כתב עת

כתב העת רליגיה, אדם סליגמן, וחשיבותו של טקס

כתבתי בעבר על כתב העת 'רליגיה', שאני מתלהב ממנו מאוד, והרשו לי לפרגן לו שוב.

'רליגיה' עוסק בדת ובמחקר דת מנקודת מבט ביקורתית ואוהדת, והוא יוצא באופן פלאי דווקא על ידי מרכז 'קדם' מבית תנועת הנוער עזרא, "התורנית-לאומית" כהגדרתה העצמית. באמת יפיפה.

בינתיים יצאו ארבעה גיליונות, וכל אחד מהם מכיל אוצרות ממש, כמו התרגום לעברית של ההקדמה לספרו של צ'רלס טיילור, מההוגים הגדולים בעולם כיום, A Secular Age, או שיחה של אחד העורכים, הרב עוז בלומן, עם פרופ' פיני איפרגן, מומחה להגותו של הגל, ועוד ועוד. באמת דברים נהדרים.

בגליון ד', שיצא לאחרונה, מובא מאמר של אדם סליגמן, פרופסור למדעי הדתות באונ' בוסטון והוגה מבריק ומרתק לדעתי. סליגמן כותב רבות על המתח בין תרבות ריטואלית לתרבות "כנה". בצד אחד נמצאת תפיסה הרואה בטקס, חוק, דיוק, הקשר, נימוס, נורמטיביות ופורמליות ערך ואידיאל, ובשני תפיסה הרואה בכנות, אותנטיות, ספונטניות, רגש, כוונה, ייחודיות ואף חתרנות משאות נפש ואידיאלים.

חישבו על הטיפוסים השונים של התרבויות האלה כפי שהם מתקיימים ביהדות ובנצרות. הדגש על החוק מול הדגש על אמונה. חשיבות הטקס מול ביטולו והקטנתו. ויתור על הכוונה ("דברים שבלב אינם דברים") מול הפיכת הכוונה לדבר היחיד שחשוב. לא בכדי הקצנה דתית נוצרית פירושה התרת מסגרות והעצמת "התלהבות" וחוויה, ואילו הקצנה דתית יהודית פירושה התחפרות עמוקה יותר בדקדוקי הלכה ומנהג.

אנחנו חיים כיום בתרבות ששמה דגש עצום על הלב ועל המיוחד ושלמדה לזלזל בטקס ובמנהג. תרבות נוצרית פרוטסטנטית, בקיצור. אולי לכן כשאני כותב כאן על חשיבותו של טקס או פורמליות אתם נרתעים מעט, או פשוט חושבים שאני טיפש.

סליגמן מבהיר בכתביו את חסרונותיה ואת נקודות התורפה של תרבות המושכת בכוח לכיוון ה"כֶן" ומבטלת את המימד הטקסי.

מאמרו המתורגם בגליון, "כנות וריטואל: ודאות והאחר", מצג את התזה של על הריטואל כמכונן עולם דמיוני ו"ראוי", ועל חשיבותו לחיי החברה הכי בסיסיים שלנו. לא אכנס כאן להגותו, אלא אביא רק פסקה אחת מהמאמר, שבה הוא מדגים את העניין בעזרת דוגמא מחיי משפחה שודאי מוכרים לכולנו:

המאמר מתורגם על ידי יובל סימן-טוב. 'רליגיה' כולה ערוכה על ידי עוז בלומן ומתנאל בראלי, שכאמור עושים עבודה מצויינת. קישור לאתר ואפשרות להזמנת הגליון, בדפוס או ב-pdf.

רודולף שטיינר והיהדות בגליון 'אדם עולם' החדש

רובכם לא שמעתם עליו: מגזין 'אדם עולם', מגזין עצמאי המתבסס על תפיסת העולם האנתרופוסופית, הפונה לקהילה האנתרופוסופית בארץ. הוא יוצא כבר שנים וכתבתי עליו (ואף בו) בעבר, אבל לאחרונה חלה בו התפתחות מעניינת: יונתן לוי התמנה לעורך. לוי, לבד מהיותו ידיד ותיק, הוא אחד האנשים המוכשרים והמעניינים בישראל, ובעצמו בעל ייחוס (במלעל) אנתרופוסופי מכובד. וכבר בגיליון הראשון הוא מפציץ: אנתרופוסופיה ויהדות.

ולא סתם, אלא טיפול ייסודי, מזעזע אמות סיפים, ביחסו של רודולף שטיינר מייסד התנועה אל היהדות. מובא מאמר של דניאל שליט, בעברו אנתרופוסוף וכיום מההוגים המעניינים של הציבור הציוני-דתי, ראיון עם מובילי הגנים האנתרופודוסים שמשלבים בין יהדות לבין עקרונותיו של שטיינר, מאמר של יפתח בן אהרון על התיקון הראוי ליהדות לדעתו, ראיון עם ד"ר ישראל קורן, גם הוא בעבר אנתרופוסוף ובהווה מבקר קשה של האנתרופוסופיה בשם היהדות, ועוד ועוד (באמת: ועוד ועוד). וגם מובא בגליון טקסט של שטיינר עצמו על הציונות.

כן, מסתבר שב-1897, כמה ימים(!) אחרי הקונגרס הציוני הראשון, ראה לנכון רודולף שטיינר להזהיר את הציבור הרחב, ובעיקר את היהודים, מפני התנועה הציונית הצעירה. ולמה צריך להזהיר? מפני שעל פי שטיינר מדובר בהזיות מסוכנות של מנהיגי יהודי אירופה. שטיינר מבקר את הרצל ונורדאו שאינם מבינים שהאנטישמים הם "אנשים לא מסוכנים", ומאידך מוכרים ליהודים אשליות חסרות בסיס. האנטישמיות לדעת שטיינר היא תופעה ילדותית, חסרת כוח אמיתי, ובוודאי בטלה אל מול זרמי הנאורות והאמנציפציה השוטפים את אירופה. עתידם של היהודים על פי שטיינר הוא רק באירופה, תוך התמזגות והטמעות בעולם הנוצרי. לכן על פי שטיינר

גרועים בהרבה מהאנטישמים הם המנהיגים חסרי הלב של יהודי אירופה, האדונים הרצל ונורדאו. מהיתולי ילדות לא נעימים [התופעות האנטישמיות – ת.פ.] הם יוצרים זרם עולמי [הציונות – ת.פ.]. מעשי לצון לא מזיקים הם עבורם אש תותחים איומה. הם המפתים, המדיחים את עמם. […] האם האדונים הרצל ונורדאו באמת מאמינים באפשרות הקמתה של ממלכה בפלסטינה, אינני מסוגל לקבוע. מתוך כבוד לאינטליגנציה שלהם אני מניח באופן היפותטי שהם אינם מאמינים בכך. […] התנועה הציונית היא אויב ליהדות. מוטב לו יראו היהודים נכוחה את אותם אנשים המציירים עבורום רוחות רפאים.

בום. רודולף שטיינר, האיש שהתיימר להחזיק ב"דעת העולמות העליונים", האיש שתווה סכמה הגליאנית כוללת של כלל ההיסטוריה הקוסמית מהבריאה ועד הגאולה, שוגה בהערכת חסר מזעזעת הן של האנטישמיות האירופאית והן של התנועה הציונית.

יונתן לוי הפיק גליון חתרני, אמיץ, מנער ומעורר, גליון היסטורי שייזכר עוד שנים בתנועה האנתרופוסופית הישראלית. אם אתם מתעניינים ולו במעט בענין, כדאי לכם לשים ידכם עליו.

אתר כתב העת

Scan10019