יהדות אורתודוקסית

צנזורה פנים אורתודוקסית

ספר חדש, Changing the Immutable: How Orthodox Judaism Rewrites Its History מאת Marc B. Shapiro, סוקר את המקרים בהם הממסד האורתודוקסי המודרני צינזר ומצנזר את כתבי המסורת. לדוגמא, מנהג הכפרות ביום כיפור, בו מסובבים תרנגולת מעל הראש כדי להעביר אליה את החטאים שלנו, זכה לבוז מצד ר' יוסף קארו, מחבר 'שולחן ערוך'. החל מהמאה ה-18 מהדורות חדשות של הספר הקאנוני לא הכילו את המילים הקשות של קארו על המנהג.

עוד דוגמא: חברת Artscoll, שמוציאה לאור ספרי קודש ופרשנות באנגלית, צינזרה הערה של רש"י על כך שחז"ל עצמם עסקו בעריכת התנ"ך, עמדה שערורייתית בעיני חלק גדול משומרי המצוות כיום. ונשאלת השאלה, אם את מה שכתבו קארו ורש"י אפשר לצנזר, את מי אי אפשר?

יש כאן עיוות שיטתי של המסורת, של כתבי המסורת עצמם, בשם אמונות ורגישויות בנות זמננו. המצנזרים עושים דין לעצמם ומחליטים אילו עמדות של גדולי ישראל מתאימות לקריאה בהווה ואילו לא. איך זה משתלב עם אמונת חכמים וירידת הדורות? האם הם חושבים שהם חכמים יותר מרש"י?

זה גם מצייר תמונה עגומה של החברה החרדית וחלקים מהאורתודוקסיה המודרנית כיום. האם הביטחון שלהם באמונה מעורער עד כדי כך שאין הם יכולים לסבול מורכבות? האם צריך להסתיר מהם כל דעה לא קונצנזואלית כדי שלא יבוא פקפוק בלבם?

ומה זה אומר על התרבות העיונית או האינטלקטואלית של החברה שומרת המצוות? מה זה אומר על מצב השיח החופשי שם? מה זה אומר על האפשרות של נער חרדי מתבגר לשאול שאלות, לאתגר את עצמו או את מוריו בדעות מקוריות?

אם תזכרו בריבוי הקולות שניתן למצוא הן במקרא והן בגמרא, תבינו עד כמה האורתודוקסיה היא תופעה מודרנית ולא מסורתית.

קבלו אותן: רבות אורתודוקסיות

היום תוסמך ידידתי אביטל אנגלברג​ לרבה. זה יקרה בניו-יורק, מטעם בית המדרש של הרב אבי וייס. יחד איתה תוסמכנה עוד חמש נשים. כל אלה מצטרפות לשתי נשים שהוסמכו בשבוע שעבר לרבות על ידי הרב פרופ' דניאל שפרבר והרב הרצל הפטר, ראש בית המדרש הר־אל בירושלים. בעוד כמה שבועות יוענק לשתי נשים "היתר הוראה" בענייני הלכה מטעם הרב שלמה ריסקין. בכל המקרים מדובר ברבנים אורתודוקסים.

אם נדלג הישר מעבר להשתפכויות נוסח "הפמיניזם/ההגיון ניצח" ו"שהחיינו וקיימנו וגו'", אני חושב שנוכל להבחין בשני תהליכים מעניינים שאנחנו נמצאים בעיצומם:

1. אנחנו בתקופת ביניים בין קבלתן של נשים כפוסקות הלכה בחוגים אורתודוקסים לבין מבוכה/ביטול/זעם על נסיונות כאלה. ולא רק מצד גברים (ראו תגובתה של אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי בכתבה של יאיר אטינגר). יש כבר היום נשים אורתודוקסיות לא מעטות שבקיאות מאוד בהלכה, מלמדות הלכה, אבל אינן מכונות "רבות" (פיוטרקובסקי אמרנו, נוסיף גם את מיכל טיקוצ'ינסקי, חנה הנקין, חנה גודינגר, רחלי שפרכר פרנקל, נועה לאו ועוד). למה יגרע חלקן? האם מי מהן תתחיל לכנות את עצמה רבה? או שמא תהיה התעקשות דווקאית על הבדלה בין "נשות הלכה" ל"רבות", כאשר הראשונות מבקשות להפגין יותר מסורתיות ופחות חדשנות?

2. מה שמביא אותי להתפתחות החשובה ביותר לדעתי, והיא, בפשטות, שבירתה של האורתודוקסיה. כאשר נשים אורתודוקסיות מכנות את עצמן רבות, נשים אורתודוקסיות אחרות מכנות עצמם נשות הלכה וקבוצות שלמות באורתודוקסיה לא מקבלות את הראשונות או פוסלות לגמרי את שתי הקבוצות, תיווצר עם הזמן אבחנה בין קהילות אורתודוקסיות שמקבלות נשים כרבות, אחרות כפוסקות, וכאלה שכלל לא מוכנות לשמוע על זה. מעמד האישה הוא מימד עקרוני ועמוק באופיה של כל קהילה, ושינויים רדיקלים שכאלה בו יביאו למאבק על התואר "אורתודוקסיה", ולבסוף לפיצול והמצאת כינויים שונים לזרמים שונים ("אורתודוקסיה מודרנית", "אורתודוקסיה פתוחה", "אורתודוקסיה נאמנה" וכו' וכו').

וזה ממש טוב. כי ריבוי קולות זה טוב. וגיוון זה טוב. ופריחה תרבותית זה טוב. אז מזל טוב.

אלעזר שטרן מצטרף ליש עתיד

אלעזר שטרן מצטרף ל'יש עתיד', וכמו שהוא אומר, עבור רבים הוא מאז ומעולם היה שם. שטרן היה חבר כנסת מקצועי ויעיל, שיחד עם עליזה לביא ניסה, ולפעמים הצליח, לשנות את הקשר בין הציבורי החילוני לממסד האורתודוקסי ששולט לו בכל מני תחומי חיים. הם היו מצליחים יותר אם 'הבית היהודי' לא היה נאבק בהם שוב ושוב.

מכאן מצטיירת תמונה מעניינת: 'יש עתיד' הופכת להיות (גם) מפלגת הציונות הדתית המתונה והפרוגרסיבית: שטרן, לביא ושי פירון (אפשר להכניס לכאן בקלות גם את דב ליפמן) כחבורה שיכולה להיות אפקטיבית מאוד בהפיכת הכפייה הדתית למעיקה פחות, או אפילו להסרתה בשדות שונים (שטרן, למשל, אמר היום שהוא בעד תחבורה ציבורית בשבת). יהיה להם פחות כוח הפעם, ללא ספק, אבל אפשר לקוות שהם יפעלו במרץ.

מה שכן, צריך לשים לב שלא מדובר בתוספת כוח ממשית ליהדות הפלורליסטית או לזרמים הלא-אורתודוקסים, לפחות לא על פי הרקורד של הכנסת היוצאת. כל אלה לא חרגו ממה שהם רואים כמסגרת האורתודוקסית. שוב: מדובר בציונות דתית מתונה, לטוב ולרע.

הרב חיים נבון על הפרדת דת והפרטת דת

in-God-we-trust

הרב חיים נבון כתב מאמר (מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' האחרון) על יחסי דת ומדינה בישראל, בו הוא מחד מדגיש את חיוניות אי-הפרדת דת ממדינה בישראל, ומאידך קורא להפרטת שירותי הדת, דהיינו לסיום ההגמוניה האורתודוקסית מטעם המדינה.

לגבי אי-הפרדת דת ממדינה, אני מסכים איתו. צריך להבין: יש מודלים רבים של יחסי דת ומדינה, וגם במדינות שנחשבות בהחלט ליברליות (כמו אנגליה, שוודיה, גרמניה) ישנה כנסייה רשמית או מימון של שירותי דת. זה מקובל. נבון מוסיף וטוען נכונה לדעתי שההפרדה בין דת ומדינה עבור הדת היהודית עוד קשה יותר מעבור הנצרות, דווקא משום אופייה האתני-לאומי של היהדות, לעומת אופייה האוניברסלי ובד בבד פרטי-סובייקטיבי של הנצרות. זה כמובן לא אומר שמדינת הלכה באה בחשבון. זה אומר שתמיכה ואכיפה של מוסדות דת ושל מנהגים (חגים, תכני לימוד) מסויימים של הדת אינה סותרת בהכרח משטר דמוקרטי-ליברלי, וייתכן שאף רצויה.

לגבי הפרטת שירותי הדת, לפחות במובן של סיום הכפייה האורתודוקסית, אני ודאי מסכים, וכל מאמר של רב אורתודוקסי התומך בכך הוא מבורך. אמנם, הרב נבון מבסס את נימוקיו כאן התפיסה הקפיטליסטית הבסיסית ועל ההנחה ששליטה ממשלתית בגוף ציבורי מתגלה בדרך כלל כבלתי-יעילה, ואף מתדרדרת לשחיתות. הוא גם מרגיע את קוראיו וחוזה שגם במקרה כזה רוב אזרחי ישראל היהודיים יהיו מעוניינים ממילא עדיין בשירותי הרבנות האורתודוקסית: "אם אנחנו מאמינים שה'סחורה' הרוחנית שלנו היא הטובה ביותר – ואני ודאי מאמין בזה – אין לנו מה לפחד מתחרות, ואין לנו שום סיבה להסתתר מתחת לסינורה של המדינה."

יכול להיות שזה נכון, ויכול להיות שלא (לדעתי חלקים ניכרים מהציבור יבחרו אחרת, ודאי ככל שיעבור הזמן), אבל גם אם כן, הייתי שמח אם במקום נימוקים תועלתניים היה הרב נבון מציג עמדה עקרונית ובהירה: למדינה אסור לכפות חוקי דת על איש, נקודה. בין אם זה יעיל ובין אם לא, דת הנכפית על אדם ריקה מערך. למעשה, יש לה ערך שלילי. אני מחכה לרב שיצעק את הדבר המובן מאליו הזה לדעתי.

הציונות הדתית נעה לכיוון הר הבית

ייתכן שלמראה הסריקה להלן (מקור ראשון של היום, עמ' 9) של דברים מאת הרב רונן נויברט רובכם ישאלו את עצמם למה אני בכלל טורח להטריד אתכם עם זה, אבל לדעתי אנחנו רואים כאן אילוסטרציה מדהימה לתהליך משמעותי שעובר בשנים האחרונות על הציונות הדתית, תהליך שבמסגרתו העיסוק בהר הבית ובבית המקדש עובר מלהיות נחלתם של מיעוט המשוגע לדבר, לנחלת המיינסטרים הסרוג.

הרב נויברט הוא מנכ"ל ארגון בית הלל, ארגון הרבנים הליברלי והמתון ביותר בציונות הדתית. אם אפילו הוא מדבר על הצורך לעבור מהכותל להר הבית, על כך שעל ההר יש כרגע "שועלים" ו"בזיון ושממה"(!), ועל ההזדמנות שיש לנו כיום להתקרב "למקדש האמיתי" – נפל דבר, והפעילים למען העלייה להר הבית ובניית המקדש יכולים לברך שהחיינו (אבל קודם לקנות גרביים חדשות כמובן!).

מדובר בתופעה דרמטית, שמתעוררת בניגוד גמור למסורת ההלכתית, ומבטאת שינוי תפיסתי בציונות הדתית. על הגורמים לתהליך הזה כתבתי מאמר שאמור להתפרסם אחרי החגים בגליון 'אקדמות' הבא. על תוצאות התהליך הזה מוקדם לדבר, אבל אני מוכן לנחש שמשם יתחיל מעגל הדמים הבא.

Scan1001323

מנהלת הזהות היהודית, פרק 297

אור קשתי מפרסם היום ב'הארץ' שמנהלת הזהות היהודית מתרחבת: חינוך לזוגיות יהודית, הורות יהודית, אמנות יהודית, ציונות יהודית ומנהיגות יהודית. הכל טוב ויפה, חוץ מזה שהגופים השותפים למהלך נבחרים ללא מכרז, ואף אחד מהם אינו כולל נציגים של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית. זהות יהודית, מסתבר, היא מונופול של הזרם האורתודוקסי, וכמובן שללא מכרז אפשר פשוט לבחור את מי שמוצא חן בעינינו או את החברים שלנו.

לפני קצת יותר משנה ישבתי עם ח"כ איילת שקד לדיון על מנהלת הזהות היהודית בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום', וכשאלתי האם יתנו גם לתנועות הלא-אורתודוקסיות להשתתף במנהלת השיבה שקד: "בפירוש כן" (להלן, לקראת סוף הדקה החמישית). האם אמרה זאת ללא מחשבה או האם שיקרה ביודעין – רק אלוהים ונפתלי בנט יודעים. אבל יום הכיפורים עוד כמה שעות, ועדיין לא מאוחר לבקש סליחה.

סקר בית הלל 2

אפרופו שטבון והחרד"ל שבמפד"ל, ראו להלן נתונים נוספים מאותו סקר של ארגון 'בית הלל'. הסקר הוא וולנטרי ודרך הרשת, אבל הוא יכול לספק תובנות מעניינות על ידי הצלבת תשובות הנסקרים מול הזיהוי העצמי שלהם. ראו אם כן כאן: עבור דתיים מודרניים, מסורתיים ודתיים "רגילים" ארץ ישראל ומדינת ישראל מהווים חלק משמעותי יותר מזהותם מאשר שמירה על ההלכה. רק עבור חרד"לים זה לא המצב, וההלכה לוקחת בכורה.

אלו לדעתי תוצאות מרתקות. הן מצביעות, למשל, על כך שחרדיות-לאומית קרובה יותר לחרדיות מאשר ללאומיות. הן מצביעות על כך שעבורם דאגה ל'עולם התורה' יכולה להיות עליונה על דאגה למדינת ישראל (שוב, אפרופו ח"כ שטבון). הן מצביעות גם על כך שבאופן כללי חרד"ליות אינה פשוט הקפדה ייתרה על המצוות, אלא *השקפת עולם שונה* (ראו סטטוס מדוייק של הרב חיים נבון מאתמול בנוגע לזה). והן מצביעות גם על ממצא מעניין שעולה ממחקרים על דתל"שים, והוא שעבורם ועבור סביבתם פעמים רבות (כלומר, כאשר הסביבה דתית מודרנית או רגילה, לא חרד"לית) חשוב יותר שיישארו ימנים מאשר שיישארו שומרי מצוות.

2014-03-12_110432

סקר בית הלל

לפני כעשרה ימים העליתי סטטוס העוסק בסקר שערך ארגון הרבנים 'בית הלל', ואז הורדתי אותו מפני שלא הבנתי שהסקר היה וולנטרי, ודרך הרשת בלבד. אני רוצה עכשיו ובהמשך להתייחס לכמה נקודות שעולות ממנו בכל זאת (אשתמש בנתונים כפי שפורסמו באתר 'סרוגים'), משום שלמרות שקשה להסיק ממנו מסקנות בקשר לחברה בכלל, אפשר להסיק ממנו מסקנות לגבי המשתתפים בסקר ועמדותיהם ביחס לזיהוי העצמי שלהם.

ראו למשל את הצלבת הנתונים שערכתי להלן. האם אין כאן דפוס ברור על פיו ככל שקבוצה מסויימת רואה בצדק חברתי ערך דתי היא מוצאת פחות רלוונטיות בהנהגה הרבנית ופחות השראה בהלכה? ולמה? משום שההנהגה הרבנית עסוקה בהלכות שירת נשים ואורך שרווליהן, ולא ממש עסוקה בזה ששליש מהילדים בישראל עניים. באופן דומה נראה שמירב תשומת הלב ההלכתית בימינו הולך לדקדוקי מזוזות וכשרות ולא לדרך ארץ.

ותארו לעצמכם, אם זה מה שחושבים על ההלכה ועל ההנהגה הרבנית שומרי מצוות ומסורתיים, מה חושבים עליה חילונים. כשלעצמי, אני חושב שמקומה של ההלכה כמוסד תרבותי ודתי לא אבוד, ובמובנים מסויימים עתידה אף לפניה. אבל פוסקי הלכה ורבנים שהם מנהיגי ציבור חייבים להבין שאם הם לא יתייחסו לבעיות מוסריות ולצדק חברתי באותו להט ואדיקות שבו הם מתייחסים לסוגיות כדיני שבת ומלחמות תורה-בגובה-העיניים רחוק היום שבו רוב היהודים יתפסו את המצוות – ואותם – כרלוונטיים וכמעוררי השראה.

2014-03-09_154959

מנהלת הזהות האורתודוקסית

סיפור הזה מסריח מארבע בחינות עקריות:

ראשית, משום שבמדינה דמוקרטית הממשלה לא אמורה להשפיע על האופי הדתי של אזרחיה. שליחת נציגים ממומנים על ידי הממשלה "לקרב" חילונים לדת היא לא חלק מהמנדט שניתן לה במשטר דמוקרטי.

שנית, מפני שמדובר בתוכנית המפלה מראש חלקים גדולים מהדת היהודית כפי שהיא כיום. כפי שמגלה אור קשתי בכתבה המדוברת, זרמים חילוניים, לא-אורתודקוסים או אורתודקוסים-פלורליסטים נפסלו מראש, ואפילו ללא בדיקה רצינית. הגופים שנבחרו נבחרו ללא מכרז, והתוצאה היתה ברורה ומוכתבת מראש.

מכאן מגיעה גם הסיבה השלישית, והיא שמדובר בשורה התחתונה בעוד דרך למצוא סידור עבודה לאנ"ש – שוב משרד הדתות מעביר כספים לעמותות אורתודוקסיות שונות. אזרחי ישראל, אלו כספי המיסים שלכם.

ולבסוף, מדובר גם בדרך לא רעה עבור 'הבית היהודי' לייצר לעצמו מצביעים. על פי הניתוח של פרופ' אשר כהן בבחירות האחרונות שני מנדטים הגיעו אל המפלגה מציבור חילוני מובהק, מן הסתם ציבור חילוני שקרוב למסורת בעיקר מטעמים לאומיים-אתנוצנטריים, איילת שקד סטייל. התוכנית הזאת תגדיל את הציבור הזה – על חשבון כספי ציבור.

שתי הערות לסיום: 1) איפה יאיר לפיד? איפה רות קלדרון? מה ערכם של 19 המנדטים של 'יש עתיד'? 2) שימו לב שההתעוררות היהודית-פלורליסטית, כולל הפריחה בקרב הזרמים הלא-אורתודקוסים, מצליחה ועולה למרות כל זאת. אני לא מאמין שעלייתה תיבלם, ממש לא, אבל ראוי לשים לב לאופי האגרסיבי של האינדוקטרינציה מטעם הממסד האורתודוקסי (לא האורתודוקסיה כולה). הם מוכנים רק לקול אחד, לא לתחרות, לא למגוון. בשתי מילים: הם מפחדים.

סקר 'בית הלל' – ההנהגה הרבנית במשבר

עדכון 9:15: מצטער, מדובר במשאל אינטרנטי ולא סקר מקצועי, ולכן לא שווה הרבה.

נדב שרגאי מפרסם נתונים מעניינים ומשמעותיים מסקר שערך ארגון הרבנים 'בית הלל' בקרב הציבור המסורתי-חרד"לי (ללא החילונים). מהנתונים נראה שמעמד הרב נמצא בשפל, ושאנו עדים לעלייתו של הדתי האוטונומי. גם מעמד ההלכה אינו שפיר, והיא לא מעוררת השראה אצל רוב רובו של הציבור הדתי והמסורתי. ראו בטבלה שהכינותי מראש.

שימו לב שמדובר במגמה הפוכה מזו המצטיירת לעיתים קרובות בתקשורת (וגם בתגובות הפייסבוק שלי) כאילו יש "הקצנה" אדירה בדעותיו ודתיותו של ציבור הכיפות הסרוגות. בפועל למרות שודאי יש הבדל משמעותי בין דעותיהם בממוצע לבין אלו של הציבור החילוני, גם הם העוברים את אותם תהליכי ליברליזציה והפרטה. לכן גם לא נכון לדעתי לראות בזה איזושהי חזרה לאתוס "המרד הקדוש" של המזרחי, מכיוון שיש כאן פחות קולקטיביות ותנועה כחלק מ"תנועה". מה שיש כאן הוא דגש על אינדיבידואליות ופתיחות אל העולם והמגמות הרווחות בו. יש כאן גם דרישה להתאמה בין ההלכה והרבנות לערכים המודרניים – לא רק אלו שכלולים בשיח הדמוקרטי, אלא גם לחשיבותה של יושרה ואותנטיות – דרישה שכאשר היא אינה נענית התוצאה היא ניכור וריחוק מהרבנים ומההלכה.

מבחינת חלוקת האוכלוסייה: על פי חנן מוזס, שכתב דוקטורט על הזרמים בציבור הדתי, החרד"ל הם כחמישית ממנו, הדתיים המודרניים ("אקדמאים, פמיניסטים, קיבוצניקים דתיים") כעשירית, והשאר בורגנות של "דתיים רגילים". מסורתיים הם כמובן חלק עצום מהציבוריות הישראלית.

2014-02-28_074955ובדיחה לסיום:

הרב ברוך אפרתי סבור שהרלוונטיות של הרבנים בציבור הדתי־לאומי שרירה, קיימת ומשמעותית, ושתוצאות הסקר מופרכות. "מאז ימות משה רבנו ועד היום", אומר הרב אפרתי, "לא שמענו על רבנים שיוזמים סקרים כדי לעצב לעצמם כיוונים הלכתיים. זו רפורמה בשורשי תורת ישראל."

יש עוד כמה נתונים שאין בטבלה, ראו בסקר.