מוטי קרפל על ספרי, 'מדיטציה יהודית'

מוטי קרפל הוא הוגה ציוני דתי מעניין ומאתגר, בעל תשובה, ממקימי 'מנהיגות יהודית' יחד עם משה פייגלין ועורך 'נקודה בעברו'. קרפל הושפע רבות הן מהראי"ה קוק והן משבתי בן דב, אינטלקטואל-תיאולוג ציוני דתי מקורי. אפשר לומר שקרפל, כמו פייגלין ועוד כמה, מייצגים תנועה רעיונית פנים-ציונית דתית המבקשת לקחת את תורתו של הראי"ה לשלב הבא, כלומר להביא אותה להשפעה כלל-ישראלית ממשית (ולא רק פולקלוריסטית). כמובן, אני לא מסכים עם מוטי על דברים רבים, וחולק בחריפות על עוד כמה, אבל שמח לנהל איתו פולמוסים.

 

היום פרסם קרפל ניתוח יפה ורציני בשני חלקים" 'הקדמה', ו'פרק א': העצמי הנחצץ' על ההקדמה ואחד החלקים המרכזיים של הספר שלי, 'מדיטציה יהודית: התפתחותן של תרגולות רוחניות ביהדות זמננו'. קרפל מתפלמס עם רעיונות שאני מציע שם, ועושה זאת בצורה נאה. למעוניינים בתגובתי, כתבתי אותה בתגובות אצלו בבלוג, ברשימה של 'פרק א".

ראיון איתי על ספרי החדש

באתר בית אבי חי התפרסם ראיון שערך איתי אלעד בר-נוי לרגל צאת הספר שלי, 'מדיטציה יהודית'. על נבואה ומדיטציה, על מגמות בדתיות בישראל, על יבוא טכניקות מדיטטיביות מהמזרח, על המתח בין מדיטציה להלכה, על קריסת המימד הטרנסצנדנטי במערב ועל המפנה הסובייקטיבי, על סוגים שונים של חוויות מיסטיות, וגם עלי עצמי.

ראיון על ספרי 'מדיטציה יהודית' אצל ירון לונדון

אתמול התארחתי בתוכנית לונדון את קירשנבאום לשיחה על ספרי החדש, 'מדיטציה יהודית'. ניסיתי יחד עם ירון להבין מהי מדיטציה, ומה הקשר של טכניקות מדיטטיביות, אם בכלל, לקבלה. דיברנו גם קצת על הרב יצחק גינזבורג ושיטתו המדיטטיבית.

את הספר עצמו אפשר כבר לרכוש בקלות מאתר סטימצקי.

'מקבלים שבת' עם דב אלבוים ואיתי

בשישי שודרה תוכניתו של דב אלבוים, 'מקבלים שבת', בה דיברנו על פרשת בהעלותך. הדיון התנחשל בין דרגות של נבואה לטכניקות מדיטטיביות, ואיכשהו גם הגענו לדבר על התפיסות האישיות שלי בעניין. לחצו על התמונה כדי לעבור לשם.

שלשלאות קסומות מאת משה אידל

הספר הזה, 'שלשלאות קסומות', של פרופ' משה אידל, כנראה גדול חוקרי המסורת המיסטית היהודית בזמן הזה, עניינו לכאורה, כלשון תת הכותרת שלו, "טכניקות וריטואלים במיסטיקה היהודית", אבל למעשה הוא שואל שאלה עקרונית: איך צריך לחקור את המיסטיקה היהודית. או אולי אפילו: מהי המיסטיקה היהודית.

 

האם המסורת המיסטית היהודית, ובראש ובראשונה הקבלה, היא ביטוי לתפיסה מיתית-תיאולוגית מסויימת, או שמא, כפי שסבור אידל, עניינה העמוק של המיסטיקה היהודית אינו רעיון, אלא פעולה. כלומר שהקבלה אינה הכפפתם של המנהגים הריטואליים היהודיים תחת מבנה תיאולוגי (הניזון ממסורות חז"ל, מהפילוסופיה הנאופלטונית וכו'), אלא בעיקרה העצמתם של מצוות ומנהגים, הגדלת מקומם בחיים היהודיים, וזאת על ידי עטיפתם במיתוס.

 

גם פרשנותה של החוויה המיסטית קשורה לכך: האם המסלול המיסטי מבקש להגשים באופן חוויתי אידיאלים תיאולוגיים, או שמא הוא בראש ובראשונה ביטוי של הפרקטיקה, והתרגול עצמו הוא שמעצב את החוויה? ידועה ביקורתו של אידל על מורו גרשם שלום, שתפיסה "תיאולוגית" של הקבלה לא איפשרה לו להבחין שקיים במסורת היהודית אידיאל מיסטי של unio mysica, כלומר איחוד מלא עם האל.

 

אידל ממשיך ומפתח בספר הזה את המהלך שהתחיל בסוף שנות השמונים, עם פרסום ספרו פורץ הדרך 'קבלה, היבטים חדשים'. כבר אז הקדיש אידל מקום חסר תקדים לביאור הטכניקות המיסטיות בהן משתמשים המקובלים. במבט לאחור נראה מובן מאליו שבמסורת ששמה דגש עצום על מעשים כמו היהדות גם המסורת המיסטית תתן להם דגש מיוחד.

 

הספר יצא לראשונה ב-2005 באנגלית, וכאן הוא מוגש בגרסה מעודכנת בהוצאת מכון שלום הרטמן Shalom Hartman Institute, בתרגום מירי שרף ובעריכה מדעית של עמרי שאשא.

סדנת מדיטציה יהודית

בשבוע שבין ראש השנה ליום כיפור, ראשון- חמישי 28.9-2.10, תתקיים סדנת מדיטציה יהודית בעמק האלה. המדיטציה תתקיים במסגרת של שתיקה, ותתבסס על פי תורת ההשתקה של האדמו"ר מפיאסצנה. המדריך הוא מיכאל יפה, שכבר קיים כמה סדנאות שכאלה בהצלחה, והסדנה מיועדת למי שמעוניין להעמיק חקר בתוככי נפשו ולקבל את השנה החדשה מתוך התכוונות ומודעות.
כאן פרטים: http://refuatv.ravpage.co.il/shuva

קורס קצר על מדיטציה יהודית

החל מה-22 לאפריל אנחה קורס קצר על טכניקות מדיטטיביות ביהדות במרכז נווה שכטר היפהפה בנווה צדק בתל-אביב – יפו. ההרשמה נפתחה, הפרטים באתר ובפלייר להלן:

מדיטציית ויפאסנה עם הסכמה מהרב אבינר

סצנת המידטציה היהודית הולכת ותופחת, והקהילה שומרת המצוות כאן עוקבת אחרי הקהילה המקבילה בארה"ב בעניין שיש לה בויפאסנה הבודהיסטית. כל מי שיעיף מבט בשלל המרכזים ללימוד מה שמכונה "מדיטציה יהודית" בארה"ב יוכל לראות שרובם מסובבים בצורה זו או אחרת על הטכניקה של הויפאסנה, שהיא (לדעתי האישית והמשוחדת, כמתרגל מזה שנים) אכן טכניקה מצויינת לחקירה עצמית והתפתחות רוחנית.

בארץ יש שתי עמותות שמארגנות קורסי ויפאסנה, העמותה לויפאסנה הבינלאומית של המורה ההודי גואנקה, ועמותת תובנה הישראלית, שנבדלות באופיין ובמוריהן, ולא אאריך בזה. עבור שומרי מצוות, רק עמותת תובנה מאפשרת לקיים אורך חיים אורתודוקסי, וגם זה בדיעבד, כלומר, על המודט למצוא זמן משלו להתפלל וכו'.

לפני שבועיים התפרסם בעלוני בית הכנסת דבר קיומו של "קורס מדיטציה יהודית" שלמעשה, כפי שפורט במודעה, מתוכנן להיות "קורס ראשון מסוגו ללימוד מדיטציית ויפאסנה ברוח היהדות". דיברתי עכשיו עם המארגן, דויד, שהסביר שהמניע לארגון הקורס היה הבאת הטכניקה המעולה הזאת לציבור שומר המצוות, שלא מוצא את מקומו בעמותות הקיימות, ומכוון להיות יהודי-דתי לכתחילה, כולל תפילות, הפרדה בין נשים לגברים וכו'.

לצורך כך, שימו לב, הצליח דויד לקבל הסכמה מהרבנים אבינר ומלמד, דבר מדהים בעיני, שכן הויפאסנה היא כמובן טכניקה בודהיסטית. זאת ועוד, הרב אבינר פסק בעבר שאין ללמוד דברים שכאלה מהגויים: "עניינים רוחניים מוסריים וחינוכיים אנו יונקים ממקור דבר ה' אשר לישראל, ולא ממקורות זרים שמבלבלים ומטמאים את השכל והרוח, הנפש והגוף של אדם מישראל." (וראו מעט יותר על העניין ההלכתי במאמר של ד"ר נתן אופיר המלונקק לעיל, או בסוף הרשימה שלי הזו). ייתכן שעם השנים שינה הרב את עמדתו, לא מעט, אפשר מנחש, בשל הביקוש הגובר והולך מצד הציבור, ביקוש שמתבטא גם במעשה.

בכל מקרה, בהנחה שהמורה הוא רציני (אני לא מכיר אותו), מדובר לדעתי בחדשות טובות מאוד. הפרטים באתר הקורס.

קורס מדיטציה יהודית בחנתון

במסגרת המחקר לדוקטורט שלי, שהוא כידוע על מדיטציה יהודית, הגעתי גם לקורס המדיטציה היהודית הראשון שהעבירו הזוג ג'ף רות וגו'אנה כץ בקיבוץ חנתון לפני שנתיים. כלומר, לא השתתפתי ממש בקורס, אבל הגעתי ואף ראיינתי את רות'. ג'ף וגו'אנה הם יהודים אמריקאים, רבנים רקונסטרוקציוניסטים, שמגישים את גרסתם למדיטציה יהודית, ועושים זאת בהצלחה מרובה במרכז שלהם בארה"ב, אלת חיים. כעת הם חוזרים לארץ, וחוברים לרב ג'יימס ג'ייקובסון מייזלס ממכון פרד"ס ולד"ר סטיבן פולדר מעמותת תובנה כדי להוביל קורס מדיטציה יהודית, שוב בקיבוץ חנתון. בבקשה:

מדיטציה יהודית על פי הרב יובל פרוינד

בעלון עולם קטן של שישי האחרון (גליון 293, י"ב אדר ב' התשע"א) התפרסמה רשימה קצרה של הרב יובל פרוינד, בה הוא מסביר על מדיטציה יהודית. הרשימה יכולה לסמן עבורנו כיוון מסויים אליו הולכים יהודים בזמננו, כיוון שזקוק למענה. הנה הרשימה:

מה מספר לנו הרב פרוינד? ראשית, במענה לשואל פיקטיבי, הוא נותן מענה לשאלה אמיתית מאוד: למה לגויים יש כל כך הרבה טכניקות מדיטטיביות מעולות, ולנו לא? ראשית פרוינד מסביר נכונה שמדיטציה מזרחית אינה מסתכמת בטיפול פסיכולוגי עצמי ובטח שלא מיועדת רק "להרגיע". היא פרקטיקה דתית לכל דבר ועניין. ולזה יש על פי פרוינד תשובה יהודית הולמת: התפילה. בן השיח שלו שואל, כפי שמובן שהוא ישאל, מה לתפילה ולמדיטציה, או במילים אחרות: מה לדת ולרוחניות, שהרי התפילה היא טקס דתי, והמדיטציה היא פעולה רוחנית (מה זה "טקס"? זה משהו שעושים בצורה מכאנית. מה זה "רוחני"? זה משהו שקורה בבפנוכו שלנו). פרוינד נזקק לתמונת העולם הקבלית כדי להסביר שהתפילה "מעוררת רצון", כלומר יש לה השפעה על העליונים. אבל לא רק, אלא גם עלינו עצמנו, וכאשר הרצון שלנו "באמת מתגעגע" אז הוא "מתמזג עם הרצון האלוהי".

כלומר פרוינד נותן כאן פרשנות קבלית-מיסטית של התפילה, ועושה ממנה תרגולת רוחנית. הבעיה המובנת עם הכיוון הזה הוא שאין לו ממש תימוכין בכתבים. כשחז"ל מצווים להתפלל הם לא מסבירים שזה אמור למזג אותנו עם הרצון האלוהי. כשהבודהה או פטנג'לי מצווים לעשות מדיטציה הם בהחלט כן מדגישים את תוצאותיה המיסטיות. התשובה של פרוינד לזה היא שלא מדברים על זה אצלנו מפני ש"אנחנו לא מספקים סחורה".

אבל זה בדיוק מה שהרב פרוינד עושה ברשימה הזאת. הוא מספק סחורה לציבור הולך וגדל של יהודים, שמתעניינים מאוד ברוחניות, ומכאן מתעניינים מאוד במדיטציה. הם זקוקים לתרגול רוחני, ואם לא ימצאו אותו ביהדות, יעברו הלאה. רבים כבר מזמן עברו. באופן מעניין, הרשימה הקצרה הזאת של פרוינד לא מעוותת את האמת, כלומר מה שהוא כותב בה על ההבדל בין הדרך היהודית לזו המזרחית, במגבלות הקיצור (יש יוצאים מהכלל רבים), נכתב בכיוון הנכון. אבל היא כן מעלה לפני השטח את הבעיה שמתמודדת עמה היהדות האורתודוקסית בזמן הזה, ששמה במרכזה את ההקפדה על המצוות, ולכן לא נותנת מענה פשוט לרצון להתפתחות רוחנית.

לכן פחות מעניין אותי אם אי פעם קוראיו של פרוינד אכן "יתרגלו" תפילה מתגעגעת שכזו, ואכן ירגישו שרצונם מתמזג עם הרצון האלוהי. מה שמעניין הוא הצורך של רבנים כיום לספק מענה לצמא הולך וגדל של יהודים שומרי מצוות לתרגולת רוחנית "משלנו", כנגד התרגולות מהמזרח שמציפות את השדה הרוחניקי בארץ ובמערב כולו. לצורך כך התפילה הופכת למדיטציה, והרב למורה רוחני. אני בעד.