כלכלה

הרב חיים נבון והכיבוש הנאו-ליברלי של הציונות הדתית

Captureמאמר קצר שמכה כברק. חנה פנחסי משווה בין המאמר של הרב חיים נבון "על אחווה ואחריות: מבט יהודי על השוק החופשי" מהגיליון האחרון של השילוח – כתב עת ישראלי להגות ומדיניות – Hashiloach, עם מאמר אחר, שנבון עצמו כתב לפני 15 שנה תחת הכותרת "לשאלת תפישתה הכלכלית של התורה". מסתבר שלפני לא יותר מדי זמן נבון החזיק בתפיסות סוציאליסטיות למדי.
אז נבון כתב כי "ההלכה מגבילה את התחרות, כדי לתקן את תוצאותיה, ולהגן על החלשים יותר, שאינם מסוגלים להצליח בתחרות חופשית"
ועוד כתב: "בשוק חופשי אנשים אמנם נותנים צדקה, אך התנהלותם בתחום הכלכלי היא אנוכית במוצהר […] זו אינה דרכה של תורת ה'".
כיום נבון עובד בקרן תקווה ישראל, אולי השופר המרכזי (בוודאי העשיר ביותר) של עמדות שמרניות חברתית וליברליות כלכלית בישראל, ובעצמו מהווה את אחד הקולות הבולטים של הציונות הדתית הרפובליקאית. איך שכוחות השוק עובדים, בחיי.
שתי נקודות עולות מתוך כך:
1. ראשית, זוהי ראיה מרהיבה לשינוי הקיצוני שהתחולל בקרב האליטה האינטלקטואלית והפוליטית של הציונות הדתית בעשור האחרון. מתנועה בעלת קו סוציאל-דמוקרטי מובהק היא הפכה לחזית הנאו-ליברליזם, שלא לומר ליברטריאניזם. זה כשלעצמו מראה עד כמה מדובר באופנה, ולא בתפיסה מבוססת.
2. השימוש הבומבסטי, שבדיעבד מתגלה כמופקר, בהכרזות כמו מה ש"ההלכה" מצווה והקביעות באשר ל"דרכה של תורת ה'" צריך להזכיר לנו שכל שימוש של רב במונחים האלה צריך להילקח במידה של ספקנות בריאה וחצי חיוך. 15 שנה וכבר ההלכה השתנתה, ודרכה של תורה הפכה לרחוב מילטון פרידמן. כי למה לא.

חילון ללא חילוניות?

benהשאלה ששואל פרופ' גיא בן פורת (אונ' בן גוריון) בספרו החדש היא פשוטה: איך ייתכן שבעוד שהציבור היהודי בישראל מגלה עניין הולך וגובר במימדים שונים של המסורת, בעוד שיעור החרדים והדתיים באוכלוסיה עולה, בעוד הציונות הדתית ותפיסת עולמה זוכה לעוצמה פוליטית ותרבותית חסרת תקדים – המרחב הציבורי הישראלי הולך ומתחלן?
 
כי אכן, כמעט בכל תחום מתחומי הסטטוס קוו – שבת, נישואים, קבורה, כשרות – מדינת ישראל נמצאת כיום במצב שונה לגמרי משהיתה לפני ארבעים שנה, בסוף שלטון תנועת העבודה החילונית. פיצוציות ומרכזי קניות פתוחים בשבת, יותר ויותר ישראלים מסרבים להתחתן ברבנות הראשית, יש תחליפי קבורה אזרחיים לחברה-קדישא (אמנם, דלים) וחוקי כשרות שפעם היו זוכים לקונצנזוס הפכו לאות מתה (חוק החזיר, חוק החמץ).
 
מה קורה כאן? כדי לענות על השאלה הזאת מבחין בן פורת בין "חילון" ל"חילוניות". חילוניות היא אידיאולוגיה הדוגלת בחירות הפרט, שוויון הזדמנויות, השכלה, קידמה, סמכות המחקר המדעי ולעתים גם פלורליזם וסובלנות. חילון, לעומת זאת, הוא תהליך חברתי כללי שלא תמיד מגיע מתוך חילוניות.
 
וזה אכן עיקר תשובתו של בן פורת: החילון בישראל קשור יותר לתהליכים כלכליים, חברתיים ותרבותיים, ופחות להצלחתה של אידיאולוגיה חילונית סדורה. כך למשל, העלייה הגדולה מברית המועצות הביאה לסופו המעשי של חוק החזיר. במקביל, הפיכתו של מסחר בשבת לבילוי פופולרי הביאה יהודים מסורתייים להחליף את ההליכה למשחק כדורגל בהליכה לקניון בשבת, וממילא לחילונו של המרחב הציבורי. ועוד דוגמאות שונות, שיחד מתגבשות לכדי תהליך חילון מקיף – ללא עליה בתפיסת העולם החילונית.
 
הספר של בן פורת מרתק ומאיר עיניים, ומלווה בנתונים מסקרים רבים שהוא ערך באופן פרטי. אנחנו בעלמא – בית לתרבות עברית נקדיש ערך מיוחד לספר ובו נדון בתיאוריה שהוא מציג ובממצאיו.
הדוברים באירוע:
חה"כ פרופ' יוסי יונה, ד"ר רות קלדרון, פרופ' גיא בן פורת, ואנוכי.
הזמן:
יום א' | 01.05.16 | 20:00 | שד"ל 6 תל-אביב
הכניסה חופשית אך כדאי להירשם מראש.

מונופול הכשרות של הרבנות מאיים על רפורמת המזון של האוצר

בסופו של דבר מדובר בכסף. הרבה מאוד כסף. כסף שעולה לנו, והולך ישר לרבנות הראשית לישראל.

מתן חודורוב הסביר את זה אתמול בפינתו 'אנליסט': על פי החוק החדש שמציעה ש"ס יבואנים לא יהיו יכולים לייבא מוצרי מזון *כשרים* מחו"ל מבלי לרכוש *עוד* כשרות מהרבנות. זה ישתק את "רפורמת הקורנפלקס" שמתכנן משרד האוצר, שתאפשר ליבואנים לייבא מוצרים מאיפה שהם רוצים. למשל להביא איזה קונטיינר של חמאת בוטנים 'סקיפי' מטורקיה (למשל), ולמכור אותו בחצי מחיר.

רגע, אבל מה עם הכשרות? אל דאגה, המוצר כבר מוכשר על ידי האיגוד האורתודוקסי, OU, שמכשיר מזון בארה"ב ושכל יהודי שומר כשרות אוכל ממנו בלי בעיה כשהוא בחו"ל. הרבנות פשוט דורשת לרכוש *גם* את הכשרות שלה. למה? כסף. הרבה מאוד כסף.

אם יעבור החוק החדש של ש"ס, יהיה לא חוקי להסתמך רק על הכשרות של OU. המונופול של הרבנות על הכשרות יתהדק. עוד כסף יזרום לקופותיה. ולנו המוצרים יעלו יותר. כל מוצר כשר יהיה חייב להיות מוכשר פעמיים, וזה יעלה עוד. יבואנים קטנים אפילו לא ינסו להתחרות בגדולים, כי לא יהיה להם כסף – או גישה (הרי יש כאן הרבה קומבינות ושחיתויות) – לרבנות.

חודורוב מביא חוות דעת שגיבשו כלכלני אוצר, אשר קובעת ש"העלות העודפת הנובעת ממונופול הרבנות על שירותי כשרות מוערכת ב-300 מיליון שקלים בשנה על שוק המזון, והיא צפויה עוד לגדול ככל שהצעת החוק [של ש"ס] תאושר".

גם ראשי ארגוני מלונאי ישראל שיגרו לאחרונה מכתבים לחברי ועדת השרים לחקיקה כדי לעצור את הצעת חוק, שצפויה לעלות (שוב) ביום א' בממשלה. ראשי הארגונים טוענים כי "למתן מעמד של מונופול לרבנות הראשית ו\או לרב המקומי, ישנן השלכות כבדות על התייקרות מחירי המזון, וזאת לאור העובדה כי מונופול מוביל, בדרך לכלל, לעליית מחירים. כבר כיום, לפני ההחמרה המוצעת בחוק, עלות הכשרות הינה כבדה ביותר, ובתעשיית המלונאות, כמשל, היא מגיעה ל3% מהעלויות, קרי: למאות רבות של מיליוני שקלים בשנה למלונות!"

אז למה אותו מוצר, שמוכשר כבר על ידי האיגוד האורתודוקסי בארה"ב, אותו מוצר ששומרי מצוות אוכלים בארה"ב, צריך להיות מוכשר שוב בארץ על ידי הרבנות הראשית? כסף, זה הסיפור. כסף עבור עסקני הרבנות. וזה כסף, אגב, שמקשה ויקשה בעיקר על השקופים.

על כלכלה, תקשור ואסטרולוגיה

ב-20.6.09 התראיינה שרי אריסון בחדשות ערוץ 2 וסיפרה שהיא "מקבלת מסרים ישר מלמעלה", וש"כבר הרבה שנים אני רואה דברים לפני שהם קורים". בהתאם לכך באותו ראיון קבעה אריסון שהיא קיבלה מסר שיהיה משבר כלכלי ב-2008 (שאכן היה, שנה לפני הראיון), וש"הרבה אנשים ישתגעו ושיהיו הרבה מחלות ואפילו תאונות של מטוסים, אבל גם קיבלתי מסר שאנחנו לקראת הגאולה." ואכן, מאז פה ושם אנשים השתגעו וחלו, ואפילו היו כמה תאונות של מטוסים. בקשר לגאולה, סביר שמינוי הפרזנטור של הבנק שבבעלותה כשר האוצר סוגר את הפינה.

אז אריסון היא מתקשרת (ודוק: לא הולכת אל מתקשרת. מתקשרת.), אילן בן דב היה תלמידו של ניסים אמון ("זן מאסטר") ואחר כך של הרב פינטו, נוחי דנקנר חסידו של הרנטגן, ועכשיו אנחנו למדים (ממתן חודורוב, ערוץ 10) שהנגיד הבא נועץ בכוכבים. כדאי קודם כל לשים לב שהילולות הניו-אייג' האלה אינן נחלתם של יוצאי צפון-אפריקה אלא של אליטה אשכנזית מפונפנת. המשותף לחבריה: עושר אדיר – וגם פחד אדיר לאבדו. הפנייה לחוכמות הנסתר ולכוחות העל-טבעי נועדה להרגיע מעט דאגות מובנות שעולות מעיסוק בתחום שאף אחד, אבל אף אחד לא באמת יודע לצפות מה יקרה בו. תנודות השווקים הן מיסתורין שתקוע בחור הגרוש של אניגמה – תשאלו את פרנקל. ידוע שככל שתחום מסויים פחות צפוי (למשל, ספורט), מתרבה סביבו השימוש בקמעות, לחשים ומעוננים.

אבל יש לתופעה הזאת הסבר נוסף. כפי שאבחן מקס ובר כבר בתחילת המאה העשרים, אחד הדברים שהעשירים תמיד הזדקקו לו מהמסורות הדתוית השונות היה הצדקה לעושרם ולחוסר השוויון בינם לבין שאר האנשים. והדתות תמיד סיפקו הצדקה כזאת (וגם דאגו להבהיר זאת לעניים – ובזה מרקס צדק). אריסון, בן דב, דנקנר וליידרמן אינם "דתיים", אבל הצורך להצדיק לעצמם את עושרם לא נעלם. מכאן הפנייה לאפיקים רוחניים אלטרנטיבים. האסטרולוגיה הניו-אייג'ית באופן ספציפי מקדמת השקפה כלכלית שמרנית וקפיטליסטית, וכתבתי על זה ממש לא מזמן כאן.

הצדקה אולי הם נתנו, אבל בכל הנוגע לייעוץ כלכלי פינטו ואיפרגן לא ממש עזרו לבן דב ודנקנר – שניהם כיום בעיצומו של תהליך פשיטת רגל. מצד שני אריסון שמרה על הונה, ומי יודע, אולי הכוכבים יאירו פניהם לליידרמן ויכוונו אותו לאופק אקווריוס. בכל מקרה, אותם "כלכלנים" שאמרו לערוץ 10 שעל ליידרמן "לקבל החלטות על בסיס מדעי" אמורים לדעת שכלכלה היא "מדע" בערך באותה מידה כמו אסטרולוגיה.