חמורבי

מדינה בעלת צביון אשורי

אחד ההבדלים המרתקים בין החוק המקראי למערכות חוקים אחרים שהתפתחו בסביבה בימי קדם נוגע לענייני מה שנקרא "הענשת תמורה", דהיינו הקביעה בחוק שקרובי משפחתו של עובר העבירה ייענשו "תמורתו".

בעוד חוקי אשור וחוקי חמורבי מלאים בדוגמאות הנוגעות לכך (בנאי הרג את בנו של בעל הבית? בנו שלו ייהרג. הכית את בתו ההרה של אדם והיא הפילה ומתה? בתך שלך תומת, וכו'), במקרא אנחנו לא מוצאים דינים שכאלה. אדרבה, ספר דברים מתעקש ש"לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות – איש בחטאו יומתו", והנביאים שבים וקובעים כאידיאל שאין לאפשר מצב בו אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. זאת מפני שהמסורת היהודית רואה בכל אדם עולם מלא, ומוצאת בו, ביחידותו החד פעמית, את צלם אלוהים, לא פחות.

חשבתי שכדאי שנדע מה המסורת היהודית אומרת על העניין הזה. לקראת זה שנעגן את המסורת בחוק הלאום, כולל מוסר הנביאים וכל זה. זה הרי כל כך חשוב לנתניהו ולבנט. פשוט צריך להיזהר לא להפוך בטעות למדינה בעלת צביון אשורי או בבלי.

2014-12-04_115157