
מיזם מוצהר לחתונה אורתודוקסית מחוץ לרבנות

אנא השג עבורי, אם אפשר, את עבודת המחקר המצויינת על חינוכם הפיסי של ילדים שנדפסה בידי מ. בלסר מז'נבה. אני עומד להיעשות לאב, ומחשבותיי נתונות לדרך שבה אוכל למלא את חובותיי על הצד הטוב ביותר.
עברנו מהעולם המסורתי, שבו מגדלים ילדים על פי חכמת הדורות העוברת בירושה, אל עולמו של ד"ר ספוק, שבו הם גדלים על פי המילה הכתובה. (עמ' 225 בספר).
עיתון 'במשפחה' החרדי מפרסם היום קריאה לערבים, בערבית, שלא לרצוח חרדים מפני שהם לא עולים להר הבית. הקריאה מופיעה בטור של סגן העורך אריה ארליך, והיא, למען האמת, מזוויעה למדי. שהרי מכלל לאו יכול מי שרוצה לשמוע הן.
הרקע לדברים האלה הוא המספר הגדול יחסית של חרדים שנרצחו בפיגועים בחודשים האחרונים. קל מאוד לזהות אותם כיהודים, ולכן, ניתן להניח, הם הפכו למטרות מושכות עבור המחבלים.
אבל מעבר לזה, צריך לשאול האם ארליך או העיתון באמת חושבים שהקריאה הזאת תגיע ותשכנע מישהו בצד השני. מן הסתם הם יודעים שלא. לכן את הטור הזה צריך להבין כממלא שתי פונקציות:
ראשית, הטור הוא תיאודיציה, כלומר צידוק הדין. יש כאן הסבר לקוראים המבקשים להבין במה חטאו החרדים שהם נרצחים. ארליך אומר: לא אנחנו חטאנו, אלא הם, והם מביאים עלינו אסונות.
שנית, הטור אינו פנייה אל הפלסטינים, אלא פנייה אל הציונות הדתית דווקא, וכעוד דרך שבה חלקים מהחברה החרדית מנסים לבדל את עצמם. לאמור: אתם טועים, אתם חוטאים, אתם מביאים לאסונות – ואנחנו לא כמוכם.
ההסכם בין הליכוד ליהדות התורה – אם מה שפורסם בתקשורת נכון – מביא חדשות רעות מאוד למדינת ישראל. ביטול ה"שוויון בנטל" (שמעולם לא היה אמור להתקיים) וגריסת רפורמת הגיור אינם משמעותיים בעיני. מה שצריך להדאיג את כולנו מתחלק לשני מוקדים: רגרסיה בכיוון ההשתלבות בחברה ובכלכלה הישראלית של החרדים, והעצמת הכפייה הדתית במערך דיני המשפחה בישראל.
הנושא הראשון כולל את החזרת קצבאות הילדים; ביטול קיצוץ תקציבי מוסדות חינוך שלא מלמדים לימודי ליבה; ביטול קיצוץ מלגות בחורי ישיבות ואברכים (ואף הכפלתם); והעברת חוק שיחדש את התשלום של גמלת הבטחת הכנסה לאברכים (בניגוד לפסיקת בג"ץ).
הנושא השני כולל את הסרת שריונן של ארבע נשים בוועדה למינוי דיינים; ביטול חוק צהר לפתיחת אזורי רישום לנישואים; וניסיון להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבנים כך שיוכלו לדון בנושאים אזרחיים (הסכמי גירושין, חלוקת רכוש).
הנושא הראשון יבטיח ששיעור ניכר מהילדים שיגדלו בישראל יגדלו ללא השכלה כללית וללא מניע להשתלבות בשוק ובחברה הישראלית. להפך: עוד הסתגרות, עוד בורות.
הנושא השני יבטיח את המשך ההתעללות והתעמרות בחילונים בכל הנוגע לנישואים (הדרכת כלה, מקווה חובה, רב חרדי תחת החופה), והמשך ההתעללות וההתעמרות בנשים בכל הנוגע לגירושין.
התוצאה: מדינה ענייה יותר, משכילה פחות, מחולקת לשבטים שאין ביניהם שפה משותפת, ונוהגת כלפי אזרחיה בכפייה דתית. התחלה עגומה לממשלת נתניהו הרביעית.
אפרת שני שטרית פרסמה אתמול את התמונה הזאת ונדמה לי שהיא לא זכתה למספיק תשומת לב. מדובר בפגישה הראשונה אחרי הבחירות של המועצה האזרחית המייעצת לש"ס, ונידונה בה רפורמות שונות כענייני גבולות מוניציפלים ועובדי קבלן.
בלי להיכנס לסיכויים שייצא מזה משהו, עצם קיומה של פגישה בין ראש מפלגה חרדית למועצה מייעצת(!) שמורכבת גם מחילונים, ועוד יותר מכך מחילוניות, ועוד יותר מכך מאנשים ונשים שמדברים ומדברות על פמיניזם וזכויות אדם, היא ציון דרך משמעותי בתולדות הפוליטיקה הישראלית. ש"ס תמיד היתה פחות מסתגרת, יותר לאומית ויותר ציונית מאגודת ישראל, ובכל זאת, כשמדובר על גוף רשמי שמתכנס עם ראש המפלגה מדובר בפריצה של הגבולות הברורים, לכאורה, של החרדיות, ובהכרה מתחזקת של הישראליות והחילוניות (וגם, עם אירוניה מסויימת, של המערביות). התפתחות מעניינת מאוד.
ואם ניכנס לרגע בכל זאת לסיכויים, צריך לומר שהכל תלוי בדרעי. הוא כיום השליט היחיד בש"ס, ואחרי שישי נפרד מהכנסת אין לו גם ממי לפחד מחוץ לש"ס. אם הוא רוצה, דברים יקרו. ואם לא ירצה, יש לקוות שהאנשים הטובים בתמונה ידעו להסיק מסקנות.