מיסטיקה

שני ספרים מעניינים של יוסף בן שלמה

הוצאת כרמל הוציאה לאור לאחרונה שני ספרים חשובים מאת פרופ' יוסף בן שלמה, מההוגים והחוקרים המעניינים שהעמידה האקדמיה הישראלית, שנפטר בשנת 2007 אחרי חיים ארוכים ופוריים. הספר הראשון הוא האתגר של השפינוציזם, שבו בן שלמה מתייחס לתגובות דתיות והגותיות שונות לתורתו של שפינוזה. הספר השני הוא על היחס בין הדת לבין המיסטיקה, שבו בן שלמה (שהיה תלמידו של חוקר המיסטיקה הנודע ר.צ'. זהנר) כותב על סוגים וזנים שונים של חשיבה וחוויה מיסטית. ספר אחרון זה מהווה תרומה חשובה לספרות על המיסטיקה בעברית, שמציגה מבחר מצומצם ביותר, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בספרים מקוריים ולא מתורגמים. עדיין לא קראתי את הספרים, אבל אני מקווה לקרוא ולכתוב עליהם עוד בהזדמנות.

הרב דב הלברטל רוצה יהדות רציונלית

רצח הרב אלעזר אבוחצירה הוציא מרבצם שדים רבים, החל מחוסר הבנה כיצד בכלל יכול היה הרוצח לבצע את זממו במלאך עליון, ועד התזכורות שהרב לא היה בעצם כזה מלאך עליון. מהרב דב הלברטל הוא הוציא משהו אחר: קריאה נואשת לחזרה ל"יהדות רציונלית". מה? כן, כך ממש:

מיהדות רציונאלית, הפכנו לשוחרי קמעות, מים קדושים, קברי צדיקים ופותרי חלומות

אני חייב לומר שמאז שאחיו של הרב (אם אני לא טועה), פרופ' משה הלברטל, הרביץ בי תורה, השם הלברטל מעורר בי אישית יראה אוטומטית, אבל, כאילו, הלו? מתי בדיוק היתה היהדות רציונלית? בימי חוני המעגל? אולי בימי רשב"י? אולי בימי ספרות ההיכלות? קבלת גירונה? קבלת צפת? הבעש"ט?

ושוב:

נראה שראוי לבחון היטב אם סוג הפולחן הזה ותכניו, יש בו שמץ של קשר עם מה שהיהדות צריכה לייצג.

צריכה לייצג? היהדות? מה היא באמת צריכה לייצג? היהדות היא מערך של אמונות וזהויות. אולי הרב מתכוון שהוא היה רוצה שהיא תייצג משהו אחר, אבל "צריכה"?

איך אנחנו נראים כלפי עצמנו? איך אנחנו נראים כלפי העולם? כיצד היינו מגיבים, אם היו מספרים לנו על קיומה של כת דתית כזו במחוזות אחרים בעולם?

אישית זה היה מאוד מעניין אותי. אישית אני גם מאמין שיש לאנשים מסויימים כוחות מיוחדים. אני לא יודע אם לרב אבוחצירה היו, אבל שווה היה לבדוק. אני כמובן לא חושב שמדובר בדתיות מתוחכמת במיוחד וגם לא כזו שכדאי לשאוף אליה, אבל גם לצפות בריאליטי זה די דבילי, וזה חלק מהמציאות כאשר מדובר באוכלוסייה נורמלית. לא שלא כדאי לנסות לשפר את המצב – כדאי בהחלט – אבל מוזרה בעיני מה שנראה כמו היתממות של הרב.

הרב הלברטל מקורב לרב אליישיב. במאמר אחר שפורסם היום הוא קובע ש

יש פה מקרה טרגי של רב שנרצח על ידי חרדי. כמובן שהרב [אלישיב] מביע סולידריות והשתתפות, אבל לא צריך לטשטש את ההבדלים. דווקא בימים האלה צריך להגיד שאין לך מתנגד יותר גדול מהרב אלישיב לסוג הרבנות הזה. כאחרון הרציונליסטים בין בעלי ההלכה, הרב אלישיב הוא הבלם הגדול של עולם המיסטיקה. יש פה מחיקה של הזהות האישית של האדם, ובפרט בני התורה. זו לא יהדות, זה פשוט עיוות השכל ועולם ההלכה. הרצח הוא הטריגר הנורא לזעוק את הזעקה 'זעקי יהדות אהובה'.

"אחרון הרציונליסטים" הוא הרב אליישיב ועולם המיסטיקה "זו לא היהדות". רשמתי לפני.

קורס על מיסטיקה נוצרית בהנחייתי

קורס שלי יתחיל במרץ באסכולות – הנה לשון המודעה

הנצרות המיסטית בעבר ובהווה

האב, הבן ובעיקר רוח הקודש


מרצה: תומר פרסיקו

הנצרות היא הדת הגדולה בעולם, ועל יסודותיה, בין השאר, נבנה העולם המערבי. אולם מה מגלה עליה הפן המיסטי שלה? המיסטיקה הנוצרית מלווה את המערב מאז ימי האימפריה הרומית, ומשפיעה על חייהם ועל אמונותיהם של תושביו עד עצם היום הזה. גם היהדות הושפעה לא מעט מהזרמים המיסטיים של אחותה הקטנה־גדולה. מה יש במיסטיקה הנוצרית שהלהיב משוררים ואמנים בכל זמן, ואיך היא קשורה להתעוררות הרוחנית של ימינו?

בין נושאי הקורס

  • מהי מיסטיקה? מהי חוויה מיסטית? מהו ההבדל העקרוני בכיוונים המיסטיים בין הנצרות ליהדות?
  • מקורות המיסטיקה הנוצרית ביהדות ובפילוסופיה היוונית
  • המיסטיקה הנוצרית הקדומה: רוח הקודש, "דיבור בלשונות" וכתות הגנוזיס
  • ממות–קדושים לסגפנות, ממרטיריום לאסקטיקה: המעבר של האידיאל המיסטי הנוצרי ממרטיר לנזיר
  • נבואה ואחרית הימים בנצרות ימי הביניים
  • זרמים נוצריים בימינו: מְחַשְבֵי קיצים, אוונגליסטים מתנבאים ונוצרים–ציונים — מה הם בעצם רוצים?

בקורס 12 מפגשים שיתקיימו בימי ראשון בשעות 12:30-11:00, בבית איילה,

שד' בן־גוריון 13, תל־אביב.

מועדי המפגשים

6.3.11, 13.3.11, 27.3.11, 3.4.11, 10.4.11, 1.5.11, 8.5.11, 15.5.11, 22.5.11, 29.5.11, 5.6.11, 12.6.11

(מספר הקורס: 81647)

אפשר ליצור קשר בלינק, או בטלפון 1-700-700-169

ערן סבג ואנוכי מדברים על וויליאם ג'יימס והמהארישי יוגי

בשבוע שעבר התארחתי בתוכניתו המצויינת של סבג, חיים של אחרים, ודיברנו. ביום שלישי דיברנו על וויליאם ג'יימס, מגדולי ההוגים האמריקאים, וגישתו לחקר הדתות והמיסטיקה, וביום רביעי על המהארישי מהש יוגי, על מפעלו לשיווק המדיטציה הטרנסצנדנטלית והשפעתו על הסצנה הרוחנית המודרנית. כאן הלינקים לתוכנית בכלל, כאן ג'יימס וכאן המהארישי.

סיפורו של שבתאי צבי ומשמעותה של התנבאות המונית

בגליון סגולה האחרון מספר יהודה יפרח בצורה יפיפיה את עלילותיו המדהימות של שבתי צבי והתנועה המשיחית שהוא עמד בראשה. הדברים באמת ארוכים וידועים, אבל יפרח שוזר אותם בנראטיב מענג ומותח, ובאמת כדאי לקרוא. הנה. מומלץ לכל מי שמאמין שמישהו (הרבי, ניר בן ארצי וכו') הוא המשיח.

אותי עניינו במיוחד בקריאה של המאמר תיאורי הניסים והנפלאות שפקדו את "המאמינים", כלומר חסידיו של צבי, כפי שקראו לעצמם. הנה כמה ציטוטים:

שבתי צבי נדד ממקום למקום הוא עבר בצפת ובדמשק והגיע בחודש אלול לחלב. השמועות המופלאות שפשטו כבר ברחבי העולם היהודי יצרו מתח רגשי ורוחני עצום. ראשי הקהילה סיפרו שאנשים, נשים וילדים נפלו על הקרקע, מפרכסים ומגמגמים דברי נבואה. התופעה המופלאה הזו חזרה על עצמה גם במקומות שכף רגלו של שבתי צבי לא דרכה עדיין. , שבה התגלו "עשרה נביאים ועשר נביאות", ושם מצטרף לתנועה גם המקובל הגדול רבי בנימין הלוי.

[…]

המתח המשיחי העצום נתן את אותותיו, ותופעת ההתנבאויות ההמוניות התרחבה. סוחר הולנדי העיד:

"למעלה ממאתיים נביאים ונביאות שנפל עליהם רתת וזיע והתעלפו, ומתוך כך אמרו כי שבתי צבי הוא משיח אמיתי ומלך ישראל שיוביל עמו לבטח לארץ הקדושה … אחר כך שבה רוחם אליהם ולא ידעו מאומה מכל מה שדיברו."

וכו' וכו' וכו', התגלויות והתנבאויות. מכיוון שאנחנו יודעים, בדיעבד, שש"ץ לא היה המשיח, כיצד ניתן להבין תופעות אלה? הרי לא הגיוני שכולם "עשו את עצמם". מדובר בתופעות אותנטיות של חוויות רוחניות קולקטיביות. לטעמי ניתן ללמוד כמה דברים מאלו, כמו למשל הערך האובייקטיבי המועט שיש כמעט לכל התנבאות או חיזוי עתידות; היתכנותן של חוויות מיסטיות כתלויות יותר בזמן ובמקום, ופחות ב"אמת" כלשהי שמתרחשת (כלומר התנאים החברתיים היו נכונים, לאו דווקא "התוכנית האלוהית"); הצורך להיזהר מאוד כמובן מלהביא ראייה מן הנס, ועוד.

יחד עם כל זה, לא צריך לבטל לחלוטין את ערכה האותנטי של השבתאות, כלומר שהיא אכן היתה תנועה משיחית אמיתית וטובה, אלא שכשלה. דהיינו, בהתנבאויות היה אכן גרעין של אמת, כמו גם בש"ץ עצמו, ולכן הוא הצליח כל כך. דא עקא, העניין לא הסתייע.

הצעקה – גאולה באמצעים חוץ-הלכתיים

השבוע שודרה בבחדשות עשר הכתבה הבאה של רועי שרון:

מה מעניין כאן? שיש כאן צעד נוסף בכיוון הרוחניות החוץ-הלכתית, והפעם אף מנסים להביא את הגאולה עצמה לא על ידי עשיית מצוות או יחודי יחודים, אלא על ידי פנייה לרגש טהור, לחוויה הבסיסית ביותר, שבגלל שהיא כנה (אני משער, ברוח אותו סיפור חסידי ידוע על הילד ששרק בבית הכנסת) היא חודרת חדרי שמיים ומגיע אל הקב"ה (כשתפילות מהסידור כנראה לא מגיעות אליו). האם יש כאן הצבעת חוסר אמון בהלכה? כמיהה לרוחניות אנארכית? או רק תגבור חסידי של היהדות? כנראה כל התשובות נכונות.

דילדולה של הרוח ביהדות זמננו

אסף וול כתב מאמר נאה מאוד על שני כיוונים בהם היהדות בזמננו הופכת לקריקטורה של עצמה: האחד הוא ההקפדה האובססיבית על המצוות, והשני הוא הפגאניות המתעוררת של הבאבות, הקמעות, והיום: ל"ג בעומר. עכשיו לי כמובן אין דבר עקרוני נגד פגאניות (במידה), אבל מה שוול שכח בנוסף במאמרו הוא לקשור בין שתי התופעות הללו, דהיינו להסביר שלא בכדי פונים יהודים רבים לאמונות תפלות וטקסים פגאניים, אלא זאת משום שכל מה שהיהדות הממוסדת מציעה להם הוא קיום יבשושי של מצוות. הא בהא תליא. אם כל מה שחזרה בתשובה אומרת זה שאתחיל לקיים טקסים שאני לא מבין, הרי שהנה עוד טקסים שאני לא מבין, קצת יותר צבעוניים. ועוד: מכיוון שאותם יהודים, אם הם במקרה אורתודוקסים, כבר התרגלו לכך שעבודת השם היא משהו מכאני וטקסי, ממילא כאשר הם ירצו "רוחניות" הם ימצאות אותה בעניינים פולקלוריסטים וטקסיים, מכאנים, כמו נישוק מזוזות או זריקת נרות לתוך מזבח על קברו של צדיק.ככה הם רגילים, ורוח אין. שוב: הא בהא תליא.