חוק הלאום כתומך באקטיביזם שיפוטי, ודווקא בענייני דת

חוק הלאום שיעלה היום להצבעה בממשלה הוא חוק רע, שבא בזמן נורא. הוא מבכר את יהדותה של המדינה עם פני העקרונות הדמוקרטיים שלה, שבלעדיהם החברה כאן תהפוך לפחות מוסרית ופחות משגשגת. הוא יגביר את המתח בין יהודים לערבים בתוך המדינה, ובין מדינת ישראל למדינות שתומכות בא בדרך כלל מבחוץ. ובנוסף לכל זה, הוא חוק שדורס את הגבול בין דת למדינה ומקדם אקטיביזם שיפוטי בצורה הבוטה ביותר – דהיינו, לגבי ענייני דת.

ביום חמישי שעבר התקיים ראיון מעולה, מאלף ממש, בין ירון לונדון לפרופ' רות גביזון. גביזון הבהירה בו מדוע היא מתנגדת לחקיקת חוק הלאום (כאן מדקה 12, ציטוט בקירוב):

העיגון החוקתי […] לוקח מילים שכאשר הם עמומות ועשירות ורבות מובנים אפשר להסכים עליהן בקלות. ברגע שאתה נכנס לשאלות יותר מדוקדקות, קצת יותר קשה להסכים עליהן. […] אנחנו מתווכחים לא רק מהי התורה, אלא האם היהודיות של היהודים במדינה היא התורה, או היהודיות היא מה שיהודים שחיים כאן מסכימים ביניהם. בדיוק אלה השאלות שאתה לא רוצה להכריע בהן [בצורה משפטית]. השאלה היא איפה השאלות האלה נידונות. מי המפרש שלהן. […] כשאתה מדבר על חוק, הפרשן המוסמך לחוק הוא בית המשפט. זה נהיה שאלות של משפטנים. אני לא חושבת שטוב למדינה שמשפטנים יחליטו מהי היהודיות של המדינה, מיהו יהודי, מה המשמעות של יהודיות. […] הדברים האלה צריכים להיות דינמיים. העיגון המשפטי הופך אותם לעניינים מוסדיים. […] זה לא בריא לחזון של המדינה. דווקא לחלק היהודי של החזון במדינה, זה לא בריא שהוא יהפוך למשהו שצריך להיות מוכרע בבתי המשפט של המדינה.

כלומר דווקא מתנגדיו הגדולים של האקטיביזם השיפוטי הם שיביאו את בית המשפט לקבוע מהי היהדות, מה היא קובעת, מהו מוסר הנביאים, מהו מוסר יהודי, ומהי המורשת היהודית בכלל. ואז עוד יכעסו על בג"צ בכל פעם שהוא יקבע שהיהדות היא לא בדיוק מה שהם חשבו.

מעט על חוק הלאום, שעלה אתמול לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה

שמעתי אתמול את חה"כ איילת שקד אומרת ב'לונדון את קירשנבאום' שחוק הלאום שהיא וחה"כ יריב לוין מקדמים אמור להיות כלי בידי בית המשפט "לאזן" בין האופי הדמוקרטי של המדינה לאופיה היהודי, מכיוון שכרגע לדבריה בית המשפט נדחף על ידי החוק להעדיף את הדמוקרטיה על פני היהודיות. שנים מספרים לנו שאין כל סתירה בין יהדות ודמוקרטיה, והנה מסתבר שדווקא צריך חוק מיוחד שיעלה את היהדות על חשבון הדמוקרטיה.

צריך לומר, חוק הלאום כפי שהוא מתגבש מתון הרבה יותר מכל מני הצעות קשות מאוד שעלו בשנים האחרונות. לי אישית גם אין שום בעיה, להפך, עם ההכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי (ודוק: לא "מדינה יהודית", לפחות עד שלא הגדרנו מהי כאן ה"יהדות"). אני חושב שלעם היהודי מגיעה מדינה בדיוק כמו לעמים אחרים, ואני מעוניין לחיות במדינת הלאום של העם היהודי. עם זאת החוק הזה בעייתי בעיקר משלוש בחינות.

ראשית ועיקר, במובן ההצהרתי, החוק יהווה מכה ליחסי המיעוט הערבי עם הרוב היהודי במדינה. הזמן רגיש גם ככה. קריאות גזעניות נשמעות מכל עבר. אולי זה לא הזמן הטוב ביותר להדגיש שהפלסטינים אזרחי ישראל חיים במדינה שאינה בעיקרה שלהם. אף אחד לא יכול לחזות מה תהיה תגובת האזרחים הלא-יהודים במדינה, אבל אם תגובתם תהיה נסיגה מהשתתפות בבחירות הבאות (ובוודאי, אם נגיע לחרם), זו תהיה מכה קשה ביותר (ובהתאמה, קטלנית), לדמוקרטיה הישראלית.

אבל רגע, הרי החוק מגן על זכויות הפרט, לא? כאן אנחנו מגיעים לנקודה הבעייתית השנייה. על פי נוסח החוק (אלא אם שונה שוב), ישראל תהיה "מחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה כמפורט בכל חוק יסוד". כלומר, על הזכויות האישיות ישמרו, אבל לא על הזכויות הקולקטיביות. ומה על הזכות לשמר באופן משותף את התרבות הייחודית של המיעוט? שימו לב שאת זה בדיוק מבטיחה מגילת העצמאות, בה נקבע שמדינת ישראל "תקיים שויון זכויות *חברתי* ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". (כך מדגישים פרופ' מרדכי קרמניצר ועו"ד עמיר פוקס בהתייחסותם לחוק.)

והנקודה הבעייתית השלישית היא שאפילו את זכויות הפרט, ובכלל זאת את אלה של אזרחיה היהודים, אין מדינת ישראל מכבדת במלואן. כך למשל, אזרחיה של מדינת ישראל אינם יכולים להתחתן עם מי שהם רוצים (למשל עם בני מינם, או יהודים עם ערבים, או כוהנים עם גרושות), ובדרך שהם רוצים (רפורמית, אזרחית וכו'). הצעת החוק הנוכחית מעגנת שוב את הכתוב בחוק יסודות המשפט (תש"ם) על פיו "המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקקים ולשופטים בישראל", ולא מבהירה שזכויות פרט יזכו להגנה מהאופי הקולקטיביסטי, הפטריארכאלי והאתנוצנטרי שמשתקף פעמים רבות מתוך המשפט העברי.

מכיוון שכך, החוק במתכונתו הנוכחית בעייתי, ויש להכניס בו שינויים, דהיינו לעגן בו את ההגנה על זכויות הפרט של כלל אזרחי ישראל, ואת זכויותיהם החברתיות של המיעוטים הלא-יהודיים בישראל. לא יקרה כלום אם חקיקת החוק גם תידחה זמן מה, כך שיתאפשר דיון ציבורי ערני בתוכנו. אני מקווה שחברות קואליציה כמו 'התנועה' ו'יש עתיד' ידעו לעמוד על סוגיות אלה.