להט"ב

קלמן ליבסקינד וקנוניית ההומואים בתקשורת

kalmanאני בדרך כלל אוהב לקרוא את קלמן ליבסקינד, אבל הטור שלו הפעם (מעריב-סופהשבוע, 27.2) מציג ערבוב מביך של עיתונאות גרועה ודעות קדומות ילדותיות. ליבסקינד תוהה על מה ולמה עוסקת התקשורת רבות כל כך בסוגייה ההומו לסבית, אפרופו ההפגנות בכנסי הבחירות של הבית היהודי. התשובה:

את סדר היום מכתיבה התקשורת, ואחוז ההומוסקסואלים, הלסביות והתומכים בתפיסת העולם שלהם בקרב אנשי התקשורת, גבוה יותר מהאחוז שלהם בכל מקום אחר.

בחיי, זה מה שהוא כתב. ולא רק זה, אלא שכל הסיפור הוא "קמפיין פוליטי שמאלני שסוגיית הלהט"ב משמשת לו אך מסכה". ברור, הרי בלי קונספירציה שמאלנית אין לימין כיום לקסיקון אידיאולוגי. אז הוספנו ל"שמאל שולט בתקשורת" את ה"הומואים שולטים בתקשורת", זרקנו פנימה קצת מסכות (בכל זאת, פורים), ושכחנו רק את הקרן החדשה לישראל. העיקר שיש סיבה להתבכיין.

ליבסקינד כותב על כוחות נסתרים שמושכים בחוטים, אלא שהאמת היא אחרת לחלוטין, ובעלת היקף ועומק הרבה יותר משמעותיים. במאה ה-19 לא נלחמו רבים כל כך למען שחרור שחורים מעבדות מפני שהיו שחורים רבים בתקשורת. במאה העשרים לא נלחמו רבים כל כך למען שוויון זכויות לנשים מפני שהיו נשים רבות כל כך בתקשורת. בישראל בעבר וכיום פעילים מזרחים לא "הצליחו להשתלט כאן על השיח" מפני שיש מזרחים רבים בתקשורת. כל המאבקים האלה הפכו לקווי-שבר תרבותיים מפני שהם פרטו על מיתרים עמוקים מאוד בתרבות המערבית המודרנית והצליחו לעמת את חבריה עם ערכים *שהם עצמם מחזיקים*, עם השאיפה לשוויון וחירות שהיא חלק אינטגרלי מהאתוס המערבי-ליברלי.

מהפכת קבלתם של הלהט"בים במיינסטרים היא אחת התמורות התרבותיות העצומות שידעה התרבות המערבית. היא קשורה לדרך המודרנית שבה אנחנו תופסים יחסי מין, בשינוי הכולל של היחס של האדם המודרני לגופו, היא מבוססת על היותה של נטייה מינית כיום יסוד של זהות ולא רק פעילות גופנית, והיא כמובן נטועה עמוק מאוד במהפכת זכויות האדם והאזרח. ליבסקינד בוחר באופן לא מובן להיות עיוור לכל זה, ולהפריח עלילה מדהימה בפשטנות שלה.

יחד עם דבריה של ציפי חוטובלי מהשבוע שעבר ("העובדה שסוגיית הלהט"בים נמצאת על סדר היום היא בגלל שיאיר לפיד ניצח. זה לא מעניין את האזרח הישראלי") מתקבל הרושם הלא-סביר שאנשים מסויימים לא מצליחים להזדהות עם מצוקה של אדם שאין הכרה בזכויותיו, או שההיגיון המוסרי מאחורי שיח הזכויות פשוט זר להם. קשה להאמין שזה המצב, אבל זה יכול להסביר גם את חוסר היכולת להבין מדוע מיליוני פלסטינים לא ממש יכולים להישאר תחת כיבוש או למה העולם כל כך מתענין בסיפור שלהם. רמז: זה לא בגלל שיש המון פלסטינים בתקשורת.

כנסיות אוונגליסטיות שונות משנות את עמדתם לגבי נישואים חד-מיניים

בגליון הנוכחי של Time יש כתבה גדולה (בלינק התקציר בלבד, הכתבה למנויים) על התזוזות בעמדת הכנסיות האוונגליסטיות בארה"ב בנוגע לנישואים חד-מיניים. הדרישה באה בעיקר מהדור הצעיר, והיא מבקשת סובלנות ואף הכרה באפשרות של הומואים ולסביות להתחתן. העמדה המסורתית של האוונגליסטים כמובן שוללת את העניין, וכפי שהכותבת Elizabeth Dias מבהירה, אין כאן רק דאגה לעתיד החברה או מוסד המשפחה. אחד המאפיינים המרכזיים של האוונגליסטים הוא תפיסת הכתוב במקרא באופן מילולי וכתקף נצחית. מכיוון שהתנ"ך והברית החדשה אוסרים על יחסים הומוסקסואלים, אישורם יהיה פניה נגד עקרון אוונגליסטי מרכזי.

ועם זאת, זה קורה יותר ויותר. תנועות למען העניין קמות בתוך העולם האוונגליסטי וכנסיות/קהילות אוונגליסטיות אמריקאיות שונות מכריזות שהן תכרנה בנישואים חד מיניים. פעמים רבות הדבר מביא לגירושן מהזרם האוונגליסטי הספציפי ואף לפרישה של חברי קהילה/כנסייה רבים. על פי הכתבה משום כך רבים שמאמינים שזה נכון למרות זאת לא עושים את הצעד הזה. כפי שמציינת הכתבת, הכרה בנישואים חד-מיניים לא יכולה שלא להשפיע גם על היחס לנשים באופן כללי, ובדרך כלל עמדות מסורתיות (נאמר, שרק גברים מובילים את התפילות) מתערערות. זמנים לא פשוטים לפטריארכיה.

נישואי להט"ב בארה"ב – תשובה עד יוני

לא מצאתי ידיעה בעברית על התפתחות חשובה בפולמוס נישואים חד מיניים בארה"ב. בשבת הודיע בית המשפט העליון בארה"ב שהוא מקבל לעיון תביעות שנוגעות לאיסור על נישואי להט"ב, ויכריע בשתי שאלות: א) האם על פי החוקה חובה על כל מדינה בארה"ב לאפשר ללהט"בים להתחתן; ב) האם מותר למדינות לא לאפשר זאת, אבל הן מחוייבות להכיר בנישואים כאלה שנערכו במדינה אחרת בארה"ב. התשובות תתקבלנה עד יוני.

השאלה הראשונה שהשופטים אמורים להכריע לגביה בעצם שואלת (מומחים לעניין, תקנו אותי אם אני טועה) האם נישואים חד-מיניים הם חלק מזכויות האזרח, ולכן חובה לאפשרם בכל ארה"ב. כלומר, מדובר בהכרעה משמעותית ביותר. כרגע נישואים חד-מיניים אפשריים על פי חוק ב-36 מדינות (ו-D.C) בארה"ב, כלומר כשני שליש מהאיחוד. גם דעת הקהל בארה"ב "בשלה", אפשר לומר, להכרעה חיובית בעניין. מנגד, קבוצות שונות מתנגדות כמובן, בין אם מטעמים דתיים או שמרניים, או מטעמים של חוסר רצון לכפייה פדרלית על המדינות השונות.

כך או כך, ההכרעה תגיע הרבה לפני הבחירות הבאות בארה"ב, ולמרות שיהיו לה השלכות ארוכות טווח, תשובה חיובית לגבי הזכות של להט"בים להתחתן תוציא עבור הרפובליקאים את הערמונים מהאש, ותחסוך מהם התפתלויות.

מתמודדי הבית היהודי על נישואים חד מיניים

אם נתניהו והליכוד בכלל משתמשים ביחסים הידידותי ללהט"בים כדי לפברק חצי פספורט לעידן זכויות האדם והדמוקרטיה הליברלית, אין ספק שיחסם של חברי הבית היהודי לעניין הוא נקודת תורפה בתדמית המגניבות ההיי-טקיסטית של בנט. ראו להלן את שלילתם של מתמודדי הפריימריז הקרובים את עצם המושג "נישואים חד מיניים" (יוצאי דופן שמוכנים לתת זכויות שוות אבל לא את התואר "נישואים" לזוגיות להט"בית – עמדה שאני מתנגד לה אבל לגיטימית לדעתי: בתיה כהנא-דרור, רונן שובל, אשר כהן, דני דיין). גם בקדנציה האחרונה ראינו וטו גורף של הבית היהודי לכל הצעה דומה, אפילו ל"ברית זוגיות" קצוצת כנפיים. בנט אולי עושה (תכלס גם זה לא ממש) – אבל זכויות שוות לגייז הוא לא ייתן. ומה שיפה זה שהוא לא מתכוון להתנצל על זה.