אושו ו-Wild Wild Country – הישגים ופספוסים

סוף סוף סיימתי לצפות ב-Wild Wild Country, הידועה בכינויה "הסדרה על אושו". כסדרה דוקומנטרית, זו סדרה מעולה. הבעיה שלי איתה היא שהיא לא סדרה על אושו. נדמה לי שמהפריים הראשון ועד לאחרון ברור לכולנו מי הגיבור, או נכון יותר הגיבורה, של הסדרה, וזו כמובן שילה, יד ימינו המתוחכמת והסופר-כריזמטית של הגורו.

 

הסדרה עוקבת בעצם אחרי הפרק הדרמטי ביותר בקריירה של המורה הרוחני ההודי: הניסיון לבנות קומונה עצומה בארצות הברית (ספציפית באורגון). שילה היא המוח והכוח מאחורי המהלך, והיא מנהלת אותו מתחילתו ועד השלב הלפני אחרון שלו, כשכבר ברור שהוא לקראת התרסקות.

 

לא אאמ'לק כאן את השתלשלות האירועים. כדוקו-פשע הסדרה כאמור מצויינת ואני ממליץ לראותה. המרואיינים מעולים, העריכה מופתית והפוטג' המקורי מקסים. אבל כחקירה לאופיה של תנועה רוחנית מודרנית או למניעיו, פועלו ותורתו של אחד מהמורים הרוחניים המפורסמים במאה העשרים היא, לצערי, כישלון.

 

בסדרה אושו מוצג כמעט כבובה שמזיזים ממקום למקום. האמת היא שהוא כמובן היה אדם מתוחכם מאוד, שידע להפעיל את סביבתו על מנת להגשים את מטרותיו, שהיו, לבד מהפצת תורתו, הקפתו בנשים, ברולס-רויסים, בהמון כסף ובהמון הערצה.

 

אושו התמחה בזיהוי מגמות תרבותיות והביא לידי מיצוי שתיים מהן: 1. את רצונם של הבייבי-בומרס ב"מרד" ו"חתרנות" תחת הסדר הקיים, ולכן את תשוקתם להפנות עורף לדתות, לממסד ולנורמות של המערב הבורגני. 2. את אחד המאפיינים הבסיסיים של הניו-אייג', והוא תלישת חלקי מסורות דתיות מהקשרן, שתילתן באירופה או ארה"ב והקצנת אותם יסודות שמחמיאים למערביים.

 

מתוך אלה צמח מפעלו הרוחני-חברתי. אנחנו חבים לאושו, למשל, את תפיסת הטנטרה הניו-אייג'ית, וזה לא מעט. "טנטרה" כמין חופשי עם לגיטימציה רוחנית אינה המצאה שלו, אבל הוא הפך את הקונספט לסטארט-אפ משגשג, עם פרסום עולמי.

 

אושו גם היה חלק מרכזי מפנייתו של הניו-אייג' כנגד מקורותיו האנטי-קפיטליסטיים (למשל, אצל ההיפים), והפיכתו למשת"פ מתלהב של כוחות השוק. הוא הטיף באופן מפורש לאנוכיות, קבע ללא בושה שהוא "מוכר הארה", גרס שלעניים אין באמת אפשרות להתפתחות רוחנית וחגג את הקפיטליזם משום ש"אנשים אינם שווים ובעולם הוגן יש לתת להם את החופש להיות בלתי שווים." "הקפיטליזם," החזיק, "צמח מתוך חירות, והוא תופעה טבעית". (כן, הוא גילה את המעלה הרוחנית האדירה שבקפיטליזם חסר הרסן הרבה לפני רבני הציונות הדתית של ימינו.)

 

על כל זה אין מילה בסדרה. כפי שכתב בטוויטר אורי בן דב, הסדרה גם לא מסבירה לנו מה היה סוד כוחו של אושו. נכון, חיי קהילה + מין חופשי מפתים רבים. ובכל זאת, האם לא סביר שהאדם הזה הציע משהו מיוחד? כדי לחיות בקרבתו היה צריך להוציא הרבה כסף. אולי בכל זאת היה שם משהו מעבר למין? משהו רוחני, מעל ומתחת לכל הלכלוך? על פי הסדרה אושו לא היה יותר מדמות הודית אניגמטית. זה לא מספק.

 

שלא לדבר על הצדדים האפלים של התנועה שהקים. אורי לוטן ז"ל, שהיה חסידו של אושו הן לפני הפרק האמריקאי והן תוך כדי, כתב חמישה פרקים עסיסיים (1, 2, 3, 4, 5) על ההתרחשויות בקהילה. יש שם לא רק סקס אלא גם אונס וזנות, לא רק שכטות אלא גם סחר בסמים, לא רק פיס-אנד-לאב אלא גם אלימות מתמשכת, ומעל לכל המון שקרים, סודות, וניצול. אושו בוודאות ידע לפחות על חלק מזה, וגם החלק שלא ידע עליו, אם אכן לא ידע, באחריותו. אלה חסרים בסדרה.

 

מה יש לנו בה? יש את מא אננד שילה, כאמור, יד ימינו של הגורו. הודית בעצמה, אישה מרשימה ביותר, שניהלה בעצם את המפעל של אושו בתקופה המשמעותית ההיא. זהו סיפורה. יש גם מרואיינים נוספים, באמת כולם מעולים ומעניינים (וכמובן, המחמאות מגיעות לעורכי הסדרה שהצליחו להוציא אותם מעולים ומעניינים), ויש את סיפור ההתנגשות הבלתי-נמנעת בין קהילת רוחניקים יהירה ואגרסיבית לבין פריפריה אמריקאית + סוכנויות הממשל שם.

 

וזה בהחלט מעניין. הסדרה מצויינת. היא עשויה כאמור בצורה מופתית. בעצמי עשיתי מנוי על נטפליקס במיוחד בשבילה, ואני לא מצטער על כך. רק דעו מראש שזה דוקו-פשע, לא דוקו-רוח וגם לא ממש דוקו-חברה. נחכה עוד כדי לקבל סדרה על דמותו הרוחנית ותורתו הניו-אייג'ית של הגורו המפורסם הזה.

לקסיקון להינדואיזם – בין יעילות לקצרנות מצערת

הוצאת ספרים כרמל, שמוציאה לאור כל כך הרבה כותרים טובים, הוציאה עכשיו 'לקסיקון להינדואיזם', שחיבר פרופ' קלאוס קלוסטרמאייר, חוקר ידוע של ההינדואיזם, וערך בעברית ד"ר איתמר תאודור, שמלמד הינדואיזם באונ' חיפה.

 

ללא ספק, זאת תוספת נאה לספרות העברית על הציביליזציה הגדולה והעתיקה הזאת. מאידך, ביחס לגודל הציביליזציה הלקסיקון קטן: 293 עמודים בלבד. ובכלל, לנסות לסכם את ההינדואיזם, שהוא עץ תרבותי ענק, ענף ומשורג, זו יומרה לא קטנה. ואכן, אפשר לחוש שהצמצום הוא בעוכריו של הפרוייקט.

 

ראו למשל הערך על טנטרה. קצר ודל, ורחוק מלאפשר לקורא להבין את מקומה המרכזי של הטנטרה בתרבות ההודית. אני לא מדבר על מני טקסי מין, אלא על מציאת ופולחן האנרגיה האלוהית הנקבית בעולם, שמעוררת גישה חיובית כלפי המציאות, מעודדת ביטוי רגשי כלפי האל ומציעה תפיסה של יוזמה וכוח מצד האדם, אשר הפכו למאפיינים מרכזיים ומהפכניים בתפיסה הדתית ההודית הכללית בהודו. כל זה כאילו לא היה.

 

בדקתי גם את הערך על 'צלם', כי מערביים נוטים לטעות בו. כאן הלקסיקון לא מאכזב: צלם אינו סמל או ייצוג של האלוהות, אלא "נוכחותה של האלוהות", כפי שכתוב (כתוב גם "ייצוג" לצערי, אבל נראה שזאת טעות נקודתית). ואכן, כך היו צלמים בכל העולם הפוליתאיסטי העתיק, כולל בישראל (כפי שאפשר ללמוד מסיפורים מקראיים שונים – למשל, כאשר ארון ה' במקדש דגון כופה על צלם דגון להשתחוות לו – שמואל א, ה). צלם אינו תמונה אלא ביטוי, התגלמות בזעיר אנפין של האל.

 

הלקסיקון גם מגיש איורים שונים ומאירי עיניים, כמו זה על כלי הפולחן הרשמיים. בסך הכל, כאמור, תרומה נאה. נדמה לי שלמרות הקצרנות שבעוכריו הוא ישמש את תלמידי הנושא היטב.

אלחנן ניר על צדיק (טנטרי) ממקומות מטונפים

ר' נחמן הוא הרבה דברים, ובין השאר מלא בסתירות. הוא מלמד שמחה אבל דכאוני בעצמו, מדגיש יראה מחטאים מיניים אבל מלמד דרכים קלות לכפרתם, ורואה את הגוף כמכשול לרוח, ומצד שני מגלה פה ושם מאפיינים טנטריים מובהקים. הטנטרה גם היא הרבה דברים, וביניהם הדגש על השימוש בחטא ובמין (לא תמיד שני אלה הם אותו הדבר כמובן) על מנת להתפתח מבחינה רוחנית (ולא פחות מכך, לרכוש כוח, אנרגיה, עוצמה).

 

ובכן לר' נחמן יש צד טנטרי, שאפשר למצוא למשל בציטוט הבא:

 

והוא מעלה גדולה, כשיש יצר הרע להאדם, כי אז יכול לעבוד אותו יתברך עם יצר הרע דיקא, דהינו לקח כל ההתלהבות והחמימות ולהכניסו בתוך עבודת השם, דהינו להתפלל ולהתחנן בחמימות והתלהבות הלב וכיוצא. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו שלמה כלל. – ליקוטי מוהר"ן תנינא, מט

 

ההתלהבות העולה מתוך היצר הרע מגוייסת כאן לצורך עבודת ה', עד כדי כך שבלעדיה "אין עבודתו שלמה כלל".

 

לאחרונה יצא הספר 'יהודי בלילה: מסע בעקבות חלומותיו של ר' נחמן' (ידיעות ספרים) של ידידי היקר אלחנן ניר, שהוא גם רב בישיבת 'שיח יצחק' וגם עורך מוסף 'שבת' במקור ראשון. בספר הזה מטפל ניר בחלק מעניין במיוחד מתורת ר' נחמן: החלומות שלו. ניר מפרש שמונה חלומות של ר' נחמן, ופרשנויותיו מעמיקות וידעניות, מפליגות לשדות רבים ושונים, לאורך ולרוחב המסורת היהודית וכן לשדות כפסיכולוגיה, סוציולוגיה ועוד.

 

תוך קריאת פרשנותו לחלום של רבי נחמן על 'צדיק ממקומות מטונפים' מעלה ניר, בלי לקרוא לזה כך, את הצד הטנטרי של הצדיק מברסלב. החלום הוא על צדיק גדול, שגופו כולו טינופת, ובאופן מובן עולה שאלת העבודה הרוחנית עם מקומות "רעים". ניר מביא תוך פרשנותו את הציטוט הבא של ר' נחמן:

 

עוד שמעתי שאמר רבנו זכרונו לברכה "פסל לך הפסלת יהיה שלך", הינו שבכל מקום שתראה איזה פסלת יהיה הפסלת שלך, שתתלה הפסלת בך. "משם נתעשר משה", הינו על ידי זה זכה לחכמה. – חיי מוהר"ן, עבודת השם תקעח

 

כאן קבלת הפסולת שלנו כלשנו מזכה אותנו בחכה – ושמא הפסולת עצמה מזכה אותנו בחכמה. כך או כך, אין לדחות את הפסולת, אלא לאמצה אלינו.

 

ניר מקשר את העניין לא רק לקבלת הרע, אלא לגבול בין התודעה למעשה, למתח בין פתיחות לשמרנות, וגם למצוות חגירת האבנט בשעת התפילה, על מנת לחצוץ בין הלב והראש לערווה. "למעשה אומר ר' נחמן, ואולי נימה אירונית בדבריו – אין כל אבנט שבכוחו לחצוץ בין הלב לערווה, בין המקום הנקי לזה המטונף, בין מקום התבונה המשמרת למקום המיניות המערערת והפורצת." (עמ' 58)

 

אכן כך. והנה ניסיונות החציצה, כפי ניר מטיב לאבחן, לא פסקו אלא אף התרבו בעידן המודרני, בו כל מני "טינופות" כזבל, צואה, עוני, וחולי ממודרים ומורחקים מאיתנו באופן יעיל ביותר. לצד התועלת אנחנו מאבדים בתוך החציצות האלה כוחות רוחניים ומפגשים קדושים.

אנתולוגיה חדשה של סיפורים חסידיים

בנימין שבילי ערך אנתולוגיה חדשה ויפה של סיפורים חסידיים בשם 'ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום' ובה כמאתיים וחמישים סיפורים (שנבחרו לאורך שנים מתוך עשרות אלפי(!) סיפורים). בניגוד לאנתולוגיה הקלאסית של בובר, 'האור הגנוז', שבילי מביא את הסיפורים בלשונם המקורי, וחלקם רואים אור לראשונה בספר שאינו "ספרות קודש".

הסיפורים מסודרים על פי נושאים ועל פי מעגל השנה, ולהלן סיפור אחד שנקרא "הזוג שלא הרהר בשעת הזיווג". יש כאן לכאורה מעין הישג שתוך כדי משגל, אם כי לא הבנתי בדיוק על מה בעצם מדובר. אולי אתם תבינו. בין הפותרים נכונה יוגרל הרהור.

מוות טנטרי במדבר

את מייקל רואץ' וזוגתו דאז כריסטי מקנאלי ראיינתי בדיוק לפני 7 שנים. הם היו אז הזוג הנוצץ, גם אם השנוי במחלוקת, של הבודהיזם הטיבטי במערב. הוא, ה"גשה" המערבי הראשון (מעין תואר דוקטור של הבודהיזם הטיבטי), היא זוגתו היפה (מעין תואר טיפשי של הסקסיזם האוניברסלי). זוגיותם עצמה היתה שערורייתית, שכן רואץ' נדר נזירות. הוא הסביר את העניין על ידי פנייה לבודהיזם הטנטרי, בו ניתן להשתמש במין כדי להתקדם רוחנית. הדלאי לאמה לא התרשם מההסבר הזה, גזר עליו אקסקומוניקציה וסירב לפגוש אותו, אבל זה לא ממש הפריע לו. אני זוכר שבראיון הוא אמר לי שהוא שולט בקארמה של עצמו, ו"הינדס" את זוגתו בדיוק כפי שרצה לפני שפגש אותה. איזה חלום. אחר כך היא עזבה אותו לטובת בחור צעיר, ולפני חודש, מדווח היום 'הארץ', מצאו אותה על סף מוות מהתיבשות ואת גופת בן זוגה, אחרי שנזרקו מריטריט מדיטציה של שלוש שנים וניסו להמשיך אותו לבד. טנטרה זה מסוכן, כמו שמזהירים תמיד המורים הטיבטים. אבל עם כל הזלזול בניו-אייג', הנה דוגמא לרוחניקים שמחוייבים לדרכם. עד מוות, למעשה.

אורן גני, ואחריו

ביום שישי הלך לעולמו אורן גני, מראשוני ומייסדי הטנטרה המינית בארץ. אורן התאבד, בהיותו בן שישים. לא הכרתי אותו ממש, אבל מכיוון שהוא גר בשנים האחרונות בקריית אתא, נפגשתי איתו כמה פעמים, וגיליתי אדם חכם וטוב. אוהד אזרחי, שהכיר אותו הרבה יותר טוב, כתב רשימה קצרה לזכרו, אבל לא רק לזכרו. הוא כותב גם על השוק האכזרי של הניו-אייג', בו מורים מבוגרים יותר נדחקים בפני צעירים ואגרסיבים יותר, והוא כותב גם על הצורך בבניית מנגנון חברתי שידאג ל"זקני השבט". הנה הפסקאות האחרונות ברשימתו:

מותו של אורן האהוב האיר לי את הנקודה הזו, ואני רוצה לתהות ביחד אתכם מה ניתן לעשות בנדון. כי זה לא רק אורן, זה משהו שקורה לזקני המורים במקומות רבים בעולם. רם-דאס, למשל, שהתחיל את דרכו בשנות השישים כבחור צעיר ועשיר שירש הרבה כסף ממשפחתו, הגיע לשנות האלפיים כמי שעבר שבץ מוחי, וכזקן חסר פרוטה. את כל חייו השקיע רם-דאס בהתפתחות רוחנית ובנתינה לאחרים, ואת כל כספו השקיע ביוזמות שונות שקידמו את הרוחניות באמריקה. למזלו הוא פעל באמריקה, שיש בה מסורת יציבה של נתינה ותרומה. מי שתורם באמריקה לא מרגיש פרארייר, כמו הישראלי המצוי, אלא כשותף למשהו גדול ובעל משמעות. לכן אנשים שאהבו את רם-דאס לקחו אותו תחת חסותם והוא חי כיום באחלה מקום בהוואי (דון ואני ביקרנו אותו לפני שנה. הוא חי באחד המקומות היפים בעולם, כשאנשים צעירים רואים לעצמם זכות לטפל במשק הבית שלו, ובצדק).

גם הרבי שלי – רבי זלמן שחטר – עלול היה להגיע למצב עגום למדי, לולי הקימו כמה מתלמידיו קרן מיוחדת שנועדה לתמוך בו בשנותיו האחרונות, ולאפשר לו ליצור את יצירות הרוח הבשלות, של אחרית ימיו, בשלווה ובנחת.

רבי שלמה קרליבך לעומתו היה חסר כל, וכשהלך לעולמו רק חובות הוא הוריש לבנותיו, למרות שמאות שירים שכתב הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות היהודית, ולמרות שאלפי אנשים הזילו מליוני דמעות בהלווייתו והעידו שהוא שינה את חייהם מקצה לקצה.

אז מה עושים? האם ניתן לחשוב על מערכת חברתית וכלכלית שנוכל, כחברה רוחנית, להתבגר אל תוכה, מערכת שלא תהיה כפויית טובה לזקני השבט שלה עצמה, אלא תתן להם מקום של כבוד בתוכה? האם ניתן לחשוב על מערכת חברתית-רוחנית שאפשר לכולנו לחיות בחברה שאיננה חברה קפיטליסטית אכזרית, אלא חברה של חמלה, אהבה וכבוד?

אכן, אחד הדברים המטרידים בניו-אייג', בעצם היותו תופעה מאוד מודרנית, הוא הדגש היחסית מועט שניתן על קהילה. מעניין אם יש סיכוי שזה ישתנה.

מייקל רואץ' בסחרור מטה

למורה הרוחני הפופולרי מזרם הבודהיזם הטיבטי מייקל רואץ' נשבר הלב: זוגתו הרוחנית-טנטרית-רומנטית עזבה אותו למען בחור צעיר יותר, זאת אחרי שבמשך תריסר השנים האחרונות הם לא היו במרחק של יותר מכמה מטרים אחד מהשני. אני זוכר פגישה עם רואץ' (שממנה יצא הראיון הזה) בה הוא סיפר לי שהוא "הינדס" את זוגתו באופן קארמטי, כלומר קרא ליקום שייתן לו אחת בדיוק כזו. נראה, אם כן, שחל שיבוש מסויים בהזמנה.

אבל העניין יותר מעניין, כי רואץ' הוא נזיר של הבודהיזם הטיבטי, והם, מיותר לציין, נדרשים להתנזר ממין. ראוץ' מסביר שמין טנטרי זה לא נקרא מין, מה שנכון, אבל עדיין, לא אמורים להחזיק בת זוג קבועה (בנות הזוג הטנטריות הן או ישויות רוחניות או נשים שאומנו במיוחד לכך, משהו כמו הקדשות העבריות). אי לכך הדלאי לאמה כבר מזמן גזר על רואץ' אקסקומוניקציה וסירב לפגוש אותו, ותלמידיו מנהלים מעין כת נפרדת בתוך הבודהיזם הטיבטי. עכשיו מסתבר שהדלאי ידע מה שהוא עושה. רואץ' מתנהג מוזר, יוצא עם דוגמניות ולובש חליפות ארמאני במקום גלימות נזיר. תלמידיו במבוכה.

רואץ' וזוגתו בזמנים טובים יותר

הגורו הפופולרי סוואמי ניתיאננדה נעצר

לפני כחודשיים נתפס סוואמי ניתיאננדה, אחד המורים הרוחניים הפופולריים בעולם (ובעיקר בהודו) בזמננו, עם המכנסיים למטה. הוא צולם בוידאו מקיים יחסי מין עם מעריצה (שהיא גם שחקנית בוליוודית). הנה כתבה על כך באנרג'י ניו-אייג'. לאחר שבועיים הוא התפטר מכל תפקידיו הרוחניים, ויצא "להתבודדות". השבוע הוא נעצר, בין השאר באשמת אונס, כאשר נמצא במקום מחבואו. מה שמעניין הוא שבאשרם שלו נמצאו חוזים שתלמידותיו הוחתמו עליהם, ובהם הוא מכשיר למעשה את שיגוליו בכסות רוחנית (טנטרה, אלא מה?), ושעל פיהם חתימתן של התלמידות היתה אמורה להבטיח שהסודות הטנטרים לא ידלפו החוצה. הנה ציטוט:

Volunteer understands that the Program may involve the learning and practice of ancient tantric secrets associated with male and female ecstasy, including the use of sexual energy for increased intimacy/spiritual connection, pleasure, harmony and freedom. Volunteer understands that these activities could be physically and mentally challenging, and may involve nudity, access to visual images, graphic visual depictions, and descriptions of nudity and sexual activity, close physical proximity and intimacy, verbal and written descriptions and audio sounds of a sexually oriented, and erotic nature, etc.

[…] By reading and signing this addendum, Volunteer irrevocably acknowledges that he/she is voluntarily giving his unconditional acceptance of such activities and discharges the Leader and the Foundation, and anyone else not specifically mentioned here but directly or indirectly involved in the organization, management or conduct of any such programs from any liability, direct or indirect, arising from such activities."

ממש דוגמה נאה להונאה רוחנית.

והנה וידאו חדשותי על המעצר: