בשישי שודרה תוכניתו של דב אלבוים, 'מקבלים שבת', בה דיברנו על פרשת בהעלותך. הדיון התנחשל בין דרגות של נבואה לטכניקות מדיטטיביות, ואיכשהו גם הגענו לדבר על התפיסות האישיות שלי בעניין. לחצו על התמונה כדי לעבור לשם.
טלוויזיה
מחרימים את הרבנות
אתמול שודר הפרק החשוב ביותר לדעתי בסדרת הכתבות של ברוך קרא על המונופול על הנישואים של הרבנות, מפני שבו הוא נגע בתופעה שאני חושב שהיא המעניינת ביותר, והיא מרד אזרחי הולך ומתגבר של יהודים, חלקם שומרי מצוות, שיכולים להתחתן ברבנות אבל מעדיפים שלא. פגשתי כמה זוגות כאלה (וחיתנתי אפילו זוג כזה), וגם אני ואשתי התחתנו בטקס הלכתי אבל ללא רישום ברבנות (או במשרד הפנים).
ולמה לא להתחתן ברבנות? ודאי שנעים וטוב לא להיות בקשר עם המוסד המושחת הזה, אבל זה לא כל הסיפור. יש כאן גם עקרון של סולידריות ושוויון לפני החוק. אותם זוגות, וגם אנחנו, לא מוכנים לנצל את האפשרות שיש לנו להתחתן במדינה שבה אזרחים אחרים לא יכולים על פי חוק לממש זכות אלמנטרית שכזו.
ולמטה סקר שנערך ומראה בצורה מאוד ברורה שרוב החילונים סבורים שהרבנות מרחיקה אותם מהיהדות. בקרב דתיים וחרדים, שממילא אינם הציבור שאמור להתקרב או להתרחק מהמסורת, יש יותר שנהנים מהאשלייה שהרבנות מקרבת חילונים למורשתם.
משהו קטן על "שלטון הרב", סדרת הכתבות של אבישי בן חיים
לאחרונה אוהבים בארה"ב לראות סרטי זומבים. תמיד אהבו שם סרטי אפוקליפסה. לנו אין צורך לא באלה ולא באלה, כי יש לנו את החרדים, ב"ה. אבישי בן חיים הכין סדרת כתבות על "היום שאחרי", כלומר היום שאחרי שהחרדים יהפכו לרוב. הכל בהתבסס על סטטיסטיקה על פיה עד 2030 יהיה רוב חרדי במדינת ישראל. הכתבות היו חביבות, אבל הנחת המוצא שלהן לדעתי רעועה מאוד. הנה למה.
חשבתי בהתחלה להביא כמה נתונים סטטיסטיים שסותרים עובדתית את הנתונים שהביא בן חיים (על פי חלק מהסקרים לא רק החרדים, אלא גם מספר החילונים עולה מאז שנות התשעים. מי שמצטמצם הם המסורתיים), אבל אין בזה בעצם טעם. זאת מהסיבה הפשוטה שלתחזיות דמוגרפיות יש מנהג מגונה אבל עקבי לא להתגשם. שאלו את מלתוס. מצד שני, תחזיות דמוגרפיות כנראה ילוו אותנו ואף ישמשו ככותרו עיתונים עוד זמן רב. בני אדם מאוהבים בעצמם ובתחזיות לגבי צמיחת אוכלוסייתם (ויהודים כנראה יותר מכולם), לכן הנה כמה נקודות שכדאי לזכור:
א. עצם המחשבה שהאדם, שלא לדבר על אוכלוסייה אנושית, שלא לדבר על תרבות, הם דברים שמתפתחים באיזושהי צורה שדומה למשהו ליניארי היא אחד הדברים המופרכים שתוכלו להעלות על דעתכם.
ב. ככל שקבוצה גדלה, כך היא מתגוונת. כבר היום אין דבר כזה "חרדים", ואפילו לא "דתיים", לפחות לא במובן שייתן משמעות למשפט "החרדים יהיו רוב". למה? כי הם רבים מדי, ולכן מגוונים מדי. בדיוק כפי שכדי שקבוצה דתית תהיה מה שנקרא "כת" היא חייבת להיות קטנה, שכן מעבר למספר מסויים אי אפשר למשטר אחידות. ככל שמספר האנשים בקבוצה גדל, יכולת המשטור קטנה. ככה זה. ככל שיהיו יותר חרדים, יהיו פחות "חרדים". לשמחתי השר אורי אורבך מצביע על כך בפרק האחרון של הסדרה.
ג. כל זה בלי לדבר על אירועים מקומיים לא צפויים. למשל, הציבור החרדי רק התחיל לעכל את השפעות האינטרנט והסמארטפונים. הרבנים שניסו לאסור את התופעה נחלו בקרב הזה תבוסה מוחצת. עכשיו, תנו לחברה מסוגרת שער לכל התקשורת והידע והפורנו שבעולם – מה אתם אומרים, היא תשתנה בעקבות כך?
ד. וכל זה בלי לדבר על כך אירועים גלובליים לא צפויים. איך אפשר בכלל לדעת איך תיראה מדינת ישראל בעוד עשר שנים, שלא לדבר על שלושים? כפי שאמר אחד המרואיינים של בן חיים, עד אז בטח המשיח יגיע.
ה. ושוב ספציפית לגבי החברה החרדית בארץ, הרי שהיא נמצאת במשבר הנהגה חמור. ריבים פנימיים, חוסר יכולת לקחת אחריות, אחיזה הולכת ונחלשת עם השטח. בנוסף, הגדויילים הולכים ומסתלקים מהעולם, ואין אישים באותו סדר גודל שיחליפו אותם. בקיצור, אם החברה החרדית של עוד עשרים שנה תהיה דומה לזו של היום זו תהיה הפתעה גדולה.
לכתבות:
פרק א': http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1015537
פרק ב': http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1015791
פרק ג': http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1016034
חילופים מקודשים
ריאליטי חדש מאת אחת מרשתות הטלוויזיה באוסטרליה: "חילופים מקודשים: מה קורה כששישה צעירים אדוקים מחליפים דתות למשך שבועיים?"
חגיגה של רב תרבותיות? נראה לי להפך: מחיקה של התרבויות הרבות והשונות בשמו של אוניברסליזם ריקני למדי. כי מה בעצם אומרת התוכנית? אנחנו כולנו דומים, שלא לומר זהים – פשוט מתלבשים אחרת. או: הדת היא מה שבלב, והדוגמות האמוניות והמנהגים השונים הם עניין שרירותי למדי, התלוי בתרבות. כלומר יש כאן הכרה מובלעת בתפיסה הרלטיביסטית (והחילונית-אתאיסטית), על פיה כל הדתות הן שוות ובנות-החלפה, ואישור של הרעיון הפרוטסטנטי שדת היא משהו שהפרט 1) מחליט לעשות 2) עושה עם עצמו.
שהרי, האם אפשר באמת להפוך להינדי? ואיך נראים חיי דת יהודיים לבד, ללא משפחה או מניין? לא שהעמדה הפרוטסטנטית רעה חלילה – הרי רובנו פחות או יותר מזדהים איתה, והיא הולכת יופי עם דמוקרטיה וזכויות אדם (ואפילו עם מסעות רוחניים) – אבל היא עצמה עמדה דתית מסויימת, ויש כאן עדות נוספת לגלובליזציה של העמדה הזאת בזמננו, כלומר לפרוטסטנטיזציה של דתות העולם.
מינים 