ועדת השרים לענייני חקיקה תתכנס היום בצהריים ולפניה הצעת חוק שמעלה חה"כ מיקי זוהר (ליכוד). ההצעה, שעליה חתומים גם דודי אמסלם וינון מגל, מבקשת להחמיר את איסורי המסחר בשבת, ולמעשה להוציא מידי הרשויות המקומיות את מעט הכוח שהיה להן בעניין ולקבוע שלא יהיה כל מסחר בשבת. כלומר מפיצוציות ועד קניונים, הכל סגור.
שאלת המסחר בשבת היא טובה וחשובה, ואני חושב שאיסור מסחר בשבת הוא משהו שאפשר לדון עליו. מה שכן, נדמה לי שלגיטימציה לאיסור מסחר יכולה לבוא במסגרת התגייסותה של הקהילה האזרחית לעיצוב המרחב הציבורי שלה, ולא כחוק המונע מאינטרסים של צד אחד בלבד ונכפה על האוכלוסייה על ידי השלטון. לכן הדיון הזה חייב לכלול התייחסות מושכלת לאופי השבת שאנחנו רוצים לעצב.
למשל: האם מצופה מהתושבים פשוט לשבת בבית משישי בערב עד שבת בערב? או שמותר לצאת לבלות (בתי קפה, קולנוע, חוף הים, כדורגל, מוזיאון)? ואם מותר לצאת, ואם מוסדות תרבות ובילוי יהיו פתוחים (ואולי בכניסה חופשית, למשל למוזיאונים?), האם מי שצריך יוכל להגיע אליהם גם בתחבורה ציבורית? לדברים האלה אין כל התייחסות בחוק של זוהר.
למעשה, כפי שכותב האתר בחדרי חרדים, "הצעת החוק קובעת איסור מוחלט על פתיחת עסקים בשבת, בעוד היא אינה מקבעת היתר לפתיחת מקומות בילוי ותרבות" – כך בכתבה על פגישתו ביום חמישי של זוהר עם הרב קנייבסקי בבני ברק. שימו לב שהאתר מתגאה בזה שהחוק לא מתיר פתיחת מקומות בילוי, כלומר מאפשר את סגירתם, ואולי רומז על הכוונה בעתיד לחוקק חוק הסוגר גם אותם בשבת.
זוהר יכול לקחת דוגמא מהצעת חוק אחרת, של רחל עזריה ואלעזר שטרן, שגם היא מדברת על איסור מסחר בשבת, אבל יחד עם זה מעגנת את פתיחתם בשבת של בתי בילויים, בתי תיאטרון, מוזיאונים, גני חיות, גנים לאומיים וכו', ואף מאפשרת לראשונה אישור תחבורה ציבורית בשבת. כאן יש איזון שמעצב פרהסיה מתוך חשיבה על צרכי כלל האזרחים ולא כופה עמדה של צד אחד על כולם. אפשר, אגב, גם לחשוב על פרהסיה שונה בין עיר לעיר.
לבסוף, ההצעה של זוהר פירושה למעשה שינוי דרמטי של הסטטוס קוו. חוק חדש, מחמיר הרבה יותר, שסוגר הרמטית עסקים בשבת (העונש על פתיחת עסק בשבת על פי החוק יכול להגיע עד שנה מאסר). עכשיו, אין לי שום בעיה עם שינוי הסטטוס קוו, להפך. bring it on. אבל מי שתומך בחוק הזה צריך להבין שהוא פותח כאן את כל הסטטוס קוו – נישואים, גיור, מערכת החינוך – לדיון מחודש.
מינים 