תפקידה של היהדות בהיסטוריה של העולם דומה במקצת לתפקידה של אמא של אייזק ניוטון בהיסטוריה של המדע. אמנם ללא אמא של ניוטון לא היה ניוטון, אבל ברור מדוע אין צורך להרחיב את הדיבור עליה כדי להבין את ההיסטוריה של המדע. באותו אופן, אין צורך להקדיש תשומת לב רבה ליהדות כדי להבין את תולדות האנושות.
יובל נח הררי
יובל נח הררי על מסורת וקידמה
במוסף '7 ימים' האחרון (27.2) התראיין יובל נח הררי (אצל רענן שקד) לקראת צאת ספרו הבא, "ההיסטוריה של המחר". הראיון באופן לא מפתיע מעניין ואני מצפה לקרוא את הספר. עם זאת, הטרידו אותי דבריו להלן – ראו הצילום.
הררי תוקף כאן "דיונים על אלוהים ודת ומדינה", שלכאורה אינם רלוונטים למאה העשרים ואחת. הוא שואל איזו תגלית או רעיון מהותי הביאה הדת במאה העשרים, ושולל כל תרומה אפשרית של התנ"ך (או, במשתמע, הדת באופן כללי) לבעיות מולן אנחנו ניצבים כיום. אני חושב שהגישה שהוא מציג כאן מוטעית בעיקרה.
כמובן, איש לא יחלוק על כך שדתות לא המציאו במאה העשרים משהו שמתקרב לחשיבות של האנטיביוטיקה. העניין הוא שהן לא המציאו משהו בכלל. זה פשוט לא משהו שדתות עושות. בשביל זה יש מחקר מדעי (וטוב שיש מחקר מדעי כמובן).
ומה באשר לרעיונות? הפמיניזם הוא ללא ספק רעיון מצויין, אבל כך גם רעיון המאבק הלא-אלים של מהאטמה גנדהי, או הצמחונות שמתפשטת והולכת במערב ושיש לה שורשים בדתות המזרח. הגישה על פיה רק הנאורות המערבית הביאה רעיונות טובים היא חד מימדית וחסרת ביסוס. הררי, שמתרגל מדיטציה בודהיסטית, אמור לדעת את זה.
אבל מעבר לכך, הרי כשאנחנו מדברים על רעיונות שכאלה אנחנו מדברים גם על *ערכים*. נדמה לי שהררי לא שם לב שהוא קופץ שוב ושוב מהמימד התיאורי-תועלתני אל המימד הערכי (מהלך שתואם את השקפת עולמו ושכיח בכתיבתו). ואם מדברים על ערכים, אז ודאי שלדתות יש הרבה מה לתרום.
ניקח לדוגמא את תלונתו של הררי שאין מה ללמוד מקריאת פרק תנ"ך ביום. הררי טוען ש"השאלות שעל השולחן כרגע הן מה יקרה כשייפתחו פערים ביולוגיים בין עשירים לעניים [כתוצאה מתוספים טכנולוגיים לגוף וכו']". הוא מוסיף שמי שכתב את התנ"ך לא ידע כלום על בינה מלאכותית או על גנטיקה. זה נכון, אבל אותם אנשים דווקא ידעו לא מעט על פערים ביולוגיים בין בני אדם, משום שהם האמינו שהאנושות מחולקת לעמים השונים מהותית מבחינת תכונותיהם, והרעיון של "אדם" אוניברסאלי היה זר להם לחלוטין. מסתבר שכאן אפשר דווקא לשאוב השראה וערכים מהתנ"ך, או לכל הפחות לקבל נקודת מבט נוספת על התמודדות אנושית עם מצב שכזה.
הררי מציג עמדה שעל פיה הקידמה מייתרת את העבר. אם זה נכון בענייני מדע (והרפואה האלטרנטיבית – או המדיטציה הבודהיסטית שהררי מתרגל כאמור – תעמיד גם את זה בספק), זה ודאי לא נכון בכל הנוגע לערכים. ברור שיש תפיסות ערכיות קדומות, גם בתנ"ך כמובן, שהן עבורנו מפלצתיות ושיש לדחות בכל תוקף. אבל תהיה זו טעות לחשוב שאי אפשר ללמוד דבר מתרבויות עתיקות. מסורת היא אוצר של ידע ותפיסות ערכיות שהצטבר והשתכלל במשך אלפי שנים. כמובן שצריך להעמיד את הידע והערכים האלה שוב ושוב לביקורת. עם זאת, לפסול אותם באופן קטגורי תהיה טעות.
פולמוס ברדיו עם יובל נח הררי
אתמול בבוקר התפלמסנו יובל נח הררי ואנוכי בתוכנית של גיא זוהר ב'רדיו ללא הפסקה'. ד"ר הררי אמר דברי טעם, ואני מקווה שגם אני. אני חושב שהדיונים האלה חשובים ואני שוב אומר שלדעתי העמדה שהררי מציג (אני כבר לא מדבר על יורופסקי) מבוססת על תועלתנות שלא תופסת את המורכבות של העניין, אבל אני רוצה אולי להבהיר שבשורה התחתונה אני באמת חושב שאין הצדקה לקיומה של תעשיית הבשר כפי שהיא כיום, שהיא גורמת לסבל רב ומיותר, ושכדאי להימנע מלהרוג ולאכול בעלי חיים. כאן ההקלטה.
מאמר על האופי הבלתי-רדוקציוני של החיים
זוכרים את הרשימה שלי על ספרו של יובל נח הררי, 'קיצור תולדות האנושות'? זוכרים שטענתי שהוא מבטל בצורה לא נכונה את הקשר שבין הביולוגיה לרבדים שמעליה, ושאלו לא פחות "אמיתיים" ממנה? טענתי שהרבדים העליונים, של התרבות והמבנים החברתיים השונים אינם פשוט "דמיונות", שכן הם צומחים מתוך הרבדים התחתונים בצורה כמו-אורגנית, שאינה דטרמיניסטית אבל גם אינה רנדומלית. הם מה שנקרא emergent. לכן רדוקציה לביולוגיה (או לכל רמה אחרת) אינה מתארת נכונה את המציאות. ובכן, מצאתי מאמר נאה על הרשת שמדבר על כך, וגם מקשר את זה לתפיסה רליגיוזית של הטבע, יענו דתיות ללא בורא או כוח עליון. הנה.