חרד"ל

הרב טאו מוריד פקודות על ציבור שלא מקשיב

במחקרים על הציבור הציוני-דתי מדובר רבות על הפער ההולך ומתרחב בין הרבנים לציבור. הציונות הדתית מתחילתה לא ראתה ברבנים מנהיגי ציבור ולא טיפחה תרבות של שאלות רב על כל עניין, קטן ואף גדול.
פרופ' דב שוורץ, למשל, כותב כיצד הסמכות הרבנית, שהיתה לה עדנה מסויימת בשנות השבעים עם עלייתו של גוש אמונים ומנהיגותו של הרב צבי יהודה קוק, נדחקה שוב לשוליים משלהי שנות השמונים, וכיום נמצאת בשפל חסר תקדים. אפילו ב"ענייני ארץ ישראל" הרבנים הם רק עוד קול, לא הקול המרכזי, ודאי לא הבלעדי. מספיק להיזכר בהוראות לסרב פקודה בפינוי של גוש קטיף (לא פחות מהרב אברהם שפירא קבע שיש לסרב פקודה) ובהיענות האפסית להן.
עכשיו מגיע הרב ישראל צבי טאו, ומכריז, ממקום מושבו המנותק בליבת הכור הסטרילית של ישיבת הר המור, שיש "לצאת לרחובות" ולהנהיג "מרד אזרחי" (כך ממש אמר) וסירוב פקודה המוני לשילוב נשים בצה"ל. הרשו לי להגיב בעדינות ולומר פחחח. הרי לפקוד על הנשים שלא להתגייס הם מנסים כבר שנים, וכבר שנים נכשלים. מספר המתגייסות הדתיות רק עולה. אז סירוב פקודה של הגברים? מרד אזרחי? אוי, באמת.
אבל צריך לשים לב: החרד"ל נמצאים כרגע בנקודת משבר. הם מבינים, או בקרוב מאוד יבינו, שאין להם את ההשפעה שהם חשבו שיש להם, שההמונים לא איתם כפי שהניחו, ושגם תלמידיהם לא נשמעים להם. יהיה מעניין לראות כיצד יגיבו. לכל הפחות אנחנו צפויים לעוד כמה התפרצויות כמו של הרב לוינשטיין, אבל זה כמובן לא ייגמר בכך.
(הצילום מתוך חשיפת דבריו של הרב טאו בכתבה של יאיר שרקי אתמול בחדשות 2)Capture

על רבנים אדוקים וניצול מיני

yeeeeזו פסקה ממאמרו של יהודה יפרח ב'מקור ראשון' משישי, שחציו הראשון מוקדש למקרה "הרב מהצפון" שכפי הנראה ניצל מינית עשרות(!) נשים. יפרח כותב יפה על הגישה הנכונה לפרשות האלה, דהיינו על החשיבות לא לנסות "לפתור" את הבעיה על ידי החרמת רבנים, מקובלים, מורים כריזמטים או כל מקור סמכות בכלל, כאילו ששווה לרדד את התרבות שלנו בתקווה (של שווא) שהרידוד יביא להרגעה.

אבל אני רוצה להתייחס דווקא למה שעולה מהפסקה הזו עצמה. יפרח מדווח שהישיבה המדוברת, זו של אותו הרב, הקפידה במיוחד בעבודת ה': תיקוני חצות, טבילות במקווה (לגברים), תפילין כל היום. וזה מזכיר לי שגם הרב ברלנד, שממש בדקות אלה עסוק בהמלטות ממשטרת הולנד לאחר שהתכוונו שם להסגירו לישראל, הקפיד מאוד על המצוות ובמיוחד על דיני טהרה ומיניות, וגם הוא חשוד בניצול מיני מתמשך של חסידותיו. אם רוצים אפשר להזכיר כאן גם את הרב מוטי אלון, שודאי הקפיד על מה שראוי להקפיד.

למעשה אני לא זוכר מקרה של ניצול מיני המוני בידי רב שנעשה על ידי רב "לייט", על ידי פוסק שידוע כמקל, או על ידי רב שגישתו לתורה ולחיים היא פשוטה ו"רגילה". לא שזה לא יכול לקרות (ברור שכן), אבל המציאות בה רב "מקפיד" אחרי רב "מקפיד", רב "מקובל" אחרי רב "מקובל" נחשפים בקלונם, ברשעותם, אינה מקרית. אמרו את זה לפני: באווירת השושו, הסודיות, ההקפדה האובססיבית, בניתוק מהחיים הפשוטים, בניתוק מהמוסר האנושי המקובל, בנשיאת חז"ל ועל כן המקובלים לדורותיהם ועל כן הרב עצמו על נס כאילו נסתרות דרכיהם ולא מחשבותיהם מחשבותינו ואין לפקפק אחרי דבריהם – יש באלה כדי להניח את הרקע המזמין מעשי עוולה שכאלה.

כל כך הרבה אנחנו שומעים נגד גישה מקלה, נגד "תנ"ך בגובה העיניים", נגד דיאלוג פתוח ועניו עם המציאות, נגד "לייטים" ו"נאו-רפורמים" ו"מחפפים", והנה שוב ושוב מתברר שלא מהם תיפתח הרעה. שוב ושוב מתברר שדווקא מתוך מעגלי המקפידים הגדולים ביותר יוצאות הזוועות הגדולות ביותר. ועוד כלל לא דיברנו על גזענות ואלימות. כמו יפרח, אני מסכים לחלוטין שאין זה אומר שצריך להחרים את הקבלה או את מנהגי ההקפדות. אבל אולי כדאי שמי שהמסורת חשובה לו ילמד לנהוג בזהירות דווקא עם אלה.

[כתב את זה לפני ג'קי לוי בטורו ב'ישראל היום']

דת ומדינה לקראת הממשלה הבאה

יאיר אטינגר במאמר על היישור לקראת הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה שעובר על המפלגות הדתיות. פתאום כולן מבטיחות שהן נשמעות לרבנים, מחוייבות לאי-שינוי, נאמנות קודם כל למגזר. בעיקר מעניינת הטרנפורמציה של הבית היהודי, שדיבר בקדנציה האחרונה על "מהפכת שירותי הדת" ועכשיו מכחיש הכל ומבטיח לא לשנות דבר. במילים אחרות, מתנצל.

כמובן, בנט מרגיש את זליגת הקולות ממפלגתו אל 'יחד', ומנסה לקשור חוסם עורקים מאולתר. זה לא יעזור משתי סיבות: ראשית, יש מצביעים שעבורם להיות "הכי" הוא חלק ממהותם, והם יצביעו עבור המפלגה הקיצונית ביותר לא משנה מה. ודאי כשמתפרסמות מודעות עם עוד ועוד רבנים בכירים שתומכים ב'יחד', כולל דב ליאור וצבי טאו(!). שנית, זאת גם לא האמת, וכולם יודעים את זה. אי אפשר לצרף את ינון מגל ואז להישבע בספר התורה שאתה אולטרה-דוס. כפי שכתבתי כבר, בנט עצמו מגיע מהזרם הקונסרבטיבי, לא למד בישיבה, ופרק עול מצוות תקופה מסויימת. הוא לא מבין בהלכה ולא אכפת לו מהלכה. כולם יודעים את זה.

אבל הכתבה של אטינגר היא גם עוד תזכורת לכך שהסיכוי הממשי לצמצום הכפייה הדתית בישראל חלף עם חלוף הממשלה הנוכחית. הממשלה הבאה תהיה שמרנית יותר וכפיינית יותר. יש בזה גם טוב: מהלכים חייכניים ותפלים כמו חוק צהר או הרפורמה בגיור לא יעברו, ולא תיווצר אשלייה של שינוי, מצג שווא שרק מחזק את ממסד הרבנות. פרצופו התוקפני והאטום של הממסד האורתודוקסי-ממלכתי יודגש, ויגרום להמשך הניכור, ההולך וגובר, של הציבור היהודי ממנו (על פי סקר מלפני חודש ל-91% מהחילונים אין אמון ברבנות הראשית). יוזמות לשינוי הסטטוס קוו יצמחו מלמטה, והרבנות תאבד עוד מהלגיטימציה הציבורית שלה. יש לקוות שבבחירות הבאות המטוטלת שוב תיטה לכיוון הנכון, ובמשנה תוקף.

החרד"ל וההר

אתמול כתבתי בפייסבוק כך:

פשוט להתמוגג. המחלוקת על העלייה להר הבית קורעת את החרד"ל מבפנים: רבני הר מור נגד הרב דב ליאור, שטבון והגר נגד בן ארי ומרזל. העניין מאוד אידיאולוגי-תיאולוגי ולא רק הלכתי-טכני, ולא יכולה להיות עליו פשרה: עבור הרב טאו ולוויניו הר הבית הוא מחוץ לתחום עד בוא המשיח. זו העמדה החרדית המסרותית והקונצנזואלית שבזמנו החזיקו בה הרבנים קוק, האב והבן. הרב ליאור, כמו עוד כמה עשרות רבנים ציונים דתיים מתונים יותר, פרסמו החל מאמצע שנות התשעים פסיקות על פיהן מותר ואף רצוי לעלות,ך בניגוד גמור למסורת ההלכה. שני הצדדים רואים בעניין נקודת משען מהותית שנוגעת ליסודות אחיזת עם ישראל בארצו. וזה מה שכל כך מתוק בסיפור הזה, שמחלוקת הלכתית, ודווקא על הר הבית, מונעת איחוד בימין הקיצוני ועלולה להביא לבזבוז קולות עצום – ואף לתבוסת הימין כולו. הקב"ה, אנחנו אוהבים אותך (ובמיוחד כשאתה מפגין חוש הומור).

היום נוספת התפתחות:

זוכרים שיש עימות פנים-חרד"לי בעניין העלייה להר הבית? זוכרים שזה מה שלא מאפשר לרשימת ישי-שטבון להתאחד עם רשימת בן ארי-מרזל? ובכן, לאחר שבן ארי, שמתעקש לעלות להר, הועף (ובמקומו יוצב ברוך מרזל), והרב משה הגר, שמתעקש שאיש לא יעלה להר, פרש (ובמקומו לא יוצב איש), נותר רק לחתום על האיחוד – אלא שאז הודיע בו ארי שהוא עולה הבוקר להר, מתוך פרינציפ כמובן. והנה, הוא קיבל שיחת טלפון בהולה מהרב דב ליאור שדרש ממנו לא לעלות "שכן מדובר בפרובוקציה שתעלה באיחוד עם מפלגת יחד" (כך על פי חנן גרינווד). מסתבר שאם רק רוצים אז עלייה להר הבית היא פתאום פרובוקציה ואפילו אפשר להימנע ממנה. למדנו משהו.

הערות ראשוניות על רשימת הבית היהודי

1. אני שמח שאורי אורבך ואבי וורצמן בפנים, גם אם קיבלו פחות ממה שמגיע להם. אנשים הגונים ורציניים.

2. חבל לי שניסן סלומינסקי ומוטי יוגב בפנים, אם כי הסיבות שהם לא מוצאים חן בעיני (העברות כספים מפוקפקות, הצטיינות בצעקות) הן כנראה בדיוק אלה שמוצאות חן בעיני חלק מהמצביעים.

3. אנשים שכמועמד חילוני-לאומני העדיפו לבחור את רונן שובל על פני דני דיין – כנראה לא אבין אתכם לעולם.

4. הרב רונצקי בפנים, ולדעתי יאבד את דרכו בכנסת. מבחינת הגשמת מטרותיו הוא הרבה יותר אפקטיבי כעסקן חיצוני. כמובן, ימים יגידו אם ההערכה הזאת נכונה.

5. מעניין אותי לדעת כמה קולות קיבלה אנט חאסכייה. מעניין כמה הצביעו בבית היהודי עבור מועמדת מוסלמית.

6. בסך הכל הרשימה צבועה בגוון צהבהב חרד"לי, ובנט יהיה חייב להשתמש בשריונים שלו כדי לאזן אותה. אבל זה אומר לא מעט על המתפקדים: רבים מהציונות הדתית המתונה (או מאלה שהתפקדו בעקבות שריונו של ינון מגל) נשארו בבית, ונתנו למחנה ה"תורני"/"אמוני" להכניס את האנשים שהם מזדהים איתם יותר. יחד עם שריוני תקומה המצב דיז'ון. אין מה לצפות לרפורמות סטייל עליזה לביא או אלעזר שטרן.

הרשימה:
1. נפתלי בנט
2. אורי אריאל (שריון תקומה)
3. איילת שקד
4. אלי בן דהן
5. ניסן סלומינסקי
6. אורי אורבך
7. ינון מגל (שריון בנט)
8. שולי מועלם (שריון לאשה)
9. בצלאל סמוטריץ' (שריון תקומה)
10. מוטי יוגב
11. אבי וורצמן
12. ניר אורבך
13. יהודית שילת (שריון לאשה)
14. הרב אביחי רונצקי
15. אורית סטרוק (שריון תקומה)
16. רונן שובל
17. שרה אליאש (שריון לאשה)
18. זבולון כלפה (שריון תקומה)
19. אביחי בוארון
20. משה סולומון
21. דני דייין

התכתשות פנים חרד"לית

משהו מאוד מעניין מתרחש באגף החרד"לי של הציונות הדתית. הפנייה של הרב טאו כנגד 'הבית היהודי' משאירה את החרד"לים האחרים – במקרה להלן הרב אבינר – במצב בעייתי. מצד אחד, כל החרד"לים ערבים זה לזה. מצד שני, הרב טאו בכל זאת פתח במסע הרס שכולל השמדה עצמית וזולתית כוללת. מה עושים???

בגליון 'עולם קטן' של השבוע מנסה העורך, יוסף רוסו, איש הרב אבינר, להעביר בדחילו ורחימו ביקורת מסויימת על הרב טאו. ראו להלן את מה שהוא כותב על הכשלת מכרז מנהלת הזהות היהודית. הרי הרב טאו בכל זאת הכשיל את תחילתו של הפרוייקט המבורך "ללימוד יהדות אורתודוקסית דתית–לאומית למהדרין ללא פחות מ– 50 אלף איש בשנה" (כן, זהות יהודית פירושה זהות אורתודוקסית דתית–לאומית, לא ידעתם?).

בהמשך המאמר (לא בצילום) נזהר רוסו בדבריו אבל בכל זאת כותב ש"הכרעות מעשיות של אנשי רוח [הרב טאו הוא "איש רוח" מבחינת רוסו, דהיינו עוסק באידיאלים ולא במעש – ת.פ.] הביאו לא פעם לכיליון ולעיכובים כואבים ומסוכנים בתהליך האלוקי. ראוי לפחות להעלות את החשש מכך שלעתים גם הרוח לא יכולה להכיל ולנהל את הכלים שהמציאות האלוקית מזמנת אליה."

או בעברית: אתה מנותק בנאדם, תחזור לעיונים בעולם האצילות ותן לנו לתפעל את התכלס.

נמשיך לעקוב אחרי ההתכתשות הפנים חרד"לית, ובהצלחה לשני הצדדים.

2014-04-30_190922

סקר בית הלל 2

אפרופו שטבון והחרד"ל שבמפד"ל, ראו להלן נתונים נוספים מאותו סקר של ארגון 'בית הלל'. הסקר הוא וולנטרי ודרך הרשת, אבל הוא יכול לספק תובנות מעניינות על ידי הצלבת תשובות הנסקרים מול הזיהוי העצמי שלהם. ראו אם כן כאן: עבור דתיים מודרניים, מסורתיים ודתיים "רגילים" ארץ ישראל ומדינת ישראל מהווים חלק משמעותי יותר מזהותם מאשר שמירה על ההלכה. רק עבור חרד"לים זה לא המצב, וההלכה לוקחת בכורה.

אלו לדעתי תוצאות מרתקות. הן מצביעות, למשל, על כך שחרדיות-לאומית קרובה יותר לחרדיות מאשר ללאומיות. הן מצביעות על כך שעבורם דאגה ל'עולם התורה' יכולה להיות עליונה על דאגה למדינת ישראל (שוב, אפרופו ח"כ שטבון). הן מצביעות גם על כך שבאופן כללי חרד"ליות אינה פשוט הקפדה ייתרה על המצוות, אלא *השקפת עולם שונה* (ראו סטטוס מדוייק של הרב חיים נבון מאתמול בנוגע לזה). והן מצביעות גם על ממצא מעניין שעולה ממחקרים על דתל"שים, והוא שעבורם ועבור סביבתם פעמים רבות (כלומר, כאשר הסביבה דתית מודרנית או רגילה, לא חרד"לית) חשוב יותר שיישארו ימנים מאשר שיישארו שומרי מצוות.

2014-03-12_110432

הרב אבינר מדגיש את חרדיותו

בעוד בנט צועק וזועק על שחרורם הקרוב של המחבלים (אבל דואג להשאר צמוד לכסא השר – ואיתו לאחריות המיניסטריאלית), הרב אבינר החליט לשמש כמופע צדדי לזעם הקדוש של הרב טאו ולהסביר למה 'הבית היהודי' אינה מפלגה הנאמנה לתורה:

מדינאי שמתפשר איפה שאסור איננו מנהיג, הוא עסקן. מפלגה דתית לא יכולה להתפשר על התורה, היא יסוד הקיום שלה […] מה שקורה היום בבית היהודי, זו נסיגה של תורה. זו מפלגה דתית, היא לא יכולה לעשות עסקים בשם התורה.

אבינר שוב מדגיש כאן את ההבדל העקרוני לדעתי בין שני הפלגים בציונות הדתית, החרד"לי וזה שקרוב יותר לציונות הדתית הקלאסית: הראשון מחזיק שהאידיאולוגיה קודמת למציאות, ולכן ממילא אינה יכולה להתחשב בה. אדרבה: התורה היא לא רק מפת הדרכים שלנו לעולם, אלא שמחשש לבלבול או היסח דעת אסור להוריד ממנה את העניניים ולהסתכל בו עצמו. הפלג שאליו בנט שייך, אף שגם הוא כמובן מחוייב לאידיאולוגיה כוללת, מעדיף בכל זאת לראות מה אשכרה קורה בשטח, ולנהל דיאלוג עם המציאות.

נכון, זה לא שבחינתו של בנט את המצב לאשורו ראויה למחמאות, אבל כאן בכל זאת נעוץ ההבדל העקרוני בין הציונות הדתית לחרדים למיניהם *מבחינה השקפתית*: לאחרונים אין כל שאיפה להיפגש עם המציאות. מצונפים בקלף הקדוש הם בוחרים להתעלם מהתרחשויות והשינויים שבהוויה עצמה. כך הם מגינים על עצמם מהצורך להתמודד איתם, ומצד שני הופכים עצמם לבלתי רלוונטים עבור רוב האנושות. ומה שלדעתי חשוב להבין הוא שזו כשלעצמה עמדה *מודרנית*, וכלל לא מסורתית. iכתבתי על הנושא בעבר כאן.

הנה השיחה המלאה של הרב אבינר על הנושא:

נבחרו כדי להיות בובות – סיכום ראשוני

ביום שישי האחרון נפגשתי עם רב בכיר ב'צהר', מקורב לרב סתיו. שאלתי אותו מה המצב. הוא אמר שהסיפור סגור: לסתיו יש די והותר קולות. הבטיחו להם, בטון יצוק. זה גם מה שסתיו שידר בשבוע האחרון: יהיה טוב, אופטימיות זהירה, פנינו אל השמש העולה. הסוף כידוע שונה. הפרש של 14 קולות זאת לא טעות – זאת רמאות. שקרים, דילים, קומבינות.

מנצחים: ש"ס, שמערך הכשרות המושחת שלה ימשיך לפעול, שהג'ובים ימשיכו להיות מחולקים ביד רחבה, ודרעי שסיפק את הסחורה. מנצחים: משפחת לאו, שתמשיך להיות הגרסה החיוורת שלנו למשפחת מלוכה (רבנית). הרב לאו יהיה פרצוף נעים ברבנות ולא יותר. יילך בדרכי אביו. מנצחים: החרד"ל, שנלחמו כאריות כדי שסתיו לא ייבחר, ויכלו לו.

העניין האחרון הוא הסיפור המעניין ביותר: לולא התמודדותו של הרב שפירא הרב סתיו היה נבחר. ו*בדיוק בגלל זה* נשאר הרב שפירא במרוץ. עוד היום הכריז הרב דב ליאור על תמיכה במועמדותו.

זאת עבודה של ישיבות ה'קו', של החרד"ל. כפי שכתבתי ב-11.6:

ההתנגדות שלהם לרב סתיו עצומה, ואני מתאר לעצמי שהם יפעילו לחצים אדירים על כל שומר מצוות מבין חברי הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים כדי שלא יבחר בסתיו. לדעתי השמרנות האינהרנטית של רוב הרבנים בגוף תגבר בסופו של דבר על ההבנה ששינוי בדרכה של הרבנות הוא עבורה צורך חיים, והם לא יבחרו בסתיו. לכן אני מוכן להעריך כאן שהרב סתיו לא ייבחר לרב ראשי, והרב הראשי האשכנזי הבא יהיה הרב דוד לאו.

וכך היה. סיכול ממוקד. השאלה המעניינת עכשיו היא האם זה יגרום לקרע גלוי עוד יותר בתוך הציונות הדתית. ועוד שאלה: האם 'צהר' יבינו שאין להם עתיד ברבנות, ויצאו לדרך עצמאית. שאלתי גם את זה את אותו רב שציינתי קודם, והוא אמר שלא. נראה. נדמה לי שרק עכשיו הם מתחילים לעכל שנגזרה עליהם גלות בביתם.

מפסידים: בנט יצא רע, רע מאוד. לא שולט במפלגה, לא מספק את הסחורה. מפסידים: הציונות הדתית כולה ספגה עוד השפלה מידי החרדים: גם קוראים להם גויים ועמלק, גם ממדרים אותם ממוקדי הכוח, גם מנגבים עליהם את הרגליים. מפסידים: כל מי שמשתמש בשירותי הרבנות, וזה רוב היהודים בישראל (לצערנו הרב). הרבנות תמשיך להיות קן שרצים של סיאוב, שחיתות ורשעות. לאזרחים האלה מגיע שירות ראוי, והם לא יקבלו אותו. חבל מאוד.

הנחמה: סופה של הרבנות, או לכל הפחות של המונופול שלה על חיי הדת והנישואין שלנו, התקרב הערב.

רשימה מפורטת יותר עוד תבוא.

הרב עובדיה, כשליח הרב טאו, כנגד הרב סתיו

בתוך הקקופוניה השגורה וחסרת התוקף שיוצאת מפיו הקדוש של הרב עובדיה יוסף חשוב משפט אחד:

החברים שלו, המפד"ל, המפלגה שלו, העידו לפני – האיש הזה מסוכן ליהדות, מסוכן לרבנות, מסוכן לתורה, ואני אחריש?

משפט משמעותי מאוד, אם כי גם כאן לא הצליח כמובן הרב הישיש להבין מה באמת מתרחש: לא החברים מהמפד"ל. אמנם הם חובשים כיפות סרוגות, אבל מדובר באנשי ישיבות ה'קו'. לפני כמה ימים הערכתי כאן שהם עוברים רב רב, אחד אחד מחברי הגוף הבוחר, ומשכנעים אותו שסתיו מסוכן לעמישראל (רפורמי, נאו-רפורמי, אפיקורוס, מקריב תינוקות למולך). מסתבר אפוא שאכן כך. לכן אני שוב חוזר ומעריך: הרב סתיו לא יהיה הרב הראשי האשכנזי הבא. ובהמשך לכך, הרב הראשי הבא, אם רק יציג את מועמדותו, יהיה הרב דוד לאו.

ועוד דבר מעניין: ב'צהר' קוראים לרב עובדיה יוסף ”לעשות תשובה ולבקש מחילה אחרי שכשל בעוון הלבנת פנים ברבים", אחרי מה שאמר על הרב סתיו.

יפה שרבני 'צהר' הבינו שהרב עובדיה יוסף נזקק בדחיפות לעשיית תשובה. אם כי אני לא יודע למה רק עכשיו. הרי הרה"ג עובדיה אמר כל מני דברים על חילונים ("אהבלים"), מורים ("חמורים"), מוסלמים ("מכוערים"), שחורים ("נביא צונמי נטביע אותם"), רופאים שעורכים הפלות ("בהמות"), הומואים ("חולים") בתי המשפט ("כולם גזל וחמס"). למה רבני 'צהר' לא ביקשו כבר אז שהוא יעשה תשובה ויבקש מחילה?

וזה מוזר, כי הרי 'צהר' הם רבנים פתוחים ואוהבי ישראל, שלא דואגים רק לאנ"ש, אלא רוצים לקרב את כוווולם לתורה, לא? אז איך זה שרק על עלבון כלפי יו"ר הארגון שלהם הם נזעקים, ולפני זה שתקו כמו דגים? כנראה שיהודי קטן כמוני לא מסוגל להבין רבנים גדולים שכאלה.