חתונה

הכרה משפטית לתעודת "משפחה חדשה"

התפתחות חשובה בחזית חופש הנישואים: בניגוד לכותרת המוגזמת משהו, אם הבנתי נכון (ותודה לעו"ד אלעד קפלן על שביאר לי את הדברים), התעודה לא הוכרה כנישואים, אלא כהכרזה רשמית על מעמד של ידועים בציבור. מדובר בכל מקרה בפריצת דרך ביחס המשפט לתעודה, שאינה אלא פיתוח של עו"ד אירית רוזנבלום מארגון "משפחה חדשה", כלומר אין לה שום מעמד משפטי רשמי במדינה. למרות זאת בית המשפט הכיר בכך שהחתימה על התעודה מכניסה את בני הזוג מבחינת רשויות המדינה לקשר של ידועים בציבור, על כל הזכויות והחובות הנגזרות מכך (שמקבילות כמעט לחלוטין לאלו של נישואים), וזאת בניגוד לטענת הגבר במקרה הנידון, שהוא חתם עליה למראית עין בלבד, ולכן אינו מחוייב לדבר במקרה של פרידה. השופטת איילת גולן-תבורי מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבעה כי

במציאות החיים כיום בישראל, בוחרים זוגות להתקשר ביניהם בדרך שאיננה חופה וקידושין. אחת הדרכים הינה – חתימה על 'תעודת הזוגיות'. בעשותם כן, בוחרים זוגות אלה לממש בדרך זו את הבחירה הזוגית שלהם, ואת הצהרתם על זוגיות זו – כלפי כלל הציבור.

כלומר, לתעודה יש מעמד ציבורי רשמי. ותעודה כזו אינה מוגבלת לבני זוג דו-מיניים או חד-דתיים בלבד.

עוד לבנה בחומה נפלה.

חתונות בין-דתיות בבורמה

נשיא בורמה מודאג מאפשרותן של נשות בורמה הבודהיסטיות להתחתן עם גברים לא-בודהיסטים. לכן הוא חתם על הצעת חוק שתתנה חתונה שכזאת באישור הורי האשה אם היא מתחת לגיל 20, ובכל מקרה בפרסום דבר החתונה העתידית, כך שאם יש התנגדויות לזיווג הן תושמענה. בתגובה פרסמו מעל מאה ארגונים חברתיים ועמותות הצהרה שמגנה את החוק כאנטי-דמוקרטי. כפי שאמרה פעילת זכויות הנשים Phyu Ei Thein, "אם רצונם של אנשי הדת הבודהיסטים לשמר את הבודהיזם, ישנן דרכים נעלות רבות שהבודהה לימד אותנו לעשות כן. מדוע הם מתעסקים עם העניין העדין של הנישואין?"

בורמה בורמה, מדינת עולם שלישי שכמוך. אצלך נאבקים על התנייה לחתונות בין-דתיות, ואילו אצלנו מעולם הן לא היו אפשריות. יכול להיות שאותנו לא לימד משה רבנו על דרכים נעלות לשמר את היהדות?

מהפכת נישואי הלהט"ב

2014-10-11_155301האקונומיסט מקדיש את הגליון האחרון שלו לניצחון הגורף של תומכי נישואי להט"בים בארה"ב. כתבת השער מדברת על החלוקה בין מדינות שמאפשרות חופש ללהט"בים, לכאלו שאינן, ושפעמים רבות גם מחמירות את עמדתן ומחוקקות חוקים אנטי-להט"בים כתגובה לפתיחות במערב – למשל אוגנדה, ניגריה, צ'ד ורוסיה. כתבה נוספת באותו גיליון מדברת על הדינמיקה של המהפך ביחס הציבורי לנושא. בגיליון מ-1996 קרא האקונומיסט להתיר נישואים חד מיניים, ולא שיער שהעניין יהפוך לקונצנזוס כל כך מהר.

ואכן, אחרי שבשבוע שעבר הכריע בית המשפט העליון בארה"ב שלא לשמוע ערעורים על חוקים המתירים נישואי להט"בים, ובכך למעשה סלל את הדרך לאישור נישואים שכאלה ב-30 מדינות בארה"ב, שלשום אסטוניה אישרה בתחומה נישואים חד-מיניים, והיתה למדינה האקס-סובייטית הראשונה שעושה זאת.

אה, כן, אצלנו כמובן עסקים כרגיל: הרבנות הראשית שולטת בדיני האישות של כולנו, המפלגה הגדולה בכנסת, 'יש עתיד', לא עושה מאמץ אמיתי כדי לממש את הבטחותיה לבוחריה בעניין נישואים אזרחיים לכולם, ונתניהו מתגאה מעל במת האו"ם בכך שהומואים ישראלים חיים בחברה חופשית. אז תגידו תודה שמרשים לכם בכלל ללכת ברחוב (כלומר, בירושלים לפעמים עושים בעיות, אבל בכללי, אתם יודעים).

התרת עגונה בפסק דין תקדימי, ובכל זאת

אולי שמעתם על פסק הדין פורץ הדרך של הרב אוריאל לביא, שהתיר לאחרונה עגונה מנישואיה לאדם שבעקבות תאונה הינו כבר שבע שנים צמח. במוסף 'צדק' של מקור ראשון מובאים פרטי פסק הדין, שמכונה "חדשני", "מהפכני" ו"מכונן". בקיצור נמרץ, על ידי הגדרת הבעל כ"שוטה" התאפשר לתת בשמו גט לאשתו, מתוך נימוק שנתינת הגט היא זכות עבורו, כלומר זה לטובתו, ועל בסיס הכלל "זכין לאדם שלא בפניו" (כלומר מותר לעשות טוב לאדם בלא ידיעתו).

אני רחוק ת"ק פרסה מלהבין מספיק בהלכה כדי לעמוד על איכותו של פסק הדין, ולכן רק אומר שכמובן שכל התרת עגונה היא חיובית. עם זאת, יהודה יפרח, עורך המוסף, מגזים לדעתי במסקנותיו מהפסק. אחרי ששיבח והילל אותו, הוא קובע ש"מתברר שההלכה 'השמרנית והחשוכה' אכן יכולה לשחרר גם נשים עגונות שבעליהן במצב צמח", ושלכן פסק הדין הזה מאתגר עמדות שקובעות שאין למנות דיינים שמתנגדים עקרונית להסכמי קדם נישואין.

עכשיו, ראשית יש להחליט האם הפסק הוא "מהפכני" ו"מכונן" או פשוט עוד יום במשרד לדיינינו העשוים ללא חת. אי אפשר את שניהם, מפני שהסופרלטיבים לעיל מלמדים על מעשה נדיר ותקדימי, ומסקנתו של יפתח על ענין ששונה וחוזר. כמובן, נדיר מאוד שדיינים מגלים אומץ פסיקתי שכזה, ולכן ההתפעלות של יפתח במקום, ומסקנותיו האופרטיביות אינן.

כל זה חשוב מפני שממש השבוע תתכנס הועדה למינוי דיינים, וחשוב מאוד בהחלט כן לבחור דיינים שמוכנים להכיר בהסכמי קדם נישואים, שהם דרך פשוטה וקלה הרבה יותר למנועה סרבנות גט ועגינות, עם או בלי ההכרה שהגבר הסרבן/צמח הוא שוטה.

וכמובן, חשוב עוד יותר פשוט לתת לאזרחי ישראל חופש לבחור האם להתחתן בטקס שהלכה למעשה כובל את האישה לבעלה (כן, לא לגבר שלה. לבעלה) בצורה שהיא תלויה ברצונו הטוב, אם היא תרצה אי פעם להתגרש ממנו. דרושה לנו אפשרות לנישואים אזרחיים.

8-338822

נישואים חד מיניים והשינויים במוסד הנישואים – השמרנים צדקו

ג'יי מיכאלסון, יהודי אמריקאי מוכשר ששמחתי לפגוש לפני כמה שנים, פרסם היום רשימה טובה ושנונה בדיילי ביסט, שאם אני לא טועה יושבת כבר כמה שעות בראש רשימת הנקראות ביותר שם. ברשימה הוא עושה שני דברים: ראשית, מכריז שהקרב על נישואים חד-מיניים הוכרע, והמתנגדים הובסו. שנית, הוא שואל האם מתנגדי העניין צדקו, כלומר האם הרחבת הגדרת ה"נישואים" לא רק תכלול בו יותר אנשים אלא תשנה את מהות המוסד החברתי הזה, ולכיוון שאינו רצוי בעיני המתנגדים לכך.

מיכאלסון משיב שכנראה שכן. כלומר, הם צדקו: הכנסת הומואים לעניין תהפוך את הנישואים לפחות מונוגמים. על פי מיכאלסון כנראה ששלושה-רבעים מכלל הזוגות ההומואים אינם מונוגמים. אם כך ייראו "נישואין", הדבר ישפיע גם על זוגות הטרוסקסואלים. עכשיו כמובן, ומיכאלסון דואג להבהיר זאת, נישואים לא היו מונוגמים כמעט מעולם. בימי המקרא הם היו פוליגמים, ואחריו היו מוסד פטריארכלי שבו היה מובן מאליו שלגבר יש שפחות, פילגשות או זונות שהוא מקיים איתן יחסי מין. ועם זאת, מונוגמיה התעצבה כאידיאל במאות השנים האחרונות במערב. צודקים השמרנים החוששים ששינוי כללי המשחק ישנה גם את הכלל הזה.

מיכאלסון גם ער להשלכות: עבור העשירון העליון, המשכיל והעשיר, זה אולי לא יהיה נורא, ואפילו די כיף. אבל הנזק הכבד יגיע בתחתית, כרגיל. בקרב ציבורים שבהם השמרנות המינית היא מה שמחזיק את התא המשפחתי מתפקד, את האישה מנוצלת פחות, את הילדים בטוחים.

אני חושב שאלו דברים שחשוב לשים אליהם לב. המהפכה ההומו-לסבית מהווה את אחת התמורות התרבותיות המהירות אי פעם, וליברלים מהללים אותה מכל כיוון. אבל אי אפשר להכחיש שהיא אכן משנה את המוסד החברתי הותיק של הנישואין. ואי אפשר גם להתכחש לקולות מתוך המחנה היותר רדיקלי שמחככים ידיהם בהנאה ומצפים בפירוש ובמוצהר לחורבנו של אותו מוסד אותו הם קושרים להגמוניה ההטרונומרטיבית/פטריארכלית/פאלוגוצנטרית בעקבות השינויים הללו. ולכן אי אפשר להתכחש לקולות השמרניים שמודאגים מזה. אפשר לא להסכים איתם, אבל לא הוגן לבטל את דבריהם כהומופוביה גרידא. החשש שלהם מוצדק.

הרבנות הראשית מאבדת רלוונטיות

פסק הלכה תקדימי קבע שעגונה שבעלה הוא מחוסר הכרה (צמח) תקבל גט. הפלפול ההלכתי שעומד בבסיס הפסיקה מעניין, אבל עוד יותר מעניינם שני גורמים שהביאו לכך שפסק הלכתי שכזה התאפשר, שני גורמים שהם בעצם אחד:

ראשית, כפי שאומרת עו"ד בתיה כהנא-דרור (שעמלה רבות כדי להשיג את התוצאה הזאת), הפסק לא היה ניתן ללא "האווירה הציבורית נגד עושק העגונות, ובעד נישואים אזרחיים". שימו לב אפוא עד כמה חשוב המאבק שלנו לשבירת המונופול הכפייני של הרבנות הראשית. הצלנו נפש אחת מישראל, נציל עוד רבות. מחרימים את הרבנות עד שכל אזרח בישראל יוכל להתחתן, וכרצונו.

שנית, הרבנים הראשיים לא היו מעורבים בתהליך, וגם לא מסכימים לפסק. מי שעומד מאחריו הוא הרב זלמן נחמיה גולדברג, אב בית דין חרדי מירושלים וסמכות הלכתית בפני עצמו. דהיינו: עוקפים את הסמכות של הרבנים הראשיים, ומביאים לפסק הלכתי על אפם ועל חמתם, לטובת הציבור.

ולמה שני הגורמים האלה הם אחד? כי בשניהם מתגלית חולשתה של הרבנות הראשית, שהיא כולה אשמתה: הרבנים הראשיים מסרבים או לא יכולים להיות רלוונטים עבור צרכי הציבור ההולך ומתגוון, לא מסוגלים או לא יכולים להעז ולפסוק היכן שצריך, וממילא מאבדים את מעמדם. מה שלא יילך דרך הרבנות – מהתרת עגונות, דרך גיור ועד לנישואי להט"בים – יילך מחוצה לה. הסטטוס קוו מת.

דת וחתונה בון ליר

הערב במכון ון ליר בירושלים התקיים דיון מעניין מאוד על דיני נישואין בארץ. אביא את עיקרי הדברים.

ראשון דיבר פרופ' שלמה אבינרי, שלדעתי הפגין סובלנות ליברלית ראויה לציון יחד עם חוסר הבנה בנושא. הוא טען שלמרות שאידיאלית הוא היה מעדיף נישואים אזרחיים לכל, בתוך עמו הוא יושב והוא מבין שעבור הציבור הדתי פירושו של דבר יהיה פסולי חיתון, ממזרים ורשימות יוחסין. הוא לא רוצה לפצל את העם, ולכן לדעתו המצב הנוכחי הוא הרע במיעוטו.

אחריו דיבר הרב פרופ' נפתלי רוטנברג. רוטנברג עשה כמה דברים טובים: ראשית הביא רשימה ארוכה של פוסקי הלכה שתומכים בנישואים אזרחיים או לכל הפחות לא רואים בהם סכנת ממזרות. שנית, מחה בתוקף על הרעיון לברית זוגיות רק עבור פסולי חיתון ולהט"בים, דבר שלא רק שיסמן אותם באות קין חברתית, אלא שבאופן אירוני יכריח את המפלגות הדתיות לחוקק חוק שיחתן דווקא ואך ורק את מי שההלכה אוסרת. שלישית, הוא הציע לאפשר שני מסלולים, דתי ואזרחי, לחתונות במדינה.

אחריו דיברה ד"ר איילת בלכר־פריגת, שלדעתי העלתה הצעה מבריקה: היא טענה שבמקום פיצול למסלולים שונים (כאשר המסלול הדתי הוא בעצם מסלול אורתודוקסי, ולכן מוגבל), יש לחוקק מסלול אחד ויחיד, אבל לא של נישואין, אלא של ברית זוגיות. לכולם. כלומר לא יהיו "נישואים" לכל במדינה, אלא הסדר משפטי אחיד, ואחר כך ילך כל אחד ואחת ויתחתנו (או לא) כרצונם וכדתם. זה יאפשר למפלגות הדתיות לא להסתבך בחקיקת חוק שמתיר נישואים למי שהן אינן רוצות, וייתן שוויון מעמדי במשפט לכולם.

פרופ' פנחס שיפמן אמר שהוא לא מתרגש מאיומים של ממזרות וכו'. "אם הרבנים ירצו לפלג את העם, הם יפלגו את העם", ואם לא ירצו הם ימצאו פתרון. אפילו לבעיית הממזרות יש פתרון הלכתי, אמר. הרבנות מגלה יצירתיות מפליאה כאשר המעמד שלה מאויים. בכל מקרה המדינה אינה יכולה להיות שבויה באיומים האלה.

לבסוף, פרופ' רות גביזון טענה מלכתחילה שעל כל פתרון להיות גם על דעת העדות הדתיות האחרות בישראל, כלומר 20% מהאזרחים שהם מוסלמים או נוצרים. היא גם התייחסה לסוגייה שעלתה פה ושם, והיא זו של נישואי תערובת. גביזון אמרה שיש צורך להימנע מלהטיל את הבעיות שלנו על מערכת המשפט. המדינה לא אמורה למנוע מיהודי להתחתן עם ערביה ולהפך. כקהילה תרבותית ודתית אנחנו אמורים להחליט בעצמנו מהי העמדה שלנו. זה לא עניין משפטי, אלא נורמטיבי.

לבסוף, הן ד"ר בלכר-פריגת והן פרופ' שיפמן אמרו שהם ישמחו אם חוק ברית הזוגיות כפי שעלה מטעם כמה מפלגות בכנסת הנוכחית יחוקק, כי הוא לא אידיאלי אבל יותר טוב מהמצב הקיים, אלא שהם לא מאמינים שזה יקרה.

כל הדיון בוידאו כאן.

20140109_2023203

הסיינטולוגיה הוכרה כדת בבריטניה

בית המשפט העליון הבריטי החליט להכיר בחתונות שנערכות במסגרת תנועת הסיינטולוגיה. בכך הוא בעצם הכיר בסיינטולוגיה כדת. השופט העליון לורד טולסון הכריע שבניגוד לפסיקה קודמת משנות השבעים, בה הסיינטולוגיה לא הוכרה כדת מפני שבית המשפט לא מצא במסגרתה פולחן לישות עליונה, אין בחוסר פולחן שכזה להעיד שלא מדובר בדת, שהרי בודהיסטים, ג'יינים, טאואיזם ותיאוסופיה, אשר כולן נחשבות דתות בבריטניה, לא משתפות ישות עליונה בפולחנן. להוציא את הסיינטולוגיה מהסיפור פירושה אפלייה לא הוגנת, קבע השופט.

למעשה, כבוד הלורד לא היסס גם להגדיר מהי דת לדעתו (תרגום ערוך מעט): "מערכת אמונית רוחנית או לא חילונית (כלומר כזו המתייחסת למה שמעבר לתפיסת החושית ולממצאי המדע), המאומצת על ידי קבוצה, והמתיימרת להסביר את מקומות של האדם ביקום ואת מערכת היחסים שלו עם המוחלט, וללמד את חבריה איך לחיות את חייהם בהתאם לתובנות הרוחניות הקשורות למערכת האמונית הזאת."

בסדר, למה לא. בכל מקרה, על ההחלטה יש לומר: כך יאה וכך נאה. אין שום סיבה להפלות את חברי הסיינטולוגיה. חופש דת אמור לאפשר לנו חירות בזהות הדתית שלנו, וטקס הנישואין שבמסגרתו נתחתן הוא יסוד חשוב ביותר בזו. מי שרוצה לצאת נגד הסיינטולוגיה יעשה זאת רק אחרי שיכבד את זכויותיהם הבסיסיות של חבריה.

וכמובן, מיותר אפילו להתחיל להשוות את המצב בבריטניה לזה בישראל.

הנההוידאו הכולל את הקראת ההחלטה, מאתמול, והנה ידיעות (1, 2) על הענייין.

עדכונים מחזית ברית הזוגיות

אחרי ההכרזה המרעננת מצד הרב מלמד, עוד כתבו בסופ"ש זה הרב חיים נבון, הרב יובל שרלו והרב בני לאו בעד כינון סוג מסויים של ברית זוגיות. מסתמן מומנטום חיובי לעניין.

הרב נבון כותב ש"כרב, מצער אותי שזוגות מגיעים אליי רק משום שהם חייבים. אני מאמין שהם היו באים אליי ואל חבריי גם מרצונם החופשי. אני מניח גם שבסופו של דבר יהיו במדינת ישראל נישואים אזרחיים. השאלה היא האם זה יקרה רק אחרי שנצליח להשניא על חצי העם את הנישואים כדת משה וישראל." (מתוך הטור שלו, 'טיפול נקודתי', במקור ראשון)

הרב שרלו מבקש למנות ועדה של אנשי מקצוע שתנסח את החוק, ומזהיר שיש להבין ש"שימוש בכוח המדינה כדי לעצב את הציבוריות הישראלית נעשה קשה יותר ויותר, והוא מתקדם למצב בו הדבר יהיה בלתי אפשרי." (מתוך הטור שלו בעלון בית הכנסת 'שבתון')

הרב לאו כותב שהוא "מחפש ניסוח הולם לחקיקה […] שיותר את מושג הנישואים על פי פרשנותו ההלכתית (כדת משה וישראל) וישחרר את מי שאינו חפץ או יכול להינשא כל לקיים מסגרת חיים משותפת המוכרת על ידי המדינה." (במוסף 'צדק' במקור ראשון).

ובטור שלו במוסף 'ערב שבת' של מעריב כותב יאיר שלג מילים נכוחות וחשובות על הנושא: שימו לב להבחנה בין עיצוב המרחב הציבורי לבין התערבות בחייו של הפרט, לדחיית ההתנגדות הידועה בשם "רשימות יוחסין", ולאתגר שהוא מציב בפני ההלכה:

2013-11-16_194556

הרב אליעזר מלמד בעד "הסכם שותפות זוגית"

בטור השבועי שלו בעיתון 'בשבע' החרד"לי מפרסם הרב אליעזר מלמד תוכנית למסלול ל"הסכם שותפות זוגית", שיתנהל במקביל לאפשרות להתחתן בנישואים רשמיים במדינת ישראל, ויעניק לזוגות שכלולים בו את אותן זכויות כמו לנשואים.

בעצם מדובר אפוא במשהו דומה מאוד להצעות החוק של 'התנועה' ו'יש עתיד' בדבר "ברית זוגיות" או "חיים משותפים" (הרב מלמד מתנגד לשימוש במילה "ברית", מפני ש"ברית מבטאת קדושה ונצח"). הרב מלמד מתנה את העניין ב"חיזוק ערכי המשפחה" במדינה כדת משה וישראל. לא ברור לי אם ה"הסכם" יחול לדעתו גם על זוגות חד מיניים (הוא כותב "כל שני אנשים", אז לכאורה כן).

אז מה יש לנו כאן? קודם כל, התקדמות ממשית, וגילוי של סובלנות והכרה מצד הרב בכיר (וממש לא מהצד הליברלי יותר של המפה) בצורך אמיתי לאפשר לאזרחי ישראל למסד את זוגיותם כרצונם. יחד עם זה, ביצור המונופול של הרבנות האורתודקוסית על הנישואים במדינה, ועוד שלל בקשות לחיזוקו.

במילים פשוטות: העמדה הרשמית, הלאומית, של מדינת ישראל היא נישואים כדת משה וישראל דרך הרבנות. אבל בפרטי, עבור האזרח האינדיבידואלי, ניתנת חירות, ויש מצד הרב הכרה מעשית שחירות היא בלתי נמנעת. מצד אחד שריון האורתודוקסיה כעמדה לאומית ישראלית, מצד שני דה פאקטו התקדמות לקראת חופש דת ברמה הפרטית, ובעצם הפרדת הדת מהמדינה האזרחית.

רעיונית, יש כאן הכרה עמוקה של רב חרד"לי שאי אפשר למנוע מהפרט את חופש הבחירה שלו. אנחנו עוד רחוקים מחופש דת אמיתי בישראל, אבל זו בכל מקרה התפתחות חשובה, שאני מקווה שתעזור לקדם חוק ברית זוגיות כזה או אחר.