האוניברסיטאות בארה"ב נגד חופש הביטוי

מגפת הטפשת באוניברסיטאות בארה"ב שכוללת גינוי ו/או החרמה של כל מה שעולול איכשהו לפגוע ברגשותיו של מישהו (בתנאי שהמישהו הזה אינו גבר לבן), מגיעה לקנדה. אוניברסיטת אוטווה ביקשה לא לקיים שיעורי יוגה משום שמדובר ב-cultural appropriation, כלומר ניכוס תרבותי, של פרקטיקה שמגיעה מתרבות שסבלה מקולוניאליזם. (ואגב, אם ניכוס תרבותי הוא בעיה אבקש להחזיר את "הברית הישנה", אולי הניכוס התרבותי העצום בכל ההיסטוריה.)

 

בגיליון ספטמבר של ה-Atlantic כתבו גארי לוקיאנוף וג'ונתן הייט על התופעה בהרחבה, כולל איסורים במקומות מסויימים לומר את המשפטים "ארה"ב היא ארץ האפשרויות" ו"אני מאמין שהאדם המוכשר ביותר אמור לקבל את המשרה". מתברר שהמשפטים האלה אסורים משום פגיעה ברגשות מוחלשים. לוקיאנוף והייט כותבים שבעוד שהחל משנות השישים אנו עדים למאבק ער על זכויות אדם של מיעוטים ומדוכאים, הרי שהמאבק הנוכחי אינו נוגע לזכויות, אלא לרגשות, ומבקש בשם ההגנה על אלה להשתיק כל קול מאתגר.

 

על פי השניים מדובר בטקטיקה שאינה רק דכאנית כלפי חופש הביטוי, אלא גם הרסנית עבור הסטודנטים שלכאורה מוגנים על ידה, שכן לא רק שהם לא מאפשרים לעצמם ללמוד, אלא שהם לא יצליחו להתמודד עם עולם שלא שמע על הרגישויות האלה ברגע שיצאו מהאוניברסיטה.

 

בראיון מלפני כמה ימים טוען הייט שהמצב יילך ויחמיר בשנים הבאות, ושהוא חושש שאוניברסיטאות יאלצו לשנות תקנות ובעצם לוותר על חופש הביטוי לפני שתהיה תנועה חזרה להגנה עליהן.

הרב אריאל, השכרת דירות ללסביות, הצעת השרה לבני

* הרב אריאל פסק שאין להשכיר דירות לזוג לסביות. זו לכאורה ההלכה. על מה הוא התבסס? לא ידוע. אין לזה תקדים. עוד ראיה לכך שאין דבר כזה "ההלכה". עוד ראייה לכך שלפעמים המילה "ההלכה" משמשת מעטפת לביטוי והכשרת הגזענות או ההומופוביה הפרטית של רב זה או אחר. ומזעזע שהאדם הזה היה מועמד רציני לתפקיד הרב הראשי.

* לרבנים מותר לפסוק הלכה. למעשה, מדי פעם זה התפקיד שלהם. להלכה מותר להיות מעצבנת. למעשה, מדי פעם זה התפקיד שלה.

* נכון, איסור השכרת דירות לערבים או להט"בים הוא תועבה וחרפה לתרבות ולדת היהודית, אבל כן, הוא חלק ממנה, לפחות נכון להיום. לאסור על אמירת הפסיקות האלה לא יעלים אותן, וכן יפגע בחופש הביטוי, שמה לעשות, גם רבנים זכאים לו. יש גבולות לחופש הביטוי, אבל גזענות או הומופוביה אינם מעבר להם, וטוב שכך.

* ומה עם רב עיר, שהמדינה משלמת את משכורתו? האם גם לו ניתן להיות גזען או הומופוב? השרה לבני מקדמת תקנה שתאפשר לפטר רב עיר שמתבטא באופן גזעני או פוגעני (או משהו). אז מצד אחד, נכון, לא הגיוני שהמדינה תעסיק אדם שקורא אקטיבית לגזענות או אפלייה. מצד שני, האם אנחנו באמת רוצים רבני מחמד שלא יוכלו לצאת נגד הקונצנזוס? חשבו על ערכו של רב שייצא נגד הטייקונים, או שרים מושחתים. לא היינו רוצים שיפוטר והיינו רוצים שקולו יישמע. האיזון כאן הוא עדין ודורש חשיבה.

* כפתרון חלקי, אני בעד החוק שלבני מציעה ובעד האפשרות לפטר רבני ערים. אבל לדעתי את הרב אריאל אין לפטר בגלל פסק ההלכה האחרון, גם לו היה אפשר. לדעתי דרוש הרבה יותר מפסק הלכה מכוער אחד כדי להביא לפיטורי רב עיר. את הרב שמואל אליהו, למשל, הייתי מעיף מזמן, על מכלול של דברים, ובדיוק אחרי שהלהיט את הרוחות לפני מהומות נגד ערבים בצפת.

* הבעיה עם רבני ערים אינה שהם לפעמים גזענים, או נבערים, או מושחתים. כלומר, כל אלה בעיות חמורות, אבל פתרון מהותי לא יבוא על ידי האפשרות לפטר אותם (למרות שמדי פעם זה בהחלט נצרך). פתרון מהותי יבוא כשהציבור יוכל לבחור אותם, או לבחור אחרים תחתיהם (ישירות או על ידי גוף בוחר). אז גם גזענים יוכלו לקבל את עונשם בקלפי (איך רמת גן תיראה אם היא תבחר שוב את אותו הומופוב?). לצורך כך צריך שינוי יסודי ברבנות הראשית לישראל.

חופש הביטוי של הרב אליצור סגל ויחסי דת ומדינה

דינו של הרב אליצור סגל נגזר אתמול אחרי שהואשם בהעלבת עובד ציבור על שכתב דברים חריפים נגד הרב ישראל וייס בעת הפינוי מרצועת עזה. השופטת אילתה זיסקינד גזרה על סגל חצי שנת מאסר על תנאי, פיצוי אישי של 4,000 שקל לווייס וכן תשלום של 3,000 שקל לקופת המדינה.

אני לא מכיר את הרב אליצור סגל, וכנראה שאם הייתי מכיר לא הייתי חבר שלו, אבל אין שום סיבה שאדם במדינה בדמוקרטית לא יוכל לומר את דעתו על עובד ציבור, גם אם דעתו פוגענית ואפילו אם היא מנוסחת בגסות. מה לעשות, חופש הביטוי. "העלבת עובד ציבור", כפי שכתב יפה יוסי גורביץ הוא סעיף די מטופש בחוק, שמשמש בעיקר, כך נראה, כדי לבוא חשבון עם מי שמעצבן את השלטון.

זה באופן עקרוני. ועכשיו הערה לגבי הקשר של כל זה לסוגיית דת ומדינה. מה בעצם כתב הרב סגל על הרב וייס? ככה:

נסכם אם כן את קווי דמותו של הרב הצבאי הראשי: מסייע לרצח – איסור סקילה, מסייע לגילוי עריות – איסור ייהרג ובל יעבור, מסייע לחילול שבת – איסור סקילה, מסייע לביטול מצוות יישוב הארץ השקולה ככל התורה כולה. די בזה ואין צורך להשלים את דמותו.

כלומר, זה לא שהוא קרא לו בן *&%#. הוא בחן אותו מבחינת חטאיו על פי ההלכה. אז נכון שיש כאן לכאורה טיפה של הסתה. אבל הרי סגל לא הואשם בהסתה. לדעתי מה שהפריע במיוחד למדינה כאן הוא שרבוב שפה הלכתית אל המרחב הציבורי. התבוננות הלכתית (פונדמנטליסטית למדי) במעשי הרב הראשי לצה"ל, ושפיטתו על פי הסטנדרטים ההלכתיים. לנוכח זה עצביה של המדינה קצרים ורגישים. בצדק, אגב, משום שמדובר במערכת חוק מתחרה לזו הממלכתית, ואין שתי מערכות חוק יכולות לדור בכפיפה פוליטית אחת. בית המשפט הוא הראשון שיזהה זאת, ויגיב באלימות. ועם זאת, הדבר הנכון היה להבליג על הדברים ולאפשר את חופש הביטוי של הרב אליצור, שחשוב יותר – דווקא לחוק הדמוקרט-ליברלי – מהתנצחות על מערכי-חוק ונקמנות קטנונית.

עדכון – מוסיף אצלי בפייסבוק פרופ' מוטי ענברי, מומחה לציונות הדתית המשיחית: אני דווקא מכיר את סגל. אני חושב שהשופטת חטפה קריזה עליו כי הוא סירב להשפט על פי חוקי מדינת ישראל, כמו עמרם בלוי מנטורי קרתא, והוא צחק לה בפנים, שזה כמו ביזוי בתי המשפט.