מדע

הרבי מליובאוויטש וגיל העולם

לאחרונה יצא בהוצאת ידיעות ספרים הספר 'תשובות לשאלות החיים' מאת הרבי מליובאוויטש (מנחם מנדל שניאורסון). הספר הזה מצטרף לז'אנר של ספרי "עזרה עצמית" יהודיים (כתבתי עליו כאן) שעורכים פופולריזציה לתכנים מסורתיים ומציגים אותם כמשאבים למען שיפור חייו של הפרט המודרני.

אבל לא על זה רציתי לכתוב, אלא אמונה מסויימת של הרבי. כידוע, יחד עם גדולתו וייחודו היו לרבי מליובאוויטש כמה אמונות מוזרות. המפורסמת בהן היא שהוא עצמו המשיח, אולם רק קצת פחות מוזרה היא דבקותו העיקשת באמונה שגיל העולם הוא בדיוק כמניין השנים העברי, דהיינו פחות מששת אלפים שנה. הרבי שלל את הממצאים שהיקום הוא בן מיליארדי שנים, וממילא שלל גם את האבולוציה.

בפסקאות המובאות להלן הוא משתמש בידע המדעי הלא מבוטל שלו כדי להטיל ספק בגילם של המאובנים. ראו לאיזו רמה של להטוטנות הוא נדרש רק כדי שלא יהיה חייב להודות שהיקום זקן קצת יותר מכמה אלפי שנים.

rabi

כאן דף הספר.

רוב האמריקאים מאמינים שמוצא האדם מהאל

בתזמון מושלם לפולמוסון לימודי האבולוציה כאן, מכון גאלופ שחרר אתמול סקר בנוגע לאמונות האמריקאים לגבי מוצא האדם. ובכן, 42% מהאמריקאים מאמינים שהאדם נברא as is מתישהו בעשרת אלפים השנה האחרונות. כפי שניתן לראות מהגרף, לעמדה הזאת יש רוב קבוע בציבור האמריקאי משנת 1982, אז החל גאלופ לשאול בנוגע לכך. למעשה, המגזרים היחידים שבהם אין רוב לעמדה שבני האדם קיימים קומפלט מאז ברא אותם האל הטוב לפני כמה אלפי שנים הם בוגרי קולג'ים (שם שיעורם של המאמינים בכך הוא 29%) וצעירים בין 18-29 (28%). ייתכן שכאשר הדור הצעיר של האמריקאים יגדל רוב הציבור בארה"ב אשכרה יקבל את מה שנחשב כיום האמת העובדתית הפשוטה. מכיוון שאצלנו לא ילמדו שהאדם נוצר בתהליך אבולוציוני יש מצב שבעתיד יהיה בישראל רוב לדעה ההפוכה. אולי זו פירושה של "למידה משמעותית".

2014-06-03_055832

המפץ בשירות האמונה

הרב חיים נבון כותב שאימות תיאוריית המפץ הגדול מחזקת את מיתוס הבריאה הפותח את התורה. אני דווקא לא חושב שכדאי להתפעל מממשקי דת-מדע שכאלה, ראשית מפני שבמקומות שהמחקר המדעי חולק על האמונה (למשל, בנוגע לקיומו של מעמד הר סיני) ספק בעיני אם הרב נבון יקבל את מסקנותיו, ויש כאן אם כן חד צדדיות מסויימת. ושנית, הסיפור ממילא תמיד יותר מורכב. הרי הבריאה לא חשובה כאירוע "היסטורי" (וככזה היא גם קרובה מדי – 6000 שנה ולא 13 מיליארד), אלא תיאולוגי.

האמונה בבריאה היא האמונה באל פרסונלי, בעל רצון. אל ש"בורא" מתוך רצונו ברגע אחד. לכן היתה בריאה – כי הוא החליט. אל כזה הוא אל שיכול גם לכרות ברית עם עם אחד כרצונו, לתת תורה, לצוות חוקים, לכעוס, לנקום, לסלוח, לרחם. האמונה בקיום אינסופי רציף לעולם היא שלילת האל הזה, והעמדת תפיסת אלוהות לא-פרסונלית, "טבעית", אמננטית ומופשטת. אלוהות שופעת וזורמת שאין צורך בהתגלות ("הר סיני", "ישו") כדי לגלותה, אלא בהתבוננות בעולם או בתוכנו. לכן אריסטו והנאו-פלטונים לא האמינו בבריאה, ולכן יהודים ונוצרים התעקשו להאמין בה (לרמב"ם, כאריסטוטלי מושבע, היה קשה מאוד להאמין בבריאה, ויש הסבורים שקפיצת האמונה לא עלתה בידו).

אימות תיאוריית המפץ הגדול נותן אולי רמז שהעולם "התחיל" מתישהו, אבל אין לה את המטען התיאולוגי של הרצון האלוהי, שהוא מה שחשוב ליהודים שומרי מצוות. באותה מידה מדווח לנו המדע שהעולם שלנו יסתיים: בעוד 5 מיליארד שנה השמש תהפוך ל"ענק אדום" ותאדה את כדור הארץ. האם אפשר לומר שבגלל שלעולם יהיה סוף נבואות הגאולה של הנביאים נכונות? לא נראה לי שכך נראית גאולה.

המפץ הגדול הוא כולו במסגרת ההגיון המדעי, שעומד על חוקים א-פרסונלים והתפתחות עיוורת. מה הביא למפץ מבחינת המחקר המדעי? תנאים פיזיקליים מסויימים, לא רצון אלוהי. כלומר אין כאן בעצם שום סיוע לאמונה, שעדיין צריכה להניח קיומה של פרסונה אלוהית בעלת רצון, שהיא היא זו שהזניקה את המפץ. זאת צריכה להיות חתיכת פרסונה אלוהית, ויש לזכור שאפילו כזאת שמסוגלת להבטיח ירידת גשם בעתו עוד לא מצאנו.

הדבולוציה של הרפובליקאים

מכון Pew פרסם סקר הבודק את הדעות של הציבור האמריקאי על התפתחות האדם. מסתבר ש-60% סבורים שהאדם הוא תוצר של התפתחות לאורך זמן, ו-33% סבורים שהוא קיים מאז ומעולם as is. מתוך הדוגלים בהתפתחות, 32% סבורים שההתפתחות היא תוצאה של תהליכים טבעיים ("אבולוציה" בלע"ז) ואילו 24% מאמינים שהיא תוצאה של יד אלוהית מנחה ("אינטעליג'נט דיזיין").

הסקר גם מחלק את הנשאלים על פי זרמים נוצריים (האוונגליסטים בראש המאמינים בבריאה וכו'), אבל אולי הכי מעניינות ההתפתחויות בשדה הפוליטי: מאז 2009 חלה התדרדרות רצינית במצב הבטחון בשכל האנושי בקרב הרפובליקאים. ב-2009 54% מהם היו בדעה שהאדם הוא תוצר של התפתחות הדרגתית. כיום סבורים כך רק 43%, ואילו 48% מאמינים שהאדם קיים מבראשית כפי שהוא כיום.

איך אפשר להסביר שינוי חד שכזה? דאנה מיליבנק מהוושינגטון פוסט כותב שלא מדובר כנראה ברפובליקאים ששינו את השקפת עולמם, אלא במספר האנשים שמוכנים כיום להזדהות כרפובליקאים כשסוקרים מתקשרים אליהם – אלה נותרו היותר אדוקים, שלא לומר פונדמנטליסטים (או אנשים שעבורם שאלת האבולוציה היא יותר פוליטית מאשר דתית). "המפלגה הרפובליקאית עושה את הבלתי יאמן והופכת להיות תיאולוגית אפילו יותר", כותב מיליבנק, ומוסיף שמבחינה של דרוויניזם פוליטי קר, ההומוגניות הלבנה-אוונגליסטית של הרפובליקאים היא מתכון בטוח להכחדה.

2014-01-01_102523

הרב זמיר כהן והמדע בשירות הדת

התפרסמה היום ב'גלובס' כתבה של שחר סמוחה על הרב זמיר כהן, שמשתמש ב(פסאודו)מדע כדי לערער על ממצאי המדע. מה שמעניין כאן לדעתי הוא ההזדקקות, בסופו של דבר ואחרי הכל, לסמכות המדעית. אי אפשר בלעדיה, לכאורה. בציטוט שמובא מפי בתחילה ניסיתי לטעון שהברירה של המאמינים בזמננו בין דחייה מוחלטת של המדע לבין קבלה מוחלטת שלו היא קשה, כי עבור רבים הדחייה המוחלטת אינה אפשרית, הן משום שסמכות המדע טבועה בהם על ידי התניות תרבותיות שמשותפות לכולנו, והן משום השימוש בטכנולוגיה, שלכאורה מדגימה את זה ש"המדע עובד". כהן מנסה לאפשר לחסידיו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: המדע אכן מצביע על האמת, אלא שהאמת הזאת היא תורת ישראל.

פונדמנטליזם כהפרעה נפשית

למרות שמדובר בחוקרת מאוקספורד, נדמה לי שהכותרת של המאמר הזה, שמבשרת על כך ש"בקרוב ייתכן שפונדמנטליזם דתי יוגדר כהפרעה נפשית", מפריזה לא מעט. ובכל זאת, זה בין השאר המקום שאליו מדעי הנוירו, ובעיקר חלק ממדעני הנוירו, מכוונים אליו, וזה עצוב מאוד. ראשית משום עיקרון חופש דת, שאמור לאפשר לנו גם להיות פנאטים, בדיוק כמו שהוא אמור לאפשר לנו להיות פגאנים או לרצות לבנות את בית המקדש או להיות אישה שמתפללת בטלית בכותל. אז אחרי שהטחת קללות ("פרובוקציה!" "משוגעים!") כבר איבדה קצת תנופה, יש לנו את המדיקליזציה והפתולוגיזציה של סוג מסויים של אמונות דתיות או תשוקה דתית, שמהווה שלב חדש ועלוב של חילון, דרך "מדעית", לכאורה, להכניס את כולם לקופסה של ה"שפויים".

אבל הסיפור כאן הרבה יותר רחב מחופש דת ומאמונות דתיות, ובעיקרו עומד על הזכות שלנו להיות מוזרים, קיצוניים, פסיכים, זכות שהולכת ו"נחקרת" מדעית, ועוברת מדיקליזציה ופתולוגיזציה כאמור. בעיקרו יש כאן את הסיפור של המלחמה בסמים מכיוון אחר: התשוקה של ההגמוניה (הפטריארכלית? הקפיטליסטית? השלימו בעצמכם) לשמור על "הנורמלי" בכל מחיר, לא לאפשר לחריג לפרוץ דרך הסדקים של המכונה הרציונלית-אינסטרומנטלית. לכן אסור להיות מסטול, ואסור להיות פנאט, ומותר להיות הומו אבל רק בתנאי שאתה נחמד.

יש כאן כשל עמוק בהבנת האדם, בהבנת החברה, בהבנת הקיום.

מאמר על האופי הבלתי-רדוקציוני של החיים

זוכרים את הרשימה שלי על ספרו של יובל נח הררי, 'קיצור תולדות האנושות'? זוכרים שטענתי שהוא מבטל בצורה לא נכונה את הקשר שבין הביולוגיה לרבדים שמעליה, ושאלו לא פחות "אמיתיים" ממנה? טענתי שהרבדים העליונים, של התרבות והמבנים החברתיים השונים אינם פשוט "דמיונות", שכן הם צומחים מתוך הרבדים התחתונים בצורה כמו-אורגנית, שאינה דטרמיניסטית אבל גם אינה רנדומלית. הם מה שנקרא emergent. לכן רדוקציה לביולוגיה (או לכל רמה אחרת) אינה מתארת נכונה את המציאות. ובכן, מצאתי מאמר נאה על הרשת שמדבר על כך, וגם מקשר את זה לתפיסה רליגיוזית של הטבע, יענו דתיות ללא בורא או כוח עליון. הנה.

בודהיזם ומדע האושר

"הסריקות הראו גם פעילות יתר בקליפת המוח הקדמית השמאלית של ריקרד בהשוואה לנבדקים האחרים, אשר נותנות לו קיבולת חריגה בגודלה לאושר ו"נטייה מופחתת לשליליות", מאמינים החוקרים."

הנה שילוב קטלני של שני טרנדים: האחד, ניורו-קשקשת להמונים, שמציגה ממצאים "מדעיים" למושגים תרבותיים כמו אושר, אהבה, מוסר וכיוצא באלו (אז פעילות יתר בקליפת המוח הקדמית השמאלית היא מה שעושה אותנו מאושרים? וואללה!); והשני, הפיכתה של הדהרמה הבודהיסטית לתרפיה נפשית להמונים, שעניינה לא חקירה אינטרוספקטיבית נחושה ומייגעת שמביאה להפגת השנאה, החמדנות והבורות באשר לטבע ההוויה (כפי שהדהרמה משום מה מתעקשת לנסח את הדברים), אלא הפקת "אושר" ואיכות חיים.

אין ספק שמחקרים נוירולוגים זה דבר חשוב, ומדיטציה בודהיסטית עניין לא פחות חשוב, אם כי אצלי לפחות משהו לא עובד: גם אחרי שנים של מדיטציה בודהיסטית, כתבות כאלה גורמות למוח שלי להיות פחות מאושר.

קבלה בשירות המדע

2012-10-12_063502

גיליון 'עולם קטן' האחרון לומד מהאוונגליסטים הבריאתנים ומפרסם את הוכחתו המדעית-קבלית לשילובם ההרמוני של מיתוסי התורה וממצאי המדע. עד כאן הכל פשוט והכי הגיוני. בהתחלה חשבתי לעצמי להגיב בהומור וקצת ללעוג לפרוייקט האפולוגטי הזה, אבל האמת היא שאני דווקא בעדו. כאילו, אם הפלפולים הקבליים האלה הם מה שנחוץ לשומרי מצוות מסויימים על מנת לקבל את ממצאי המדע המודרני – יאללה, לבריאות. ולכן רק אבקש: האם אפשר למצוא בתורת הסוד היהודית ראיות לכך שהיא חזתה כבר לפני מאות שנים לא רק את התפתחויות המדע המודרני, אלא את התפתחויות המוסר המודרני? אני יודע שזה יותר קשה, אבל אם באמת הצלחנו להגיע לתובנה מרשימה כגון "קבלה ספונטנית וטבעית של שש יחידות זמן בסקאלה הלוגריתמית […] בדומה לששת ימי הבריאה"(!), לא נוכל לארגן גם איזו חכמה קבלית עתיקה על כך שגויים לא שווים פחות מיהודים, נשים לא שוות פחות מגברים והומוסקסואליות זה בסדר גמור? בחיי, תעשו מאמץ. זה מה זה יכול לעזור.