מטאפיזיקה

הרב טאו והמטאפיזיקה של הר הבית

הרב טאו, מנהיג 'ישיבות הקו' של הזרם החרד"לי בציונות הדתית, תוקף את העולים להר הבית בחריפות:

"זה שיכולה לבוא פרחחית עם סכין מהמטבח ולדקור חייל יהודי, שעומד עם מדים של צבאנו שמייצגים את עמנו, זה אומר שכבודנו נגרע. זה בגלל יחס לא נכון למקום המקדש. אנחנו פוגעים בכבוד שלנו ומביאים לזה שמנסים לשחוט אותנו כמו ששוחטים תרנגולת בסכין, בצורה שפלה מאוד."

כלומר העליה להר הבית היא פגיעה בכבוד: של הקדוש (לעם), ולכן של העם (הקדוש). פגיעה בכבוד של העם מאפשרת פגיעה פיזית בגוף הפרטים שבעם בצורה חסרת כבוד.

אבל לא רק העולים להר מפחיתים מכבוד הר הבית, אלא גם מצעד הגאווה בירושלים, שמפחית מכבוד ההר ולכן מפחית מכבוד העם: "כשרוצים שתהיה כתובה על משכב זכור, כשזה קורה בירושלים והיא הופכת לבמה לנאצות הכי גדולות כנגד משפחה ונורמליות, זה פועל שיטושטש ההבדל בין קדושת הר הבית לקדושת שאר המקומות"

אבל רגע, יש גם בעיה עם האייפונים שלנו: "אנחנו קודם כל צריכים להשתחרר מהאייפונים שלנו, מתוך זה נהפוך להיות מכריעים בחברה ונוכל להכריע את רוח התקופה והזמן."

בקיצור, מיטב פיתולי תורת הסוד והמטאפיזיקה הקוקיסטית-טאואיסטית – רק כדי ליישר קו עם המיינסטרים החרדי. בשביל זה אכן צריך להיות רב גדול.

הרב יוסף אביב"י על קבלת הראי"ה

בחג הייתי אצל חמיי באלון שבות (מי שלא ראה 500 בורגנים אשכנזים סרוגי כיפה מנענעים יחד את לולביהם לא ראה דיסוננס קוגניטיבי לובש בשר ודם), והנה ראיתי על שולחן הסלון ספר שיצא זה עתה מישיבת הר עציון ('מה אהבתי תורתך', בעריכת יצחק רקנטי, שאול ברט וראובן ציגלר), קובץ מאמרים שהיה אמור לצאת לרגל 40 שנה לישיבה, ויצא לרגל 45 שנה מחוסר תקציב.

בערב + תפילת מוסף של בוקר קראתי את מאמריהם המעניינים והיפים על הלכה ומוסר של הרב ד"ר קלמן נוימן והרב חיים נבון, קצת ממאמרו של הרב ברוך גיגי, קצת ממאמרו של הרב יעקב מדן, ואחרון אבל המלהיב ביותר, מאמרו של הרב יוסף אביב"י (אחד המומחים הגדולים ביותר לקבלת האר"י כיום) תחת הכותרת "אקדמות לקבלת הראי"ה". מאמר מאיר עיניים, מפתיע, חשוב, ולדעתי כזה שקשה יהיה לדיונים עתידיים בדרכו הרוחנית של הרב קוק להתעלם ממנו.

הרב קוק היה בקיא בקבלה כמובן, אבל לא ממש כתב קבלה. כלומר, הוא השתמש בביטויים ומונחים קבליים בכתיבתו, אבל שזר אותם בכתיבתו הפואטית בצורה שנראית רנדומלית, וממילא כתיבתו גם לא עסקה בתיאור העולמות העליונים או בדרכי תיקונם. והנה, אביב"י, כמומחה לעניין, פורש לפנינו את אחד ההבדלים המרכזיים בין קבלת הרב קוק למסורת הקבלה שלפניו.

על פי אביב"י בעוד שמקובלים לפני הראי"ה ראו את הספירות, כלומר את מידותיו השונות של האל, כדרכי הובלתו את העולם, כמידות של משפט והנהגה, ככוחות שונים שעל ידם הוא משפיע בצורות שונות משפעו ומאיר באופנים שונים את הבריאה – ראה הרב קוק את הספירות כמידות *התנהגותיות* של האל, אליהן על האדם להידמות. כלומר, הרב קוק, אפשר לומר, העמיד את הקבלה על ראשה: במקום דרכי פעולה של האל בעולם המשפיעות על האדם, מהלך ההאצלה כולו (עולמות, פרצופים, ספירות) הינו שיקוף של דרכי פעולה של האדם המנסה להידמות לאל. המיקוד עובר מהאל לאדם, ומהורדת שפע לתיקון עצמי. ובעצם המיקוד עובר מקיום מצוות לצורך גבוה, לקיום מצוות כפעולות מוסריות.

לא זאת אף זאת: לא רק שיש כאן חידוש עצום ומהפכני, אלא שעל פי אביב"י מקורו של הרב קוק, כאשר ביקש להעמיד חידוש עצום זה, לא היה בספרות הקבלית, ואפילו לא בחיזיון נבואי פרטי שהתגלה לו, אלא – שימו לב – מתוך כתבי הרמן כהן. כן. הפילוסוף היהודי הנאו-קאנטיאני. הנה אביב"י:

מדרשתו של הרמן כהן נטל הראי"ה את התארים המוסריים של הא-לוה. […] זהו חידושו הגדול של הראי"ה – האצילות היא ההתנהגות הא-לוהית, מערכת הספירות היא מערכת הדרכים האידיאליים שהא-לוה מהלך בהן, ושאיפת האדם וכל ההוויה היא להדבק בא-לוה, להתנהג כמותו וללכת אחר ספירותיו, דרכיו ואידיאליו. (עמ' קעח)

מדהים. אביב"י כמעט שלא מוסיף מילה של הערכה ערכית לדבריו. האם הוא שמח מחידושו של הראי"ה? האם הוא רואה בו שיפור של הקבלה הלוריאנית? האם לדעתו מדובר בהתפתחות אורגנית של המסורת הקבלית? אבל יש לי את הניחוש שלי לדעתו של אביב"י על העניין. אתן לכם לגבש את דעתכם בעצמכם.

20141009_1916492