כשרות

הרב ריסקין: איסור משכב זכר לא חל על הומואים

עד שנתניהו ייפול כדאי לקרוא את הראיון החשוב שערך צביקה קליין על הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת, במוסף 'דיוקן' של מקור ראשון. ריסקין אומר שם כמה וכמה דברים מעניינים.
הוא קובע שהרבנות הראשית מושחתת, שמערך הכשרות שלה קלוקל (על פיו רב ראשי מסויים אמר לו בחמש ערים בישראל בעצם אי אפשר לאכול כשר!), והמסקנה שלו היא שאם אלה פני הדברים עדיף להפריד בין דת למדינה בישראל. עד כדי כך.
אבל לא פחות מרעישה מהדברים האלה – והם מרעישים למדי כשהם מגיעים מרב כריסקין – היא עמדתו בקשר לאיסור על משכב זכר. על פי הרב ריסקין האיסור התורני מיועד למי שנמשך לנשים, אבל בוחר לקיים יחסי מין עם גברים. כלומר, לא למי שמראש נמשך על פי טבעו/מלידתו לגברים.
כלומר: התורה לא אוסרת על הנטייה (זה ברור), וייתכן שאפילו לא אוסרת *על המעשה* עבור מי שזו נטייתו. כלומר: האיסור אינו חל על הומואים. דברים בסגנון זה נאמרו בעבר, אבל לא מרב בחשיבותו של ריסקין, ואם אני לא טועה לא הודפסו במקור ראשון. [תיקנו אותי: התורה עדיין אוסרת, אבל על פי ריסקין ההומו פטור מעונש.]
ובנוסף, ריסקין גם תומך 'בברית זוגיות' כלשהי לזוגות חד מיניים, כלומר מקבל את דרך החיים שלהם כזוגיות. בקיצור, דרמטי.
Capture

הרב הראשי: יין שנגע בו חילוני אינו כשר

Capture

אל תתנו לכותרת להטעות אתכם. הסיפור הקטן כאן הוא שיאיר לפיד, חרף מאמצי החנופה המרשימים שלו, לא ממש מצליח לקנות את לבה של המנהיגות החרדית. הסיפור הגדול כאן הוא שעבור הרב יצחק יוסף כל יין לא מבושל שנגע בו חילוני הוא יין שאינו כשר לשתייה.

שוב: עבור הרב הראשי לישראל חילונים שרק נגעו בבקבוק יין רגיל, לא מבושל, הופכים את היין לבלתי כשר.

הסיבה ההלכתית היא שלא-יהודים היו מעלים יין לעבודה זרה, ולכן כל יין טוב, לא מבושל, שנגע בו גוי, חשוד כתשמיש קדושה לעבודה זרה, ולא כשר. בזמננו הרחיבו רבנים את האיסור וכללו בו חילונים, שלכאורה אי אפשר לסמוך על יינן שאינו עולה לעבודה זרה. עכשיו אמר את זה בפיו (ולמעשה מציג עמדה מחמירה) הרב הראשי ליהדות האורתודוקסית. סליחה, הרב הראשי לישראל, שעבורו רוב הציבור הישראלי חשוד בעבודה זרה.

איזה כיף לנו, שיש לנו רבנים ראשיים שכאלה, והלכה שכזאת. יופי ממסד אורתודוקסי. תפיסת המציאות שלך פיקס.

הרב שטרן מאיים להסיר אחריות מהכשרות בירושלים

rarararar

שימו לב למכתב של הרב הראשי לירושלים אריה שטרן: יו"ר הועדה הממונה על הכשרות בעיר אינו מוכן לשתף איתו פעולה, הורה למפקחים שלא לשתף עם הרב פעולה, ואף לקח לו את רשימת משגיחי הכשרות כדי שלא יוכל לפקח עליהם. בתגובה הרב האריה שטרן מאיים להסיר את אחריותו מהכשרות בעיר.

רק לפני כמה שבוע שלח אלעד מלכא, חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת 'התעוררות', מכתב למבקר המדינה בדרישה לחקור חשדות לשחיתות במועצה הדתית בירושלים: "הצטברו על שולחני פניות רבות בדבר התנהלות המועצה הדתית בירושלים. לאחר שפניתי למשטרת ישראל בבקשה לחקור חשד לזיוף מסמכי תאגיד, הופניתי לגופים נוספים כדי לחקור ולטפל בהתנהלויות נוספות שגם אם אינן פליליות הרי שאין לקבל אותן כהתנהלויות תקינות."

מישהו עדיין מאמין שהשגחת הכשרות של הרבנות הראשית אמינה? מישהו עדיין מאמין שהרבנות הראשית היא גוף שלגיטימי מצד המדינה להפקיד בידיו את ניהול שירותי הדת במדינה?

מונופול הכשרות של הרבנות מאיים על רפורמת המזון של האוצר

בסופו של דבר מדובר בכסף. הרבה מאוד כסף. כסף שעולה לנו, והולך ישר לרבנות הראשית לישראל.

מתן חודורוב הסביר את זה אתמול בפינתו 'אנליסט': על פי החוק החדש שמציעה ש"ס יבואנים לא יהיו יכולים לייבא מוצרי מזון *כשרים* מחו"ל מבלי לרכוש *עוד* כשרות מהרבנות. זה ישתק את "רפורמת הקורנפלקס" שמתכנן משרד האוצר, שתאפשר ליבואנים לייבא מוצרים מאיפה שהם רוצים. למשל להביא איזה קונטיינר של חמאת בוטנים 'סקיפי' מטורקיה (למשל), ולמכור אותו בחצי מחיר.

רגע, אבל מה עם הכשרות? אל דאגה, המוצר כבר מוכשר על ידי האיגוד האורתודוקסי, OU, שמכשיר מזון בארה"ב ושכל יהודי שומר כשרות אוכל ממנו בלי בעיה כשהוא בחו"ל. הרבנות פשוט דורשת לרכוש *גם* את הכשרות שלה. למה? כסף. הרבה מאוד כסף.

אם יעבור החוק החדש של ש"ס, יהיה לא חוקי להסתמך רק על הכשרות של OU. המונופול של הרבנות על הכשרות יתהדק. עוד כסף יזרום לקופותיה. ולנו המוצרים יעלו יותר. כל מוצר כשר יהיה חייב להיות מוכשר פעמיים, וזה יעלה עוד. יבואנים קטנים אפילו לא ינסו להתחרות בגדולים, כי לא יהיה להם כסף – או גישה (הרי יש כאן הרבה קומבינות ושחיתויות) – לרבנות.

חודורוב מביא חוות דעת שגיבשו כלכלני אוצר, אשר קובעת ש"העלות העודפת הנובעת ממונופול הרבנות על שירותי כשרות מוערכת ב-300 מיליון שקלים בשנה על שוק המזון, והיא צפויה עוד לגדול ככל שהצעת החוק [של ש"ס] תאושר".

גם ראשי ארגוני מלונאי ישראל שיגרו לאחרונה מכתבים לחברי ועדת השרים לחקיקה כדי לעצור את הצעת חוק, שצפויה לעלות (שוב) ביום א' בממשלה. ראשי הארגונים טוענים כי "למתן מעמד של מונופול לרבנות הראשית ו\או לרב המקומי, ישנן השלכות כבדות על התייקרות מחירי המזון, וזאת לאור העובדה כי מונופול מוביל, בדרך לכלל, לעליית מחירים. כבר כיום, לפני ההחמרה המוצעת בחוק, עלות הכשרות הינה כבדה ביותר, ובתעשיית המלונאות, כמשל, היא מגיעה ל3% מהעלויות, קרי: למאות רבות של מיליוני שקלים בשנה למלונות!"

אז למה אותו מוצר, שמוכשר כבר על ידי האיגוד האורתודוקסי בארה"ב, אותו מוצר ששומרי מצוות אוכלים בארה"ב, צריך להיות מוכשר שוב בארץ על ידי הרבנות הראשית? כסף, זה הסיפור. כסף עבור עסקני הרבנות. וזה כסף, אגב, שמקשה ויקשה בעיקר על השקופים.

ויינשטיין מכשיר השגחה פרטית

היועץ המשפטי לממשלה הודיע היום שמסעדות שאינן מקבלות הכשר מהרבנות תוכלנה לתלות מודעה על פיה העסק מגיש מזון כשר, אבל ללא שימוש במילה "כשר" (שהיא סימן-רשום של הרבנות הראשית לישראל מאז מעמד הר סיני כידוע).

מה בעצם העניין? החוק איסור הונאה בכשרות" סעיף 3א קובע כי "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר". השאלה היא האם על פי החוק בעל עסק שמציג תעודה שבה הוא כותב ש"המזון נמצא תחת השגחה" או ש"האוכל מוגש על פי כל דיני ההלכה" ועוד כל מני נוסחים שכאלה עובר על החוק.

הרבנות הראשית טוענת שכן, שזו עבירה על החוק (עבירה פלילית, אגב, שהרי אין פשע גדול יותר מהתחמקות מכפייה דתית), והיא נוהגת לקנוס מסעדות שנוהגות כך, כמו המסעדות הנהדרות שבפרוייקט השגחה פרטית – כשרות קהילתית. משום כך עתרו לבד"צ שי גיני ממסעדת טופולינו ויונתן ודאי ממסעדת קרוסלה ודרשו לאפשר להם לעשות כן.

מה שויינשטיין אמר הוא שעל פי פרשנותו לחוק הם צודקים, ואפשר לתלות מודעות שמכריזות שהעסק כשר ללא שימוש במילה "כשר". כך, אגב, ממילא נוהגים גופים חרדיים שונים, שמספקים כשרויות מהדרין עבור עסקים שונים ללא שימוש במילה "כשר" כבר שנים רבות. אבל כמובן שאי אפשר שלא-חרדים ינהגו כך גם כן, שהרי במדינת ישראל יחסי החברה החרדית עם עקרון השוויון לפני החוק הם, נאמר, מורכבים.

בקיצור, מעתה מותר לבתי עסק לרמוז שהם כשרים-ללא-הרבנות, ואני ממליץ לכל אחד פשוט לגשת ולאכול במסעדות המצוינות שעושות כן, ושבוודא כשרות יותר מכל כשרות הניתנת על ידי גוף רודני וכפייני. בתאבון.

לארח משפחה דתית – הוראות הפעלה

אתחיל בעיקר: אני מכבד ומעריך את ארגון הרבנים 'בית הלל'. אני חושב שהם עושים עבודת קודש, ממש כך, שמדובר באנשים טובים ומיטיבים מבחינות רבות, ושתפקידם בעת הזאת בחברה הישראלית הוא חשוב וחיוני ביותר.

ועכשיו לעניין: אחד הפרוייקטים שלהם נקרא "שבת ישראלית", והוא כולל אירוח של משפחות חילוניות אצל שומרי מצוות, ולהפך, מתוך כוונה להכיר ולהעשיר, או כמו שהם כותבים: "מארחים ומתאחרים, נותנים ומקבלים". יופי של דבר.

אה, רק בקטנה: מסתבר שכשהחילונים מתארחים אצל הדתיים, הם נאלצים כמובן לשמור שבת וכשרות, שהרי המארחים שומרי מצוות. וכשהדתיים מתארחים אצל החילונים, גם אז החילונים נאלצים לשמור שבת וכשרות, שהרי.. אה… טוב, צריך להתחשב בדוסים, לא? מצ"ב מנשר הוראות לחילונים המתעדים לארח שומרי מצוות. אפשר לגשת ישר לסיכום: אוכל קנוי, "סביבה שומרת שבת", כלים חד פעמיים וכו'. כיף חיים.

גם אחרי שנודה שההתחשבות מובנת, שהרי אנחנו לא מצפים ששומרי המצוות יפעלו בדרך שעבורם היא חטא חמור, נישאר עם תחושה לא נעימה, שאין כאן באמת הפרייה הדדית. הרי הדתיים לא באמת רואים או חווים שבת נורמלית אצל מארחיהם. הם לא נחשפים לאורח חייהם, ובעצם לא מתקרבים אליהם בשום צורה מלבד ההיכרות הפשוטה בין בני אדם. אין כאן, במילים פשוטות, מצב הדדי של "נותנים ומקבלים". החילונים מקבלים שיעור בשבת, כשרות והתחשבות. הדתיים נותנים שיעור, ולא מקבלים הרבה.

ובעומק הדברים, העוול האמיתי כאן הוא כלפי שומרי המצוות. לא רק שהם לא מועשרים בחשיפה לאופני חיים ישראלים שלא הכירו, אלא שהמסר שעובר כאן הוא כזה: חילונים חיים בצורה פשוטה, "רגילה". להיות דתי פירושו לנהוג בכל מני מנהגים משונים. כלומר החילוניות היא "נורמלית", ואילו הדת היא ה"אקסטרה". הדת היא התחביבים המוזרים של הדודים מאלון שבות או מביתר, השטויות שעושים אנשים ש"צריך להתחשב בהם".

וזה לא רק עוול כלפי הדתיים, אלא גם כלפי הדת, שהרי כך מאששים את ההנחה המובלעת של פרוייקט החילון: רוצים להיות נורמלים? זרקו את המסורת.

10662040_1559298894299751_2513892307535821711_o

10661766_1559298887633085_4562019287222401075_o

כשרות מוסרית ב'בית הלל'

ארגון הרבנים והרבניות 'בית הלל' מתייחס בחוברת האחרונה שלו, שתחולק בבתי הכנסת בראש השנה, לאיסור צער בעלי חיים בכל הקשור לתעשיית הבשר בזמננו.

הרבנים והרבניות שהשתתפו בהכנת המאמר סוקרים תחילה את מגוון האיסורים התורניים המכוונים להפחית את סבלם של בעלי חיים, כגון הציווי לפרוק מטען בהמה כשאפשר, לא לחרוש בשור ובחמור יחד (כי חמור חלש יותר ולא יעמוד בזה), לא תחסום שור בדישו, וכו'. המאמר לא מערער על ההנחה המקראית שהאדם עליון לבעלי החיים ושהוא רשאי להשתמש בהם, כולל בבשרם, לטובתו, אבל הם קובעים שאמור להיות גבול שמעבר אליו השימוש הזה הוא אסור, וש"תעשיית המזון בימינו גורמת בחלק מהמקרים סבל קשה ובלתי סביר לבעלי החיים."

עם זאת, כאשר עוברים הרבנים והרבניות לפסוק הלכה, הם מהססים לקבוע מסמרות:
"לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי היכן בדיוק עובר הגבול בין פגיעה סבירה בבעלי החיים לצרכיו של האדם ובין גרימת סבל בצורה לא ראויה. אולם אין זה ראוי שבתעשיית המזון תהיינה פגיעות קשות בבעלי החיים, ואנו נאכל את מזוננו בלי לשים גבולות כלשהם. על כן ראוי שכל אדם יהיה מודע ככל האפשר לאופן הטיפול בבעלי החיים עד שהמזון מגיע לשולחנו, להכריע מה ראוי בעיניו ולמה הוא מתנגד, ולפעול כדי לשפר את היחס לבעלי החיים בתעשיית המזון."

אחרי מילים אלה הם/ן מציעים/ות מגוון הצעות, כגון הפחתת כמות הבשר לאכילה, קניית ביצי חופש, חינוך ילדים לרגישות לצער בעלי חיים ותמיכה ביוזמות חקיקה בעניין. הצעות אלה מנוסחות כך שהמילה הראשונה בהן היא "ניתן". אלו לא פסקי הלכה, אלא יותר המלצות הלכה. המקום היחיד בו הכותבים והכותבות נחרצים הוא בעניין מותרות: "יש להימנע לחלוטין מצריכת מוצרי מותרות שייצורם כרוך בסבל גדול ורב לבעלי החיים, כגון כבד אווז ובשר עגלי חלב."

אפשר לומר שהרבנים והרבניות היו יכולים/ות להיות נחרצים/ות יותר, והרי קל מאוד לראות שרוב רובה של תעשיית הבשר היום גורמת סבל עצום לבעלי החיים שאיתרע מזלם להיוולד לתוכה. עם זאת, עצם ההתעסקות בנושא היא כמובן חיובית, ויש לזכור שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. ההידרשות לצער בעלי חיים בנוגע לאכילת בשר מראה על הרגישות המתגברת לנושא, וספציפית באשר ל'בית הלל', על רגישותו שלו, ועל נכונותו להיות הן קשוב והן יוזם. לדעתי זה מאוד יפה.

2014-09-22_134348

כשרות קהילתית – זה קורה

אכלתי הערב ב'קפה מזרחי' ברחוב השזיף בשוק מחנה יהודה. הייתי שם כאורח של קבוצה מתוכנית המנהיגות של מנדל, כדי לדבר על התמורות בחברה היהודית בארץ וכו'. לפני דיבר הרב אהרון ליבוביץ מסיעת 'ירושלמים' במועצת העיר ומי שעומד בראש פרוייקט הכשרות הקהילתית הירושלמי. תשמעו, לא התפעמתי ככה מזמן.

ניקח לדוגמא את 'קפה מזרחי' עצמו, שמשתתף בפרוייקט. אין לו תעודה מהרבנות הראשית. כל הצוות בקפה, הנהלה, טבחים ומלצרים, עברו הכשרה ולמדו הלכות כשרות. בעלת המקום, מורן, שגם דיברה איתנו וסיפרה על התהליך שעברה, תחתום בקרוב מול הרב אהרון על כתב התחייבות ואחריות שבו היא מבטיחה להיות נאמנה לכשרות כפי שהיא למדה. הסועדים בקפה מכירים אותה ויבחרו אם לסמוך עליה.

אבל זה לא הכל. מתנדב מטעם הפרוייקט שגם הוא עבר הכשרה מקיפה יבקר בקפה לא פחות משלוש פעמים בשבוע, בכל פעם למשך חצי שעה לפחות. הוא לא רק "יפקח", אלא גם יעזור, ישתלב בעבודה, יהיה חלק מהקפה. הוא לא ייקח גרוש מהקפה, ולא יהיה שכיר שלו. הוא יעשה את זה כי אכפת לו וכי הוא חלק מהקהילה.

אז יש לנו כאן כשרות אלטרנטיבית שפועלת ללא הרבנות הראשית (על כל מה שכרוך בעבודה מולה), שכוללת לימוד תורה, שפותחת בפני אנשים חלק מההווי המסורתי, שמעבירה את האחריות והריבונות על המסורת חזרה אל הציבור, שמחזקת קשרים קהילתיים, שמעודדת הכרות ואמון וסולידריות וחברות.

זה קורה עכשיו בירושלים. בקרוב בעשרים מוסדות שונים בעיר. כשרות קהילתית. כי מציון תצא תורה.

20140323_212330

על השחיטה

מה נאמר? קודם כל שאנחנו לא מוכנים לשמוע ביקורת על הדת שלנו, ועוד בדנית. בדנית!!!!!!!!!!!!!!!1111

וברצינות – הפולמוס הנוכחי על השחיטה נמשך מאז המאה ה-19. כבר אז גילו באירופה רגישות לסבלם של בעלי החיים, והועלו הצעות לאסור את השחיטה היהודית. ההצעה הדנית לא "אוסרת על שחיטה כשרה" כמאמר הכותרת ההיסטרית מאתר 'סרוגים' (להלן), אלא מבקשת להמם את בעל החיים לפני שישספו את גרונו. ישנו חשש שזה יפגע בכשרות השחיטה.

האם שחיטה כשרה גורמת סבל לבעל החיים הנשחט? כן, כי היא דורשת את שיסוף הגרון והקזת הדם. לוקח לבהמה איזה שתיים-שלוש שניות למות, אולי יותר, והיא סובלת. שחיטה על ידי שוק חשמלי או מסמר ברזל שמוחדר במהירות לראש מהירה והומנית הרבה יותר.

עכשיו, אם אכן כך, ניצבים לפנינו שני ערכים חשובים: צער בעלי חיים, וחוק דתי. שר החקלאות והמזון של דנמרק אמר ש"זכויות בעלי חיים קודמות לדת". אני לא מכיר "זכויות" של בעלי חיים, אבל אפשר להבין שהוא חושב שמניעת סבל לבעלי חיים על ידי בני אדם חשובה יותר מאשר קיום מסורת דתית של בני אדם. זו עמדה לגיטימית. במקרים כאלה העניין הוא מידתי: כמה סבל באמת נגרם לבעלי החיים, מה מעמדה של המסורת הזאת ועבור כמה בני אדם וכו'. יש לשאול גם האם צער בעלי חיים קודם מבחינתו של המחוקק הדתי גם לצווי האופנה (פרוות) ולצרכי השוק (בשר). תמיד צריך להתחיל איפשהו, אבל אם דנמרק אוסרת או תאסור על סחר בפרווה או על כליאת מיליוני תרנגולות או פרות במכלאות זה יראה דבקות במטרה ורצון אמיתי למנוע כל סבל אפשרי מבעלי חיים.

מי שסבור שהחוק הדתי חשוב יותר צריך לזכור שהחוק הדתי אינו מונוליתי, ויש בו גמישות מסויימת. די ברור שאפשר להכשיר שחיטה כשרה עם הימום מסוג כלשהו לפניה. והרי גם צער בעלי חיים היא מצווה. בכל מקרה זעקות על "אנטישמיות" מפספסות כרגיל את העניין, שגם אם מצטרפים בו מניעים שונים הוא בבסיסו ערכי, ומצביע על תנועה מוסרית חשובה שאנחנו עדים לעלייתה בזמננו.

באופן אישי נראה לה שמה שדרוש הוא שינוי כולל בשוק הבשר, ולא רק תיקון נקודתי לגבי השחיטה. ואפרופו, ראוי פשוט להיות צמחוני או טבעוני.

2014-02-13_225416

חילונים הם שקרנים עד שיוכח אחרת

אתמול הבאתי כאן ראיון עם פנינה נויבירט, לגבי שתי פסיקות ההלכה הראשונות של ארגון 'בית הלל'. על פי אחת מהן מותר לאכול אוכל קנוי (ופושר) בביתם של מי שאינם שומרי כשרות ברגיל, מתוך מטרה שלא להרחיק את הציבור שומר המצוות מחבריו החילוניים, ומתוך ביטחון שחברינו החילוניים לא ישקרו לנו כשהם אומרים שהם קנו את האוכל במקום כשר. כתבתי שהפסיקה היא לא ממש חדשנית וממילא לא מאפשרת ארוחת חברים של ממש (שהרי אי אפשר לבשל עבור האורחים). אולם גם כך היא היתה מתקדמת מדי עבור אחדים.

בגיליון 'עולם קטן' שיתפרסם מחר פוסק הרב אורי סדן שאמנם מותר לאכול אוכל קנוי אצל מי שאינו שומר כשרות, אבל אין לסמוך על מילתו, אלא "עליך לברר היכן נקנה ולבקש (ברגישות!) כי המוצרים יובאו באריזה שבה נקנו שעליה מופיע שם החנות ו/או סימול הכשרות." כלומר, אי אפשר להאמין לחילונים. מילה של חילוני אינה מילה. אנא בקשו מחברכם החילוני (ברגישות!!!!) שימציא את הקבלה, ו/או אישור מס במקור ו/או תעודת יושר ו/או תצלום של סבא שלו הרב ו/או מכתב מסגן-אלוף בצה"ל שהתנגד להתנתקות ושמעיד שאותו חילוני הוא לא שקרן וחרא של בנאדם.

בקיצור חילונים, על פי הרב סדן אתם חשודים בשקר עד שיוכח אחרת. ברגישות.

2012-12-20_0953092