מחקר

האם הרבי מליובאוויטש סבר שהוא המשיח? פולמוס אקדמי

בגליון מוסף 'שבת' של מקור ראשון האחרון ראיין אריאל הורוביץ את ד"ר אלון דהן בקשר לתנועת חב"ד. דהן כתב את המחקר הטוב ביותר לדעתי על תפיסתו המשיחית של הרבי מליובאוויטש, מחקר שעתה לשמחתי הרבה (פשוט כל הדוקטורט מצולם אצלי בארון וזה לא אסתטי) ייצא כספר. בין השאר, דהן טוען שהרבי סבר מתחילת דרכו שהוא המשיח, ושגם כיום הרוב המוחלט של חסידי חב"ד בטוחים שאכן כך.

שתי הטענות הללו, לעניות דעתי, נכונות בהחלט. על תודעתו המשיחית של הרבי כתבתי בעצמי מאמר שהופיע ב'תכלת' ז"ל והסתמך גם על מחקרו של דהן, ומשיחות עם חסידים בהווה ולשעבר ברור לי שרוב החסידות כיום היא "משיחית", והויכוח הוא רק על מידת הפומביות שיש לתת לאמונה הזאת.

והנה, בצורה קצת תמוהה הביאו לצד הראיון עם דהן תגובה ארוכה מפי ד"ר יחיאל הררי, שכתב לא מזמן את הספר 'סודו של הרבי'. על הספר הזה כבר כתבתי ב'עין השביעית' שהוא אינו אלה כתב הגיוגרפי שאינו מחדש דבר, נסמך על מחקרם הגדול של הפרופסורים פרידמן והיילמן ומסתיר עובדות שהיו יכולות להביך את חסידי חב"ד.

הררי טוען בתגובתו שהוא "לא יודע" אם הרבי סבר שבהוא המשיח או לא, וששאר טענותיו של דהן גם אינן מחזיקות מים. אלא מה? הררי הוא חסיד חב"ד, וכזה ששיך לחלק הקטן שמנסה להכחיש שהרבי התכוון שהוא המשיח. תגובתו לוקה בחוסר יושרה שכן הוא אינו מגלה שהוא צד פנימי בעניין, וכמו ספרו, מגלה נרפות אינטלקטואלית.

האם הרבי סבר שהוא המשיח ואף רמז מפורשות שהוא המשיח? בהחלט כן. ראו הדוקטורט של דהן, ראו המאמר שלי לעיל, וראו למשל גם את שירת "יחי אדוננו … המלך המשיח" ששרו חסידיו של הרבי מולו, ובעידדו. וזה רק סרטון אחד מני כמה.

ספר חדש, כל סיפור ר' נחמן, השוואת גרסאות

ראש השנה נראה כבר באופק, הדרכים נמלאו מודעות הקוראות להגיע לאומן, וממש עכשיו יצא לאור ספר מופלא מאוד: 'כל סיפורי רבי נחמן מברסלב: המעשיות, הסיפורים הסודיים, החלומות והחזיונות'. בספר, כשמו, מקבץ לראשונה את כל סיפורי ר' נחמן, כולל המצונזרים, האבודים, הנדירים והסודיים – והכל במהדורה מדעית מוערת, עם תאריכים, השוואת גרסאות והערות נוספות. על הכל ניצח פרופ' צבי מרק המומחה לברסלב, עזר לו הרב אליעזר חשין (חסיד ברסלב המומחה לכתבי היד של החסידות), את הפרוייקט ריכז ד"ר אלחנן שילה, ערך והביא לדפוס דב אלבוים, והספר עצמו יצא בהוצאות מוסד ביאליק, בית – יצירה עברית, וידיעות ספרים. בקיצור, פרוייקט לתפארת.

הספר מביא 162 סיפורים, מהם מוכרים מאוד ומהם לא ידועים כלל. כאן אביא לפניכם שתי גרסאות לסיפור מאוד מוכר, המשל על התבואה המשגעת (התנצלותי על איכות הסריקה). ראו נא בתמונות את שתי הגרסאות, האחת מהספר 'מעשיות ומשלים' שיצא בשנת 1935, והשניה מהספר 'שיח שרפי קודש' שיצא בשנת 1988. שימו לב שהסיפור המאוחר יותר, שהוא הגרסה שסופרה על ידי הרב לוי יצחק בנדר, מעניק לקורא לא יותר מאשר מוסר השכל חביב שמעודד אותו לשמור מצוות, ואילו הסיפור המוקדם יותר מכיל מסר חתרני שמערער את התפיסה הנורמלית, תרתי משמע, של המציאות כולה.

אם נשתמש בכלל המחקרי Lectio difficilior potior ("הקריאה הקשה יותר חזקה יותר"), נוכל להניח שהגרסה "הקשה יותר", כלומר המערערת יותר, היא האמיתית, כלומר זו שסיפר ר' נחמן, שכן סביר יותר להניח שאינטרסים ממסדיים ימתנו את המקור מאשר יקצינו אותו. אם אכן כך, נראה שההשוואה בין הגרסאות מרתקת חושפת לפנינו את התהליך בו הסיפור "בוית", דהיינו התהליך בו שגעונה המטורף של התבואה המשוגעת נמהל בלקח דידקטי בינוני שנועד לחנך את החסידים.

הספר באמת עשיר ומלא כל טוב, וזוהי רק טעימה זעירה ממנו. כל הכבוד לכל העושים במלאכה, שהעניקו לתרבות העברית מתנה גדולה ויפה. אשתדל להביא עוד טעימות מהספר בהמשך.

Scan100372

Scan100382

 

2014-09-02_1716483

ידע מוביל לחילון, אעלק

הנה לכם דוגמא לאקדמיה גרועה שממשיכה אותה עיתונות גרועה. מחקר חדש מאוניברסיטת שיקגו מגלה ש"עלייה בהשכלה אקדמית ושימוש באינטרנט מביאים לירידה בהזדהות הדתית", דהיינו ככל שצעירי ארה"ב משכילים וגולשים יותר הם פחות מזהים עצמם עם זרם דתי מסויים.

המחקר (ואני נסמך על הכתבה הזו) יוצא מתוך הנתונים הידועים על כך שבעשרים השנה האחרונות שיעור האמריקאים שמסרבים לזהות עצמם עם זרם דתי כלשהו עלה מ-8% ל-20%, עלייה תלולה לכל הדעות. הוא משלב את הנתון הזה עם הנתון המדהים הבא: לפני עשרים שנה אף אחד לא גלש באינטרנט, והיום כולם גולשים! מסקנה: Americans Losing Religion Due to Internet!!! ולמה? מפני שאנשים שגולשים (או לומדים השכלה גבוהה) נחשפים לדתות שונות ולנתונים שמערערים את אמונתם. וואללה.

אז למה מדובר במחקר כושל? ראשית, מפני שהוא מבלבל קורלציה עם סיבתיות. לא כל שני תהליכים שמתרחשים במקביל נמצאים בקשר סיבתי. שנית, מפני שחוקרים עצמם מודים שהם מצליחים להסביר רק 50% מהשינוי בהזדהות דתית(!). אבל שלישית, ולטעמי הגרוע ביותר, הוא שכדי להסביר את אותה סיבתיות מומצאת החוקרים משתמשים במיתוס הישן של הנאורות, כאילו ידע חדש על העולם מביא ל"התפכחות".

עכשיו, ללא ספק, ידע יכול להביא לערעור האמונה, אלא שדת היא הרבה יותר מהסברים מיתולוגיים על טיבו של העולם, ואפילו הרבה יותר מאמונה. אנחנו יודעים שיש אנשים משכילים רבים שהם דתיים ואף מזדהים עם מסורות דתיות ממוסדות, ואנחנו יודעים שיש רבים שעזבו את הדת ללא קשר למידע חדש שהם רכשו. אנחנו גם יודעים שיש רבים שאימצו את האמונה אחרי שהיו חילונים ונחשפו לכל מני סוגי מידע וידע. כלומר יש כאן משהו מורכב הרבה יותר. שוב: אני לא טוען שאין שום קשר בין תוספת ידע לבין חילון (על סוגיו השונים). אני טוען שהקשר הוא רב מימדי ועשיר הרבה יותר מאשר סיבתיות פשוטה.

גיליון אקדמות ופולמוס דיני צניעות

אחרי זמן רב שלא זכינו, לפני שבוע יצא גיליון נוסף של 'אקדמות', כתב העת למחשבה יהודית של בית מורשה. הגיליון מכיל באמת כמה וכמה מאמרים מעניינים, והוא פותח בפולמוס שיוזם פרופ' נדב שנרב על הלכות צניעות. בקצרה, שנרב טוען שאין דבר כזה.

כמובן שכיום רבנים כותבים ספרים שלמים על איך נשים צריכות להתלבש ולהתנהג (צניעות, כידוע, זה משהו שמוגבל לנקבות), אבל שנרב מפנה את תשומת הלב לזמנים עברו, בהם בקושי התעסקו עם העניין. עכשיו, כמובן שבקושי התעסקו מפני שצורת הלבוש היתה שונה, אולם שנרב בכל זאת שואל האם יש אי שם קוד הלכתי ללבוש נשי:

בשולחן ערוך ובמשנה תורה לרמב"ם מפורטים דיני שבת ודיני קידוש החודש, הלכות מאכלות אסורות והלכות לולב. איפה נמצאות הלכות צניעות? אם, כמו שעולה מדבריהם של פוסקים ידועים, יש קורפוס מאורגן של הלכות גמורות בנושא, מדוע הן אינן מופיעות באופן מסודר בשום מקום?

שאלה טובה. שנרב ממשיך ומנתח את המקורות הבודדים מהם בכל זאת מנסים לברר מהו רצונו של קב"ה בעניין הזה, ומנסה להראות שכאשר חז"לנו מדברים על איסור שיער גלוי לאשה נשואה או איסור קריאת שמע לפני אשה ערומה הם לא מתכוונים להורות על איסורים בדיני לבוש נשי, אלא על איסורים אחרים לגמרי (למשל, איסור על אישה לבזות את בעלה). ממקורות אחרים הוא מראה שחכמינו לא היססו להפשיט נשים ולהביט בהם בהזדמנויות שונות, ולא נמצא בתלמוד כל דיבור על האיסור ההלכתי שבדבר.

תגובה למאמרו של שנרב כותב הרב שמואל אריאל, ומצליח לערער כמה קביעות של שנרב, אולם אחרות, לטעמי, לא. גם הרבנית (שימו לב לתואר!) עו"ד מיכל טיקוצ'ינסקי כותבת תגובה לשנרב ומציגה זוויות אחרות בדיון.

בסיכומו של דבר הכל מסכימים שאין שום דין הלכתי לגבי עובי הגרביים או גובה הצווארון שנשים אמורות ללבוש, ונחלקים לגבי איסורים כלליים שיותר שנמצאים או אינם נמצאים אצל חז"ל. גם אם יש איסורים כאלה (ונדמה לי שיש – הן שנרב והן אריאל מנסים למצוא "שיטה" אחת אצל חכמינו, ולא חושבים, נדמה לי, על האפשרות הבאה: חלק מחז"ל פסקו שיש, חלק חשבו שאין. ההלכה לא היתה אחידה אז), ברור שהם חד משמעיים הרבה פחות מאשר מנסים להציג אותם כיום.

לשמחתי אתר בית מורשה מציג את כל המאמרים הנידונים כאן להורדה חינם. ובבלוג של "רב צעיר" התפרסמה רשימה על הפולמוס.

Scan1003334

מסכת אבות עם פירוש ספראי

פרופ' זאב ספראי הוא חוקר של ארץ ישראל בימי בית שני, ומפעל חייו הוא הוצאת "פירוש ספראי" למשנה, המנסה לפענח את דברי החכמים על פי הממצאים ההיסטוריים והארכיאולוגים הידועים לנו על התקופה. הגיע לידי הכרך החדש שיצא זה עתה, על מסכת אבות המעניינת במיוחד.

הנה דוגמא לפירוש ספראי: במשנה י"א ר' אלעזר המודעי נותן רשימה של חוטאים ש"אין [להם] חלק לעולם הבא". בטבלה להלן תוכלו לראות את הרשימה בטור הימני, המשוות לרשימות חוטאים ממקורות חז"ליים אחרים (נסו למצוא את עצמכם ברשימות, אולי תוכלו לחסוך לעצמכם ציפיות שווא).

ספראי שואל: מה זה החטא הראשון, "המחלל את הקדשים"? לכאורה, פירושו מי שמשתמש שימוש חולין ברכוש המקדש. זו הלכה פשוטה, אבל ספראי חושב ש"קשה להניח שרבי אלעזר מדבר על מקרה הלכתי פשוט של המרת קדשים", שכן בימיו כבר אין המקדש פועל, וממילא הניסוח החריף "אינו מתאים להלכה שגרתית".

על פי ספראי, מכיוון שר' אלעזר חי בימי מרד בר כוכבא, כנראה יש קשר לאווירה בזמן הזה (הוא הוצא להורג על ידי הרומאים ב-135 לספירה). הוא מקשר את המרד גם לחטאים האחרים שמזכיר אלעזר, ומסיק שאפשר שהכוונה אפוא היא למי שהטיפו לבניית בית המקדש בזמן המרד, ו"דחפו לכך למעשה על ידי הקדשת קודשים שהמתינו כביכול לבניית המקדש", דהיינו, התחילו לאסוף כסף, ולקדש כל מני כלים ובעלי חיים בציפייה שאוטוטו ייבנה הבית והם ישומשו.

אם הפירוש הזה נכון, הרי שכל מני "מכוני מקדש" בימינו חוטאים חטא חמור, לפחות לדעת אלעזר המודעי. מצד שני, ספראי לא בטוח לגמרי שזה הפירוש הנכון. אולי מדובר בכלל ביציאתו של החכם כנגד "אלו המתנגדים לבניית המקדש, או המעכבים את הפעילות ומחללים בכך את הקודש".

בקיצור, אין לדעת. אבל הניסיון להשתמש בידע ההיסטורי והארכיאולוגי שיש לנו על התקופה בוודאי מוסיף נדבך מעניין וחשוב לפירוש המשנה. הכל בעמ' 199-206 של הספר הנאה הזה. וחג שמח.

"אנשים חכמים נוטים פחות להאמין"

צהלו, אתאיסטים, צהלו, שכן (שוב) הוכיחו שאתם אתם החכמים ביותר, שאתם אתם המשכילים ביותר, שאתם תירשו את הארץ ואמן אמן אומר אני לכם, אתם אתם תאכלסו את מלכות האלוהים.

וברצינות, המחקר הזה מפוקפק (ואני עדין איתו כי אני יודע שיש לו תסביך נחיתות נוראי) משתי בחינות:

א. מה שמדדו המחקרים השונים שמאוגדים כאן הם שני דברים: איי-קיו, והשכלה. אלה שני דברים מעניינים, שני דברים חשובים, אבל אלה לא "חכמה", ואפילו לא "אינטליגנציה". את שתי האחרונות בני אדם *לא יודעים למדוד*. אי אפשר לכמת חכמה לא רק כי עדיין לא מצאנו את הכלי הנכון, את הטכניקה, את השאלון, את סריקת המוח וכו', אלא מפני שחכמה היא מונח כל כך כללי, כל כך תלוי תרבות וזמן, שהמחשבה שאפשר פשוט להצמיד לה מספר היא מופרכת לחלוטין.

ואיי-קיו, הרי הוא כלי עזר לכימות כל מני דברים מעניינים, אבל אנחנו יודעים שהוא במידה מסויימת (שוב, אני עדין) תלוי תרבות, ואף תלוי מגדר. ומה עם השכלה? אותה אכן אפשר למדוד. ומה מגלים מחקרים שמדדו? שאכן ככל שאנשים משכילים יותר, הם מאמינים פחות. ופעמים רבות הם אדוקים פחות בדתם, או כלל לא, מאנשים עם השכלה פחותה. זה נכון. אבל זה מביא אותנו לבחינה השניה שהמחקר הזה מפוקפק.

ב. במחקר הזה "דת" מקבילה למעשה ל"אמונה", ולכן כאשר אנחנו משכילים יותר או "חכמים יותר", אנחנו, על פי המחקר, שואלים יותר שאלות, לא מוכנים להסתפק בתשובות מטופשות, ועוברים תהליך של התפכחות באשר לאמונות שכפו עלינו בילדותינו. זה נכון: השכלה היא חדשות רעות עבור חשיבה דוגמטית ופונדמנטליזם.

מה הבעיה? הבעיה היא שהגדרת הדת כאמונה מתאימה (איכשהו) לנצרות, אבל לא מתאימה למגוון דתות אחרות. למשל הבודהיזם. למשל היהדות. למשל ההינדואיזם. למשל הדאואיזם. למשל השאמניזם. לא שאין באלה לפעמים דוגמה שיש להאמין בה, אבל זו פחות חשובה ממרכיבים אחרים בדת, כמו פרקסיס, או אתיקה, או נאמנות לקהילה, או חקירה פנימית, או השתתפות בטקסים, או טרנספורמציה אישית, או התרגשות, או סגפנות, או תפיסה מסויימת של המציאות. ולכן השכלה לאו דווקא תהפוך בודהיסטים או יהודים ללא-דתיים, וגם אם תהפוך, זה יהיה בצורה שונה מאשר נוצרים.

אז מה יצא לנו כאן? שהמחקר הזה מוטה תרבותית פעמיים: פעם אחת כי הוא בודק איי-קיו, ופעם אחת כי "דת" עבורו היא "אמונה". תוצאות המחקר מתאימות במקרה הטוב לצפון אמריקה ולאירופה, אבל לו היו עורכים אותו בהודו (לא של לפני 500 שנה, של היום) התוצאות, אני מנחש, היו שונות לחלוטין.

ורק אומר שכל זה לא אומר חלילה שאני נגד השכלה ונגד ניפוץ אמונות דוגמטיות. אני לגמרי לגמרי בעד. פשוט: עבורי ניפוץ כזה הוא אקט דתי מהמעלה הראשונה.

מספר הנוצרים בבריטניה בירידה, מספר הבלתי-מזוהים דתית בעלייה

430934_10151213754139065_1219808818_n (1)אז 2001 מספר אבירי הג'דיי בבריטניה ירד ביותר מחצי ועומד כיום על 176,632 בלבד. כך הסתבר בשבוע החולף עם פרסום תוצאות מפקד האוכלוסין הגדול שם. אבל אם אתה לא רואה עצמך כחלק מהיקום הדמיוני שיצר ג'רג' לוקס מחכות לך תוצאות מרעישות הרבה יותר: מספר המזהים עצמם כנוצרים ירד בכמה מיליונים והם כעת רק 59%, לעומת 72% ב-2001. שיעור הלא-מזוהים דתית גדל מ-14.8% ל-25.1%, עלייה דרמטית המיוחסת בין השאר למאיסה בדת ממוסדת (או אפילו במילה "דת", שהופיעה בשאלון) ולמתקפת האנטי-תאיסטים (דוקינס ושות'). בינתיים שיעור המוסלמים עלה מ-3% ל-4.8%, וכן עלה שיעור ההינדים והסיקים, כתוצאה מהגירה, ונרשמו הפעם גם 57,000 פגאנים בבריטניה.

בוויילס לבדה, אגב, מספר הבלתי-מזוהים דתית עלה ל-31%, כלומר כמעט שליש מהאוכלוסיה. ולבד מהם:

8,259 Jedi knights, 3,448 pagans, 2,691 spiritualists, 243 druids, 83 witches, 740 wiccans, 93 Satanists, 91 heathens and 57 scientologists. There are just 23 free thinkers. There are 815 people who listed themselves as humanist.

קול קורא לכנס החמישי לחקר הדת והרוחניות העכשווית

הקול הקורא לכנס החמישי לחקר הדת והרוחניות העכשווית פורסם, והרי הוא לפניכם. ארבעת הכנסים הקודמים, שהיו מוצלחים מאוד, התקיימו באוניברסיטת חיפה תחת הנהגתן הבוטחת של פרופ' עפרה מייזלס וד"ר מריאנה רוח מדבר. הפעם הכנס עובר לתל-אביב, ומונהג על ידי פרופ' רון מרגולין וד"ר אייזיק לובלסקי. פי שתראו להלן, הדוברים המרכזיים הם לא רק מבכירי התחום בעולם, אלא גם מהמעניינים שבהם (רונלד האטון, ג'פרי קרייפל, ג'יימס לואיס). אנא הפיצו למי שאתם חושבים שיכול להתעניין בלהרצות בכנס, או להגיע כדי לשמוע.

 

קול קורא

הכנס הישראלי החמישי לחקר דת ורוחניות עכשווית

2013 למאי 29 – 28

הכנס הישראלי לחקר דת ורוחניות עכשווית מהווה משנת 2009 מסגרת בינתחומית שנתית להצגת
מחקרים רלוונטיים במגוון דיסציפלינות – מדעי הרוח, מדעי החברה, מדעים מדוייקים ועוד. השנה
הכנס יאורגן על ידי תכנית הלימודים במדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב ויישא אופי בינלאומי. אנו
מקדמים בברכה חוקרות וחוקרים המעוניינים להציג מחקרים רלוונטיים בעברית או באנגלית.

במסגרת ימי הכנס ינתנו שלוש הרצאות מליאה בשפה האנגלית:
פרופ' רונלד האטון (אוניברסיטת בריסטול, אנגליה)
פרופ' ג'פרי ג'. קריפל (אוניברסיטת רייס, ארה"ב)
פרופ' ג'יימס ר. לואיס (אוניברסיטת טרומסו, נורבגיה)

הנושא המרכזי המוצע לכנס השנתי הינו:
יצירת מסורות בדת וברוחניות עכשווית

(ניתן לשלוח הצעות גם בכל תחום אחר הרלוונטי לחקר דת ורוחניות עכשווית, כגון היבטים פסיכולוגיים,
רוחניות ורפואה משלימה, מגדר ופמיניזם, רוחניות ועסקים, השילוב בין מזרח למערב, התחדשות יהודית,
קבלה עכשווית וכו').

אנו מזמינים חוקרים ותלמידי מחקר להגיש הצעות להרצאות בודדות ולמושבים
מאורגנים (בני 3-4 הרצאות).

טפסי הגשת הצעות להרצאות בודדות ולמושבים מאורגנים ניתנים להורדה באתר הכנס:
http://humanities.tau.ac.il/religious_studies/index.php/conference
אנא הגישו את הטפסים לא יאוחר מה-15 בדצמבר 2012 לכתובת הדואר האלקטרוני
spirituality.tel.aviv@gmail.com, אל מרכז הכנס, מר שי פררו. תשובות תישלחנה
בדואר אלקטרוני עד לסוף ינואר 2013.

*  *  *  *  *
יושבי ראש ועדת הכנס: פרופ' רון מרגולין (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר אייזיק לובלסקי
(אוניברסיטת תל אביב)

חברי הוועדה המדעית (ע"פ סדר א"ב): פרופ' יואב אלשטיין (אוניברסיטת בר אילן), פרופ' בועז
הוס (אוניברסיטת בן גוריון בנגב), ד"ר יוסי חיות (אוניברסיטת חיפה), פרופ' דוד כ"ץ (אוניברסיטת תל
אביב), פרופ' ג'יימס ר. לואיס (אוניברסיטת טרומסו, נורבגיה), פרופ' שרה סבירי (האוניברסיטה
העברית), מר תומר פרסיקו (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר מריאנה רוח-מדבר (המכללה האקדמית
צפת).

הכנס הישראלי הרביעי לחקר הרוחניות העכשווית

הכנס הישראלי לחקר הרוחניות העכשווית, שקונה את מקומו כחלון הראווה הרשמי להצגה ולדיון של מחקרים בתחום בישראל, מרחיב השנה אף יותר את מוטת כנפיו, והופך בשנתו הרביעית בעצם לכנס בינלאומי, כאשר מגיעים אליו זאת הפעם לא מעט חוקרים ממוסדות אקדמיים בחו"ל, ויהיו בו אף מושבים על טהרת האנגלית.

כמו כל שנה אני ממליץ מאוד להגיע ולהנות מהשפע העצום של ההרצאות. בתוכנייה תוכלו למצוא מושבים על נושאים כגון הכללת רוחניות במוסדות חינוך, אזוטריקה מערבית, שמאניזם עכשווי, פגאניזם עכשווי ופסיכולוגיה טרנספרסונלית. במליאת הפתיחה ידבר פרופ' פול הילס, מהחוקרים הבכירים של תנועת הניו-אייג' והרוחניות העכשווית בעולם, ובמליאת הנעילה יתקיים דיון, לדעתי חשוב, הנוגע לדו"ח הבעייתי מאוד של משרד הרווחה על "תופעת הכתות" (ראו עליו כאן, וכאן).

אף אני אדבר בכנס, במושב שבו אהיה כננס בין ענקים. אציג את המחקר שלי (כחלק מהדוקטורט שאני כותב) על טכניקות המדיטציה של ר' זלמן שחטר-שלומי, הכהן הגדול של תנועת ה-Jewish Renewal בארה"ב, ואזכה לחלוק את הבמה עם ד"ר נתן אופיר, שמסיים בדיוק ספר על ר' שלמה קרליבך, ועם פרופ' שאול מגיד ופרופ' חוה וויסלר, שניים מהחשובים ביותר שבחוקרי ה-Jewish Renewal בארה"ב. הנה המושב כולו:

מושב ג' 4: התנועה להתחדשות יהודית – Jewish Renewal Movement
יו"ר: פרופ' חביבה פדיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
1. חידושים פסיכו רוחניים בהתחדשות הניאו חסידית של ר' זלמן שחטר שלומי ור' שלמה קרליבך — ד"ר נתן אופיר, האוניברסיטה העברית ירושלים
2. Post Monotheistic Jewish Theology in Contemporary America: Zalman Schachter Shalomi and Arthur Green — Prof. Shaul Magid, Indiana University
3. רבי זלמן שחטר שלומי בין מדיטציה יהודית למדיטציה הודית — מר תומר פרסיקו, אוניברסיטת תל אביב
4. Practicing Devekut in Jewish Renewal: Learning to Experience God’s Presence — Prof. Chava Weissler, Lehigh University

כאן אתר הכנס, ושימו לב שכדאי להירשם מראש.

מדעי המוח והמדיטציה

השפעותיה של המדיטציה על המוח האנושי נחקרות בצורה מדעית החל משנות השישים, אבל רק בשנות התשעים נכנסו לפעולה טכניקות הדמיה שמסוגלות ליצור ייצוג תל-מימדי של המוח, ולמדוד את איזורי הפעילות שלו על ידי יצירת שדה אלקטרו-מגנטי. היום תרמתי את זמני למדע ונבדקתי ב-MEG של מחלקת מחקר המוח המפוארת של אונ' בר-אילן, וכן ב-MRI של מכון ויצמן, כדי לנסות לראות איך שנים של מדיטציה משפיעות על המוח והיכולות הקוגניטיביות.

לדעתי יש חשיבות רבה למחקר המוח על כגון דא, שכן ניתוח הקורלציה הנוירולוגית של חוויות דתיות יכולה לעזור (גם אם מעט) להבנת מקומן ותפקידן מבחינה ביולוגית-אבולוציונית, תרומתן לחיי האדם ולמימוש הפוטנציאל האנושי, וגם אולי לסייע להכריע בויכוח הגדול שניטש כבר שנים בשדה חקר המיסטיקה: האם יש בסיס מהותי זהה לחוויות מיסטיות בדתות ותרבויות שונות, או שמא החוויה המיסטית תמיד ולחלוטין מובנית על ידי הדת והתרבות המסויימת. כמו שאומר חוקר המוח ג'רי פודור (בהגזמה מסויימת כמובן): "בהיסטוריה האינטלקטואלית הכל קורה פעמיים: ראשית כפילוסופיה ואחר כן כמדע קוגניטיבי."

האמת היא שהיה די מפרך. שוכבים יותר משעה בכל פעם על הגב, אסור לזוז, ומקבלים הוראות כמו "עכשיו תעשה מדיטציה", "עכשיו תחשוב על שאלת הרצון החופשי", "עכשיו רוקן את הראש ממחשבות", "עכשיו היה בהווה", "עכשיו היה בעבר", וכו'. החוקרת הראשית היא ד"ר אביבה ברקוביץ', ואיתה היה גם יאיר זיידרמן. הנה התמונות, ותיאוריהן בהזזת הסמן מעליהן:

מתכונן ל-MEG, לידי יאיר זיידרמן

מתכונן ל-MEG, לידי יאיר זיידרמן

מתכונן ל-MEG, לידי יאיר זיידרמן

במתוך ה-MEG

גלי מוח שלי

עוד גלי מוח שלי

נכנס ל-MRI

נכנס ל-MRI

יוצא מה-MI

הדמיית תלת-מימד של המוח שלי