מוסר

הרב ליאור, מבכירי הרבנים של הציונות הדתית

20141010_081637עוד אתייחס לבחירות לרבנות העיר ירושלים בסטטוס או שניים, אבל בינתיים רק בקטנה, ראו הרשימה הזאת של רבני הציונות הדתית שתומכים במועמדותו של הרב אריה שטרן. אני מפנה את תשומת לבכם בעיקר לחמשת הרבנים הראשונים, ששמם מודגש ושאינם מנויים עם האחרים על פי הסדר האלפבתי אלא זוכים למעמד מיוחד: הרבנים ליכטנשטיין, דרורי, רבינוביץ', דרוקמן ואריאל. אלו כמובן זקני השבט (גם אם לא כל זקני השבט), הרבנים הבכירים ביותר.

את תשומת הלב שלי משך בעיקר שמו של הרה"ג דב ליאור, ואני רוצה להציע לפניכם תרגיל מחשבתי קטן. נניח שהרב ליאור היה מתבטא בעקביות, משך השנים האחרונות, בעד היתר הלכתי לנסיעה לבית הכנסת בשבת. או פוסק ששני גברים יכולים להתחתן. או תומך בכך שהרב הראשי הבא לישראל יהיה אישה, ולא גבר. האם אתם חושבים ששמו עדיין היה מופיע כאחד מבחירי הרבנים של הציונות הדתית?

אבל הרי הרב ליאור לא אמר את כל הדברים האלה. מה הוא בסך הכל אמר? שברוך גולדשטיין הוא קדוש, שמותר להחריב את כל עזה, ושיש לנקות את ישראל מערבים. מסתבר שעמדות כאלה לא פוגעות כהוא-זה במעמדו התורני של רב. מי שמחזיק שהרב ליאור הוא מבכירי הרבנים של הציונות הדתית גורס מן הסתם שעמדות אלה אינן עומדות בסתירה לערכי תורתנו הקדושה.

כשרות מוסרית ב'בית הלל'

ארגון הרבנים והרבניות 'בית הלל' מתייחס בחוברת האחרונה שלו, שתחולק בבתי הכנסת בראש השנה, לאיסור צער בעלי חיים בכל הקשור לתעשיית הבשר בזמננו.

הרבנים והרבניות שהשתתפו בהכנת המאמר סוקרים תחילה את מגוון האיסורים התורניים המכוונים להפחית את סבלם של בעלי חיים, כגון הציווי לפרוק מטען בהמה כשאפשר, לא לחרוש בשור ובחמור יחד (כי חמור חלש יותר ולא יעמוד בזה), לא תחסום שור בדישו, וכו'. המאמר לא מערער על ההנחה המקראית שהאדם עליון לבעלי החיים ושהוא רשאי להשתמש בהם, כולל בבשרם, לטובתו, אבל הם קובעים שאמור להיות גבול שמעבר אליו השימוש הזה הוא אסור, וש"תעשיית המזון בימינו גורמת בחלק מהמקרים סבל קשה ובלתי סביר לבעלי החיים."

עם זאת, כאשר עוברים הרבנים והרבניות לפסוק הלכה, הם מהססים לקבוע מסמרות:
"לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי היכן בדיוק עובר הגבול בין פגיעה סבירה בבעלי החיים לצרכיו של האדם ובין גרימת סבל בצורה לא ראויה. אולם אין זה ראוי שבתעשיית המזון תהיינה פגיעות קשות בבעלי החיים, ואנו נאכל את מזוננו בלי לשים גבולות כלשהם. על כן ראוי שכל אדם יהיה מודע ככל האפשר לאופן הטיפול בבעלי החיים עד שהמזון מגיע לשולחנו, להכריע מה ראוי בעיניו ולמה הוא מתנגד, ולפעול כדי לשפר את היחס לבעלי החיים בתעשיית המזון."

אחרי מילים אלה הם/ן מציעים/ות מגוון הצעות, כגון הפחתת כמות הבשר לאכילה, קניית ביצי חופש, חינוך ילדים לרגישות לצער בעלי חיים ותמיכה ביוזמות חקיקה בעניין. הצעות אלה מנוסחות כך שהמילה הראשונה בהן היא "ניתן". אלו לא פסקי הלכה, אלא יותר המלצות הלכה. המקום היחיד בו הכותבים והכותבות נחרצים הוא בעניין מותרות: "יש להימנע לחלוטין מצריכת מוצרי מותרות שייצורם כרוך בסבל גדול ורב לבעלי החיים, כגון כבד אווז ובשר עגלי חלב."

אפשר לומר שהרבנים והרבניות היו יכולים/ות להיות נחרצים/ות יותר, והרי קל מאוד לראות שרוב רובה של תעשיית הבשר היום גורמת סבל עצום לבעלי החיים שאיתרע מזלם להיוולד לתוכה. עם זאת, עצם ההתעסקות בנושא היא כמובן חיובית, ויש לזכור שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. ההידרשות לצער בעלי חיים בנוגע לאכילת בשר מראה על הרגישות המתגברת לנושא, וספציפית באשר ל'בית הלל', על רגישותו שלו, ועל נכונותו להיות הן קשוב והן יוזם. לדעתי זה מאוד יפה.

2014-09-22_134348

מילה על יוסי בן דוד (עוד משיח)

בצוק העתים ובדכאון המאורעות עבר בשקט דבר הבאתו לפני שופט של יוסי בן דוד, מנהיג הקבוצה שחטפה, רצחה ושרפה את מוחמד אבו ח'דיר. הלה ניצל את ההזדמנות להכריז שהוא המשיח, והייתי רוצה לומר על זה כמה מילים. כידוע, חשודים בביצוע פשע נוטים לעטות על ראשיהם כיפה. כאן יש לנו שדרוג מתוחכם של הנטייה הזאת: אדם שכבר מזוהה כשומר מצוות הולך צעד נוסף וטוען שהוא המשיח. לכאורה המשך הגיוני, יש שיאמרו אף לגיטימי. אבל רגע – יש כאן גם היפוך מתוחכם: כיפה חובשים כדי לסמן לשופט את תכונותיו התרומיות של החשוד, את ערכו הסגולי, לאמור "היי אני אדם ירא שמיים ומלא ערכים וגם יהודי טוב – בדיוק כמוך השופט, נכון? אז רחמים אחי, רחמים על סחבק." אבל "המשיחיות" באה כאן כדי לעשות דווקא את ההפך, על מנת לומר לשופט "היי אני אדם מחורפן לחלוטין ונטול כל יכולת להבדיל בין טוב ורע. טוטל סייקו, כן? אני כל כך שונה ממך עד שאתה לא יכול למעשה לשפוט אותי. אנא העבר אותי לשירותי הרווחה." כלומר השדרוג מכיפה למשיח הוא מניה וביה גם שינמוך ממענטש לפסיכי. וכאן כמו כאן, יש לקוות שהשופט יהיה חכם מספיק לא לקנות את הבלוף.

הרבנים רוזן וליאור מאבדים עשתונות

זה לא הדבר הכי חשוב שקורה עכשיו, אבל כדאי להיות מודעים לכך. הרב ישראל רוזן כתב במאמר לפני כמה ימים שדרושה "כניסה דורסנית" לעזה, כולל הרג של אזרחים, מתוך שאנו מחקים את דרכי החמאס עצמו(!). אתמול פסק הרב דוב ליאור שמותר להרוג חפים מפשע ולמעשה "מותר לשר הביטחון להורות אפילו על החרבת כל עזה כדי שהדרום לא ימשיך לסבול" – כלומר לכאורה על פי ההלכה מותר להשמיד מיליון וחצי איש כצעד הגנתי מרקטות ופצמ"רים. חסרי המוסר האלה מביישים את המסורת היהודית ואת כולנו.

 

2014-07-22_113042

 

עדכון 18:05:

עוד שתי הערות על דברי הרשע של הרב ליאור, אחת לימין ואחת לשמאל.

1.
לימין, ראו נא דברים אלה, שנכתבו על מצור צה"ל על ביירות:

במדה מסוימת חובה זו מוטלת גם על רבני ישראל, להפעיל את מידת הרחמנות שבתורה ושבהלכה, ביחוד כאשר ההלכה היא ברורה בנידון זה ומחייבת, פן יצא חילול השם חס וחלילה שיאמרו שתורת ישראל מאפשרת הריגת חפים מפשע עם מרצחים ללא הבחנה.

כלומר על פי דברים אלה דעות כמו של הרב ליאור הן חילול השם, ואילו תורת ישראל אינה מאפשרת הריגת חפים מפשע בכוונה תחילה יחד עם מרצחים. הכותב הוא הרב שלמה גורן (שו"ת משיב מלחמה חלק ג, עמ' רסד). לא בדיוק שמאל קיצוני. (ותודה לאליעזר באומגרטן שהביא ציטוט זה לידיעתי)

2.
שמאל, שורה כמו "מותר לשר הביטחון להורות אפילו על החרבת כל עזה כדי שהדרום לא ימשיך לסבול" שכתב הרב ליאור היא שורה חמאסית משני טעמים. ראשית, זו שורה שהחמאס היו כותבים כדי להצדיק הרג של אזרחים ישראלים "כדי שעזה לא תמשיך לסבול". אלא שהכיבוש, המצור, התנאים האיומים במקום הכי צפוף בעולם שהוא הכלא הגדול בעולם – כל אלה אינם מצדיקים ירי על אזרחים. בדיוק כמו שמניעת ירי רקטות על אזרחים של צד א' לא מצדיק ירי ארטילרי על אזרחים של צד ב'. העיקרון הוא פשוט: המטרה לא מקדשת את האמצעים.

ואפרופו קדושה, זו נקודת הקישור השנייה. הן אצל החמאס והן אצל ליאור לא מדובר רק בסכסוך על טריטוריה או ריבונות לאומית. עבורם שניהם מדובר בסכסוך דתי, בו יש לפעול כבאי כוחו ומבצעי דינו של האל. מכאן גם הנחישות החד-מימדית והדוגמטיות חסרת הרחמים. זה הראש. אלה אנשים שיכולים להיות נחמדים מאוד לאחיהם וחבריהם, אבל לגלות רשעות ושפלות איומה כלפי כל מי שהם תופסים כאויב האל, ללא כל התחשבות בנסיבות וללא שום נכונות לפשרה. צריך לזכור שיש גם אנשים כאלה.

מכתב רבני חיובי

להלן מכתב רשמי מקבוצה של רבנים ורבניות הממוען למשפחתו של מוחמד אבו ח'דיר בו הם מביעים צער וכאב על שהנער נרצח בידי יהודים. כמה דברים משמעותיים כאן: ראשית, מדובר ברבנים בכירים ומרכזיים בציונות הדתית. שנית, השפה שבה מגנים החותמים את המעשה היא חד משמעית ("בני בליעל", "בושים ונכלמים"); שלישית, השתתפותן של נשים כחלק אינטגרלי מ"מכתב רבנים" רשמי. זו ההנהגה רוחנית שהייתי מצפה לה מרבנינו: לקיחת אחריות וסימון קווי המתאר המוסריים בצורה בהירה וברורה. נקודה של אור. המכתב נשלח גם באנגלית וערבית.

2014-07-14_095011

אלוהים ומוסר

בסופ"ש שחרר מכון Pew נתונים על סקר ענק שנערך ב-40 מדינות לגבי השאלה האם נחוצה אמונה באלוהים על מנת להיות מוסרי. ב-22 מדינות רוב ברור השיב שכן. בגדול, ככל שמדינה עשירה יותר שיעור החושבים שאמונה נצרכת למוסר יורד. שתי יוצאות מהכלל הן ארה"ב העשירה שבה 53% חושבים שדרושה אמונה, וסין הענייה שבה 75% חושבים שלא דרושה אמונה. בישראל 37% חושבים שאמונה דרושה ו-59% סבורים שאין צורך באמונה כדי להיות מוסרי. נמצא גם מתאם בין גיל והשכלה לעניין: ככל שמבוגרים יותר ומשכילים פחות חושבים שדרושה אמונה באלוהים עבור המוסר. וראו בטבלה להלן את הנתונים על ישראל ביחס לשכנותיה.

2014-03-14_091906

על השחיטה

מה נאמר? קודם כל שאנחנו לא מוכנים לשמוע ביקורת על הדת שלנו, ועוד בדנית. בדנית!!!!!!!!!!!!!!!1111

וברצינות – הפולמוס הנוכחי על השחיטה נמשך מאז המאה ה-19. כבר אז גילו באירופה רגישות לסבלם של בעלי החיים, והועלו הצעות לאסור את השחיטה היהודית. ההצעה הדנית לא "אוסרת על שחיטה כשרה" כמאמר הכותרת ההיסטרית מאתר 'סרוגים' (להלן), אלא מבקשת להמם את בעל החיים לפני שישספו את גרונו. ישנו חשש שזה יפגע בכשרות השחיטה.

האם שחיטה כשרה גורמת סבל לבעל החיים הנשחט? כן, כי היא דורשת את שיסוף הגרון והקזת הדם. לוקח לבהמה איזה שתיים-שלוש שניות למות, אולי יותר, והיא סובלת. שחיטה על ידי שוק חשמלי או מסמר ברזל שמוחדר במהירות לראש מהירה והומנית הרבה יותר.

עכשיו, אם אכן כך, ניצבים לפנינו שני ערכים חשובים: צער בעלי חיים, וחוק דתי. שר החקלאות והמזון של דנמרק אמר ש"זכויות בעלי חיים קודמות לדת". אני לא מכיר "זכויות" של בעלי חיים, אבל אפשר להבין שהוא חושב שמניעת סבל לבעלי חיים על ידי בני אדם חשובה יותר מאשר קיום מסורת דתית של בני אדם. זו עמדה לגיטימית. במקרים כאלה העניין הוא מידתי: כמה סבל באמת נגרם לבעלי החיים, מה מעמדה של המסורת הזאת ועבור כמה בני אדם וכו'. יש לשאול גם האם צער בעלי חיים קודם מבחינתו של המחוקק הדתי גם לצווי האופנה (פרוות) ולצרכי השוק (בשר). תמיד צריך להתחיל איפשהו, אבל אם דנמרק אוסרת או תאסור על סחר בפרווה או על כליאת מיליוני תרנגולות או פרות במכלאות זה יראה דבקות במטרה ורצון אמיתי למנוע כל סבל אפשרי מבעלי חיים.

מי שסבור שהחוק הדתי חשוב יותר צריך לזכור שהחוק הדתי אינו מונוליתי, ויש בו גמישות מסויימת. די ברור שאפשר להכשיר שחיטה כשרה עם הימום מסוג כלשהו לפניה. והרי גם צער בעלי חיים היא מצווה. בכל מקרה זעקות על "אנטישמיות" מפספסות כרגיל את העניין, שגם אם מצטרפים בו מניעים שונים הוא בבסיסו ערכי, ומצביע על תנועה מוסרית חשובה שאנחנו עדים לעלייתה בזמננו.

באופן אישי נראה לה שמה שדרוש הוא שינוי כולל בשוק הבשר, ולא רק תיקון נקודתי לגבי השחיטה. ואפרופו, ראוי פשוט להיות צמחוני או טבעוני.

2014-02-13_225416

פולמוס ברדיו עם יובל נח הררי

אתמול בבוקר התפלמסנו יובל נח הררי ואנוכי בתוכנית של גיא זוהר ב'רדיו ללא הפסקה'. ד"ר הררי אמר דברי טעם, ואני מקווה שגם אני. אני חושב שהדיונים האלה חשובים ואני שוב אומר שלדעתי העמדה שהררי מציג (אני כבר לא מדבר על יורופסקי) מבוססת על תועלתנות שלא תופסת את המורכבות של העניין, אבל אני רוצה אולי להבהיר שבשורה התחתונה אני באמת חושב שאין הצדקה לקיומה של תעשיית הבשר כפי שהיא כיום, שהיא גורמת לסבל רב ומיותר, ושכדאי להימנע מלהרוג ולאכול בעלי חיים. כאן ההקלטה.

אירופה נגד ברית מילה

בתום דיון שקיימה בשטרסבורג האסיפה הפרלמנטרית של הארגון הבינלאומי, שבו מיוצגות רוב מדינות אירופה – נקבע ברוב מוחץ, כי ברית המילה ו"מילת נשים" אסורות, אלא אם הילד או הילדה כבר עברו את גיל 15 ונתנו את הסכמתם לכך.

נתחיל בעיקר: האם ברית מילה מסבה נזק תמידי לאיבר המין של הזכר? אני סבור שכן. האם הנזק הזה מצדיק את איסורה? לדעתי לא.

לפרטים: ברית מילה נעשית ללא הסכמת התינוק, כפי שדברים רבים נעשים ללא הסכמתו: הוא מקבל אוכל מסויים ולא אחר, חי במקום מסויים ולא אחר, לומד שפה מסויימת ולא אחרת, נשלח לגן/בית ספר מסויים ולא אחר, ומקבל חינוך מסויים ולא אחר. אגב, שימו לב שיש הורים שמחנכים את ילדיהם שקיים אלוהים / בנו היחיד הצלוב / עמו היחיד הסגולי / הבתולה הקדושה / מטריאליזם דיאלקטי / היד הנעלמה / יקום אינסופי וחסר משמעות.

כל הדברים המנויים לעיל, שנעשים ללא כל הסכמה של התינוק או הילד, מעצבים את חייו בצורה משמעותית הרבה יותר מאשר הערלה שנמצאת או לא נמצאת על איבר מינו. גם אם נחשוב שהסרת הערלה מסבה לא נזק קל אלא נזק חמור לאיבר המין (ואין כל ראיות רפואיות לכך), הרי שהנזק שבחינוך גרוע לנפש גדול הרבה יותר. ולא, חינוך הוא דבר בלתי הפיך, בדיוק כמו למידת שפה, או ילדות באופן כללי. מה שנתנו לנו הורינו יילך איתנו עד סוף חיינו. לכן אין שום הגיון באיסור בחוק על ברית מילה, אלא אם כן אנחנו מתכוונים גם לאסור על חינוך לאמונות או ערכים שלא נראים לנו.

ואגב, אין כאן לדעתי שום אנטישמיות – ההתלהבות שבה משרבבים את העניין הזה לכל מקום היא פתטית. המניע הוא אחר לחלוטין. יש כאן רגישות מוסרית מאוד גבוהה (שאפשר לראות אותה גם בהתגברות הצמחונות והטבעונות) יחד עם נטייה אנטי-דתית, אנטיתאיסטית, שרווחת באירופה של ימינו, ולסיום מעט בלבול. רוח הנאורות (בסגנונה הצרפתי) חוזרת, ומבקשת ומבקשת לנקות את הארץ מסממני דת, ומתמקדת במעשים ומלבושים כי זה הרבה יותר קל מאשר לאסור על אמונות. כדאי לבדוק האם אוסרים על הורים גם לחורר את אוזני ואפי בניהם ובנותיהם או לקעקע על גופם. אם אין חוקים נגד זה, סימן שמה שמעצבן את האסיפה הפרלמנטרית הוא לא הנזק לגוף, אלא המניע לנזק, שהוא אמונה דתית. מדובר, לכן, בניסיון לפגוע בחופש הדת של תושבי אירופה.

אבל רגע, האם אין דברים שנאסור למרות שהאיסור עליהם יפגע בחופש הדת? ודאי שכן. למשל, מילת נשים. ולמה? כי על פי רוב מדובר בנזק הרבה (אבל הרבה) יותר חמור לאיבר המין, וחשוב יותר, הקונטקסט הוא שונה לחלוטין: במילת גברים מדובר בקבלה של הילד אל תוך הקהילה, בתוספת לכבודו ובהעלאתו ברמת החשיבות החברתית. במילת נשים מדובר בחלק ממכלול אמצעים לדכא ולשלוט באישה ובגופה, בפיחות בכבודה ובהורדתה ברמת החשיבות החברתית.

שימו לב גם ש"רבים מהצירים תמכו בתיקון החוק כך שלא יכלול אזכור של 'הזכויות הדתיות של הורים ומשפחות'." נדמה לי שזה אכן העניין. הניסיון למחוק את ההכרה בזכויות הדתיות של האזרחים. אבל יש לכולנו זכויות דתיות, כמו שיש לנו זכויות להחזיק בכל אידיאולוגיה שנחפוץ – או לא להחזיק בשום אמונה או אידיאולוגיה. הדת או חוסר הדת שלנו מהווים חלק מהותי, לוז ולב של הזהות שלנו, ועליהם להישאר נחלתנו הבלעדית והחופשית. כפייה אנטי-דתית, כמו כפייה דתית, מסוכנת עבור זכויות האדם הבסיסיות ביותר, ואסור שתתרחש.

(גילוי נאות: הכותב הינו נימול)