לאומיות אתנית

תהליך האתנוקרטיזציה שעובר על ש"ס

הוצאת ספרים כרמל בשיתוף מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום הוציאה לאור ספר חדש תחת הכותרת 'דת ולאומיות: הנהגה והגות יהודית בשאלה הערבית'. הספר מאגד מאמרים מחוקרים שונים. כך למשל כותב הרב ד"ר רונן לוביץ על תפיסות ציוניות דתיות של הערבים כאנלוגיה לנראטיבים מקראיים (ישמעאל, הפלשתים), ד"ר שלמה פישר, שטרם קראתי מאמר שלו שלא היה מצויין, כותב על שני זרמים אידיאולוגים-משיחיים בציונות הדתית, פרופ' רון מרגולין כותב על יחסו של הרב אדלג אל הישוב הערבי בא"י, ועוד.
 
כאן הבאתי פסקה מרתקת לדעתי ממאמרו של ד"R נסים ליאון שכותב על "חרדיות מזרחית והנרתיב התיאו-אתנוקרטי בישראל". ליאון כותב על עלייתה של לאומיות אתנוצנטרית בקרב מעגלי ש"ס, כאשר ההבדלה יהודי – לא-יהודי הופכת עבורם לדיכוטומיה שעומדת במרכז אידיאולוגיה פוליטית אקטיביסטית. במילים אחרות, ש"ס של היום לא משתמשת במדינה בצורה אינסטרומנטלית כפי העמדה הרשמית של החרדים האשכנזים, אלא שואפת להשפיע על דמותה של המדינה מתוך אחריות, לכאורה, לצביונה היהודי הטהור (ואפשר להיזכר בתשדיר הבחירות "כוכבית גיור").
 
אם ניזכר שלפני כמה ימים פנו המפלגות החרדיות לשר הביטחון בבקשה לא להוציא את אגף 'תודעה יהודית' מהרבנות הראשית, נוכל לומר שיש מהמגמה המתוארת כאן גם בקרב החרדים האשכנזים. בכ"א אני ממליץ לקרוא את הפסקה שצירפתי. מתמצתת את העניין בצורה מעולה.
leon
lavi

בין דמוקרטית ליהודית – מדד הדמוקרטיה 2015

מדד הדמוקרטיה שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה ב-ynet (קישור בתגובות) מגלה (אם כי לא בפעם הראשונה) כמה אמיתות קשות על המחוייבות של הציבור הישראלי לערכים ליברלים, למסגרת הדמוקרטית ולסובלנות.

דווקא בשאלת המתח בין מדינה "יהודית" ל"דמוקרטית" (שנשאלו רק אזרחים יהודים) יש התפתחות מעניינת. כפי שניתן לראות, בסקר הנוכחי אמרו 36.5% שיותר חשובה להם הגדרת המדינה כיהודית, 35.5% שההגדרה של ישראל כדמוקרטית חשובה יותר, ו-27% אמרו ששתי ההגדרות חשובות באותה מידה.

מה שמעניין הוא שלפני שנה הנתונים היו 38.9%, 33.5% ו-24.5%, וזאת אחרי מגמה ברורה, מאז 2010, של התחזקות ה"יהודית" והחלשות ה"דמוקרטית". כלומר יש כאן לראשונה עליה במספר היהודים שחשוב להם יותר שהמדינה תהיה "דמוקרטית" מאשר "יהודית" (המרכאות מפני שקשה בדיוק לדעת מה זה אומר למשיבים).

מה שאותי מאוד מעציב הוא שנמשכת מגמת הירידה באלה שמבקשים לאחד בין השתיים. ב-2010 לא פחות מ-48.1% אמרו שחשובה להיות יהדותה של המדינה והדמוקרטיות שלה באותה מידה. נדמה לי שעבור יותר ויותר ישראלים השתי ההגדרות האלה נתפסות כסותרות, והם נאלצים לבחור ביניהן.

הטרגדיה כאן לדעתי היא כשלונה של החברה הישראלית ליצור יהדות שהיא באופן מהותי דמוקרטית, שמובן מאליו שהיא לא סותרת – אלא אדרבה, מבצרת – את הדמוקרטיה. במקום זה יש לנו את "הדמוקרטים" שתופסים את היהדות כאיום, ומולם "היהודים" שעבורם הדמוקרטיה היא איום. הראשונים נעים לכיוון חברה אזרחית ליברלית ואוניברסלית, והאחרונים לכיוון לאומיות אתנית מסורתית ואטביסטית.

אלה גם אלה לא מציעים לדעתי מתכון בר קיימא למען חברה ישראלית משגשגת.

ראיון רדיו איתי הבוקר

לפני שעה קלה דיברתי אצל גבי גזית על מאמרי מהשבוע שעבר שעסק במעבר מתפיסה של אזרחות ישראלית לתפיסה של לאומיות אתנית יהודית.

http://103fm.maariv.co.il/mediaEmbed.aspx?ZrqvnVq=GHGEJG&c41t4nzVQ=EE