מוסלמים

יחסי אמריקאים והדת המוסלמית

מכון Pew משחרר נתונים בקשר ליחס אזרחי ארה"ב לאסלאם. כפי שניתן לקראות, המצב כעת הוא ש-62% מאזרחי ארה"ב "חוששים מאוד" מעלייתו של האסלאם הקיצוני העולם, ו-53% מעלייתו בארה"ב פנימה. בנוסף, 50% מהאמריקאים סבורים שהדת המוסלמית מועדת לעודד אלימות יותר מדתות אחרות. כל הנתונים האלה מהווים שיא של השנים האחרונות. ככל שיותר מבוגרים, לבנים, לא-משכילים ורפובליקנים, כך הנטיות המוזכרות כאן מתגברות – צעירים, שחורים והיספנים, משכילים יותר ודמוקרטים סבורים כך פחות.

2014-09-11_121246

כמה מילים ראשוניות על דאע"ש

דאע"ש היא תופעה אנושית, תרבותית וחברתית, אבל דאע"ש היא גם תופעה תיאולוגית. כך למשל, היא מקשה מאוד על אנשים (כמוני) שמעוניינים למצוא סיבות ונסיבות מקלות לאכזריותם של אנשים. נראה שדאע"ש פשוט אכזריים, בלי להיות זקוקים לסיבה. הם לא תחת כיבוש, לא מוחים נגד הקולוניאליזם, לא נאבקים לחופש או לשוויון שחסרים להם. הם במוצהר נאבקים כדי להכניס אחרים תחת הכיבוש שלהם, ולגזול מהם את החופש (המועט) שהיה להם, ולפעמים גם את חייהם ורכושם. הם עורפים ראשים, כורתים ידיים. הם לא נחמדים.

אבל נדמה לי שהתנועה מקשה גם על המומחים (ואני בשום אופן איני מומחה לאסלאם). על פניו מדובר באנשים שבזמן הזה במודע ובכוונה חוזרים לנורמות מוסריות קדומות (רצח המוני, אונס המוני, ביזה, סחר בבני אדם, השמדת אוכלוסיות על רקע דתי), דהיינו מתנהגים כסופה אנושית אלימה המשמידה את כל שנקרה בדרכה. מצד אחד, יהיה זה פשטני מדי לומר שמדובר רק באגוטריפ רצחני של קבוצה של כמה רבבות גברים שמתוך הכאוס שסוריה ועיראק התרסקו אל תוכו הצליחו לארגן לעצמם נשק וג'יפים, ומשתמשים בפונדמנטליזם כמסגרת של משמעות ותירוץ לנהוג ככל העולה על רוחם.

מצד שני, גם לראות בהם ביטוי פשוט של פונדמנטליזם איסלאמי אי אפשר, שכן הם נוהגים באופן שתנועות פונדמנטליסטיות אחרות, אל קאעידה למשל, מסתייגות ממנו, ומתעקשים להשמיד את כל מה שהיה לפניהם, כולל לא מעט מסגדים סונים. אני מחכה למאמרי המלומדים שיסבירו שהתופעה היא שילוב של פונדמנטליזם ורוח הטרור המהפכני של האידיאולוגיות המודרניות הגדולות (או משהו). כרגע נדמה לי שלפחות דבר אחד אפשר לקבוע: מול עינינו, אחרי כמעט שבעים שנה, אנחנו חוזים בעלייתה של האנלוגיה הדפיניטיבית הבאה לרשע מטורף. מעתה אל תאמר "נאצים", אמור "דאע"ש".

10455839_1582352278657707_1478604207928249481_n
בתמונה (אחת הפחות נוראיות), לוחמי דאע"ש טובחים בחיילים עיראקיים שהם שבו.

על ח'ליפים וח'ליפות

"ח'ליף" הוא כמובן המחליף של הנביא מוחמד (עליו השלום וכו'). התואר הזה מקנה למחזיקו להנהיג מלחמת קודש (ג'יהאד) תוך גיוס כל המוסלמים וכל המסגרות הפליטיות המוסלמיות תחת פיקודו. לפני שבוע הכריז אבו באכר אל-בגדדי, מנהיג דאע"ש, שהוא הח'ליף, וקרא לכל המוסלמים לקבל את מנהיגותו. הבעיה, כפי שמבהירים שני כותבי המאמרים להלן, היא שח'ליף כבר מזמן אינו תואר שמעלה בעיני המאמינים תמונה של ממלכה איסלאמית מפוארת המונהגת על ידי חוקים אלוהיים לטובת האנושות כולה, אלא של חבל ארץ נחשל המונהג על ידי פסיכופט מקצץ-ידיים לטובתו האישית.

אחמד ראשיד, שהיה בעברו לוחם גרילה ומאז פרסם כמה ספרים על האיסלאם באזור, משווה את דאע"ש לטליבן, ומותח קווי דמיון בין כשלונם של האחרונים לנהל מדינה מתפקדת למה שכנראה יקרה גם לדעא"ש. הנשלטים בדרך כלל שונאים את השליטים, כל מי שיכול בורח, והאזור הופך לשממה אכזרית. ב-2001, אחרי חמש שנות שלטון טליבן באפגניסטן, רבים נטשו את האזור תחת שליטתו והוא הפך מוכה רעב.

ריצ'רד בולט מסביר על ההיסטוריה של הח'ליפות, מונה כמה ח'ליפים שניסו בעבר להצדיק את התואר שלקחו לעצמם, ומסביר למה אף אחד בעולם המוסלמי לא לוקח את יומרתו של אל-בגדדי ברצינות. למעשה, הוא טוען שהקפיצה הזאת מעל לפופיק רק מזיקה לדעא"ש, שכבר זוכה ללעג. המנהיג הרוחני של האחים המוסלמים במצריים, יוסוף אל-קרדאווי, קבע שהכרזתו של אל-בגדדי מנוגדת לשריעה ובטלה, וכמובן שאל-קאידה, שדעא"ש לקחו ממנו את גביע העולם בטרור, לא מוכן להשלים עם יריקה כזו על כבודו המדולדל.

אל-בגדדי מכריז שהוא הח'ליף

אל-בגדדי מכריז שהוא הח'ליף

משיחיות אפוקליפטית באיראן

בועז ביסמוט מביא היום בישראל היום סיכום קצר של חוברת מעניינת בשם Apocalyptic Politics: On the Rationality of Iranian Policy, שנכתבה על ידי איראני גולה בשם  Mehdi Khalaji. ביסמוט מדגיש במאמרו את אופיה המשיחי של ההנהגה האיראנית, אולם מכיוון שאותה חוברת נכתבה ב-2008, היא לא מביאה בצורה מודגשת מספיק את מימדי המתח וחילוקי הדעות בין אחמדינג'ד לח'אמנאי, שכבר מזמן אינם פועלים בתיאום, בטח שלא בהרמוניה. הדגשת המתח חשובה, מכיוון שהוא עצמו נגזר מהעמדות השונות של האישים בנוגע לביאת המהדי והדרכים לזירוז ביאתו. אחמדינג'אד רדיקלי הרבה יותר מהשליט העליון, ולכן כמובן הרבה יותר מסוכן. מצד שני, מאז נכתבה החוברת כנפיו קוצצו, כוחו פוחת, ומעמדו היום בשפל.

יחד עם זאת, ביסמוט מאיר נקודה שלרוב אינה מקבלת תשומת לב בתקשורת המיינסטרים, והיא המשיחיות האקוטית של אחמדינג'אד. הנה למשל פסקה חביבה:

אחמדינג'אד מאמין כי דרך נוספת לזרז את ביאת המשיח – מעבר לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות כגון הגרעין – היא לפתוח בג'יהאד עולמי ולהשמיד את השטן הגדול (ארה"ב) ואת השטן הקטן (ישראל). הוא אף משוכנע כי פגש את המהדי אישית, כך לפחות אמר בהזדמנויות שונות לקהל מעריציו, וכי הוא מקבל ממנו הנחיות שיכינו את איראן למלחמה אפוקליפטית כדי להשמיד את הציוויליזציה הנוצרית והיהודית.

גוד נואוז, האיראנים אינם היחידים במזרח התיכון שמערבבים משיחיות ופוליטיקה, אבל בהחלט לא רצוי להתעלם מהמימד המאוד משמעותי הזה בהתנהלותם.

למעוניינים בחומר קריאה לשישבת, כל החוברת שביסמוט מדווח עליה נמצאת על הרשת, כאן ב-pdf. ולמי שרוצה עדכון מסויים על המצב, לפני כשנה, עת המתח בין שני האישים הבכירים בהנהגה האיראנית היה בשיאו, כתבתי על הנושא כאן, והבאתי גם מסמך שדלף אז לוויקיליקס בדבר שמועה טהראנית על כך שידידו של אחמדינג'אד לא פחות מאשר מתקשר את המהדי.

כמה נתונים על אופי האיסלאם במצריים

כמה סקרים צוטטו בעיתוני הסופ"ש ובהם נתונים על מידת הדתיות של המצרים. מסתבר שהם מאוד מזוהים עם האיסלאם, או במילים אחרות, הם אנשים דתיים. יחד עם זאת, ברור שלא כולם מוסלמים פונדמנטליסטים, בדיוק כמו שלא כל היהודים הדתיים עם חרדים או מתנחלים פנאטים. לדוגמא, אנשיל פפר מביא דברים מכיכר תחריר של אחד, מוחמד עטייה חמאד:

"אני דתי, אז מה, אני דתי כמו מצרים רבים אחרים. אני מתפלל, אני שומר על חוקי האיסלאם. הדת נוכחת בכל מישור בחיי. כך נולדתי ואני לא יכול לתאר את עצמי כמשהו אחר, חוץ ממוסלמי מאמין. אלה ערכים טובים שאני מיישם בחיי". עם זאת, הוא הזדרז להבהיר שהדת שלו, אין משמעותה חוסר סובלנות כלפי דעות או דתות אחרות.

בסקר שנערך לפני חצי שנה על ידי מכון Pew מובאות דעות של הציבור המדינות שונות בעולם המוסלמי לגבי מערכת היחסים בין הדת לשלטון. אביא כאן כמה נתונים על מצריים:

  • 59% מהמצרים חושבים שדמוקרטיה עדיפה על כל צורת שלטון אחרת
  • 85% חושבים שהשפעת האיסלאם על הפוליטיקה היא חיובית
  • 31% חושבים שקיים מאבק בין הרפורמיסטים לפונדמנטליסטים בארצם
  • 20% מודאגים מאוד ו41% מודאגים מעט מאיסלאם קיצוני בארצם

נדמה לי שהתוצאות האלה מראות בברור שרוב המצרים אינם פונדמנטליסטים, לא רוצים פונדמנטליזם, וכן רוצים דמוקרטיה.

שיעור המוסלמים בעולם

יש תמיד לחשוד מעט בתחזיות האלה, אבל רק כדי לשמור לפעם הבאה שאיזה אידיוט ידבר על כך שאירופה "מתאסלמת":

הנה המחקר המקורי של מכון Pew, והנה מפות אינטראקטיביות שמסבירות את המצב עד 2030;

הנה הידיעה מהניו-יורק טיימס והנה הידיעה מהארץ.

לסיכום: אוכלוסיית המוסלמים בעולם תגדל בקצב מהיר יותר מאשר אוכלוסיית החילונים, זה די ברור, אבל לא מהיר יותר מאוכלוסיית הנוצרים המאמינים (כפי שכתבתי לפני חודשיים כאן) ובכ"א יותר לאט מאשר היא גדלה עד כה. גם ב-2030 שיעורם של המוסלמים באוכלוסיית אירופה יהיה לא יותר מ-8%. הנה ציטוט מהידיעה בהארץ:

מספר המוסלמים בעולם ב-2030 צפוי לעמוד על 2.2 מיליארד, בהשוואה ל-1.6 מיליארד כיום, קרי 26.4% מאוכלוסיית העולם ב-2030 לעומת 23.4% כיום. המוסלמים באירופה, שהיו כ-6% מהאוכלוסייה בשנה שעברה, יהוו כ-8% מהאוכלוסייה עד 2030. לפי מומחים, שיעור הצמיחה של האוכלוסייה המוסלמית אינו גדול מספיק כדי לשנות באופן דרסטי את מאזן הדתות בעולם.