חסידות

השתלמות על החסידות, מראשיתה ועד עתה

בשנה הקרובה אשתתף בסדרת הרצאות בבית התפוצות על "החסידות, מראשיתה ועד עתה". אני ארצה, בסוף הקורס, על הניאו-חסידות והתפתחויותיה המדיטטיביות כמובן. ההרשמה נפתחה. הנה הפרטים:

שנה טובה מהרבי זצ"ל והרבי שליט"א

בעמוד 5 של החלק הראשי של הארץ היום מתפרסמת מודעה לקראת השנה החדשה מטעם חב"ד, ובה "איגרת של הרבי מליובאוויטש זצ"ל לקראת השנה החדשה":

בעמוד 13 של החלק הראשי של הארץ היום מתפרסמת מודעה לקראת השנה החדשה מטעם חב"ד, ובה "אגרת קודש לראש השנה מהוד כבוד קדושת הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח":

ונשאלת השאלה: למה כאן כתבו "איגרת" וכאן "אגרת"? מה משמעותה של הי' הנוספת או חסרונה?

תורות הבעש"ט מתורגמות ומוערות

בשבוע שעבר נכחתי בערב השקה לכבוד ספרו החדש של מנחם קלוש,

The Pillar of Prayer: Teachings of Contemplative Guidance in Prayer, Sacred Study,  and the Spiritual Life from the Ba‘al Shem Tov and his Circle

הספר הוא למעשה תרגום ראשון, מוער ומפורט בצורה מרשימה ביותר, של אמרות הבעש"ט על התורה כפי שנתקבלו מתלמידיו. קלוש הוא אחד המומחים האקדמיים העולמיים לתורת הכוונות והייחודים של האר"י.

לבד מהאפרט האקדמי המדהים בפרטנותו ובדקדקנותו שמלווה את כל הספר, מה שמיוחד בו הוא התרגום של קלוש. נראה שקלוש כאן לקח על עצמו את משימתו של שמואל אבן תיבון בתרגומו את מורה נבוכים לרמב"ם, דהיינו נתינת כלים טרמינולוגים ופילוסופיים להבנה של המקור בשפה זרה (עבור תיבון, לעברית; עבור קלוש, לאנגלית).

הרצון של קלוש, כך נדמה לי, הוא לאפשר לתסיסה הרוחנית ביהדות האמריקאית של ימינו להשתמש בתורות הבעש"ט כדי להעשיר את חיי הדת. פרופ' יהודה גלמן, שדיבר בערב, אכן אמר שלדעתו התרגום של קלוש לבעש"ט מאפשר אחרון לעודד "תפילה קונטמפלטיבית". מהמעט שראיתי אני יכול לומר שהתרגום הוא אכן פרשנות על דרך הרוחניות העכשווית לתורות הבעש"ט.

בכלל, הערב היה הצצה מעניינת לקהילה האנגלוסקסית ג'וויש-רניואלית בירושלים. עוד פרוסה מהקיגל היהודי כאן בארץ. ואיכשהו גם צולמתי (על ידי ברנדה גרוסקין): הנה תמונה שלי, של קלוש (במרכז) ושל הרב ד"ר נתן אופיר, שמלמד מדיטציה יהודית:

צולם על ידי Brenda Gruskin

הדוברים בערב, מימין לשמאל: הרב אברהם לידר, פרופ' יהודה גלמן, ד"ר יוסי חיות, ד"ר מלילה הלנר-אשד, ד"ר מנחם קלוש:

משתתפי ה

אומן, הספר

בימים אלה יצא לאור ספרו של ד"ר משה ויינשטוק על תופעת אומן. הספר, שקראתי כבר את רובו, מרתק, ולדעתי מצליח להאיר בצורה טובה מאוד זוויות שונות של התופעה, ובעצם לאפשר לקורא להבין מה מתרחש בעיירה האוקראינית הזאת בכל ראש-השנה.

למעשה הספר מלווה את המסע לאומן מראשיתו ועד סופו, ובכלל זה את תגובות החברים ונשות הנוסעים לנסיעה, את ההגעה, התפילות, האווירה, הרבנים ששם, עריכת החג, התיקון הכללי האישי וה"עולמי", והחזרה על כל נפתוליה. ויינשטוק עושה שימוש בעשרות(!) ראיינות שקיים עם הנוגעים בדבר, והעדויות שהוא מביא מפיהם מאלפות. הוא נותן במה נכבדה לקולות "מבפנים", ולאחר מכן מנתח את התופעה בכלים אקדמיים, "מבחוץ". (ובלוגי הקט ורשמי נסיעתי לאומן אף מצוטטים בספר).

בשבוע הבא יתקיים ערב השקה לספר, בו אדבר על התופעה, יחד עם אחרים, רבים וטובים. להלן עטיפת הספר, פרסומת לספר, ומודעה על ערב ההשקה:

מעט אלילות בחב"ד, כי כנראה אי אפשר לגמרי בלי

שני לינקים מעניינים לדיונים ועדויות על הביטויים הקיצוניים יותר של האלילות החב"דית בימינו.

ראשית כאן, בבלוג של ד"ר יחיאל הררי, שכתב דוקטורט נאה על הרעיון המשיחי אצל הרב גינזבורג, וכיום מרצה במכללת ספיר, ומתעניין מאוד באופן אישי בתורת חב"ד (ובנאדם נחמד באופן כללי). הררי כתב מאמר שמבקר את "מצב המחקר האקדמי אודות חב"ד", ושתוקף ספציפית את מאמרו האחרון בראשית של ד"ר אלון דהן (שכתבתי עליו מעט כאן), שהוא לדעתי כנראה המומחה האקדמי הגדול כיום לתורתו המיסטית של הרבי מליובאוויטש (ושבדוקטורט שלו נעזרתי רבות כאשר כתבתי את מאמרי על התיאולוגיה המשיחית של הרבי) . הררי טוען שדהן מעליל עלילות על החסידות ומנפח תופעה שולית ביותר – ראיית הרבי כאלוהות עצמה – כאילו היא משמעותית, כל זאת ממניעים זרים שאינם מחקריים נטו. דהן, בתגובות לרשימה, מכה אותו לדעתי שוק על ירך ומביא ראייות נאות לכך שא) התופעה אינה שולית עד כדי כך, ב) יש לה בסיס בתיאולוגיה החב"דית והחסידית, ג) אולי זה דווקא הוא שרואה את המציאות לא בצורה אובייקטיבית, ממניעים אישיים.

ושנית, אתר זיפט פרסם לינק לאתר חב"ד און-ליין, שם מוצעות למכירה מפיות לכיסוי חלות לשבת שעשויות משמלתה של הרבנית חיה מושקה, אשתו של הרבי מליובאוויטש ולחילופין גם מפיסה מבגדו של האדמו"ר הריי"ץ. המחיר: 10,000 ש"ח בלבד. חלות השבת שלכם אף פעם לא היו טעימות יותר מאשר כשהן מכוסות בגזרי בגדי הקדושים הללו זי"ע.

המרדף אחר החסידות

היום הביא יאיר אטינגר בהארץ ידיעה מעניינת אודות מנהגו החדש של הרב ברלנד, לאחר שלאחרונה זכה בחירות חדשה, אחרי שהתקומם כנגד בנו ונכדו שכלאו אותו בביתו בעבר. מסתבר שברלנד כעת נוהג לנסוע, באמצע הלילה, לקברי צדיקים בגליל. ומסתבר שחסידיו – בעידודו – רודפים אחריו:

[…] כל זה התרחש כחלק מ"מרדפים" מאורגנים שהונהגו בקהילת ברסלב "שובו בנים", בעקבות רבה המסתורי אליעזר ברלנד, שיצא בשלושת השבועות האחרונים לסדרת ביקורים בין קברי צדיקים בצפון. הרב עצמו מעודד את חסידיו להתלוות אליו ו"לרדוף" אחריו […] השיא היה בשבוע שעבר, בלילה שבין חמישי לשישי, אז דלקו אחר רכב השטח מסוג וולוו שהסיע את הרב ברלנד עשרות מכוניות ושלושה אוטובוסים ובהם, כך לפי הערכת החסידים, בין 800 ל-1,000 איש, כולל ילדים ונערים.

אז זה כמובן מסוכן ואולי מעט טיפשי, אבל אני חייב לומר: זאת רוח חסידות ברסלב! אני אומר את זה גם על רקע המחקר הנוכחי שלי, שעוסק גם בברסלב, ובעיקר בעיבודים הנוכחיים שלה. כך למשל, הרבנים המכובדים שלום ארוש ועופר ארז, שהם תלמידיו של הרב ברלנד. אם תקראו את ספריהם תקבלו המלצות לחיים טובים, תקבלו עידוד מתון לעבודת ה', תקבלו דגש על מצוות וכמובן גם קריאה "לשפוך את הלב" לפני ה' בהתבודדות. מה שלא תקבלו הוא טירוף. אלא שאצל ר' נחמן תקבלו טירוף.

מוסיף אטינגר מפי חסיד:

"אחרי כל התהפוכות שהיו אצלנו, השינוי העיקרי הוא שלרב יש פתאום חירות וחופש תנועה", סיפר אחד מחסידיו של הרב ברלנד, שגם בנו השתתף באחת הנסיעות. האב גם מנה סיבות חינוכיות ורוחניות למסעות בצפון. "בראש ובראשונה זה הכיסופים לצדיק. יש עניין בנסיעה אל הצדיק שקושרת את האדם עם הצדיק, וברדיפה אחריו. כתוב בנביא (הושע; י"א) "נרדפה לדעת את ה". העניין הוא שכשאתה רודף אתה לא סתם הולך בקרירות ובשאננות אלא מתלהב אחרי הדבר. זה מתקן לך התלהבויות שליליות שיש בך. אני הרגשתי את זה, מוחשית"

בלי קשר לאמיתות התיאוריה הפסיכולוגית-רוחנית הזאת, העובדה היא שאותו חסיד התלהב. קריאה בדבריו של ר' נחמן מעלה את אותו המסר: יש צורך בהתלהבות, בהתרגשות. אפילו באקסטזה. כרגע אצל הרב ברלנד יש את הרוח הזאת, לטוב ולרע.

ר' ישראל דב אודסר – המשיח???

יובל בן עמי מביא בבלוגו צילום מפליא של גרפיטי שהוא מצא ברחוב בן יהודה. הנה הוא לפניכם:

צילום: יובל בן עמי

צילום: יובל בן עמי

שימו לב לפרטים: ה"גדוילים" של הדור, הרבנים אליישיב, שטיינמן, קנייבסקי ועובדיה בתוך אסלה מצואה, ו"צדיק הדור האמיתי משיח צדקנו" הוא "רבי ישראל נחמן אודסר רבי נ נח נחמ נחמן מאומן"! כפי שמבחין בן עמי, יש כאן הכלאה בין ר' נחמן לאווטר שלו בן המאה ה-20, ר' ישראל דב אודסר, "בעל הפתקה", כלומר אותו פתק עליו כתב לכאורה ר' נחמן את הססמה הידועה.

יש לנו כאן, אם כן, הטלת צואה על רבנים גדולים, זיווג פוסט-מורטם בין שני צדיקים ברסלברים (משל היו רובוטריקים שמתחברם זה על גבו של זה) ומשיח מת, כולל ציון מקום קבורתו (אם כי יש להודות שחב"ד חשבו על זה קודם).

הצעקה – גאולה באמצעים חוץ-הלכתיים

השבוע שודרה בבחדשות עשר הכתבה הבאה של רועי שרון:

מה מעניין כאן? שיש כאן צעד נוסף בכיוון הרוחניות החוץ-הלכתית, והפעם אף מנסים להביא את הגאולה עצמה לא על ידי עשיית מצוות או יחודי יחודים, אלא על ידי פנייה לרגש טהור, לחוויה הבסיסית ביותר, שבגלל שהיא כנה (אני משער, ברוח אותו סיפור חסידי ידוע על הילד ששרק בבית הכנסת) היא חודרת חדרי שמיים ומגיע אל הקב"ה (כשתפילות מהסידור כנראה לא מגיעות אליו). האם יש כאן הצבעת חוסר אמון בהלכה? כמיהה לרוחניות אנארכית? או רק תגבור חסידי של היהדות? כנראה כל התשובות נכונות.