ירושלים

הרב שטרן נגד היהדות הפלורליסטית

הרב אריה שטרן, הרב הראשי לירושלים, פסק לפני כמה ימים שארגוני בינ"ה, בית מדרש אלול והישיבה החילונית בירושלים הם ארגונים המעבירים "תכנים של רפורמים" ועל כן לערייה אסור לתקצב אותם.
 
אז נניח לרגע שזה שבכלל עולה על הדעת שמדינת ישראל תפלה בין תקצוב של יהודים על פי הזרם הדתי אליו הם משתייכים, ונניח גם לזה שלפני בחירתו סיפרו לנו שהרב שטרן הוא מתון והוגן. לאפליה השיטתית של המדינה לטובת האורתודוקסיה התרגלנו, וגם לרבנים שעוסקים יותר בביצור המונופול שלהם מאשר בקירוב לבבות.
 
אם נניח לנ"ל, נמצא שיש כאן לראשונה (אם אני לא טועה) מאבק פומבי של רבנים אורתודוקסים מהמיינסטרים כנגד ארגונים של יהדות פלורליסטית. עד עכשיו החלוקה היתה ברורה: חילונים מכל סוג ומין, כולל מחללי שבת בפרהסיה ועוברים על דיני עריות – ברוכים הבאים לכנסים, ימי עיון, שיתופי פעולה ולמפד"ל. רפורמים וקונסרבטיבים, גם אם ישמרו שבת כהלכתה – חרם מוחלט וזעקות געוואלד.
 
ולמה? החילונים תמיד נחשבו בדרכם לחזרה בתשובה, או לפחות פוטנציאלית בעניין. הרפורמים מציגים תיאולוגיה אלטרנטיבית לאורתודוקסיה, ולכן מהווים קריאת תיגר ותחרות גלויה. ותחרות הממסד האורתודוקסי ממש לא אוהב.
 
לכן ההתפתחות הזאת מסמנת, אולי, התפכחות, וכזו שראוי שאכן תבוא. אחרי 27 שנה של תנועת התחדשות יהודית-חילונית אפשר אכן לומר בביטחון: החילונים לא חוזרים בתשובה. אדרבה, בתי המדרש הפלורליסטים, לימודי החסידות והקבלה, שירת הפיוטים, מעגלי התפילה, קבלות השבת בנמל וכו' וכו' אינם דלת כניסה לעולם האורתודוקסי, אלא אלטרנטיבה לו. כן, בדומה ליהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. מעגלי הרנסאנס היהודי לא מחפשים רב שיאמר להם כיצד לשמור על קלה כחמורה, אלא זהות יהודית עשירה מחד ואינדיבידואליסטית מאידך.
 
לכן במידה רבה צודק הרב שטרן. יש כאן רפורמה, מלשון תיקון, ולא חזרה בתשובה. אבל הוא כמובן שוגה קשות כשהוא פוסק שאין לתקצב את העניין, ולא רק משום שראוי שמדינה לא תפלה בין אזרחיה. הוא שוגה כשהוא לא מבין שיש כאן הבטחה תרבותית וחברתית, לפחות לכל מי שלא חושב שכולם צריכים להיות אותו דבר.
capture

יהודה גליק: הכותל הוא חילול השם

כבר כתבתי בעבר שאני חושב שיהודה גליק הוא אדם ליברלי, לבבי וטוב, ואני שמח שהוא נכנס לכנסת. גליק גם פועל למען זכויות תפילה ליהודים על הר הבית, ואין כל גנאי בפעילות כזאת. כאן אני בכלל לא רוצה לדבר על האיש, אלא על עמדה שהוא הביע בראיון עדכני לשחר אילן. מסתבר שעל פי גליק הכותל מביא לחילול השם ואף אולי מעודד עבודה זרה:
 
זה מקום שגורם נזק כי אנשים חושבים שזה מקום קדוש וחושבים שהוא תחליף להר הבית. אנשים באים לכותל ומרגישים שהגיעו לפסגה. זה לא פסגה ולא שום דבר. אנשים נהנים מהתחליף וזה בעיני חילול השם. […]. זה כמעט כמו חטא העגל שבו העם אמר 'אלה אלוהיך ישראל'. זה חילול השם עצום.
 
הדברים האלה מדהימים למדי, ומסמנים את הפער העצום שפתחו פעילי הר הבית בינם לבין המסורת היהודית האורתודוקסית ובינם לבין רובו של העם היהודי כיום. הרי גם אם הכותל אינו קודש הקודשים, וזה כמובן נכון, הוא קודש במאות השנים האחרונות על ידי קהילות יהודיות מתפוצות רבות ושונות, ובכלל זה כמובן הציבור הישראלי, שעוד לפני כיבושו ערג אליו ובכה על שלא יכול היה להגיע אליו. אפשר לא לאהוב את זה אבל להכחיש את כל זה כאילו מדובר בחילול השם או אף "כמעט כמו חטא העגל" פירושו להוציא עצמך מהערוץ הבסיסי של המסורת.
 
אין הרי ויכוח על מקומו של הכותל במסורת היהודית של המאות האחרונות, והניסיון לבטל את קדושתו ואף לראות בו חילול השם ממילא הופך את המבטל לחריג, הנמצא בפריפריה של המסורת. לראייה, ישעיהו ליבוביץ' שדיבר באופן דומה. הרב חיים נבון כתב פעם שמי ששולל את קדושתו של הכותל הופך את עצמו לחבר בכת (אני מקווה שאני מצטט נכון), דהיינו מוציא עצמו מהכלל.
 
ללא ספק, יש כאן כאמור סממן מובהק של פוסט-מסורתיות, של רדיקליות שמערערת על הקיים ומורדת במסורת. אפשר ללמוד מזה על המהפכנות שבתנועת שוחרי הר הבית. כמובן, אלה שעושים זאת, כמו תמיד, יטענו שהם הם דווקא המסורתיים ביותר.

המקדש הכנעני הקדום בירושלים

בזמן שאתם גיליתם הו הא מי זה בא מפכ"ל המשטרה הבא אני וזוגתי השתתפנו באירועי עונת התרבות בירושלים​, שהשנה מציגים את מתחת להר​, אירועים שעוסקים בהר הבית וסביבו. אנחנו שמענו את הרצאתו של הארכיאולוג פרופ' רפי גרינברג על ירושלים הכנענית, כלומר על הישוב הכנעני שהיה – סביב 1800 לפנה"ס – במה שהיום הוא סילוואן/עיר דוד.

כפי הנראה הישוב נח על קרקע שנחשבה קדושה, שאם לא כן לא ברור למה להתיישב בו: מקום הררי, סלעי, לא אסטרטגי משום שנמוך מההרים סביבו, ומקום שלא יכול להאכיל את יושביו, דהיינו הם תלויים בכפרים סביב, דהיינו הם היו חייבים לתת לכפרים הללו משהו שחסר להם. מה? קדושה.

פרופ' גרינברג משער שבישוב זה היה מקדש גדול. למה? ראו השקופית: מעל מעיין השילוח נמצאו ביצורים אדירים מהתקופה הכנענית. כנראה שהמעיין היה סגור לזרים. מעל הביצורים ההר כוסה במדרגות של אבנים, שנתנו לו מראה מרשים. ובפסגה היה… משהו. אנחנו לא יודעים מה, כי מה שהיה נחרב.

ארכיאולוגים אחרים סבורים שהיה שם ארמון, אבל גרינברג משער שהיה שם מקדש. הוא מגיע למסקנה הזאת משום שבמקום נמצא אגרוף עתיק שהיה חלק מפסל של בעל, חלקי כן לקטורת, ומתוך השוואה עם מקומות דומים בהם יש קומפלקס של מעיין תחתון, הר-עם-כיסוי-אבנים ומקדש עליון. יש משהו שקישור בין מי מעמקים, הר ובפסגתו מקדש שראשו בשמיים שאיפשר לקדמונים לחבר בין שמיים וארץ. וזה הרי כל הסיפור, לא?

אם היה שם מקדש הוא לא היה על הר הבית עצמו, אלא על פסגה באותו רכס, מעט דרומית ונמוכה יותר. היום אלע"ד ו עיר דוד- ירושלים הקדומה​ שולטים על השטח. אבל אם יבוא כנעני ירצה להתפלל לבעל הם יתנו לו להיכנס למקום המקדש החרב ולשאת תפילה. מה, לא?

20150825_1721432

אלה הביצורים הכנעניים שנמצאים כיום תחת מבנה של עמותת עיר דוד, אבל שפעם היו גלויים, על פני ההר. כדי להבין מה גודלם ראו את המדרגות משמאל.

אלה הביצורים הכנעניים שנמצאים כיום תחת מבנה של עמותת עיר דוד, אבל שפעם היו גלויים, על פני ההר. כדי להבין מה גודלם ראו את המדרגות משמאל.

לא מטורף בודד

11844187_1452186168441368_955743091_n"מנאצי ה' ומחרפיו, מנוולים טמאי הנפש … עיצרו את האסון" – פשקווילים שניטלו לפני מצעד הגאווה בשכונות גאולה ובית ישראל בירושלים. יש להדגיש: מדובר בפלגים חרדיים מסויימים, ממש לא בכל החברה החרדית. ועוד: חופש הביטוי מאפשר וחייב לאפשר כאלה ביטויים. עם זאת יש הבדל בין להתנגד למצעד הגאווה ובין לכנות את הצועדים מנוולים, ולומר ששליסל הוא משוגע בודד, איש נטורי קרטא שאין לו קשר לחלקים מהציבור החרדי, זה פשוט לא נכון. יש לי גם עדות מאדם שהיה ברחוב יחזקאל בירושלים אחרי המצעד ומספר שהחדשות על הדקירות נחגגו בשמחה רבה.

הרב דוד בצרי הוא מהמוכרים שבמקובלים כיום. כבר ב-2004, אחרי מצעד הגאווה בירושלים, שנה לפני תקיפתו הראשונה של שליסל, הוא אמר כי "בגלגול הבא ההומואים יהפכו לשפנים וארנבות. זו לא סטייה או מחלה אלא תועבה. אפילו בהמות לא מתנהגות כך. טוב תעשה המדינה אם תאסור אותם". ב-2011 אמר: "מי שמתגאה בתועבה – הוא האדם הכי מתועב שבעולם." השאלה כאן שוב היא יחס הציבור אל בצרי. האם בצרי ימשיך להיות מקובל בחצרות חרדים? האם יוזמן גם לאירועים של הציונות הדתית?

הרב שלום ארוש​ הוא אחד הרבנים מהמעגלים הרחבים של חסידות ברסלב. הוא עומד בראש רשת מוסדות חינוך חרדית שנקראת "חוט של חסד". האם ידוע כמה כספים מעביר משרד החינוך לרשת? האם ידוע מה שר החינוך מתכוון לעשות בקשר לזה? לפני חודשיים בדיוק השתתף ארוש בהפגנה כנגד תפילת נוצרים באתר קבר דוד בהר ציון בירושלים. על פי יאיר אטינגר מ'הארץ' הציב הרב ארוש סדרת תנאים לקיום התפילה הנוצרית. אלה הועברו למשטרה, שמסרה אותם למתפללים הנוצרים כהנחיות מטעמה. בעקבות אותן דרישות נאסר על הבישופ להיכנס עם צלב על מטהו, לא הודלקו נרות וקבוצת האנשים שהגיעה עד הקבר עצמו צומצמה לעשרה בלבד. כך מגביל ארוש, באישור משטרת ישראל, חופש הפולחן של נוצרים בישראל. והנה לכם הקשר בין פעילות אנטי-להט"בית לפעילות אנטי-נוצרית.

חייבים לעמוד כנגד הניסיונות האלה להגביל את חירויות הפרט וחופש הדת. חייבים להגן על הדמוקרטיה שלנו. אני קורא לכל מי שהחירות במרחב הציבורי חשובה לו לצעוד איתנו במצעד הגאווה בשנה הבאה בירושלים הבנויה.

הרב שטרן מאיים להסיר אחריות מהכשרות בירושלים

rarararar

שימו לב למכתב של הרב הראשי לירושלים אריה שטרן: יו"ר הועדה הממונה על הכשרות בעיר אינו מוכן לשתף איתו פעולה, הורה למפקחים שלא לשתף עם הרב פעולה, ואף לקח לו את רשימת משגיחי הכשרות כדי שלא יוכל לפקח עליהם. בתגובה הרב האריה שטרן מאיים להסיר את אחריותו מהכשרות בעיר.

רק לפני כמה שבוע שלח אלעד מלכא, חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת 'התעוררות', מכתב למבקר המדינה בדרישה לחקור חשדות לשחיתות במועצה הדתית בירושלים: "הצטברו על שולחני פניות רבות בדבר התנהלות המועצה הדתית בירושלים. לאחר שפניתי למשטרת ישראל בבקשה לחקור חשד לזיוף מסמכי תאגיד, הופניתי לגופים נוספים כדי לחקור ולטפל בהתנהלויות נוספות שגם אם אינן פליליות הרי שאין לקבל אותן כהתנהלויות תקינות."

מישהו עדיין מאמין שהשגחת הכשרות של הרבנות הראשית אמינה? מישהו עדיין מאמין שהרבנות הראשית היא גוף שלגיטימי מצד המדינה להפקיד בידיו את ניהול שירותי הדת במדינה?

כמה נתונים מעודדים לקראת יום ירושלים

על פי סקר חדש, 50% מהציבור תומכים בחלוקת העיר ומסירת השכונות הערביות במזרח העיר לידי הפלסטינים והשכונות היהודיות יישארו בידי ישראל. 23% מהציבור מוכנים לחלק את העיר העתיקה, כולל מסירת הרובעים המוסלמים והנוצרים וכן את הר הבית לידי הפלסטינים.

בקרב הציבור החילוני, 68% אמרו שהם מוכנים למסור שכונות יהודיות במזרח העיר באופן כללי, ו- 32% מוכנים למסור שכונות שאינן יהודיות בעיר העתיקה, ובכלל זה גם הר הבית. בקרב הציבור הציוני-דתי, 25% מהמגזר הדתי-לאומי הביע תמיכה כלשהי למסירת שכונות במזרח העיר, רק 4% לחלוקת העיר העתיקה.

אחרי כל כך הרבה פרופגנדה על אחדות ירושלים בירתנו הנצחית לנצח נצחי נצחים, אחרי כל כך הרבה סבבים של אלימות בין ישראל לפסטינים (כולל רק בקיץ שעבר בירושלים עצמה), אלה נתונים מרשימים ביותר. אין זאת אלא שחלקים גדולים בציבור מבינים שבלי חלוקת העיר לא יהיה הסכם בינינו לבין הפלסטינים, ומבינים גם שבפועל העיר כבר ממילא מחולקת, ולא משנה מה אומר ראש הממשלה בנאומיו החגיגיים.

אני גר בירושלים ואוהב את העיר, ולא מעוניין לגור בשום מקום אחר. אבל אני יודע שמצב בו חצי מאוכלוסיית העיר אינו מקבל את אותן זכויות, מצב בו רק כ-13% מהתקציב העירוני מופנים לאוכלוסייה שמונה 37% מהתושבים, מצב בו ישראל שולטת בכוח הזרוע על מאות אלפי תושבים שאינם מעוניינים בשלטונה – הוא מצב בלתי אפשרי. אני שמח שחלקים גדולים מהציבור מבינים זאת.

בית המקדש במרכז המאבק על הריבונות

מה מלבה את מלחמת ירושלים? כמה דברים, וביניהם, טוענים ניר חסון ועמוס הראל, העלייה ברמת העניין והעיסוק הפוליטי הישראלי בהר הבית:

ישראל, מצדה, תרמה לליבוי הלהבות באמצעות הפעילות הבלתי פוסקת של ארגונים דתיים ופוליטיקאים מן הימין לשינוי הסטטוס קוו בהר הבית. "מה שקורה בירושלים היום מאחד את כל הפלגים", אומר גורם ביטחוני בכיר עמו שוחחנו. "חמאס, פתח, חזית עממית וחזב אל־תחריר (מפלגה פאן איסלאמית, נ"ח, ע"ה), כולם מדברים איתנו על הר הבית". במערכת הביטחון רואים קשר ישיר בין העיסוק הישראלי בנושא הר הבית ושינוי הסטטוס קוו לבין האלימות וכן קשר ישיר בין האלימות בהר לבין הפרות הסדר בכל שכונות מזרח ירושלים.

אבל חוץ מלומר שאמרתי לכם אני רוצה עוד משהו, והוא להביע תמיהה על הכאילו מובן מאליו אבל באמת מסתורין שהוא הר הבית, על הנקודה הזאת שמרכזת כל כך הרבה היסטוריה וכל כך הרבה אמוציה ושהפכה בזמן הזה למוקד של רגשות לאומיים, לסוג של טוטם של לאומיות (כן, פחות דת, יותר לאומיות), כאשר הריבונות, והמאבק על הריבונות, על השטח הקטנטן הזה במרכז העיר לכאורה אומרים משהו על המאבק הכללי לריבונות של שני העמים בין הירדן לים. המיתוס קם לחיים ודורש את שלו, ואפשר ללמוד מזה דברים חשובים. מרתק.

קמפיין חדש של נשות הכותל

נשות הכותל יוצאות בקמפיין חדש שמעודד בנות-מצווה לקרוא את התורה בכותל, שמציג מודעות על אוטובוסי בירת ישראל.

אבל צריך להבין את ההקשר כי לעמוד על משמעותו: כזכור, נשות הכותל נאבקות על זכות התפילה שלהן בכותל כבר 25 שנה. לפני כשנתיים המאבק הגיע לתודעה הבינלאומית לאחר שמנהיגות הקבוצה נעצרו כמה פעמים בעוון תפילה בטלית. הפגנות חרדים המוניות התארגנו נגדן, והמשטרה נאלצה להפריד בין הצדדים ברחבת הכותל בשל אלימות מצד המפגינים החרדים, ותוך המשך מעצרים של הנשים. המדינה ביקשה להגיע עם הארגון להסדר שבמסגרתו חברותיו תסכמנה להתפלל באזור אחר של הכותל, אבל באפריל 2013 פסק השופט משה סובל שליט"א זי"ע שאין בתפילת נשים בטלית משום הפרעה שאינה "מנהג המקום", ומאז אין עוצרים יותר את הנשים. הנחישות הוכיחה את העצמה והפגנות החרדים דעכו (זכרו את זה: ברוב המוחלט של המקרים קבוצות חרדיות נכנעות כשהן נתקלות במאבק נחוש). מצד שני, המשא ומתן עם המדינה מתמשך ויש פער שקשה לגשר עליו, שכן המדינה כפי הנראה מהססת לאשר את כל בקשותיהם של הארגון והתנעות הלא-אורתודוקסיות לרחבה שאינה נופלת במעמדה ובהידורה מרחבת הכותל הנוכחית.

ועל רקע כל זה, הקמפיין הנוכחי מגיע – שבוע אחרי שבית המשפט פסק שמותר(!) להציג(!) נשים(!) על מודעות(!) בירושלים(!) – ויכול להוות נקודת לחץ נוספת על המדינה להגיע להסדר עם הארגון, ולא בנות מצווה(!) תקראנה(!) בתורה(!) ברחבת הכותל(!)!

בחירות לרבנות הראשית ירושלים וסכנת הרב שמואל אליהו

ביום שלישי הבא תערכנה הבחירות לרבנות הראשית ירושלים. לא היה לירושלים רב ראשי מאז 2003 וחיי הדת של תושבי עיר הבירה של ישראל לא נפגעו מכך, אבל אני לא מזלזל במוסדות וסמלים, ואין לי בעיה עם עצם המשרה. השאלה היא כמובן מי ייבחר. הנה מה שקורה מאחורי הקלעים.

כבר לפני ארבע שנים נבחר הרב אריה שטרן להיות מועמד הציונות הדתית לרב האשכנזי בירושלים. כדי להבטיח את בחירתו הגיעו אנשי ברקת + הבית היהודי לדיל לא רשמי עם נציגי ש"ס, על כך שהרב הראשי הספרדי יהיה הרב שלמה עמאר, נציג ש"ס, ובתמורה ייבחר שטרן לאשכנזי. הרב שטרן עושה רושם חיובי וכנראה שיהיה רב סמלי חביב, קצת בסגנון הרב הראשי דוד לאו. הרב עמאר כבר היה הרב הראשי ואנחנו יודעים שאין לו שום בשורה, אבל כסוג של פסל-שעווה הוא נאה למדי ולא מזיק.

עכשיו, ש"ס לא יכולה לצאת בגלוי בעד עמאר, משום הסכסוך הפנימי שם, אולם לעמאר יש תמיכה גדולה בקרב השטח השסניקי, וגם לדרעי בחירתו לא תהיה רעה, כי במובן מסויים זה מוציא אותו מהמשחק הפוליטי – הוא הופך לאיש ציבור, ולא יוכל לתמוך פומבית במפלגה פוליטית, למשל קונסטרוקציה חדשה של אלי ישי. בקיצור, הדיל הזה הבטיח למעשה את בחירת שני הרבנים.

ואז נכנסו למרוץ רבנים נוספים. הראשון היה הרב חיים אמסלם, שאישית הייתי בהחלט רוצה לראות אותו על כס הרב הראשי הספרדי כי אני בטוח שהוא יכול להזיז דברים, אבל לצערי הרב ההערכות הן שאין לו סיכוי ממשי. גם הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת 'מרכז הרב', הגיש את מועמדו, בניגוד להחלטת אספת רבני הציונות הדתית כאמור, אבל גם לו אין סיכוי. גם הרב יהודה דרעי, אח של, הגיש מועמדות, וגם הרב משה חיים לאו, בן של ואח של, הגיש מועמדות, כמיטב המסורת הנפוטיסטית של מוסד הרבנות בישראל. והנה, חצי שעה לפני סגירת הרישום למועמדות הגיע גם נציגו של הרב שמואל אליהו ורשם אותו – וזה כבר סיפור אחר לגמרי. הרב אליהו קנה בית בירושלים לפני כמה שנים, ובשנתיים האחרונות עבד קשה בין נציגים שונים בגוף הבוחר כדי שיבחרו בו. כפי הנראה יש לו כמה וכמה קולות בטוחים.

על פי אלעד קפלן: "הסכנה היא שיטת הבחירות שמתנהלות בסבב אחד בלבד. כלומר, אם יש פיצול קולות, אפשר לנצח ביתרון של קול אחד בלבד. השאלה היא אם נציגי הבית היהודי, שהם כמעט חצי מהגוף הבוחר, אכן יתמכו ברב עמאר [בהתאם לדיל הנ"ל] בהצבעה חשאית. צריך לזכור שגם בן-דהן וגם ברקת הם חברים\מקורבים לרב אליהו. יתרה מכך, ש"ס החליטו לא להריץ אף מועמד. רבים מהם היו רוצים לראות את הרב עמאר מושפל וייתכן שיתמכו במועמד שיכול לנצח אותו. והחרדים האשכנזים ממילא בכיס של הרב אליהו. בעצם הכל תלוי בתריסר הקולות של הבית היהודי."

האם הרב אליהו ייבחר? יש לזכור שמדובר באדם שהורה "לנקום בחילונים", שסבור שהתרבות החילונית היא "תרבות של מוות", שפסק שאסור להשכיר דירות לערבים, שדיבר על האפשרות "למחוק את המסגדים מעל ההר הקדוש הזה", שאמר שהומוסקסואלים הם "נגד החיים" ולכן רוצחים בפוטנציה, שגורס שהאירופאים והנוצרים נמשלים לחזיר, ושקבע שהמתים מהוריקן קתרינה נהרגו על ידי האל כעונש על תמיכת ארה"ב בהתנתקות.

מדובר באיש ריב ומדון, קסנופוב אלים ששונא את כל מי שאינו דומה לו. על ניר ברקת להבין שהעמדתו בראש הרבנות הראשית ירושלים תאותת לחילונים, לערבים, לנוצרים ולמוסלמים שאין להם מקום בירושלים, ולאירופאים ולאמריקאים שעריית ירושלים נפלה על הראש.

כרגע הסיכוי לבחירתו נראה סביר (על פי ההערכות יש לו 17 קולות בטוחים מתוך 48 קולות הגוף הבוחר), אבל הרב עמאר עדיין חזק יותר. אלא שעמאר נכנס למרוץ מפני שהובטח לו שהוא מקבל את הרבנות על מגש של כסף. אין לו שום רצון להיות מושפל. אם נראה את הרב עמאר פורש מהמרוץ בזמן הקרוב נבין שהוא כנראה הסיק שהדיל התפרק ואליהו יזכה. גם אם לא, יש להזהיר את נבחרי הציבור בירושלים לבל יעשו טעות קשה ויבחרו אדם שכזה לתפקיד הרב הראשי בירושלים.

תרמו לבניית בית המקדש. או משהו.

'מכון המקדש' העלה שלשום לאתר indiegogo קמפיין למען בניית בית המקדש השלישי, וליתר דיוק מימון התכנון הארכיטקטוני שלו. על פי הכתוב בדף המכון כבר יצר קשר עם ארכיטקט שעובד על התוכניות. הוא מבקש 100,000$ כדי להשלימן. וכן, למקרה שתהיתם, על פי הוידאו שמצורף המקדש השלישי יכון איפה שהיום בנויה כיפת הסלע ומסגד אל אקצה. ויופי של תזמון, חייבים להודות.

2014-07-29_135443