הוצאת ספרים כרמל בשיתוף מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום הוציאה לאור ספר חדש תחת הכותרת 'דת ולאומיות: הנהגה והגות יהודית בשאלה הערבית'. הספר מאגד מאמרים מחוקרים שונים. כך למשל כותב הרב ד"ר רונן לוביץ על תפיסות ציוניות דתיות של הערבים כאנלוגיה לנראטיבים מקראיים (ישמעאל, הפלשתים), ד"ר שלמה פישר, שטרם קראתי מאמר שלו שלא היה מצויין, כותב על שני זרמים אידיאולוגים-משיחיים בציונות הדתית, פרופ' רון מרגולין כותב על יחסו של הרב אדלג אל הישוב הערבי בא"י, ועוד.
כאן הבאתי פסקה מרתקת לדעתי ממאמרו של ד"R נסים ליאון שכותב על "חרדיות מזרחית והנרתיב התיאו-אתנוקרטי בישראל". ליאון כותב על עלייתה של לאומיות אתנוצנטרית בקרב מעגלי ש"ס, כאשר ההבדלה יהודי – לא-יהודי הופכת עבורם לדיכוטומיה שעומדת במרכז אידיאולוגיה פוליטית אקטיביסטית. במילים אחרות, ש"ס של היום לא משתמשת במדינה בצורה אינסטרומנטלית כפי העמדה הרשמית של החרדים האשכנזים, אלא שואפת להשפיע על דמותה של המדינה מתוך אחריות, לכאורה, לצביונה היהודי הטהור (ואפשר להיזכר בתשדיר הבחירות "כוכבית גיור").
אם ניזכר שלפני כמה ימים פנו המפלגות החרדיות לשר הביטחון בבקשה לא להוציא את אגף 'תודעה יהודית' מהרבנות הראשית, נוכל לומר שיש מהמגמה המתוארת כאן גם בקרב החרדים האשכנזים. בכ"א אני ממליץ לקרוא את הפסקה שצירפתי. מתמצתת את העניין בצורה מעולה.
מינים 