מוסר יהודי

זהות יהודית בישראל ובארה"ב

אחת השאלות המעניינות ששאלו הסוקרים בסקר Pew הגדול את יהודי ישראל היא "מה מהווה חלק מהותי מהיותך יהודי". בטבלה להלן מוצגות התשובות בהקבלה לתשובות שנתנו יהודי ארה"ב.
 
במקום הראשון אצל שתי הקבוצות נמצאת השואה, שהפכה למעין קעקוע מזהה עבור כל יהודי העולם, עניין לדעתי מדכדך למדי.
 
במקום השני משהו מעודד מאוד, והוא הזיהוי של היהודיות שלנו עם חיים מוסריים.
 
במקום השלישי נמצאת עבור היהודים הישראלים שמירת המצוות, ואילו אצל האמריקאים שוב עניין מוסר: פעולה למען צדק ושוויון (שאצלנו מקבל את המקום החמישי). כמובן, יש פחות אורתודוקסים בארה"ב, אהל אין להכחיש שהאתוס הליברלי גם יותר חזק בקרב יהודי ארה"ב.
 
המקום הרביעי אצל הישראלים הוא החיים בישראל, ואילו האמריקאים נשאלו על הדאגה לישראל. מה שמעניין הוא שיותר אמריקאים מזהים את הדאגה לישראל עם הזהות היהודית מאשר ישראלים עם החיים בישראל.
 
לבסוף, הרבה יותר יהודים אמריקאים מזהים השכלה והומור עם היהדות מאשר יהודים ישראלים. ללא ספק, אפשר לייחס את זה לעובדה שהאמריקאים זקוקים הרבה יותר מהישראלים למיני סממנים שיבדילו אותם מהסביבה ויאשרו את זהותם היהודית. עדיין, העובדה שרק 16% מהישראלים מזהים השכלה ("סקרנות אינטלקטואלית") והומור עם היהדות היא לדעתי מפתיעה. מעניין מה היתה התוצאה אם היו שואלים על שירות בצה"ל, עמידה בצפירה ביום הזיכרון או אכילת פלאפל. יש לי הרגשה שאלו היו מקבלים תוצאות גבוהות יותר, ולו רק משום הזיהוי בין יהדות לישראליות שמקובל אצלנו.
pew

גינוי לא יספיק – יש לטפל במקורות הטרור היהודי

2015-07-31_074412המשבר שהיהדות הדתית בישראל נמצאת בו כיום מגולם בהנחה של כולנו שאם אי פעם ימצאו את המחבלים ששרפו הלילה למוות את התינוק עלי סעד דוובאשה הם יהיו שומרי מצוות. רצף של מעשי טרור שהתרחשו בשנים האחרונות, שרק מיעוטם הסתיים בתפיסת המחבלים היהודים, כמעט שלא מותיר ספק בעניין. צריך להכיר בעובדה: קיימת כיום תת-תרבות יהודית פונדמנטליסטית רצחנית. יוצאים ממנה מחבלים, הם לרוב לא נתפסים, וכשכן הם מקבלים גיבוי מהקהילות שסביבם.

לא, זאת לא "היהדות" וגם לא "הדת". זו עמדה פרשנית מסויימת של כתבי הקודש, בתוספת לאומנות קיצונית. בכל המקרים שהיו, ובאלה שעוד חלילה יבואו, מקודשת הפרשנות המילולית של המקרא ומועלית על נס כמוסר עליון, אלוהי, "מוסר יהודי" לכאורה. אלה מוצבים אל מול המוסר ההומניסטי, "המערבי" לכאורה, שיש לדחות. לזה מוסיפים שובניזם לאומי מהזן הנחות ביותר.

את המצפון דוחים בשם הדת, מבלי להבין שהמהלך הזה עצמו הוא מודרני. מבלי להבין שבדת מסורתית דרך ארץ תמיד נחשבה לחלק אינטגרלי מרצון ה', וההלכה תמיד ניהלה דיאלוג עם המציאות. קוראים לזה פונדמנטליזם, והוא דומה למדי בכל הדתות.

קל מאוד לגנות רצח של תינוק אבל כנגד תופעות כאלה לא מספיק גינוי. על רבנים שרואים בכך רוע לצאת כנגד הרבנים המעודדים פרשנות דתית כזאת ופעילות כזאת. לצערי הרב הבעיה אינה מסתכמת בבנצי גופשטיין. לא תפתרו את הבעיה גם אם תשליכו את כולה לפתחו של הרב יצחק גינזבורג ובית מדרשו. הבעיה היא רבנים ציונים דתיים בכירים ומשפיעים.

כאשר הרב דב ליאור קובע ש"צריך לשאוף לניקיון ארצנו כולה [מערבים]", כאשר הרב אליקים לבנון קובע ש"כל ערביי ישראל חשודים בהשתייכות להגדרה זו [=רוצחים]", כאשר הרב שמואל אליהו אוסר להשכיר דירות לערבים, כאשר הרב ישראל רוזן קובע שיש לחמש "כל בחור וטוב לנשק להשיב מלחמה במסגרת מיליציות בלתי נשלטות" – וכאשר אמירות אלה לא זוכות לתגובה של גינוי נחרץ – הבעיה היא בלב לבה של הציונות הדתית.

לכן האתגר שעומד בפני סמכויות דתיות היום הוא בשלב ראשון הוקאתם הפומבית של רבנים שכאלה, או לכל הפחות התייצבות תקיפה כנגד דבריהם. שנית, יש לקבוע באמירה ברורה שציות עיוור לכתבי הקודש הוא כפירה. שדבקות במשמעות המילולית של פסוקים שונים היא דתיות נמוכה, פשטנית, בורה. שהתעלמות מהמצפון ומדרך ארץ ישרה הוא עשיית הרע בעיני ה'. שערכי המוסר הכלליים, דרך ארץ, מחייבים לא פחות מציוויי התורה.

יש לדחות את הפונדמנטליזם הרצחני בברור ובפומבי ויש לנכס מחדש את המוסר ההומניסטי ולקדש את המצפון.

מוסר יהודי על פי גבי אביטל

ד"ר גבי אביטל, לשעבר המדען הראשי של משרד החינוך וכיום מתמודד בפריימריז של הליכוד, מציע, כמדען וכיהודי, את הפתרון שלו לסכסוך עם חמאס:

כיצד מונעים סיבוב נוסף. הנה הפתרון הטקטי: חיבור מערכת אזעקת "צבע אדום" אל סוללות תותחים הפזורות מסביב לרצועת עזה בחלק הישראלי. עם הישמע האזעקה מועברים נתוני השיגור אל מחשב הסוללות ובאופן אוטומטי נורים עשרה או יותר פגזים, שעלותם לא מגיעה לרבע טיל מיירט של כיפת ברזל, אל מקורות הירי. אחרי פעם או פעמיים, משם כבר לא יירו רקטות או פצ"מרים. נכון, ייפלו חללים אזרחיים, אבל זה יהיה כאין וכאפס מול המחשבה כי 3 מיליון יהודים יהיו תחת מצור רקטי רק מפני שמנהיגי חמאס נחושים בדעתם לשחרר את "תל אביב הכבושה". מעתה גם ישתנה המוסר הישראלי אל מוסר יהודי, הקובע שדם חיילי צה"ל יקר יותר מ"אזרחים חפים מפשע".

ארבע מסקנות מעניינות עולות מדבריו המלומדים של אביטל:
1. מוסר מערבי נמנע מתוך בחירה מפגיעה בחפים מפשע. מוסר יהודי הוא הרג חסר אבחנה, ללא אפשרות של בחירה, של אזרחים.
2. ד"ר סטריינג'לאב (גם הוא מדען), על אף המבטא הגרמני הכבד שלו, היה יהודי.
3. ככל שהסכסוך מתמשך הופכים יהודים בארץ לגרוטסקה מעוותת המחקה בצורה פרודית את האיומים שבאויביהם ההיסטוריים.
4. לחילופין, יש יהודים שפשוט חיים בסרט.

הרב שפירא קורא לחיילים: במלחמה תקיפה הכל מותר

בפלייר שמופץ לחיילים קורא להם הרב יצחק שפירא לאמץ "מוסר יהודי", שפירושו שבעת קרב הכל מותר:

על פי התורה חייבים לנהל מלחמה תקיפה באויבנו. כל מה שאתם עושים כדי שהמלחמה תהיה תקיפה – הוא מותר, וחובה על פי התורה.

הנה הפלייר כולו. שימו לב גם לסימון האויבים: "השמאל", מערכת המשפט, התקשורת, ארגוני זכויות אדם ("זרים"). מולם מוצב מוסר יהודי "אמיתי".

כמה אירוני שדווקא בתורה כתובים מה שהם אולי חוקי דיני הלוחמה הראשונים בהיסטוריה. הרי אפילו דין "אשת יפה תואר" שמזעזע אותנו כיום הוא עדות לכך שכבר לפני 3000 שנה חשבו חכמים יהודים שלא רק בחיים אלא גם במלחמה לא הכל מותר. בעוד בעמים אחרים מלחמה היתה זמן של פריקת עול נורמטיבי והתבהמות כללית, כולל אונס, ביזה, שריפה ורצח המוני, התורה מצווה על איפוק מסויים גם תוך כדי קרב. והנה היום קיצונים שכאלה מחזירים את הגלגל לא אחורה, אלא אל ברבריות שמעולם לא היתה מותרת בתורה (ככלל – נכון שיש את עניין עמלק), אל תורת המוסר של גינגיס חאן, של מסעות הצלב, של הטוטסי וההוטו. וזה עוד נקרא "מוסר יהודי".

(עוד מידע כאן וכאן)