לונדון את קירשנבאום

מוטי קרפל מול נער גבעות – מאבק פרדיגמות בשולי הציונות הדתית

קחו לכם רבע שעה והקדישו את הזמן לאחד מהרגעים הטלוויזיונים הגדולים של השנה: באולפן לונדון את קירשנבאום יושב מוטי קרפל ומתפלמס עם צבי סוכות, כשברקע מפרשן רועי.
 
קרפל הוא מהאינטלקטואלים הבולטים של הציונות הדתית המשיחית כיום. הוא כתב לאחרונה פוסט שבו יצא בתקיפות כנגד נערי הגבעות וספציפית החשודים ברצח משפחת דוואבשה. על פי קרפל אנחנו אמנם חד-כיוונית בדרך לגאולה השלמה, אבל הדרך היא רק עם כל עם ישראל יחד, כלומר קמעה קמעה.
 
סוכות מגן על תרבות נערי הגבעות. מה אתם רוצים, הוא אומר, אנחנו בסך הכל צועדים בשבילים שסללתם: הולכים על הקצה, משגעים את צה"ל, מכופפים את החוק. האם לא תזכרו את סבסטייה? נוער הגבעות, הוא אומר, אינם עשבים שוטים, אלא היחידים שדווקא נאמנים לאתוס המתנחלי הותיק אותו למדו מהוריהם.
 
סוכות חבר בתנועת דרך חיים של הרב יצחק גינזבורג, שמנסה להכין תוכנית שלמה למדינת הלכה, ופה קבור הכלב. הוא למעשה פרש מהפרדיגמה הקוקניקית, שעם כל המשחק שלה עם החוק הקפידה לעשות רק את מה שחשה שאיתו רוב עם ישראל מאחוריה. לרב גינזבורג אין מנגנוני בקרה כאלה. לכן למרות שיש נקודת אמת במה שאומר סוכות, הוא בעצם מייצג אתוס אחר, שעולה בשולי הציונות הדתית אחרי קריסת הקוקיזם כפרדיגמה כוללת-כל.

מלחמת הכוכבים כמיתוס בן זמננו

אתמול הופעתי בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום' ודיברתי על סרטי 'מלחמת הכוכבים' כמיתוס בן זמננו. בשל נפילת רקטה ליד עזה היינו צריכים לקצר, וכך לא עמדתי בצורה מלאה על עניין מרכזי לדעתי, והוא תפיסת הרוע הפרה-מודרנית של הסרטים. כפי שאני מנסה לומר (אני גם קצת חולה, כפי שאפשר לשים לב) הרוע בסרטי מלחמת הכוכבים הוא חלק אינטגרלי מהמציאות. הוא הצד השני של הטוב. בעידננו המודרני אנחנו מורגלים לחשוב שהרוע הוא תקלה, שאפשר ליצור (על ידי התבונה או האהבה) עולם שאין בו רע. התפיסה הזו היא לדעתי אשליה, ובכל מקרה התפיסה הפרה-מודרנית של הסרטים הללו נוגעת בזכרון התרבותי הפרה-מודרני שלנו, ולכן הם משמעותיים לאנשים רבים כל כך.

על ט' באב אצל לונדון וקירשנבאום

התרחתי אתמול בתוכנית לונדון את קירשנבאום​ לשיחה על ט' באב. ניסיתי להבהיר את מה שכתבתי בבוקר בפייסבוק בקשר לדרישה המוסרית שמציב קיומו של בית המקדש. היה נחמד, אבל פספסתי שם שאלה טובה של קירשנבאום, ששאלה על האפשרות לכפר על כל חטא ביום כיפור. והעניין הוא בדיוק זה: בית המקדש לא מכפר על חטאים, אלא מחמיר אותם. נוכחות האל הופכת את המציאות לדורשנית יותר, לא רכה ומלאה ברק. במילים אחרות, יש חטאים שאין עליהם כפרה – אלו החטאים שגורמים לקב"ה להזמין את הבבלים או הרומאים להחריב את ירושלים.

ח"כ איילת שקד ואנוכי בפולמוסון

אמש הוזמנו, ח"כ איילת שקד ואנוכי, לתוכנית 'לונדון את קירשנבאום', כדי להתפלמס בעניין "מנהלת הזהות היהודית". שקד טענה שהמנהלת תהיה גוף ממלכתי ושהרב רונצקי, שיעמוד בראש המנהלת, ישתף גם את הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים. אני פקפקתי בכך וטענתי שלא הגיוני שיעמידו רב אורתודוקסי בראש מנהלה ל"זהות יהודית", ושמהתבטאויותיו של רונצקי הכיוון שהוא ייקח אותה הוא די ברור. (וכשאני אומר שרונצקי דיבר בזלזול ב"שבת היהודית" כוונתי כמובן ל"שבת החילונית"). לבסוף מחיתי על ההתרפסות החילונית בפני האורתודוקסיה היהודית. אתם מוזמנים לצפות.