יהודה ויינשטיין

ויינשטיין מכשיר השגחה פרטית

היועץ המשפטי לממשלה הודיע היום שמסעדות שאינן מקבלות הכשר מהרבנות תוכלנה לתלות מודעה על פיה העסק מגיש מזון כשר, אבל ללא שימוש במילה "כשר" (שהיא סימן-רשום של הרבנות הראשית לישראל מאז מעמד הר סיני כידוע).

מה בעצם העניין? החוק איסור הונאה בכשרות" סעיף 3א קובע כי "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר". השאלה היא האם על פי החוק בעל עסק שמציג תעודה שבה הוא כותב ש"המזון נמצא תחת השגחה" או ש"האוכל מוגש על פי כל דיני ההלכה" ועוד כל מני נוסחים שכאלה עובר על החוק.

הרבנות הראשית טוענת שכן, שזו עבירה על החוק (עבירה פלילית, אגב, שהרי אין פשע גדול יותר מהתחמקות מכפייה דתית), והיא נוהגת לקנוס מסעדות שנוהגות כך, כמו המסעדות הנהדרות שבפרוייקט השגחה פרטית – כשרות קהילתית. משום כך עתרו לבד"צ שי גיני ממסעדת טופולינו ויונתן ודאי ממסעדת קרוסלה ודרשו לאפשר להם לעשות כן.

מה שויינשטיין אמר הוא שעל פי פרשנותו לחוק הם צודקים, ואפשר לתלות מודעות שמכריזות שהעסק כשר ללא שימוש במילה "כשר". כך, אגב, ממילא נוהגים גופים חרדיים שונים, שמספקים כשרויות מהדרין עבור עסקים שונים ללא שימוש במילה "כשר" כבר שנים רבות. אבל כמובן שאי אפשר שלא-חרדים ינהגו כך גם כן, שהרי במדינת ישראל יחסי החברה החרדית עם עקרון השוויון לפני החוק הם, נאמר, מורכבים.

בקיצור, מעתה מותר לבתי עסק לרמוז שהם כשרים-ללא-הרבנות, ואני ממליץ לכל אחד פשוט לגשת ולאכול במסעדות המצוינות שעושות כן, ושבוודא כשרות יותר מכל כשרות הניתנת על ידי גוף רודני וכפייני. בתאבון.