חילונים

רם פרומן מנסה לשכנע חילונים שהם מגזר. למה זה לא רק קשה אלא אנטי-חילוני

רם פרומן ממוביל במאמריו ובמאבקו הציבורי קו מענין: הוא מנסה לשכנע את החילונים שהם מגזר. על פי פרומן הבעיה של החילונים היא שהם מרגישים אחראיים לכלל, מפני שהם מרגישים שהם הכלל. משום כך, למשל, הם מוכנים לקבל חרדים אל תוך מוסדותיהם תוך ויתור על עקרונותיהם.
 
הרי מי בנה את האוניברסיטאות? חילונים, ועל פי ערכים הומניסטים וליברלים. עכשיו רוצים החרדים ללמוד בהן. אהלן וסהלן, אבל למה שהחילונים יתאימו את עצמם לחרדים, ולא החרדים לחילונים? אין זאת אלא שהחילונים מרגישים אחריות על הכלל, מתוך שהם רואים עצמם ככלל.
 
"הרעה חולה החמורה מכל היא הממלכתיות" כותב פרומן. בשם הממלכתיות מוותרים החילונים על ערכיהם. אבל החילונים לא מבינים שהם לא הממלכה, אלא רק אחד השבטים בה. "השבט החילוני לא מוכן להכיר בהיותו שבט ולכן הוא איבד כל כוח פוליטי". פרומן מציע מפלגה מגזרית שתדאג לחילונים ותזקוף את גבם הכפוף. אני מקווה שלא תהיו מופתעים אם תמצאו אותו עומד בראש מפלגה כזאת בבחירות הקרובות.
 
אין לי כמובן כל בעיה עם מאמציו של פרומן לגרום לחילונים לעמוד על ערכיהם. אדרבה, זה חשוב ונצרך. אבל הניסיון שלו לשכנע אותם שהם מגזר ולא כלל הוא לא רק קשה, אלא גם, בצורה עמוקה, חותר תחת עצם החילוניות. הרי אין זה מקרה שהחילונים רואים עצמם ככלל. אין זה גם רק מפני שהם הקימו את המדינה ושהם, עדיין, המגזר הגדול ביותר בחברה היהודית בישראל.
 
החילוניות רואה עצמה ככלל משום שזה חלק מהותי מהגדרתה העצמית. תהליך החילון מבוסס, בין היתר, על התפיסה שהמרחב הציבורי הנורמלי הוא חילוני. החילוניות היא הפשוט, המובן מאליו, הטבעי. הדת היא המוזר, הארכאי, המנחם-באשליות והנצלני-חברתית. הדת היא מגזרית, ועליה להישאר בתחומי הפרט. החילוניות היא המסגרת הכללית שמאפשרת לדתות שונות להתקיים בלי רציחות הדדיות. התפיסה הזאת היא חלק אינטגרלי מהעמדה החילונית, ועל כן ברור שהחילונים לא רואים עצמם כמגזר. הם, מבחינתם, הנורמה.
 
ובאמת, האין המציאות מגבה תפיסה זאת? האם אנחנו רואים אלפי חילונים המבקשים ללמוד בישיבות חרדיות, כפי שהחרדים מבקשים ללמוד באוניברסיטאות? לא. פרומן היה צריך לראות את הפניה החרדית לאוניברסיטאות כהודעה מובלעת בתבוסה. החרדים מודים למעשה שהם נכשלו בניסיונם לכונן חברה בת-קיימה, ומבקשים להצטופף תחת כנפי האקדמיה, כדי שיוכלו לפרנס את עצמם ומשפחותיהם. תנו לנו גם מהאדום-אדום האקדמי הזה, הם מתחננים. רק אם אפשר תתחשבו בנו ובמנהגינו המוזרים. והרי זאת התמונה העולה מכך: הדת היא החריג. החילוניות היא הנורמלי.
Capture

מיעוט מקרב החילונים מעוניין להתחתן ברבנות

שמתי ידיי על הדו"ח המלא שהוכן עבור עמותת חדו"ש לקראת ראש השנה על ידי מכון סמית (הסוקרים רפי סמית ואולגה פניאל) ושפורסם ב-ynet, ואני מתכוון לשתף כאן שני פוסטים על העניין עם כמה נתונים מעניינים.
 
הראשון הוא על העדפותיהם של החילונים מבחינת נישואין. נהוג לומר שהחילונים במדינת ישראל, שמהווים סביב 50% מהאוכלוסיה היהודית, הם "חילונים אורתודוקסים", דהיינו הם אולי לא הולכים לבית כנסת, אבל בית הכנסת שהם לא הולכים אליו הוא אורתודוקסי.
 
אני חושב שזה היה המצב עד לפני כשלושים שנה, אבל איננו עוד המצב. אם לפני שלושים שנה היו רוב החילונים מתחתנים ברבנות בלי לחשוב פעמיים, כיום, לאחר תהליכים חברתיים שונים ומשמעותיים, המצב שונה. כפי שאפשר לראות מהגרף להלן מיעוט מהחילונים היו בוחרים להתחתן בצורה אורתודוקסים אם היתה להם ברירה. כמעט שיעור שווה של חילונים היה מתחתן רפורמית או קונסרבטיבית (21% מול 22%), ואילו רוב החילונים היו מעדיפים חתונה אזרחית.
 
אלו נתונים שחשוב להפנים: רוב מוחלט של החילונים אינו מעוניין להתחתן ברבנות, ולמעשה נכפה לעשות כן על ידי המדינה (אם הוא מעוניין להירשם כנשוי). מנגד, חילונים שמעוניינים בחתונה רפורמית או קונסרבטיבית אינם יכולים להתחתן כאמונתם במדינתם, כמו כן חילונים שפשוט לא מעוניינים בכל טקס דתי שהוא. ועוד לא דיברנו על חתונות חד-מיניות.
capture

הרב הראשי: יין שנגע בו חילוני אינו כשר

Capture

אל תתנו לכותרת להטעות אתכם. הסיפור הקטן כאן הוא שיאיר לפיד, חרף מאמצי החנופה המרשימים שלו, לא ממש מצליח לקנות את לבה של המנהיגות החרדית. הסיפור הגדול כאן הוא שעבור הרב יצחק יוסף כל יין לא מבושל שנגע בו חילוני הוא יין שאינו כשר לשתייה.

שוב: עבור הרב הראשי לישראל חילונים שרק נגעו בבקבוק יין רגיל, לא מבושל, הופכים את היין לבלתי כשר.

הסיבה ההלכתית היא שלא-יהודים היו מעלים יין לעבודה זרה, ולכן כל יין טוב, לא מבושל, שנגע בו גוי, חשוד כתשמיש קדושה לעבודה זרה, ולא כשר. בזמננו הרחיבו רבנים את האיסור וכללו בו חילונים, שלכאורה אי אפשר לסמוך על יינן שאינו עולה לעבודה זרה. עכשיו אמר את זה בפיו (ולמעשה מציג עמדה מחמירה) הרב הראשי ליהדות האורתודוקסית. סליחה, הרב הראשי לישראל, שעבורו רוב הציבור הישראלי חשוד בעבודה זרה.

איזה כיף לנו, שיש לנו רבנים ראשיים שכאלה, והלכה שכזאת. יופי ממסד אורתודוקסי. תפיסת המציאות שלך פיקס.

אז אולי בכל זאת חתונה אזרחית בישראל?

נאה דרש הרב רונן נויברט:
לדבריו של נויבירט, ההתנגדות לנישואים אזרחיים איננה התנגדות הלכתית, אלא התנגדות פוליטית. המפלגות הדתיות והחרדיות מעוניינות לשמר את כוחן בקואליציה, ואת כוחו של המשרד לשירותי דת בפיקוחן.
והיום גם פורסם סקר של עמותת חדו"ש שגילה ש-70% מהחילונים היו נישאים מחוץ לרבנות אם היו יכולים, 64% מהציבור היהודי תומכים בהכרה בכל סוגי הנישואין כולל נישואים חד-מיניים, ו-65% מהציבור היהודי סבורים שהמונופול של הרבנות על הנישואין מרחיק יהודים מהיהדות.
נו אז אולי די?

מוסף 'שבת' על "קץ החילוניות"

צריך להבין על מה אנחנו מדברים כשמשתמשים במילה 'חילוני'. חילוני איננו אתאיסט. בישראל רוב החילונים אינם אתאיסטים. חילוני הוא מי שהדת הממוסדת לא מכתיבה לו את חייו. אם נסתכל על החברה הישראלית אנחנו רואים רנסנס יהודי שבו השייכים לקבוצת החילונים מתעניינים במסורת ובכל מיני צדדים שלה – פיוט, קבלה, חסידות, מעגלי תפילה, בתי מדרש פלורליסטיים, אבל זה לא אומר שהם חדלים להיות חילונים במובן הסוציולוגי של המילה. להפך, הם קובעים לעצמם איך המפגש הזה ייראה, הם תופרים לעצמם חליפה יהודית כפי שהיו רוצים ללבוש. אין פה חזרה בתשובה המונית. השאלה היא תמיד אצל מי הסמכות והסמכות היא עדיין אצלם, כי אין להם רב.

"ש לנו מפלגה דתית לאומית ויום אחד מצרפים אליה אישה חילונית, ואז עוד חילוני. זה גל שבו הישראליות מוגדת יותר כחברות בעם היהודי, וזה נקבע לא על פי מחויבות להלכה אלא לפי השאלה 'עם מי אתה מזדהה'. במובן הזה ינון מגל ואיילת שקד הם מאוד 'יהודים'. לא במובן ההלכתי אלא הפטריוטי. הם גאים בזה, חשובה להם הזהות, הצביון היהודי. דווקא ההזדהות הזאת מאפשרת לקבוצות כמו הציונות הדתית לקבל לתוכן אנשים שלא מצייתים להלכה בכלל, כל עוד הם מזדהים כפטריוטים. בנט הוא מאפיין קלאסי של התופעה הזו. זה שראש המפלגה הדתי איננו בן תורה בעצם ולא למד הלכה בצורה רצינית, ושונה לגמרי מכל מי שעמד בעבר בראש המפד"ל, זה אומר שיש לגיטימציה גם לעמדות כאלה. הוא מחפה על הנכות שלו מבחינה דתית בזה שהוא מיליטנט ופטריוט, לא מפחד ולא מתנצל. הוא ממש מגלם את זה.

מהדברים שאמרתי לרחלי מלק-בודה במסגרת פרוייקט שנערך במוסף 'שבת' על "קץ החילוניות". ראו שם גם דברים של אורי משגב, מאיר בוזגלו, ארנון סופר, אשר כהן, משה רט ומאמרים נפרדים של בצלאל סמוטריץ' ואמנון רז-קרקוצקין.

מושב על הציונות הדתית בכנס 'עשור להתנתקות'

הייתי היום בכנס "עשור להתנתקות" שאורגן על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה​ ועיתון 'מקור ראשון', במושב שהוקדש להשפעת הפינוי מעזה על הציונות הדתית. משתתפים: יאיר שלג​, ענת רוט, דניאל הרטמן, פניה עוז-זלצברגר ו‎יעקב מדן‎​. מנחה רועי שרון​.

sssssssssssssssssss

אז מה היה לנו שם? רועי שרון, יאיר שלג וענט רוט דיברו כולם על ההשפעות של ההתנתקות על הציבור הציוני דתי. בעוד ששרון אמר שלעומת הציבור הכתום, הציבור הציוני דתי בכללותו לא הושפע בצורה עמוקה מהמהלך ונשאר נאמן למדינה, שלג ורוט מנו כמה תהליכים שהתרחשו.

שלג: הציונות הדתית מאמינה היום פחות, או לפחות פחות בתמימות, בקדושת במדינה; הקצינה בנכונות להתנגד באלימות לפינוי עתידי; והקצינה בביטויים אלימים כלפי שמאלנים וערבים.

רוט: הציונות הדתית היום מבינה שכל פרוייקט ההנחלויות הפיך, שום דבר לא מובן מאליו; מאוכזבת מהדמוקרטיה שכשלה לדעתה בתהליך הפינוי; איבדה אמון בהשפעתן של הפגנות וממקדת מאמץ בפוליטיקה, מרחיבה את תחומי העניין שלה מעבר להתנחלויות; וכועסת על "השמאל" שלדעתה ניסה לשבור את המגזר הדתי-לאומי דרך הריסת גוש קטיף.

הרב ד"ר דניאל הרטמן (נשיא מכון שלום הרטמן​) דיבר על תהליך של "צמצום הקדושה" שעובר על הציבור הציוני דתי. הוא מצמצם את תחולת הקדושה על אזורים שונים בחיים, ולכן מוכן לפשרות שונות עם המציאות. במילים אחרות, היחס שלו לגבי תחומי חיים שונים הוא פחות דתי ויותר פרגמטי, יותר "ישראלי" כללי ואף אוניברסלי. אבל, שואל הרטמן, מה עם היחס שלו לדת? כאן אין פרגמטיות ואין יציאה לציבור, אין ישראליות. השאלה על כן היא האם הציונות הדתית מסוגלת להפוך גם את הדת שלה לפתוחה.

אחריהם הרב מדן יצא במסע שוצף ומתלהם כנגד "החילונים". על פיו "בציבור החילוני יש אבדן דרך ואבדן זהות", וזאת בעקבות תהליך אוסלו וההתנתקות. הוא טען שהחילונים התחילו לשנוא את עצמם, או משהו בסגנון. לא הצלחתי לעקוב מפני שהוא פשוט צרח אל תוך המיקרופון.הוא גם האשים את החילונים שהם לא באמת דמוקרטים ולא באמת ליברלים, אלא מזוייפים.

אחרונה דיברה פניה עוז-זלצברגר, ודיברה יפה מאוד. בהשקט ובבטחה (ובעברית צחה) הורידה את האשמותיו של מדן לקרקע המציאות. בקצרה, היא העמידה בפניו את מה שהיא הציגה כמחלקות העיקרית בין הציבור החילוני-הומניסטי לבין הציונות הדתית: "אנושיותו של כל אדם": האם בציונות הדתית מכירים בכך שיהודים אינם עליונים על בני אדם שאינם יהודים. לא קיבלנו תשובה מהרב מדן.

למה בעצם רבני מעלה אדומים ופתח תקווה מסרבים לחתן יוצאי אתיופיה

ראיתי תגובות שונות לתחקיר של אלון בן דוד ואלמז מנגיסטו שחשף שרבני העיר בפתח תקווה ובמעלה אדומים מסרבים לאפשר לאזרחים ממוצא אתיופי להתחתן, אולם נדמה לי שעיקר העניין פוספס. זה שהרבנות אטומה, מסואבת, לעיתים מושחתת, לעיתים מרושעת – זה לא חדש.

אבל במקרה הזה נחשף דבר נוסף. שימו לב למה שאומר בתמונה מתוך הכתבה הרב יהושע כ"ץ, רבה של מעלה אדומים: הוא מציע לפונה האתיופית שתעשה גיור נוסף, כדי שהיא תהיה "מאה אחוז יהודיה". עכשיו, הרי היא כבר עשתה גיור. אז למה היא לא מאה אחוז יהודיה? מפני שהיא לא שומרת מצוות.

הרב כ"ץ בעצם אומר שני דברים: 1. היהודים האתיופים שהובאו למדינת ישראל לא היו בעצם יהודים, והיו זקוקים לגיור; 2. הגיור שהם עברו לא תקף אם הם לא ממשיכים לקיים מצוות.

אל תטעו: אין כאן ערעור רק על יהדותם של העולים מאתיופיה – זה ודאי שיש – אלא גם ערעור על תוקף יהדותו של כל יהודי חילוני. לכאורה גיור שאין בעקבותיו קיום מצוות אינו גיור, וזאת מפני שחילוניות אינה באמת יהדות לגיטימית, אינה דרך לגיטימית להיות יהודי.

נכון, זאת העמדה ההלכתית הפשוטה, וכבר שמענו אותה בפולמוס הגיור לעולי ברית המועצות לשעבר. אבל חשוב להבין את זה: על פי ההלכה (לפחות נכון להיום) יהודי חילוני אינו יהודי לגיטימי.

הרב טאו מפיץ הוראה של הרב שפירא על פיה אסור להצביע לחילונים

בשבועות האחרונים מפיצים גורמים בישיבות 'הקו' של הרב צבי ישראל טאו, קונטרסים תמימים למראה ועליהם שני מאמרים, אחד של הרב סולובייצ'יק ואחד של הגר"א שפירא זצ"ל (השוני בתארים לפני ואחרי שמות הרבנים כפי שמופיע בקונטרס).

שני המאמרים קוראים לא לתמוך במפלגות חילוניות, והרב שפירא אף מגדיל וקובע ש"יש איסור גמור לסייע שיבחרו אנשים שאינם מאמינים בתורת משה […] להצביע רק בעד רשימה שכל חבריה […] שומרי מצוות". (ראו להלן בצילום שקיבלתי מאיתי גיטלר​ – תודה!)

הרב שפירא כתב את הדברים בזמנו כנגד מפלגת התחיה, אבל הרב טאו ותלמידיו סבורים כנראה שהם תקפים גם כנגד הבית היהודי – דהיינו אסור להצביע לרשימה שיש בה חילונים.

אבל אני לא חושב כך, ובזאת פוסק ומתיר הלכתית לכל מצביע מימין להצביע למפלגת הבית היהודי, ולא נורא שיש בה חילונים. ואם מישהו היה צריך סיבה נוספת לתמוך בבנט הוא קיבל אותה בהודעה המיוחדת(!) של בנט שבמסגרתה הוא לא פחות מאשר המציא ישות פוליטית חדשה בישראל – "בלוק טכני"! אנחנו זקוקים לאדם יצירתי שכזה כשר בכיר!!! הצביעו רק בנט, לא לאלי ישי ולא לנתניהו. ויהיה ה' בעזרנו.shap

אז רוצים או לא רוצים מקדש?

לא יודע אם שמתם לב, אבל יש איזה ענין מסויים בהר הבית לאחרונה. אז נטעאל בנדל הביא כמה נתונים על העניין באתר 'כיפה'. הוא כותב ש"כנראה שמשהו בציונות הדתית השתנה", כי פתאום כולם מדברים על הר הבית ואפילו נפתלי בנט אמר שהוא יעלה בקרוב להר (התחזית: חם). בנדל גם מבשר ש"הרב ראם הכהן, מראשי ישיבת עתניאל, הממוקם בצד הרבנים הליברלים, הוא מהמובילים בעלייה להר הבית, עד כדי כך שהוא עצמו מגדל ציפורן בזרת, על מנת שיוכל למלוק ציפורים בבית המקדש" (התחזית: דביק).

אפשר לומר הרבה דברים על התשוקה המתעוררת דווקא עכשיו אל ההר והמקדש (וכבר אמרתי פה ושם), וכאן אני רוצה להתייחס לסקר שמביא בנדל. שימו לב: "בסקר שערך מכון "מאגר מוחות" עלה, תאמינו או לא, כי כשליש מהציבור היהודי בישראל תומך בהקמת בית מקדש שלישי על הר הבית בירושלים."

שליש! לא רע, הא? בהחלט לא רע, אלא שבסקר שנערך לפני חמש שנים על ידי מכון המחקר 'פאנלס' עלה כי 64% מהישראלים רוצים בית מקדש, כלומר שיעור שוחרי המקדש צומצם כמעט במחצית! אבל רגע, בסקר שנערך לפני שנתיים ענו על השאלה "האם צריך להתחיל עכשיו בבניית בית המקדש?" 61% מכלל הציבור בשלילה, כולל 91% מהחילונים ו-57% מהציונים-דתיים, ומכאן נראה שהמצב לפני שנתיים היה מבחינת המצפים לבניין המקדש גרוע יותר מאשר היום, כלומר חל שיפור מסויים במצב.

אין זאת אלא שבסקרים שנוגעים לשאלה כל כך ערטילאית ובעצם חסרת מובן לרוב יושבי ציון ניסוח השאלה הוא קריטי. יש הבדל גדול בין "האם אתם רוצים מקדש" כללי לבין "האם יש להתחיל לבנות" ספציפי לבין "האם אתם בעד חידוש עובדת הקורבנות" שיורד לפרטים המעט דביקים כאמור. לא שאני חושב שהמילה מקדש לא מעוררת ערגה בקרב יהודים רבים (כן, אולי שליש מהציבור, מי יודע). אבל צריך מאוד להיזהר בהשענות על סקר באשר לכל עיסוק במקדש.

ועוד עניין קטן לסיום, על העלייה להר הבית: "בתשובה לשאלה עד כמה חשוב לך שיהודים יבקרו בהר הבית השיבו 78% אחוזים מהדתיים כי חשובים להם ביקורי יהודים בהר הבית, בציבור החרדי והחרד"לים השיבו בחיוב רק 18% ובציבור החילוני והמסורתי השיבו 45% בחיוב" – כלומר הרבה יותר חילונים ומסורתיים מעוניינים בכך מאשר חרדים וחרד"לים. לא רק ענייני הלכה, אלא גם סוגיות של לאומיות יש כאן. מרתק.

החילונים לא ממש מזדהים עם הדתיים

זה מפתיע אולי רק את מי ש"יהדות" היא עבורו שם קוד לגוש חמים של קהילתיות אורגנית. אבל זה לא המצב: רוב העם היושב בישראל מתעניין יותר ב"אח הגדול" מאשר בהלכה. כך לפחות עולה מתוך סקר חדש שנערך על פי בקשת חב"ד (שמנסה למתג את עצמה מחדש – כבר מצחיק). הנה:

אחת השאלות הבולטות בחנה את מידת ההזדהות של המרואיינים עם ערכי הזרמים השונים ביהדות, בדירוג של 1 ("כלל לא מזדהה") עד 10 ("מאוד מזדהה"). בקרב החילונים הגיעה חב"ד למקום השלישי מבין שבע אפשרויות עם "ציון" 3.4, כשקודמים לה הרפורמים (4.8) והדתיים-לאומיים (4.5). אצל המסורתיים זכתה חב"ד בציון 5.9 – שנייה רק לציבור הדתי-לאומי (6.9).

כלומר בסולם של אחד עד עשר הגיעה חב"ד ל-3.4 אצל החילונים, לפניה הדתיים הלאומיים עם 4.5, ולפניהם הרפורמים עם 4.8.

אז קודם כל מסתבר שרוב היהודים החילונים פשוט לא ממש מזדהים עם יהודים דתיים. אף תנועה דתית לא הגיעה ליותר מ-5 במדד ההזדהות. דבר שני מסתבר שהתנועה הרפורמית, עם כל ההכפשות והלעג נגדה, עם כל חוסר התקצוב וחוסר ההכרה הממסדית, לוקחת את המקום הראשון והחילונים מזדהים איתה יותר מכל. זה נתון מדהים, ועל רבני האורתודוקסיה לחשוב האם משהו בהתנהגותם היה יכול לעורר כזאת חוסר הזדהות בקרב הציבור היהודי החילוני. מנגד על התנועה הרפורמית לנסות למנף את האהדה הרבה להכרה ולכוח ציבורי אמיתי.

והנה חלק מהמיתוג החדש של חב"ד, סתם בשביל הכיף: