ירושלים

בחירות לרבנות הראשית ירושלים וסכנת הרב שמואל אליהו

ביום שלישי הבא תערכנה הבחירות לרבנות הראשית ירושלים. לא היה לירושלים רב ראשי מאז 2003 וחיי הדת של תושבי עיר הבירה של ישראל לא נפגעו מכך, אבל אני לא מזלזל במוסדות וסמלים, ואין לי בעיה עם עצם המשרה. השאלה היא כמובן מי ייבחר. הנה מה שקורה מאחורי הקלעים.

כבר לפני ארבע שנים נבחר הרב אריה שטרן להיות מועמד הציונות הדתית לרב האשכנזי בירושלים. כדי להבטיח את בחירתו הגיעו אנשי ברקת + הבית היהודי לדיל לא רשמי עם נציגי ש"ס, על כך שהרב הראשי הספרדי יהיה הרב שלמה עמאר, נציג ש"ס, ובתמורה ייבחר שטרן לאשכנזי. הרב שטרן עושה רושם חיובי וכנראה שיהיה רב סמלי חביב, קצת בסגנון הרב הראשי דוד לאו. הרב עמאר כבר היה הרב הראשי ואנחנו יודעים שאין לו שום בשורה, אבל כסוג של פסל-שעווה הוא נאה למדי ולא מזיק.

עכשיו, ש"ס לא יכולה לצאת בגלוי בעד עמאר, משום הסכסוך הפנימי שם, אולם לעמאר יש תמיכה גדולה בקרב השטח השסניקי, וגם לדרעי בחירתו לא תהיה רעה, כי במובן מסויים זה מוציא אותו מהמשחק הפוליטי – הוא הופך לאיש ציבור, ולא יוכל לתמוך פומבית במפלגה פוליטית, למשל קונסטרוקציה חדשה של אלי ישי. בקיצור, הדיל הזה הבטיח למעשה את בחירת שני הרבנים.

ואז נכנסו למרוץ רבנים נוספים. הראשון היה הרב חיים אמסלם, שאישית הייתי בהחלט רוצה לראות אותו על כס הרב הראשי הספרדי כי אני בטוח שהוא יכול להזיז דברים, אבל לצערי הרב ההערכות הן שאין לו סיכוי ממשי. גם הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת 'מרכז הרב', הגיש את מועמדו, בניגוד להחלטת אספת רבני הציונות הדתית כאמור, אבל גם לו אין סיכוי. גם הרב יהודה דרעי, אח של, הגיש מועמדות, וגם הרב משה חיים לאו, בן של ואח של, הגיש מועמדות, כמיטב המסורת הנפוטיסטית של מוסד הרבנות בישראל. והנה, חצי שעה לפני סגירת הרישום למועמדות הגיע גם נציגו של הרב שמואל אליהו ורשם אותו – וזה כבר סיפור אחר לגמרי. הרב אליהו קנה בית בירושלים לפני כמה שנים, ובשנתיים האחרונות עבד קשה בין נציגים שונים בגוף הבוחר כדי שיבחרו בו. כפי הנראה יש לו כמה וכמה קולות בטוחים.

על פי אלעד קפלן: "הסכנה היא שיטת הבחירות שמתנהלות בסבב אחד בלבד. כלומר, אם יש פיצול קולות, אפשר לנצח ביתרון של קול אחד בלבד. השאלה היא אם נציגי הבית היהודי, שהם כמעט חצי מהגוף הבוחר, אכן יתמכו ברב עמאר [בהתאם לדיל הנ"ל] בהצבעה חשאית. צריך לזכור שגם בן-דהן וגם ברקת הם חברים\מקורבים לרב אליהו. יתרה מכך, ש"ס החליטו לא להריץ אף מועמד. רבים מהם היו רוצים לראות את הרב עמאר מושפל וייתכן שיתמכו במועמד שיכול לנצח אותו. והחרדים האשכנזים ממילא בכיס של הרב אליהו. בעצם הכל תלוי בתריסר הקולות של הבית היהודי."

האם הרב אליהו ייבחר? יש לזכור שמדובר באדם שהורה "לנקום בחילונים", שסבור שהתרבות החילונית היא "תרבות של מוות", שפסק שאסור להשכיר דירות לערבים, שדיבר על האפשרות "למחוק את המסגדים מעל ההר הקדוש הזה", שאמר שהומוסקסואלים הם "נגד החיים" ולכן רוצחים בפוטנציה, שגורס שהאירופאים והנוצרים נמשלים לחזיר, ושקבע שהמתים מהוריקן קתרינה נהרגו על ידי האל כעונש על תמיכת ארה"ב בהתנתקות.

מדובר באיש ריב ומדון, קסנופוב אלים ששונא את כל מי שאינו דומה לו. על ניר ברקת להבין שהעמדתו בראש הרבנות הראשית ירושלים תאותת לחילונים, לערבים, לנוצרים ולמוסלמים שאין להם מקום בירושלים, ולאירופאים ולאמריקאים שעריית ירושלים נפלה על הראש.

כרגע הסיכוי לבחירתו נראה סביר (על פי ההערכות יש לו 17 קולות בטוחים מתוך 48 קולות הגוף הבוחר), אבל הרב עמאר עדיין חזק יותר. אלא שעמאר נכנס למרוץ מפני שהובטח לו שהוא מקבל את הרבנות על מגש של כסף. אין לו שום רצון להיות מושפל. אם נראה את הרב עמאר פורש מהמרוץ בזמן הקרוב נבין שהוא כנראה הסיק שהדיל התפרק ואליהו יזכה. גם אם לא, יש להזהיר את נבחרי הציבור בירושלים לבל יעשו טעות קשה ויבחרו אדם שכזה לתפקיד הרב הראשי בירושלים.

תרמו לבניית בית המקדש. או משהו.

'מכון המקדש' העלה שלשום לאתר indiegogo קמפיין למען בניית בית המקדש השלישי, וליתר דיוק מימון התכנון הארכיטקטוני שלו. על פי הכתוב בדף המכון כבר יצר קשר עם ארכיטקט שעובד על התוכניות. הוא מבקש 100,000$ כדי להשלימן. וכן, למקרה שתהיתם, על פי הוידאו שמצורף המקדש השלישי יכון איפה שהיום בנויה כיפת הסלע ומסגד אל אקצה. ויופי של תזמון, חייבים להודות.

2014-07-29_135443

הרב אליהו מול הרב שטרן – החרד"ל מכה שנית

בגיליון 'מקור ראשון' של שישי האחרון כותבת יעל פרידסון על בקשתו של סגן שר הדתות, הרב בן דהן, מבג"ץ לדחות שוב את מועד בחירת הרבנים הראשיים לירושלים. ידיעה לכאורה קטנה אבל משמעותית.

העניין עם הרב הראשי לירושלים הוא שבגלל אינטריגות למיניהן בין הציונות הדתית לש"ס לחרדים התפקיד אינו מאוייש כבר עשור. לפני ארבע שנים עתרו תנועת 'ירושלמים' וח"כ אורי אורבך לבג"ץ בדרישה לחייב את העירייה להניע את התהליך.

עכשיו שימו לב למשחק כסאות הבא: בירושלים אמורים להיבחר רב ספרדי ורב אשכנזי, וראש העיר ברקת הבטיח לנסות לבחור רב "ציוני". העניין הוא שצריך לסגור דילים, כרגיל, ושאם ייבחר ספרדי ציוני הרב האשכנזי יהיה חרדי – ולהפך.

במקצה האשכנזי עומד על קו הזינוק הרב אריה שטרן, אדם טוב לכל הדעות ונתמך על ידי מגוון רחב של רבני הציונות הדתית: מהרב שרלו ועד הרב ליאור, מהרב סדן ועד הרב ריינר, מהרב לבנון ועד הרב סתיו. במקצה הספרדי עומד הרב שמואל אליהו, איש ריב ומדון וגזען לא קטן. זה או שטרן, או אליהו – שניהם יחד לא יבחרו.

בשבוע שעבר נשלח מכתב תמיכה של כל הרבנים שהזכרתי לעיל ועוד לטובת הרב שטרן. והשבוע הגיש בן דהן את בקשתו לדחות את הדיון. למה זה משמעותי? מפני שהרב שטרן עוד כמה חודשים בן 70, ובהגיעו לגיל זה הוא יהיה פסול מלהתמודד בבחירות לרבנות הראשית.

מה קורה פה? בן דהן, שהבין שהרוח נושבת לכיוונו של שטרן, ושרוצה בעצמו באליהו (מכל מני סיבות: חרד"לותו, ספרדיותו, אולי גם גזענותו) מנסה למשך את הזמן כדי ששטרן יפסל טכנית, והאופציה היחידה לרב מטעם הציונות הדתית יהיה אליהו.

שני דברים על זה:
1. כבר זמן לא קצר מתנהל קמפיין נגד בחירתו של הרב אליהו על ידי מספר ארגונים אזרחיים, וכן על ידי סיעת 'מרצ' בירושלים וסיעת 'ירושלמים'. ברור לכל אלה שלתת לרב אליהו להיות הרב הראשי של עיר כמו ירושלים זה כמו ללתת לאסד לשחק עם טיל כימי. לא נראה שלראש העיר ברקת אכפת.
2. אם אכן יצליח בן דהן לסכל את בחירתו של שטרן תהיה זו הפעם השנייה שהחלק החרד"לי של 'הבית היהודי' מסכל עבור רובה של הציונות הדתית את בחירתו של רב ראשי שהיא חפצה בו. ובנט – השר הממונה על המשרד לשירותי דת, בו בן דהן הוא רק הסגן – שותק. כמאמר המשורר, מי שנדפק פעם אחת, וגו'.

הרב קוק חוגג את "יום כבוש ירושלים", ראשית שנות העשרים

הרב אברהם יצחק הכהן קוק ידע להעריך כיבושה של עיר. בעיקר אם מדובר בירושלים. בראשית שנות העשרים הוא חיבר תפילה מיוחדת "לחגיגת יום כבוש ירושלים ע"י צבאות בריטניה". את  העם הבריטי התפילה מכנה "גוי איתן, אוהב משפט וצדק":

למעשה, הרב קוק אהד את השלטון הבריטי מספיק כדי לחבר גם תפילה מיוחדת לשלומו של מלך אנגליה דאז, ג'ורג' החמישי. מאי 1923:

על יחסו המיוחד של הרב קוק למלכות הוא קיבל גם את "אות הכבוד מפקד-הכבוד של אזרחי הקיסרות הבריטית הנעלה ביותר" מאת הנציב העליון של פלסטינה, הרברט סמואל, ביוני 1923, על פי פקודה מהמלך ג'ורג'. הרב קוק ענד את אות הכבוד הזה והצטלם עמו, אף שהיה בצורת צלב (ולכן כיסה את אחת מזרועותיו):

יום ירושלים שמח.

:

התמונות מהספר 'מלאכים כבני אדם', מאת שמחה רז, הוצאת קול המבשר, 1993

הר הבית: הסכם חדש בין הרשות לירדן

בהודעה לעיתונות של המלך עבדאללה מלפני כמה ימים מדווח על הסכם רשמי שנחתם בין המלך לאבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית, בדבר "הגנה על מסגד אל-אקצה". ההסכם מאשרר (שימו לב: מאשרר, כלומר זה לא חדש) את היותה של ממלכת ירדן המגנה הרשמית והאפוטרופוס של מתחם אל אקצה, אבל מוסיף עוד סמכויות לירדן מאלו שכבר היו.

ולמה זה חשוב? כי צריך להבין שההחלטה לאפשר ליהודים להתפלל על ההר (שאני תומך בה) אינה של ניצב המחוז, ולא של אלוף הפיקוד, ולא של השר הממונה, ואפילו לא של ראש הממשלה. זו החלטה שתלויה בהסכמת ירדן. וזה אפילו חלק מהסכם השלום שלנו איתם. יש עוד כמה הבדלים בין האיסור על נשים להתפלל כרצונן בכותל לבין האיסור על יהודים להתפלל על הר הבית, אבל זה הבדל מאוד מרכזי שמשום מה אף אחד לא טורח לגלות לציבור.

רומני מסתיר את אהבתו לישראל

ארי שביט שואל את מיט רומני: "האם ארץ הקודש מעוררת בך רגש דתי?"

רומני עונה:

כשאני רץ לנשיאות, הרגשות הדתיים שלי לא משפיעים על עמדותיי הפוליטיות. יחד עם זאת, גדלתי וגודלתי במסורת היהודית-נוצרית. קראתי ולמדתי את הספרים שאותם דתי מכנה הברית הישנה והברית החדשה. שטתי על סירה בים כנרת. ביקרתי בגן הקבר ובאתרים אחרים שבהם יש משמעות דתית. כן, עבורי ירושלים וישראל הן מקומות בעלי חשיבות אלוהית.

איזה אבסורד. רומני משתוקק כל כך שעניין המורמוניות שלו לא יבלוט, לא יעלה, עד שהוא חייב להסתיר את עוצמת רגשותיו כלפי ארץ ישראל. האמת היא שעבורו ישראל בכלל וירושלים בפרט הן בעלות חשיבות דתית גדולה, יותר מרוב רובם של הנוצרים (למעט קבוצות אוונגליסטיות שונות), ודאי יותר מאשר עבור אובמה. ג'וזף סמית, נביא המורמונים, אמנם ראה בארה"ב את הארץ המובטחת החדשה וביקש לכונן את העיר "ציון" על אדמתה, אבל הוא גם שלח את נאמנו Orson Hyde ב-1841 לירושלים, וזה התפלל בה ל"קיבוצם של שבטי יהודה" ו"בנייתה מחדש של ירושלים" – חמישים שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון!

במקום לומר זאת הוא עונה תשובה שאינה אלא מלאכת הסתרה פתטית של אמונתו ("המסורת היהודית-נוצרית"? "הברית הישנה והברית החדשה"? בחיית מורמון), ובאופן מגוחך מאלץ את עצמו לא לגלות עד כמה ארץ הקודש אכן מעוררת בו רגש דתי.

אקי אבני והקארמה של ירושלים

במוסף "7 לילות" שיצא שלשום ניתן למצוא ראיון עם אקי אבני (מאת רונה קופרבוים ורז שכניק). בין השאר הוא מדבר שם על שר החוץ ליברמן ואומר:

[ליברמן] הוא האיש הנכון במקום הנכון. אני אומר שנמאס מהמדיניות המתנצלת על הקיום שלנו, על המהות שלנו, על זה שאנחנו פה. […] מדינה כמו ישראל צריכה להיות הרבה יותר ברורה במדיניות החוץ שלה, כמו סימן קריאה.  אני מאמין בקארמה של ישראל וירושלים, אני לא חושב שמישהו יכול להזיז אותנו מפה. אני מאמין במדינת ישראל חזקה ואני מאמין בסלוגנים של ליברמן. […] המציאות של מדינת ישראל עם אזרחיה היא בעייתית. היא לא חד-משמעית. זו הקארמה של המקום וזה לא ישתנה אבל אם אתה פה אז תיתן את הכל.

גלבוע פלבניק, שהפנה אותי אל הטקסט הזה, כתב לי יפה ש

לכאורה יש פה טקסט קלאסי של מי שמבקש מנהיג חזק (סטייל סטאלין) ועמידה על הכבוד הלאומי. לא חסרים כאלו במקומתינו. גם התובנות על הייחודיות של ארץ ישראל לא חדשות. מה שמרתק אותי הוא דווקא השילוב של ה'קארמה' לתוך המארג הזה. כנראה בעידן שבו לדבר על 'קדושת ירושלים' ו'שכינת ה' בציון' נחשב לאנכרוניזם  ואילו לדבר על 'חשיבות ירושלים ללאומיות הישראלית' נשמע כמו 'המחנה החשוך'  או סתם כזקן טרחני. [על כן] יש פה סטארטפ שמעניין איך הוא יתפתח – מעתה לא 'קדושת ירושלים אלא 'הקראמה של המקום'  הם שמצדיקים מאבק חסר פשרות.

אני מסכים עם גלבוע. ייתכן אף שהעניין הוא לא (רק) חוסר רצונו של אבני להיתפס כחשוך, אלא משוה הרבה יותר פשוט אבל מהותי: אבני גדל כחילוני. להתחיל לדבר על הבטחתו של ה' לאברהם, או על דוד המלך, נראה לו לא רק אנכרוניסטי אלא לדעתי אפילו חסר מובן. אלו מילים חסרות משמעות עבורו. "שכינה", "שיבת ציון" ואפילו "הכותל" פשוט אינם חלק מהלקסיקון של אבני. כלומר אבני (ניתן לו קרדיט שהוא לא סתם אתנוצנטרי) אוהב את ירושליים ואת עמו, אבל אין לו שפה להביע אהבה זו. הוא נזקק ליבא מונחים מהמזרח (הסַפָק הוא הניו-אייג' כמובן) כדי לסדר לעצמו בראש ובפה את תמונת עולמו.

ודבר אחרון על משפטו המצוטט האחרון של אבני: "אם אתה פה אז תיתן את הכל". השאלה באמת היא אם אתה פה, והרי אבני ניסה את מזלו בארה"ב, ואני מנחש שאם היה מצליח לא היה חוזר לארץ. בכלל, קצת לפני דברים אלה הוא אומר ש"אני רואה את עצמי שחקן בינלאומי, אני לא רואה את עצמי שחקן ישראלי. […] כישרון יכול לעבוד בכל מדינה". אז שיהיה בהצלחה בחו"ל, גבר.