חתונה

המדינה מתעקשת להפוך נישואים כדת משה וישראל לעבירה פלילית

לפני שנתיים וחצי הוכנס כדרך אגב סעיף קטן לפקודת הנישואין והגירושין שקבע כי "כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו – מאסר שנתיים". כלומר כל מי שמתחתן כדת משה וישראל במדינת ישראל (הזוג + עורך החופה) ואינו נרשם ברבנות, הוא עבריין והעונש המקסימלי שניתן להטיל עליו הוא שנתיים מאסר בפועל.
 
בזמנו חשפתי את העניין במאמר ב'הארץ' (שזכה לעשרים אלף שיתופים), והעלה ויכוח לגבי פרשנות החוק. אנשים רציניים וטובים, וגם כמה משפטנים מלומדים, טענו לפני שלא כל המתחתנים צפויים לעונש, אלא רק מי שמתחתן עם רב של הרבנות, ובכל זאת אינו נרשם ברבנות. לכאורה אין למחוקק עניין להפוך את כל המתחתנים כדמו"י לעבריינים (היעלה על הדעת דבר מפלצתי כזה דווקא במדינת הלאום של העם היהודי?!?), אלא רק את הרבנים שהם חלק מהרבנות אבל חותרים לכאורה תחתיה. לשון החוק עמומה, כנראה בכוונה, וקשה לדעת למה התכוון המחוקק, אבל אני עמדתי על שלי, ואף לצידי עמדו משפטנים מלומדים.
 
היום בבוקר אולי קיבלנו תשובה לסוגיה הפרשנית המרתקת הזאת. חה"כ עליזה לביא הביאה לועדת השרים לענייני חקיקה הצעה (שהוכנה יחד עם 'עתים' ו'מבוי סתום') לתיקון הסעיף בפקודת הנישואין והגירושין. על פי הצעתה של חה"כ לביא, רק "מי שניתנה לו סמכות לרשום נישואין וגירושין לפי פקודה זו או חוק אחר ואינו דואג לרישום נישואין וגירושין של בני זוג [וכו']" – הוא העבריין, ולא כל מי שמתחתן כדמו"י ולא נרשם ברבנות.
 
נחשו מה קרה? ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את ההצעה. *הממשלה מעוניינת אפוא שלשון החוק תכלול בתוכה את כל מי שמתחתן במדינת ישראל כדת משה וישראל ואינו נרשם ברבנות.* כוווולם עבריינים. כלומר לא מדובר בעניין פנימי של הרבנות, נגד רבניה הסוררים. הרבנות כאן יוצאת נגד כל הציבור.
 
תגובת חה"כ לביא:
בלתי נתפס שדווקא הממסד הדתי הוא זה שפועל יותר מכל להרחיק אנשים מן היהדות. לא מדובר כאן אפילו על כפיה דתית, אלא על מונופול תאב שררה שנלחם בכל כוחו דווקא במי שמבקש להתחתן כהלכה. את אותם דפוסים אנו מזהים בשורה של תחומים ובהם הגיור, הכשרות, סדרי בתי הדין ועוד. קו מקשר עובר בין כולם: הנסיון הבלתי מתפשר להנציח את הבירוקרטיה הדתית המנותקת, גם במחיר של פגיעה בתושבים רבים וביהדות.
אכן. כדי לשמור על המונופול הכפייני שלה הרבנות מוכנה להפוך אנשים טובים לעבריינים ואת מדינת ישראל למדינה היחידה בעולם שבה נישואים כדת משה וישראל הם עבירה פלילית.

אז אולי בכל זאת חתונה אזרחית בישראל?

נאה דרש הרב רונן נויברט:
לדבריו של נויבירט, ההתנגדות לנישואים אזרחיים איננה התנגדות הלכתית, אלא התנגדות פוליטית. המפלגות הדתיות והחרדיות מעוניינות לשמר את כוחן בקואליציה, ואת כוחו של המשרד לשירותי דת בפיקוחן.
והיום גם פורסם סקר של עמותת חדו"ש שגילה ש-70% מהחילונים היו נישאים מחוץ לרבנות אם היו יכולים, 64% מהציבור היהודי תומכים בהכרה בכל סוגי הנישואין כולל נישואים חד-מיניים, ו-65% מהציבור היהודי סבורים שהמונופול של הרבנות על הנישואין מרחיק יהודים מהיהדות.
נו אז אולי די?

רוב גדול מקרב אזרחי ישראל בעד נישואים אזרחיים

זה ידוע, זה כמעט ברור לכולם, אבל חשוב בכל זאת להדגיש: רוב אזרחי ישראל היהודים מעוניינים בנישואים אזרחיים בישראל. שני סקרים פורסמו אתמול לא משאירים מקום לספק:

מהסקר של 'הארץ' עולה ש-61% מהיהודים במדינת ישראל רוצים בנישואים אזרחיים, ו-49% תומכים באפשרות חוקית לנישואים חד מיניים (רק 37% מתנגדים).

מהסקר של ynet עולה ש-64% תומכים בהכרה בנישואים אזרחיים, רפורמיים ו/או קונסרבטיבים, ו-64% תומכים גם בנישואים אזרחיים או ברית זוגיות לזוגות להט"בים.

עוד נתונים: 'הארץ': 58% מהיהודים רוצים אוטובוסים ורכבות בשבת, רק 36% מתנגדים.

ynet: גיור: 36% סבורים שעל המדינה להכיר רק בגיורים על פי ההלכה, 34% בעד הכרה בכל גיור, כולל הליך קבלה "חילוני" לעם היהודי, ו-30% היו מאשרים רק גיורים דתיים – אורתודוכסיים, קונסרבטיביים או רפורמיים.
61% היו מנתקים לחלוטין את הדת מהמדינה.

זה ידוע, זה כמעט ברור לכולם, אבל חשוב בכל זאת להדגיש: הפער בין עמדות הציבור בנושאי דת ומדינה לקיבעון שבמערכת הפוליטית עצום. למעשה, הוא בלתי נסבל. נציגנו אינם מייצגים אותנו.

כתבתי בעבר שיש לדרוש משאל עם בנושא נישואים אזרחיים. אפשר לחשוב גם על צורות אחרות של הפעלת לחץ על הממשלה, בראש ובראשונה הסירוב להתחתן ולהתגרש ברבנות הראשית. בנוסף יש לפנות לרבנים שמשתפים פעולה עם הרבנות הראשית ולומר להם בבירור: רבותי הנכבדים, אתם משתפים פעולה עם מנגנון שמפעיל כפייה דתית, וזאת בניגוד לרצונם של רוב האזרחים. אתם חלק ממעשה עוול. הפסיקו.

דיינים חדשים לבתי הדין הרבניים

רק ממש ממש בקטנה, בנושא שלא נוגע לאף אחד מאיתנו, כלומר חוץ מכל אזרח ישראלי יהודי. אז בעניין הזה, אתמול נערכה הצבעה חשובה שבמסגרתה מונו דיינים למערכת בתי הדין הרבניים. זה ממש בקטנה מכיוון שכל אזרח – ואזרחית – יהודים כפופים חוקית לבתי הדין הרבניים בין אם הם שומרי מצוות או שאינם, מאמינים בריבונו של עולם או כופרים גמורים. אז בהצבעה הזאת מונו 22 דיינים חדשים, כאשר הנציגים החרדים, בשיתוף פעולה נלהב של השר הפילוסוף יובל שטייניץ, מנעו את בחירתם של שלושה רבנים מ'צהר', שנחשבו לדעתם ליברלים מדי. כלומר נבחרו רק רבנים ממש לא ליברלים. וכשחברת ועדת הבחירה, ד"ר רחל לבמור, מסבירה לקלמן ליבסקינד לפני שבוע ש"כמות המינויים שאנחנו הולכים לאשר תקבע לדורות את הקו ההלכתי עבור כל האזרחים היהודיים בישראל […] בנוגע למעמד האישה, לנישואים וגירושים, לשאלה מי יוכל להתחתן עם מי, מי יישאר מעוכב נישואים", אפשר להבין למה מדובר בעניין מה זה קטן, פשוט פצפון, שלא צריך להטריד אף אחד, ובעיקר אף אחת, ובאמת מבשר רק ניסים ונפלאות בכל הקשור למערכת דיני האישות במדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אפשר להמשיך כרגיל, להתחתן ברבנות, להתגרש בבתי הדין, ולעשות כל מה שאותם רבנים לא-ליברלים אומרים לכם שצריך. שנה טובה עם ישראל. הרבה שנים טובות.

פולמוס עם הרב שרלו ברדיו

היום בבוקר התפלמסתי עם הרב יובל שרלו בתוכנית של גיא זוהר ברדיו 103FM בקשר לנישואים אזרחיים בישראל. נמצא ששנינו מסכימים על כמה דברים: המצב הנוכחי ביחסי הציבור הישראלי – הרבנות הראשית הוא בלתי נסבל, בענייני נישואים זכויות אדם מופרות באופן שיטתי, ומשאל עם אינו פתרון אידיאלי. אנחנו לא מסכימים מה כן יש לעשות: הרב שרלו מעוניין לתקן את המערכת מבפנים ומוכן, בתנאים מסויימים, לברית זוגיות. אני דורש נישואים אזרחיים לכל. האזינו (וקפצו ישר לשניה 25).

פולמוס נישואים אזרחים בגליון 'זהויות' החדש

zzzzzzzzzzzzzzהגליון החדש של כתב העת 'זהויות' (מכון ון ליר, עורך הרב פרופ' נפתלי רוטנברג​) מביא כמה מאמרים מעניינים, וכן רב שיח בעניין "נישואים אזרחיים בישראל". רב השיח, שנערך על ידי רות הלפרין-קדרי, מביא ארבעה דוברים בנושא מלבד הלפרין-קדרי עצמה, והם שירין בטשון, מרק וושופסקי, דוד סתיו ורות גביזון.

החידוש העיקרי לדעתי הוא שמובעת בו בפירוש העמדה שהקושי של המחוקקים במדינת ישראל בהתרת נישואים אזרחיים בישראל הוא החשש מנישואים בין-דתיים. הלפרין-קדרי כותבת על נישואים בין יהודים לערבים, אולם כפי שקובעת רות גביזון, מספר הזוגות האלה קטן מאוד, והקושי הוא בעיקר סמלי.

הנישואים הבין-דתיים שכן מטרידים את הממסד, ואת זה מגלה הרב דוד סתיו​ בפירוש, הם אלה שבין יהודים על פי ההלכה ליהודים שלא על פי ההלכה, כלומר עולים ישנים מברהמ"ל. סתיו מבקש למנוע נישואים אזרחיים כדי שלא תהיה אפשרות להתחתן מחוץ לרבנות. דבר זה ימנע נישואים בין שתי הקבוצות, ולדעתו גם יכריח את מי שהרבנות רואה כלא-יהודים, הרוצים להתחתן במדינה, להתגייר. בלי למנוע מהם את הזכות להתחתן במדינתם לא יהיה להם לכאורה מניע חזק מספיק להתגייר, ואז יהיו כאן "מגוון של שבטים שכל אחד מהם מטיל ספק, בצדק, ביהדותו של האחר."

זאת לא הפעם הראשונה שהרב סתיו מדבר כך (הוא אמר את זה לי בראיון שקיימתי איתו לפני שנתיים), אולם זה תמיד מדהים אותי מחדש: מה ערכו של גיור שנעשה רק כדי לאפשר מהלך בירוקרטי? האם גיור הוא מהלך תועלתני שנועד לאפשר לאזרח לקבל את זכויותיו? ואיזו מין מדינה היא זו המונעת זכויות בסיסיות מאזרחים על מנת שהם ימירו את דתם?

ואכן, רות גביזון יוצאת נגד מהלך שכזה וקובעת ש"הנחלת זהות אינה עניין של משפט. [… עניינים כאלה הם עיסוקם] של משפחה, של קהילה, של תרבות. מדינה איננה יכולה ואיננה צריכה להתערב בהם."

אכן. ואומר עוד משהו כללי: איש דת – בין אם אתה רב, כומר, שייח או קאדי – אם אתה זקוק לחוקי המדינה כדי להציל את הדת שלך, הדת שלך כבר אבודה. אם ללא כפייה דתית מטעם המדינה הדת שלך לא יכולה להתקיים, הרי שלא ראוי לה להתקיים.

חתונה ברבנות – טעות חמורה

זה לעומת זה עשה אלוהים.

אני חוזר ממש עכשיו מעריכת חופתם של זוג ישראלי מקסים, שבחרו לא להתחתן ברבנות אלא לקחת ריבונות על החופה שלהם, לנהל דיאלוג עם המסורת ולהטעין אותה בעולם הערכים שלהם: הכלה נתנה טבעת לחתן ודיברה תחת החופה, נשים בירכו בשבע הברכות לצד גברים, והכתובה היתה התחייבות הדדית של הזוג, ולא שטר קניין. הם לא חויבו להביא פתק מהמקווה, לא עברו "הדרכת כלות", ואם חס וחלילה משהו יקרה, לא יהיו נתונים לחסדיהם של דיינים שמזלזלים בהם ובאורח חייהם.

מנגד היום בעיתון 'הארץ' מתראיין הרב דוד סתיו, שאין לחשוד בו שהוא תומך בנישואים מחוץ לרבנות, ומזהיר בפירוש מהמצב החדש בו בתי הדין ומינויי הדיינים נתונים בשליטת ש"ס: "השאלה אם תהליך גירושין יקח חצי שנה או ייסחב שלוש וארבע שנים תלוי באופיו של הדיין שיישב בבית הדין", הוא אומר. וכל שנה עוברים בבתי הדין 11 אלף זוגות שמתגרשים. ועוד לא דיברנו על תנאי הגירושין תחת הלכה פטריארכלית במובהק.

נדמה לי שהמצב החדש סוגר את השאלה הזאת, אם אי פעם היתה: להתחתן ברבנות זו טעות חמורה.

הרבנות מנהלת רשימות של חשודות בניאוף

בית המשפט העליון התיר לרבנות הראשית לנהל רשימות של נשים החשודות הניאוף (לינק בתגובות). זאת מפני שהרבנות חייבת מבחינתה לדעת מי נואפת, שכן הנואפת, אם תתגרש מבעלה, אסורה הלכתית לנישואים "לבעל ולבועל", כלומר לגרושה ולמי שנאפה איתו. אז מותר לרבנות על פי חוק לסמן את מי שלהערכת הרבנים המכובדים נואפת.

ואין לי בעיה עם זה. אדרבה, תנהלו רשימות של נואפות, רשימות של בועלי נידות, רשימות של אוכלי שרצים, רשימות של מלווים בריבית, רשימות של מדברי לשון הרע, רשימות של מחללי שבת, רשימות של לא נוטלים ידיים, רשימות של מנאצי שם שמיים, רשימות של אוכלי חמץ בפסח, רשימות של לובשי שעטנז, רשימות של אוכלים בכיפור, רשימות של מערבבי חלב ובשר, רשימות של לא מתפללים, רשימות של לא מניחים תפילין, רשימות של כן מניחות תפילין, רשימות של לא מפרישים מעשר, רשימות של ממזרים, רשימות של מצורעים, רשימות של זבים, רשימות של טמאים, רשימות של לצים, רשימות של אפיקורסים, רשימות של כופרים.

אין לי בעיה עם זה. מותר לכם לבחור את מי לחתן ואת מי לא.
רק תנו לנו לבחור אם להתחתן דרככם או לא.
זה הכל.

חודשיים של פולמוס על נישואים חד-מיניים

time

לעיל שער גיליון Time כפי שפורסם היום. הנושא החם בארה"ב בחודשיים הבאים הולך להיות נישואים חד מיניים. עוד לא הספקנו להירגע מהחוק החדש באינדיאנה שמאפשר בשם חופש הדת לנסות (בתלות בפסיקת בית משפט) להימנע מלהשכיר אולם חתונות לזוג חד מיני, וכבר בהמשך החודש ישמע בית המשפט העליון בארה"ב טיעונים בזכות ונגד חיוב כל המדינות בארה"ב לאפשר ללהטב"ים להינשא.

בינואר הודיע בית המשפט העליון של ארה"ב שהוא יכריע בשאלה, שבעצם נוגעת למעמד נישואים חד מיניים כזכות אזרחית וחוקתית בסיסית, עד יוני. יש לנו אפוא חודשיים של דיונים שבסופם הכרעה.

ולקראת הדיונים הגישו תומכים ומתנגדים לבית המשפט מסמכים הסוקרים את הנושא מנקודת מבט עולמית. על פי כתבה בנ"י טיימס, בעוד שהתומכים מציינים ש"מתעורר קונצנזוס גלובלי בקרב דמוקרטיות ליברליות" לטובת הכרה בנישואים חד מיניים, המתנגדים מציינים שברוב המוחלט של המדינות בעולם אין הכרה כזאת, וזאת גם בקרב דמוקרטיות שמגנות על זכויות להט"בים מבחינות אחרות.

בסופו של דבר יש בין 17 ל-20 מדינות (תלוי איך סופרים את אנגליה, סקוטלנד ו-וויילס) שמאפשרות נישואים חד מיניים, לא כולל 36 מדינות שהן חלק מארה"ב עצמה. הנה הקבצים בפידיאף של התומכים ושל המתנגדים. אגב, המתנגדים צירפו למסמך שלהם מומחים משלל מדינות, כולל אחד, ד"ר אבישלום וסטרייך, מישראל.

בינתיים המאמר הראשי של ה-Time מכריז ש"מלחמת התרבות סביב זכויות גייז פחות או יותר הושלמה", וכוונתו שהתומכים בזכויות ניצחו כמובן. השאלות שנשארו הן רק איך המפלגה הרפובליקאית תתמודד עם הנושא, עד כמה יאפשרו לשמרנים דתיים לשמור על עמדותיהם (החוק באינדיאנה וכו', וכמובן, איך בדיוק יפסוק בית המשפט העליון בארה"ב.

הנושא חם ורק הולך ומתחמם, אבל כדאי לדעת שכל מי שינסה להעלות אותו מול הממשלה שלנו הוא או שמאלני או ראש עמותה שמקבלת כסף מאירופה.

נישואי להט"ב בארה"ב – תשובה עד יוני

לא מצאתי ידיעה בעברית על התפתחות חשובה בפולמוס נישואים חד מיניים בארה"ב. בשבת הודיע בית המשפט העליון בארה"ב שהוא מקבל לעיון תביעות שנוגעות לאיסור על נישואי להט"ב, ויכריע בשתי שאלות: א) האם על פי החוקה חובה על כל מדינה בארה"ב לאפשר ללהט"בים להתחתן; ב) האם מותר למדינות לא לאפשר זאת, אבל הן מחוייבות להכיר בנישואים כאלה שנערכו במדינה אחרת בארה"ב. התשובות תתקבלנה עד יוני.

השאלה הראשונה שהשופטים אמורים להכריע לגביה בעצם שואלת (מומחים לעניין, תקנו אותי אם אני טועה) האם נישואים חד-מיניים הם חלק מזכויות האזרח, ולכן חובה לאפשרם בכל ארה"ב. כלומר, מדובר בהכרעה משמעותית ביותר. כרגע נישואים חד-מיניים אפשריים על פי חוק ב-36 מדינות (ו-D.C) בארה"ב, כלומר כשני שליש מהאיחוד. גם דעת הקהל בארה"ב "בשלה", אפשר לומר, להכרעה חיובית בעניין. מנגד, קבוצות שונות מתנגדות כמובן, בין אם מטעמים דתיים או שמרניים, או מטעמים של חוסר רצון לכפייה פדרלית על המדינות השונות.

כך או כך, ההכרעה תגיע הרבה לפני הבחירות הבאות בארה"ב, ולמרות שיהיו לה השלכות ארוכות טווח, תשובה חיובית לגבי הזכות של להט"בים להתחתן תוציא עבור הרפובליקאים את הערמונים מהאש, ותחסוך מהם התפתלויות.