חרם

הכנסייה הפרסבטריאנית מחרימה חברות שמעורבות בפעילות ישראל בשטחים הכבושים

הכנסייה הפרסבטיריאנית החליטה להחרים חברות שמעורבות בפעילות מדינת ישראל בשטחים הכבושים. ההחלטה, שעברה בדוחק (310 מול 303 מחברי המועצה הכללית), תביא למשיכת 21 מיליון דולר מ-HP, מוטורולה וקטרפילר (תגובת קטרפילר: אנחנו מוכרים לממשלת ארה"ב, לא ישירות לישראלים!!!). אבל מעבר לכך, ההשפעה יכולה להיות עידודן של כנסיות פרוטסטנטיות נוספות לעשות כן. ההחלטה לוותה בהדגשה שהמועצה תומכת בזכות קיומה של מדינת ישראל.

בכך מצטרפת הכנסייה הפרסבטריאנית בארה"ב לכנסייה המתודיסטית שלפני שבוע החליטה למשוך כספים מחברת אבטחה שנותנת שירותים לשב"ס הישראלי; 'הכנסייה המאוחדת של ישו' שגם מחרימה חברות ש"מרוויחות מהכיבוש"; הגוף המאגד 250 כנסיות קוויקריות שמחרים בערך את אותן חברות כמו הפרסבטריאנים; והכנסיה המנוניטית שמחרימה "כל גוף שמרוויח משירותים או סחורות שמשמשים לפעולות אלימות כלפי פלסטינים או ישראלים".

לפני כשבועיים העלתי בפייסבוק סטטוס לקראת הישיבה של המועצה הכללית של הפרסבטריאנים, בה כתבתי על כך שהרב ריק ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית, הוזמן לדבר לפני המועצה ולנסות לשכנע אותה שלא להחרים את אותן חברות. הוא אכן ניסה, ומסתבר שלא הצליח. מצד שני, באותו כינוס עצמו החליטה הכנסייה הפרסבטריאנית לאשר נישואים חד-מיניים למאמיניה ולאשר לכוהניה לבצעם. מעניין אם יש קשר בין שתי ההחלטות.

פרטים: הארץהאפינגטוןנ"י טיימס.

טבילה, חתונה, לוויה – שלושה ספרים חדשים ומעניינים

שלושה ספרים מעניינים יצאו לאחרונה הבוחנים טקסי חיים מרכזיים ביהדות, כל אחד מנקודת מבט אחרת.

הראשון, פרשת המים: טבילה כהזדמנות לצמיחה, להיטהרות ולריפוי (עורכות: אלונה ליסיצה, דליה מרקס, מיה ליבוביץ', תמר דבדבני; הקיבוץ המאוחד) עוסק במצוות הטבילה במקווה במים מנקודת מבט א-הלכתית, וניתן לומר גם רוחנית, תרפויטית וכזו המקדמת wellness. הספר אוצר בתוכו שלל מאמרים הצעות לטקסי טבילה שונים, המבטאים זוויות שונות שלו. הגישה שבלב הספר הולכת ונפוצה היום, ושותפות בה גם נשים אורתודוקסיות. מחברות הספר אינן אורתודוקסיות, אולם הן מאמצות את המקווה כמקור של טהרה, בכל מני מובנים שונים ומעניינים של המילה.

בספר הרי אתה מחודש לי: מגדר, דת ויחסי כוח בטקס הנישואין היהודי (עירית קורן, מאגנס) בוחנת המחברת את החידושים שעורכים (ובעיקר עורכות) שומרי/ות מצוות בטקסי הנישואין שלהם/ן. הספר מתבסס על ראיונות עם נשים שניסו, כדברי המחברת, "לגשר בין שתי מערכות אידיאולוגיות בטקס הנישואין", כלומר בין היהדות ההלכתית לפמיניזם. מסתבר שכאלה יש לא מעט, והן מתרבות. קורן מאפיינת אותן:

גילן נע מאמצע שנות העשרים ועד אמצע שנות השלושים; רובן שירתו בצבא ומיעוטן בשירות לאומי; לכולן השכלה גבוהה, תואר שני או שלישי [… וכן] רכשו גם השכלה דתית ותורנית רחבה

קורן מתארת את מאבקם לשנות את המעמד כך שיהיה יותר שוויוני, את הצלחותיהן ותסכוליהן ממה שאינן יכולות לעשות במסגרת ההלכה האורתודוקסית או במסגרת מה שמתירה להם החברה שסביבן.

בספר נידוי, מוות ואבלות (יאיר אלדן, רסלינג) חוקר המבר את הקשר בין הנידוי והחרם למוות ואבלות, המופיע בדברי חז"ל. הקישור בין אלה הוא בצורת התאבלותו של המנודה על מותו החברתי (המנודה "מאבד את הפנים החברתיות שלו"). מצד שני אלדן מנסה להראות ש"מנהגי האבלות שנוהג האבל הם אמצעי להשתיק את טענותיו כלפי האל ואת כעסו כלפי הקהילה וכלפי עצמו".