מדיטציה

ראיון על ספרי 'מדיטציה יהודית' אצל ירון לונדון

אתמול התארחתי בתוכנית לונדון את קירשנבאום לשיחה על ספרי החדש, 'מדיטציה יהודית'. ניסיתי יחד עם ירון להבין מהי מדיטציה, ומה הקשר של טכניקות מדיטטיביות, אם בכלל, לקבלה. דיברנו גם קצת על הרב יצחק גינזבורג ושיטתו המדיטטיבית.

את הספר עצמו אפשר כבר לרכוש בקלות מאתר סטימצקי.

שלשלאות קסומות מאת משה אידל

הספר הזה, 'שלשלאות קסומות', של פרופ' משה אידל, כנראה גדול חוקרי המסורת המיסטית היהודית בזמן הזה, עניינו לכאורה, כלשון תת הכותרת שלו, "טכניקות וריטואלים במיסטיקה היהודית", אבל למעשה הוא שואל שאלה עקרונית: איך צריך לחקור את המיסטיקה היהודית. או אולי אפילו: מהי המיסטיקה היהודית.
 
האם המסורת המיסטית היהודית, ובראש ובראשונה הקבלה, היא ביטוי לתפיסה מיתית-תיאולוגית מסויימת, או שמא, כפי שסבור אידל, עניינה העמוק של המיסטיקה היהודית אינו רעיון, אלא פעולה. כלומר שהקבלה אינה הכפפתם של המנהגים הריטואליים היהודיים תחת מבנה תיאולוגי (הניזון ממסורות חז"ל, מהפילוסופיה הנאופלטונית וכו'), אלא בעיקרה העצמתם של מצוות ומנהגים, הגדלת מקומם בחיים היהודיים, וזאת על ידי עטיפתם במיתוס.
 
גם פרשנותה של החוויה המיסטית קשורה לכך: האם המסלול המיסטי מבקש להגשים באופן חוויתי אידיאלים תיאולוגיים, או שמא הוא בראש ובראשונה ביטוי של הפרקטיקה, והתרגול עצמו הוא שמעצב את החוויה? ידועה ביקורתו של אידל על מורו גרשם שלום, שתפיסה "תיאולוגית" של הקבלה לא איפשרה לו להבחין שקיים במסורת היהודית אידיאל מיסטי של unio mysica, כלומר איחוד מלא עם האל.
 
אידל ממשיך ומפתח בספר הזה את המהלך שהתחיל בסוף שנות השמונים, עם פרסום ספרו פורץ הדרך 'קבלה, היבטים חדשים'. כבר אז הקדיש אידל מקום חסר תקדים לביאור הטכניקות המיסטיות בהן משתמשים המקובלים. במבט לאחור נראה מובן מאליו שבמסורת ששמה דגש עצום על מעשים כמו היהדות גם המסורת המיסטית תתן להם דגש מיוחד.
 
הספר יצא לראשונה ב-2005 באנגלית, וכאן הוא מוגש בגרסה מעודכנת בהוצאת מכון שלום הרטמן Shalom Hartman Institute, בתרגום מירי שרף ובעריכה מדעית של עמרי שאשא.
idel

ליידי גלובס עושה מדיטציה

גיליון יוני של 'ליידי גלובס' מוקדש ל"נוכחות: לחיות כאן ועכשיו", שזה בעצם מיינדפולנס, כלומר קשיבות או תשומת לב. ואכן, הגיליון מביא כתבות וראיונות בעניין. הנה למשל קטעון מתוך ראיון של תחיה ברק עם פרופ' אלן לנגר שהצליחה ללמד כל מני טייקונים ו"בכירי משק" איך לעשות מדיטציה. כפי שאפשר לראות ברשימה שבקטעון, העניין תופס לא רע. אז מצד אחד, מיינדפולנס זה אכן חשוב וטוב ומועיל ומבורך. וזה גם יפה שהדהרמה הבודהיסטית רלוונטית ונוכחת 2500 שנה ו-13,000 ק"מ מלידתה. מצד שני, זה לא ממש הדהרמה הבודהיסטית, אלא איבר קטן ממנה, שלא רק שמנותק מהקשרו, אלא גם ממטרתו המקורית: הבודהה לימד מדיטציה כדרך להתעוררות ושחרור מאשלייה, תאווה ושנאה. פרופ' לנגר מלמדת מיינדפולנס כי לטענתה "זו הדרך היחידה להגיע לפסגה". יאק.

2014-06-02_214555

תחילתם של "קורסי" המדיטציה

בשבועות האחרונים דנתי עם הסטודנטים שלי באונ' תל אביב על צמיחתו של הבודהיזם במערב. מדובר, אפשר לומר, בזרם חדש של בודהיזם, שונה בכמה בחינות עקרוניות מהדת העממית שניתן לפגוש במזרח הרחוק. בלשון בודהיסטית, יש כאן "רכב" חדש לדהרמה. בעיקר הקדשנו זמן להתפתחותו של "קורס המדיטציה", שקל להבין שהוא המצאה מודרנית, אולם שמעטים יודעים שהוא הומצא לא על ידי מערביים, אלא על ידי בודהיסטים "ילידיים", או ליתר דיוק, בורמזים.

מי שעומד מאחורי חלק גדול מהתפתחותו של הבודהיזם המערבי הוא אפוא נזיר בורמזי שנקרא לדי סיידו (Ledi Sayadaw 1846-1923). הוא שהגה לראשונה את האפשרות להנגיש את התרגול המדיטטיבי לבעלי בתים (כלומר, לא-נזירים), וזאת על ידי עריכת מפגשי תרגול בני כמה ימים. הוא עשה זאת כתגובה לכיבוש הבריטי של בורמה ולפחד שלו ושל אחרים שהמסורת הבודהיסטית בסכנה. כדי לשמר את המסורת הוא חידש בה (אירוניה שגרתית שאנחנו מוצאים בכל ניסיון שכזה), וממנו יצאה השושלת שהביאה למרכזי ויפאסנה של גואנקה בכל העולם מחד, ותנועת ה-insight המערבית שגם לה נציגות רחבה מאידך גיסא.

והנה, בדיוק החודש עלו לרשת שתי שיחות של אחד מהחוקרים של הנושא, אריק ברון, שפרסם לפני שנה את הספר (שכריכתו מוצגת להלן) על "הולדת התובנה" והנזיר לדי סיידו. בשיחות הוא מתאר איך הכל התחיל, וקצת גם על ההמשך במערב. הכל בפודקסטים של אתר החמוד Buddhist Geeks:

שיחה 1: http://www.buddhistgeeks.com/2014/04/bg-318-birth-insight-meditation/
שיחה 2: http://www.buddhistgeeks.com/2014/04/bg-319-making-mass-meditation-movement/

2014-05-14_130945

חדשות בודהיזם במערב

הטיימס מדווח שמספר הבודהיסטים באנגליה כמעט הוכפל בעשור האחרון: מ-134,593 ל-247,743 – עלייה של 84%. זאת כמובן עלייה פנומנלית, ונשאלת השאלה: למה?

ידידי אסף פדרמן מנסה להסביר:

בעשור האחרון התרחשה יציאה גדולה מהארון בתחום המדיטציה. מה שהיה בעבר תחום ניו אייג'י איזוטרי שגרם להרמת גבות מצד הדודות מסביב לשולחן החג, נכנס היום למיינסטרים בבתי חולים, קליניקות פסיכולוגיות, וחברות עסקיות גדולות. [כלומר יש כאן גם יותר אנשים שמתעסקים בענייני בודהיזם. תופעה נלווית לכך היא] מתן לגיטמציה לבודהיסטים לדבר על הבודהיזם שלהם בחופשיות [ולענות בסקר טלפוני שהם "בודהיסטים"].

בעיקרו של דבר מדובר בהתגברות והרחבה של כל תחום ה"מיינדפולנס", כלומר מדיטציית קשיבות ותשומת לב, שיותר ויותר מחקרים מגלים שהיא עושה לנו ממש טוב. מדיטציה בודהיסטית הולכת ותופסת מקום מתחרה ליוגה כטכניקה ההודית המיובאת החביבה על המערביים. כמובן, כמו היוגה, התהליך כולל מסחור ורידוד של העניין.

ואכן, במאמר מתחילת החודש מנסים רון פורסר ודיויד לוי, אנשים רציניים בהחלט, להזהיר מפני הפיכת הדהרמה ומדיטציית המיינדפולנס מכליים רוחני-טרנספורמטיבי למשחקי עזרה-עצמית בנאליים בשירות כוחות השוק.

מדיטציית ויפאסנה עם הסכמה מהרב אבינר

סצנת המידטציה היהודית הולכת ותופחת, והקהילה שומרת המצוות כאן עוקבת אחרי הקהילה המקבילה בארה"ב בעניין שיש לה בויפאסנה הבודהיסטית. כל מי שיעיף מבט בשלל המרכזים ללימוד מה שמכונה "מדיטציה יהודית" בארה"ב יוכל לראות שרובם מסובבים בצורה זו או אחרת על הטכניקה של הויפאסנה, שהיא (לדעתי האישית והמשוחדת, כמתרגל מזה שנים) אכן טכניקה מצויינת לחקירה עצמית והתפתחות רוחנית.

בארץ יש שתי עמותות שמארגנות קורסי ויפאסנה, העמותה לויפאסנה הבינלאומית של המורה ההודי גואנקה, ועמותת תובנה הישראלית, שנבדלות באופיין ובמוריהן, ולא אאריך בזה. עבור שומרי מצוות, רק עמותת תובנה מאפשרת לקיים אורך חיים אורתודוקסי, וגם זה בדיעבד, כלומר, על המודט למצוא זמן משלו להתפלל וכו'.

לפני שבועיים התפרסם בעלוני בית הכנסת דבר קיומו של "קורס מדיטציה יהודית" שלמעשה, כפי שפורט במודעה, מתוכנן להיות "קורס ראשון מסוגו ללימוד מדיטציית ויפאסנה ברוח היהדות". דיברתי עכשיו עם המארגן, דויד, שהסביר שהמניע לארגון הקורס היה הבאת הטכניקה המעולה הזאת לציבור שומר המצוות, שלא מוצא את מקומו בעמותות הקיימות, ומכוון להיות יהודי-דתי לכתחילה, כולל תפילות, הפרדה בין נשים לגברים וכו'.

לצורך כך, שימו לב, הצליח דויד לקבל הסכמה מהרבנים אבינר ומלמד, דבר מדהים בעיני, שכן הויפאסנה היא כמובן טכניקה בודהיסטית. זאת ועוד, הרב אבינר פסק בעבר שאין ללמוד דברים שכאלה מהגויים: "עניינים רוחניים מוסריים וחינוכיים אנו יונקים ממקור דבר ה' אשר לישראל, ולא ממקורות זרים שמבלבלים ומטמאים את השכל והרוח, הנפש והגוף של אדם מישראל." (וראו מעט יותר על העניין ההלכתי במאמר של ד"ר נתן אופיר המלונקק לעיל, או בסוף הרשימה שלי הזו). ייתכן שעם השנים שינה הרב את עמדתו, לא מעט, אפשר מנחש, בשל הביקוש הגובר והולך מצד הציבור, ביקוש שמתבטא גם במעשה.

בכל מקרה, בהנחה שהמורה הוא רציני (אני לא מכיר אותו), מדובר לדעתי בחדשות טובות מאוד. הפרטים באתר הקורס.

קורס מדיטציה יהודית בחנתון

במסגרת המחקר לדוקטורט שלי, שהוא כידוע על מדיטציה יהודית, הגעתי גם לקורס המדיטציה היהודית הראשון שהעבירו הזוג ג'ף רות וגו'אנה כץ בקיבוץ חנתון לפני שנתיים. כלומר, לא השתתפתי ממש בקורס, אבל הגעתי ואף ראיינתי את רות'. ג'ף וגו'אנה הם יהודים אמריקאים, רבנים רקונסטרוקציוניסטים, שמגישים את גרסתם למדיטציה יהודית, ועושים זאת בהצלחה מרובה במרכז שלהם בארה"ב, אלת חיים. כעת הם חוזרים לארץ, וחוברים לרב ג'יימס ג'ייקובסון מייזלס ממכון פרד"ס ולד"ר סטיבן פולדר מעמותת תובנה כדי להוביל קורס מדיטציה יהודית, שוב בקיבוץ חנתון. בבקשה:

מדעי המוח והמדיטציה

השפעותיה של המדיטציה על המוח האנושי נחקרות בצורה מדעית החל משנות השישים, אבל רק בשנות התשעים נכנסו לפעולה טכניקות הדמיה שמסוגלות ליצור ייצוג תל-מימדי של המוח, ולמדוד את איזורי הפעילות שלו על ידי יצירת שדה אלקטרו-מגנטי. היום תרמתי את זמני למדע ונבדקתי ב-MEG של מחלקת מחקר המוח המפוארת של אונ' בר-אילן, וכן ב-MRI של מכון ויצמן, כדי לנסות לראות איך שנים של מדיטציה משפיעות על המוח והיכולות הקוגניטיביות.

לדעתי יש חשיבות רבה למחקר המוח על כגון דא, שכן ניתוח הקורלציה הנוירולוגית של חוויות דתיות יכולה לעזור (גם אם מעט) להבנת מקומן ותפקידן מבחינה ביולוגית-אבולוציונית, תרומתן לחיי האדם ולמימוש הפוטנציאל האנושי, וגם אולי לסייע להכריע בויכוח הגדול שניטש כבר שנים בשדה חקר המיסטיקה: האם יש בסיס מהותי זהה לחוויות מיסטיות בדתות ותרבויות שונות, או שמא החוויה המיסטית תמיד ולחלוטין מובנית על ידי הדת והתרבות המסויימת. כמו שאומר חוקר המוח ג'רי פודור (בהגזמה מסויימת כמובן): "בהיסטוריה האינטלקטואלית הכל קורה פעמיים: ראשית כפילוסופיה ואחר כן כמדע קוגניטיבי."

האמת היא שהיה די מפרך. שוכבים יותר משעה בכל פעם על הגב, אסור לזוז, ומקבלים הוראות כמו "עכשיו תעשה מדיטציה", "עכשיו תחשוב על שאלת הרצון החופשי", "עכשיו רוקן את הראש ממחשבות", "עכשיו היה בהווה", "עכשיו היה בעבר", וכו'. החוקרת הראשית היא ד"ר אביבה ברקוביץ', ואיתה היה גם יאיר זיידרמן. הנה התמונות, ותיאוריהן בהזזת הסמן מעליהן:

מתכונן ל-MEG, לידי יאיר זיידרמן

מתכונן ל-MEG, לידי יאיר זיידרמן

מתכונן ל-MEG, לידי יאיר זיידרמן

במתוך ה-MEG

גלי מוח שלי

עוד גלי מוח שלי

נכנס ל-MRI

נכנס ל-MRI

יוצא מה-MI

הדמיית תלת-מימד של המוח שלי

 

שני מורים בודהיסטים מעולים שמגיעים לארץ

עמותת תובנה מביאה לארץ בחודשיים הקרובים שניים מהמורים הבודהיסטים הידועים ו(לדעתי) הטובים בעולם: סטיבן בצ'לור וקית' דאומן.

סטיבן בצ'לור נודע כ"בודהיסט החילוני", שהתחיל את ימיו כנזיר בודהיסטי וסיים כאגנוסטיקן על פי עדותו, שלא רואה בגלגולי נשמות אמונה נחוצה או סבירה ומקדם מדיטציה כאפשרות לטרנספורמציה תודעתית ללא מימד דתי. כתבתי עליו לא מעט (הנה המאמר האחרון, עם לינקים לקודמים) ואני גם מחבב אותו מאוד אישית. הוא ייתן ריטריט עירוני, ערב מיוחד על הבודהה ההיסטורי, וסמינר סופ"ש בנושא "דהרמה חילונית".

קית' דאומן הוא מהמומחים המערביים הגדולים לדזוגצ'ן, הזרם הזני והטנטרי של הבודהיזם הטיבטי. הוא תרגם כתבי דזוגצ'ן רבים מטיבטית וקיבל חניכה והסמכה מלאמות גדולים וטובים, ביניהם הדלאי לאמה. כתבתי עליו כאן, וגם אותו אני מאוד מחבב באופן אישי. הוא ייתן קורס עירוני וסופ"ש תרגול.

מדיטציה יהודית על פי הרב יובל פרוינד

בעלון עולם קטן של שישי האחרון (גליון 293, י"ב אדר ב' התשע"א) התפרסמה רשימה קצרה של הרב יובל פרוינד, בה הוא מסביר על מדיטציה יהודית. הרשימה יכולה לסמן עבורנו כיוון מסויים אליו הולכים יהודים בזמננו, כיוון שזקוק למענה. הנה הרשימה:

מה מספר לנו הרב פרוינד? ראשית, במענה לשואל פיקטיבי, הוא נותן מענה לשאלה אמיתית מאוד: למה לגויים יש כל כך הרבה טכניקות מדיטטיביות מעולות, ולנו לא? ראשית פרוינד מסביר נכונה שמדיטציה מזרחית אינה מסתכמת בטיפול פסיכולוגי עצמי ובטח שלא מיועדת רק "להרגיע". היא פרקטיקה דתית לכל דבר ועניין. ולזה יש על פי פרוינד תשובה יהודית הולמת: התפילה. בן השיח שלו שואל, כפי שמובן שהוא ישאל, מה לתפילה ולמדיטציה, או במילים אחרות: מה לדת ולרוחניות, שהרי התפילה היא טקס דתי, והמדיטציה היא פעולה רוחנית (מה זה "טקס"? זה משהו שעושים בצורה מכאנית. מה זה "רוחני"? זה משהו שקורה בבפנוכו שלנו). פרוינד נזקק לתמונת העולם הקבלית כדי להסביר שהתפילה "מעוררת רצון", כלומר יש לה השפעה על העליונים. אבל לא רק, אלא גם עלינו עצמנו, וכאשר הרצון שלנו "באמת מתגעגע" אז הוא "מתמזג עם הרצון האלוהי".

כלומר פרוינד נותן כאן פרשנות קבלית-מיסטית של התפילה, ועושה ממנה תרגולת רוחנית. הבעיה המובנת עם הכיוון הזה הוא שאין לו ממש תימוכין בכתבים. כשחז"ל מצווים להתפלל הם לא מסבירים שזה אמור למזג אותנו עם הרצון האלוהי. כשהבודהה או פטנג'לי מצווים לעשות מדיטציה הם בהחלט כן מדגישים את תוצאותיה המיסטיות. התשובה של פרוינד לזה היא שלא מדברים על זה אצלנו מפני ש"אנחנו לא מספקים סחורה".

אבל זה בדיוק מה שהרב פרוינד עושה ברשימה הזאת. הוא מספק סחורה לציבור הולך וגדל של יהודים, שמתעניינים מאוד ברוחניות, ומכאן מתעניינים מאוד במדיטציה. הם זקוקים לתרגול רוחני, ואם לא ימצאו אותו ביהדות, יעברו הלאה. רבים כבר מזמן עברו. באופן מעניין, הרשימה הקצרה הזאת של פרוינד לא מעוותת את האמת, כלומר מה שהוא כותב בה על ההבדל בין הדרך היהודית לזו המזרחית, במגבלות הקיצור (יש יוצאים מהכלל רבים), נכתב בכיוון הנכון. אבל היא כן מעלה לפני השטח את הבעיה שמתמודדת עמה היהדות האורתודוקסית בזמן הזה, ששמה במרכזה את ההקפדה על המצוות, ולכן לא נותנת מענה פשוט לרצון להתפתחות רוחנית.

לכן פחות מעניין אותי אם אי פעם קוראיו של פרוינד אכן "יתרגלו" תפילה מתגעגעת שכזו, ואכן ירגישו שרצונם מתמזג עם הרצון האלוהי. מה שמעניין הוא הצורך של רבנים כיום לספק מענה לצמא הולך וגדל של יהודים שומרי מצוות לתרגולת רוחנית "משלנו", כנגד התרגולות מהמזרח שמציפות את השדה הרוחניקי בארץ ובמערב כולו. לצורך כך התפילה הופכת למדיטציה, והרב למורה רוחני. אני בעד.