כי מהכיוון האמוני ניתן לומר שמנת משכל גבוהה מחבלת באמונה התמימה מפני שהיא מכניסה את האדם ללולאות ספקניות שאין מהן מוצא, ולכן לאדם שלו מנת משכל פחותה יש נגישות טבעית וישירה יותר לאמת האמונית. טענה שר' נחמן מביא דומות לה בחלק משיחותיו.