יקי מנשנפרוינד

רוצים מדע ניו-אייג'י

יקי מנשנפרוינד כותב בעין-השביעית על כתבות המדע-המגניב של כלכליסט. לבד מאי דיוקים שהן מכילות, מצביע מנשנפרוינד על הכיוון הסוציולוגי שהן מובילות. בניגוד למדע שהזהיר מפניו מקס ובר, טוען מנשנפרוינד,

המדע המתואר בכתבות כאלו עוסק דווקא בהשבתו של הקסם לעולם, ומציג את הטבע במלוא הודו המסתורי. המסתורין הזה אינו חסר פשר או כאוטי: לפי נארטיבים אלה, יש בכוחו של המדע (בעיקר הגנטיקה, מחקר המוח ומדעי האבולוציה) להתוות לאדם את מקומו הראוי בטבע, ואף להראות כי לטבע יש תבונה נסתרת ומשמעות מוסרית שהבנתן תוביל, בסופו של דבר, אל גן העדן האבוד – בין אם מדובר באלמוות או בעונג נצחי.

מעניין מאוד. יש כאן אכן ז'אנר של התייחסות אופטימית-משיחית-ניו-אייג'ית למדע, שהיה עניין שבשגרה במאה ה-19 אבל קרס אחרי זוועות מלחמת העולם השנייה. אולי אפשר לומר שהוא התחיל שוב בארה"ב עם כל מני תוכניות על אסטרופיזיקה בכיכובו של קארל סייגן. סרטי טבע שונים הם גם חלק מזה.

מצד שני, שימו לב שיש גם נטייה ברורה של התקשורת להביא כתבות של "המדענים שוב משנים את דעתם ומודים שהם טעו", דהיינו להגחיך את המדע ש"מגלה" כל פעם שמשהו אחר בריא או לא, מסרטן או לא, "טבעי" או לא, וכו'. משני הכיוונים השונים האלה של עיתונות מדעית אפשר להסיק שהציבור רוצה מדע קסום ומקסים, ובז למדע היומיומי שפשוט עושה את מה שהוא עושה.